דז'ה בר

דז'ה בר
Bér Dezső
לידה	10 באפריל 1875; קלוצ'ה, הונגריה
פטירה	7 באוקטובר 1924 (בגיל 49); בודפשט, ממלכת הונגריה
שם לידה	Behr Dezső
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט

דז'ה בֵּר (במקור עד 1904 בֶּר-Behr,^[1] (בהונגרית: Bér Dezső; קלוצ'ה, 10 באפריל 1875 – בודפשט, 7 באוקטובר 1924) היה צייר, גרפיקאי, קריקטוריסט מעצב כרזות יהודי-הונגרי. גיסו היה טמאש פאלו עורך דין ומשורר יהודי-הונגרי

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דז'ה בר נולד במשפחה יהודית כבנם של מור בהר וז'ופיה פירניקר. אשתו הייתה ארז'בט בלואר. את לימודי המשפטים עזב בבודפשט לאחר שנתיים ומשנת 1894 למד באוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות. מ-1898 עד 1901 היה תלמידם של הציירים ברטלן סקיי, אדה באלו ולאסלו הגדוש במכללה לעיצוב וציור. הוא העמיק את לימודיו בחו"ל, למד בפריז, במינכן ואחר כך ברומא. כשחזר הביתה עם עבודתו, הוא הפך לאחת הדמויות הבולטות של אמנות הכרזות ההונגרית המודרנית. רבים משייכים את פיתוח אמנות הכרזה המודרנית בהונגריה בסטנדרט אירופי לשמו של בר ולגזה פראגו. בר עשה איורים לעיתונים למחייתו היומיומית, אך הוא השיג את הפופולריות הגדולה ביותר שלו באיורים המצוירים שלו בנושאים פוליטיים וחברתיים.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא שרטט, אייר וצייר לכתבי עת היתוליים שונים כמו "אישטוק המשוגע" (Bolond Istók) ו"מארטון תרנגול" (Márton Kakas), אם כי עבודתו קשורה בעיקר לכתב העת ההיתולי החשוב ביותר בתקופתו לבורשסם ינקו (Borsszem Jankó), שבר היה בהתחלה רק פרילנסר חיצוני שלו ואחר כך חלק מהמערכת הפנימית כמאייר, לימים גם עורך, ולאחר מותו של יוז'ף פראגו הוא היה המנהל האמנותי של כתב העת עד מותו. הוא הודח מתפקידו תחת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, אם כי בשל ידיעותיו ומיומנותו הוא נשאר כעובד העיתון שהפך תחת השליטה המרכזית של הרפובליקה. לאחר נפילת הרפובליקה, חזר לתפקידו המקורי והמשיך לפקח על איכותו האמנותית של העיתון. בשנת 1903 ארגן תערוכה בסלון הלאומי, בשנת 1906 ב"סלון קלמן קבש". ב-1911 זכה במדליית כסף של הסלון הלאומי עם ציורו הצבעוני "חריש סתיוי בגבעת השמש". איוריי בר וכרזותיו הם חלק חשוב בתרבות ההונגרית, כאחת מדמויות המאיירים הבולטים בהונגריה.

הוא נפטר בבודפשט ב-7 באוקטובר 1924, בשעה שתים עשרה וחצי, סיבת המוות הייתה התקף לב^[2] והובא למנוחות בבית העלמין פרקשראטי.^[3]