די בראון (היסטוריון)
לידה |
28 בפברואר 1908 רוי, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
12 בדצמבר 2002 (בגיל 94) ליטל רוק, ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
מקום לימודים | אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, המכללה לתקשורת של UIUC, ליטל רוק, אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, אוניברסיטת מרכז ארקנסו |
שפות היצירה | אנגלית |
יצירות בולטות | קברו את לבי בברך פצועה |
תקופת הפעילות | מ-1942 |
פרסים והוקרה | פרס אוון ויסטר (1984) |
דוריס אלכסנדר "די" בראון (באנגלית: Dorris Alexander "Dee" Brown; 29 בפברואר 1908 – 12 בדצמבר 2002) היה סופר, היסטוריון וספרן אמריקאי. ספרו המפורסם ביותר, "קברו את לבי בברך פצועה" (אנ') משנת 1970, מציג את ההיסטוריה של ההתפשטות מערבה בארצות הברית בין 1830 ל-1890 מנקודת מבטם של ילידי היבשת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראון נולד באלברטה שבלואיזיאנה, עיירה שהייתה מקום מושבה של מנסרה. אביו דניאל בראון שעסק בתחום חטיבת העצים, נהרג בקטטה כשדי היה בן 5,[1] והוא עבר עם אמו לולו לעיירה במחוז ואשיטה (אנ') שבארקנסו, מחוז שהתעשר בעקבות נפט שנמצא שם בשנות ה-20. המשפחה התגוררה אצל סבתו מצד אמו בעיירה, עד שעברו ב-1924 לליטל רוק שבה בראון למד בבית הספר התיכון.[2] בילדותו הוא העריץ שחקן בייסבול אינדיאני ששיחק עבור ארקנסו טרוולרס (אנ'), והתיידד עם מספר נערים אינדיאנים, והפער בין הדימוי המוכר בתרבות – שהיה אלים ופרימיטיבי – לאינדיאנים שהכיר והעריץ הלך ונעשה בולט.[2][1] הוא בילה זמן רב בספרייה הציבורית בקריאת שלושת הכרכים של "History of the Expedition under the Command of Captains Lewis and Clark" על משלחת לואיס וקלארק, שבעקבותיה החל לפתח עניין במערב האמריקאי.[3]
לאחר שסיים את חוק לימודיו, הוא עבד כמדפיס עבור Harrison Daily Times בהריסון (אנ'), ואף ניסה לעבוד למשך תקופה קצרה כעיתונאי.[2] כאשר הניסיון לא צלח, ב-1928 התחיל ללמוד במכללה לחינוך של ארקנסו (כיום אוניברסיטת מרכז ארקנסו). במכללה החל לעבוד כספרן. אחד ממרציו, פרופסור להיסטוריה בשם דין מקברין (Dean McBrien), שכנע אותו שעליו להפוך לסופר ולקח אותו לטיולים ארוכים במערב ארצות הברית. ב-1931 השלים תואר ראשון, לצד תעודת הוראה בהיסטוריה.
בשל השפל הגדול, נדד בראון לוושינגטון די. סי., ולמד ספרנות באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. במקביל עבד בחיל השימור האזרחי ולאחר מכן כספרן בספריית מחלקת החקלאות של ארצות הברית[3] בשנים 1934 עד 1942. בשנת 1942 פרסם את ספרו הראשון, Wave High The Banner, שהיה מבוסס על סיפוריו של גיבור העם האמריקאי דייווי קרוקט (שאותו הכירה סבתו).
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא נקרא לשרת בצבא, בספריית מחלקת המלחמה של ארצות הברית (ולא נשלח לחזית). בתקופה הזו הכיר את מרטין שמיט (Martin Schmitt), והשניים הוציאו לאחר המלחמה (בשנים 1948, 1952 ו-1955) שלושה כרכים בעריכת העורך הספרותי המפורסם מקסוול פרקינס, שהציגו את ההיסטוריה של הסְפַר האמריקאי בליווי תמונות רבות.
החל ב-1948 הוא היה ספרן באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין, ואף עשה שם תואר שני בספרנות. הוא המשיך לעבוד שם עד שפרש לפנסיה בשנת 1971. במקביל כתב ספרים – בדיוניים ועיוניים, שחלקם זכו להצלחה ולשבחים. בסוף שנות ה-60 החל לכתוב את ספרו "קברו את לבי בברך פצועה", שעם יציאתו ב-1970 זכה לביקורות חיוביות והפך לרב מכר.
גם לאחר פרישתו בראון המשיך לכתוב מהבית שאליו עבר בליטל רוק. בשנת 1993 פרסם ממואר, When the Century Was Young, שעסק בעיקר באהבתו ארוכת השנים למילה הכתובה.[3] Way To Bright Star מ-1998, שנכתב כשהוא היה בן 90, היה ספר הפרוזה ה-11 והאחרון שהוא כתב.
ספריו העיוניים והבדיוניים, שעסקו בהיסטוריה של מערב ארצות הברית ובדמויות הילידיות והלבנות שאכלסו את המרחב הזה, זכו להצלחה. הם הציגו נקודת מבט שונה של המרחב, מעיניהם של הילידים, ואף השפיעו על הדרך שבה התרבות האמריקאית תפסה את הילידים; הסרט זוכה האוסקר "רוקד עם זאבים", למשל, מבוסס בחלקו על הרומן של בראון "קברו את לבי בברך פצועה". עם זאת, היסטוריונים ביקרו את סגנונו בכך שמדובר ב"היסטוריה פופולרית" שמעדיפה חיות על פני דייקנות, ומתמקדת בממשק בין ילידים למתיישבים הלבנים, ולא בתרבות האינדיאנית עצמה.[2]
בראון מת בליטל רוק שבארקנסו בגיל 94, בשנת 2002,[4] ונקבר באורבנה שבאילינוי.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך לימודיו בקולג' הכיר את מי שלימים הייתה לאשתו, סאלי סטראוד. לשניים היו שני ילדים, בן ובת.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרי היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Fighting Indians of the West (1948) with Martin F. Schmitt
- Trail Driving Days (1952) with Martin F. Schmitt
- Grierson's Raid (1954)
- Settlers' West (1955) with Martin F. Schmitt
- The Gentle Tamers: Women of the Old Wild West (1958)
- The Bold Cavaliers: Morgan's Second Kentucky Cavalry Raiders (1959) Republished as Morgan's Raiders (1995).
- The Fetterman Massacre (1962)
- The Galvanized Yankees (1963) Republished (1986)
- Showdown at Little Big Horn (1964)
- The Year of the Century: 1876 (1966)
- Bury My Heart at Wounded Knee (1970)
- Fort Phil Kearny: An American Saga (1971) Republished as The Fetterman Massacre (1974) (First published 1962)
- Andrew Jackson and the Battle of New Orleans (1972)
- The Westerners (1974)
- Hear That Lonesome Whistle Blow (1977)
- Wondrous Times on the Frontier (1991)
- The American West (1994) Collected excerpts from earlier books co-authored by Schmitt
- Great Documents in American Indian History (1995)
רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Wave High The Banner (1942)
- Yellowhorse (1956)
- Cavalry Scout (1958)
- They Went Thataway (1960) republished as Pardon My Pandemonium (1984)
- The Girl from Fort Wicked (1964)
- Action at Beecher Island (1967)
- Creek Mary’s Blood (1980)
- Killdeer Mountain (1983)
- Conspiracy of Knaves (1986)
- The Way To Bright Star (1998)
אחר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Tales of the Warrior Ants (1973) For young people
- American Spa: Hot Springs, Arkansas (1982) An illustrated history
- Dee Brown's Folktales of the Native American: Retold for Our Times (1993) Originally published as Teepee Tales (1979)
- When the Century Was Young (1993)
- Images of the Old West (1996)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Dee Brown, Bury My Heart at Wounded Knee, H. Holt & Co., New York, 2007, p. xv
- ^ 1 2 3 4 Dee Brown (1908–2002), באנציקלופדיה של ארקנסו
- ^ 1 2 3 When the Century Was Young, באנציקלופדיה של ארקנסו
- ^ Dee Brown, The Economist, Dec 19th 2002