דימיטריוס גונאריס
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||||||
| לידה |
5 בינואר 1867 פטרס, יוון  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
28 בנובמבר 1922 (בגיל 55) Memorial of the Six, Goudi, יוון | ||||||||
| מדינה |
יוון | ||||||||
| השכלה | |||||||||
| מפלגה |
מפלגת העם | ||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
דימיטריוס גונאריס (יוונית: Δημήτριος Γούναρης; 5 בינואר 1867 – 28 בנובמבר 1922) שימש בתפקיד ראש ממשלת יוון בשתי קדנציות: הראשונה מ-25 בפברואר-10 באוגוסט 1915, והשנייה ממרץ 1921 עד 3 במאי 1922. נשפט והוצא להורג באשמת בגידה בעקבות תבוסתה של יוון במלחמת טורקיה-יוון.
ראשית דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]למד משפטים באוניברסיטת אתונה והמשיך את לימודיו בגרמניה, צרפת ואנגליה ולאחר תום לימודיו חזר לעיר הולדתו פטרס. ב-1902 נבחר כנציג לפרלמנט היווני כנציג מחוז אכאיה (מחוז הולדתו) מטעם מפלגת העם ובמהרה התבלט כנואם מוכשר וכחבר ב"קבוצה היפנית" שהתנגדה לממשלתו של גיאורגיוס ת'אוטוקיס בשנים 1908-1906. אף על פי כן הצטרף ב-1908 כשר אוצר בממשלה זו כשהוא מבטיח ליישם תוכנית רפורמות מה שהוביל להתפרקותה של הקבוצה היפנית האופוזיציונרית. על אף עמדותיו הפרוגרסיביות בתחומים מסוימים (העריץ את החוקים הסוציאליים המתקדמים שהונהגו על ידי ביסמרק בגרמניה) נחשב לשמרן פוליטי ובמהרה הפך ליריבו הפוליטי הבולט של ראש הממשלה אלפתריוס וניזלוס.
הקדנציה הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1915 בעקבות התפטרותו הראשונה של וניזלוס מונה לראש ממשלה על ידי קונסטנטין ה-I מלך יוון. גונאריס בדומה לקונסטנטין דגל בנייטרליות של יוון בזמן מלחמת העולם הראשונה בניגוד לווניזלוס שתמך בהצטרפות למדינות ההסכמה אך נאלץ להתפטר כחצי שנה בלבד לאחר מכן לאחר זכייתו בבחירות של וניזלוס ב-1915, וב-1917 הוגלה יחד עם מתנגדי משטר אחרים לקורסיקה בשל תמיכתם בנייטרליות במלחמה. ב-1918 הצליח לברוח לסרדיניה האיטלקית אך חזרתו ליוון התאפשרה רק ב-1920 כשהוא נוטל חלק בבחירות הגורליות של נובמבר כמנהיגה של "האופוזיציה המאוחדת" כנגד מלחמת טורקיה יוון מאחר שהתנגד לפלישה היוונית לטורקיה ב-1919.
הקדנציה השנייה ומעורבותו במלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תבוסתו של וניזלוס בבחירות בעקבות הסתבכותה של יוון במלחמה הצליח גונאריס להשיג שליטה בפרלמנט והיה הכוח המניע מאחורי הממשלות המלוכניות שקמו אולם הוא עצמו הפך לראש ממשלה רק במרץ 1921. על אף הבטחות הבחירות לנסיגה כוללת של יוון משטחי אסיה הקטנה, נכשל גונאריס בניסיונו להבטיח מוצא "מכובד" מהמלחמה והוא המשיך במלחמה. על אף שהפגין לכאורה נכונות להגיע לפשרה עם הטורקים בשיחות השלום שהתקיימו בלונדון בראשית 1921, החליט במרץ 1921 לשגר התקפה יוונית כנגד הטורקים על מנת להפעיל לחץ על אתאתורק ותומכיו הכמאליסטים. הצבא היווני לא היה מוכן כיאות למתקפה וההתקפה נהדפה בקרב השני של אינונו שהפך לתבוסה הראשונה של היוונים במלחמה. לאחר התקדמותם המוצלחת של היוונים לעבר אסקישהיר ואפיון ביולי, דרבן את הכוחות להתקדם לאנקרה אולם התקדמותם נהדפה והם נחלו תבוסה קשה נוספת ואבידות כבדות בקרב סקריה.
לאחר שהיוונים נסוגו לייצב חזית חדשה הוא פנה לבעלות הברית במיוחד בריטניה לעזרה בתיווך בין הצדדים במטרה לסיים את המלחמה.
על אף שהוא הזהיר את הבריטים שהוא ייסוג חד צדדית המשיך להחזיק בעמדות הצבא כשאינו מסוגל לשלם את המחיר הפוליטי של נטישת אסיה הקטנה והפקרת היוונים החיים בה מדורי דורות לפעולות תגמול אפשריות מצד הטורקים. המשבר הפוליטי המעמיק הוביל לנפילת ממשלת גונאריס במאי 1922 לאחר ששרדה בקושי הצבעת אי אמון אבל הכוח של תומכיו בפרלמנט הוביל לכך שהוא החליף את מעמדו כראש ממשלה לתפקיד שר המשפטים בממשלתו של פטרוס פרוטופפדקיס.
מותו ומורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר קרב סקריה (אוגוסט-ספטמבר 1921) החלה מנוסה מבוהלת של היוונים מפני כוחותיו של מוסטפא כמאל השרידים של הצבא היווני התקוממו בספטמבר והממשלה הודחה. הכוחות הווניזליסטים בהנהגתו של הגנרל ניקולאס פלסטירס הקימו בית דין צבאי על מנת לשפוט את אלה שהיו לפי השקפתם אחראים לאסון. השישה שנשפטו וביניהם גונאריס הורשעו באשמת בגידה וב-28 בנובמבר 1922 ביום מתן גזר הדין, הוצאו להורג. על אף שגונאריס נתפס במידה רבה כאשם במהלכים הצבאיים והדיפלומטיים שהובילו לתבוסה במלחמה רבים רואים בהוצאתו להורג אמצעי לפייס את ההמונים הזועמים וכן תוצאה של השנאה הרבה שרחשו לגונאריס הווניזליסטים.
