דיוקן האפיפיור יוליוס השני
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | רפאל (צייר) |
| תאריך יצירה | 1511–1512 |
| טכניקה וחומרים | שמן על עץ |
| נתונים על היצירה | |
| זרם אמנותי |
ציור איטלקי ברנסאנס  |
| מיקום | הגלריה הלאומית |
  | |
דיוקן האפיפיור יוליוס השני (באנגלית: Portrait of Pope Julius II) הוא שמם של שלושה ציורי דיוקן של האפיפיור יוליוס השני. הידוע שבהם, וככל הנראה המקור של השלושה, הוא הדיוקן המוצג בגלריה הלאומית בלונדון שבממלכה המאוחדת. ציור זה הוא ככל הנראה מעשה ידי הצייר רפאל.
דיוקן נוסף נמצא בגלריה אופיצי, והשלישי בפאלאצו פיטי, שניהם בפירנצה שבאיטליה. ככל הנראה, היצירה המוצגת בגלריה אופיצי היא מעשה ידי אמנים שעבדו תחת רפאל, ואילו היצירה בפאלאצו פיטי היא מעשה ידי טיציאן.
האפיפיור יוליוס השני הזמין את היצירה, והעניק אותה לכנסיית סנטה מריה דל פופולו שברומא, בה הוצגה היצירה לאחר מותו. בשנת 1591 לקח אותה הקרדינל פאולו אמיליו ספונדראטי, אחיינו של יוליוס השני, ומכר אותה לקרדינל שפיונה בורגזה. היצירה הייתה חלק מאוסף בורגזה, ובשנת 1823 עברה לאוסף אנגרשטיין. בשנת 1824 נרכשה היצירה על ידי הגלריה הלאומית של הממלכה המאוחדת.
תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצירה מתואר האפיפיור כשהוא יושב, לבוש לבן, ועל כתפיו גלימת קטיפה אדומה. פרוות החולד בבטנת הקטיפה האדומה מעידה על עושר רב. עושר זה בא לידי ביטוי גם באמצעות תכשיטיו הייחודיים, המשובצים באבני יהלומים ואמרלד. לטבעות יש תפקיד רוחני בהקשר זה, שכן המאמינים כורעים ברך ונושקים לטבעת האפיפיור בעת טקסים, כגון טקס המיסה. צבעי האבנים סימבוליים. הצבע הירוק מסמל תקווה, הצבע הלבן מסמל טוהר, והצבע האדום מסמל חסד. ככל הנראה, האפיפיור ביקש להיקבר עם טבעותיו טרם מותו. מאחורי האפיפיור וילון ירוק המעניק ניגוד ליתר צבעי התמונה. על אף גילו המתקדם של האפיפיור ניתן לראות שהוא במלוא כוחו. בהתאם לזקנו של האפיפיור ניתן לתארך את היצירה - ככל הנראה התמונה צוירה לאחר שנת 1511, מאחר שבשנה זו החל האפיפיור לגדל זקן לאות אבל על כך שהעיר בולוניה נכבשה ממנו. האפיפיור גילח את הזקן במרץ 1512 והתמונה צוירה זמן קצר קודם לכן.
האפיפיור ישוב על כיסא עשוי עץ, שבמשענתו שני בלוטים מגולפים, המסמלים את שלט הגבורים של האפיפיור. הבלוטים הם פירותיו של עץ האלון. המילה Rovera באיטלקית משמעה "אלון". לפיכך, הבלוטים מסמלים את השתייכותו של יוליוס השני למשפחת דה לה רוברה. האפיפיור אוחז במטפחת בידו. ככל הנראה, הפרט מתקשר למטפחת שאוחז הכומר בידו בעת כיסוי הלחם ובעת טקסים אחרים. בנוסף, המטפחת היוותה סמל סטטוס. קיסרים רבים תוארו בדיוקנם כאשר הם אוחזים במטפחת בידם הימנית. עד ציור זה נהוג היה לצייר את דיוקנאות האפיפיור כשהם יישובים כשחזיתם אל הצייר, או כשהם כורעים על ברכיהם והצייר נמצא לימינם (מבט צדי על האפיפיור). ציור זה היה חדשני בכך שהאפיפיור יושב בזווית אלכסונית אל הצייר ונראה שקוע במחשבות. ציור זה השפיע על ציירים רבים, וניתן לראות את השפעתו על יצירותיהם של סבסטיאנו דל פיומבו ודייגו ולאסקס.
