זקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "זקן" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו זקן (פירושונים).
עבדקן - אדם בעל זקן עב וארוך ("דקן" בארמית פירושו זקן). דיוקן עצמי של הצלם ג'וזיה ג'ונסון הוז.
גבר מוסלמי מזוקן

זקן הוא שם כולל לשיער הצומח בסנטר ובלחיים אצל גברים, החל מגיל ההתבגרות המאוחר. בחלק מהתרבויות נחשב הזקן כמיותר ומגלחים אותו. בתרבויות אחרות נהוג להשאיר את הזקן, והוא אף מייצג מכוּבדוּת.

זקן כאמצעי זיהוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גידול זקן (או אי גידולו, בריכוזים של תרבויות המעודדות גידול זקן) יכול לשמש כאמצעי זיהוי. יחד עם זאת, מכיוון שניתן לגדלו או לגלחו הוא לא משמש כתנאי הכרחי בזיהוי פושעים.

פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה היה מוכר בכינויו "ברברוסה" ("אדום הזקן"). שודד הים אדוארד טיץ' הוא דוגמה לאדם שזהותו עוצבה סביב זקנו והוא מוכר בהיסטוריה כ"שחור הזקן".

במשחק התפקידים מבוכים ודרקונים אחד מסימני הגמד הוא זקן עבות.

סוגי זקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Baerte ohne text.jpg

דוגמאות לתספורות שונות של זקן, פאות ושפם:

  1. זקן לא מגולח - זקן מהפאות ועד הסנטר, מקוצר, מגולח מעט
  2. שפם - השיער שנמצא בין האף לפה
  3. זקן תיש - זקן מגולח כולו, למעט החלק שמתחת לפה
  4. זקן צרפתי - זקן קצר, עם חיבור לשפם וללא חיבור לפאות
  5. שיער לחיים - תספורת זקן זו היא למעשה השארת פאות רחבות יותר
  6. זקן מלא עם סנטר מגולח
  7. שפם ארוך עם זקן תיש נקרא גם ואן דייק - ללא פאות
  8. זקן מלא - זקן שוודי, ארוך מעט
גברים יהודים מזוקנים
ג'וני דפ עם זקן "ואן דייק" - זקן תיש עם שפם קצר.
זקן לא מגולח
עיצוב זקן על ידי ספר בסין

הזקן בתרבויות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה אוסרת על גברים להשחית את פאת הראש והזקן בתער או להתגלח בצורה הדומה לשל עובדי אלילים. איסור זה מבוסס על הפסוק: "לא תקיפו פאת ראשכם; ולא תשחית את פאת זקנך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ז) ההלכה אינה אוסרת לגזור את הזקן במספריים, או לאכל את השערות בעזרת חומר כימי. יהודים חרדים, ובתוכם במיוחד החסידים, נוהגים לרוב לא לגלח את הזקן גם באופן המותר. אצל הליטאים נהוג על פי רוב לגדל זקן רק אחרי החתונה.

נראה שבזמן התנ"ך היה מקובל לגדל זקן, וגילוחו היה נחשב ביזיון, לפחות אצל יהודים. כשדוד שולח שליחים לחנון מלך עמון על מנת לנחמו על מות אביו, מלך עמון מפרש את ביאת שליחי דוד כריגול ושולח אותם חזרה לדוד כשחצי זקנם מגולח. כשדוד שומע על כך הוא מורה לשליחיו לשהות ביריחו עד שזקנם יצמח בחזרה. (ספר שמואל ב', פרק י').

מכאן מסיקים רוב החוקרים שגידול זקן היה מקובל מאד, שאם לא כן, השליחים היו יכולים לגלח את החצי השני, שהיא פעולה פשוטה ודורשת הרבה פחות זמן.

אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיתר לגידול זקן (Lihyah בערבית) טיפולו ועיצובו נקבע כחובה על פי הסונה האיסלאמית בקונצנזוס 63.

סיקיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורו גובינד סינג, הגורו סיקי העשירי, ציווה על הסיקים לשמור על שיערם לא גזור, כי זיהה אותו בתור קישוט הכרחי של הגוף על ידי הבורא כמו גם סעיף חובה של האמונה. סיקים מחשיבים את הזקן כחלק מאצילותם וכבוד הגבריות שלהם. הסיקים גם נמנעים מחיתוך שיער זקנם מתוך כבוד לצורה בא ברא אותם האל. קש (Kesh), שיער לא גזור, הוא אחד מחמשת ה-K, חמישה מאמרי חובה של אמונה עבור סיקי שהוטבל. כמו גם, איש סיקי מזוהה בקלות על ידי הטורבן שלו ושערו וזקנו הארוכים.

ראסטפארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראסטפארים מגדלים זקן בהתאם לפקודות שניתנו בתנ"ך, כגון ויקרא, פרק כ"א, פסוק ה', אשר קורא "לֹא-יקרחה קָרְחָה בְּרֹאשָׁם, וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ; וּבִבְשָׂרָם--לֹא יִשְׂרְטוּ, שָׂרָטֶת". הזקן הוא סמל של הברית בין האלוהים (ג'ה) ואנשיו.

אצל חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "זקן" משמש גם לתיאור אוסף של נוצות נוקשות, דמויות שיער במרכז השד של תרנגולי הודו. עזים רבים הם בעלי זקן. הזכר לפעמים משתין על זקנו כהתנהגות סימון במהלך הייחום.

כמה חיות מכונות "מזוקנות" כחלק משמם המשותף. לפעמים ה"זקן" מתכוון לתיאור של שיער בולט על הסנטר או הפנים אבל עבור חיות אחרות "זקן" עשוי להתייחס דפוס על פרוותם/נוצותיהם המזכיר זקן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]