דם חטאת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דם חטאת
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק ו', פסוקים י"ז - כ"ג
משנה מסכת זבחים פרק שני
תלמוד בבלי מסכת זבחים, דף ל"ח, עמוד ב'-ל"ט, וכל פרק "דם חטאת"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דם חטאת הוא כינוי לדם של קרבן חטאת, שעדיין לא נעשית בו מצוות ההקרבה, ולכן עדיין קדושת הקרבן על הדם, דבר הגורם לסטסוסים שונים, המשפיעים בהלכות פיגול, נותר ועוד.

מצוות כיבוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נאמר כי דם החטאת הוא קדוש, ואם הוא נזרק על בגד - יש לכבסו במקום קדוש, אם נזרק על אוכל -יש לאוכלו בקדושה במקום קדוש, וכן הלאה:

יז וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת... כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם.

סוגי הדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דם החטאת מתחלק למספר סוגים. קדושת הדם היא לפי המצוות הקשורות בו ושעדיין לא נעשו בו אלא עתידים ליעשות בו. לכן:

לפני זריקת הדם על המזבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דם כל הקרבנות החטאת, לפני שנעשו מצוותם - זריקת הדם, חל על הדם כל הדינים התלוים בדם חטאת, ובהם פיגול, מצוות כיבוס, הזורק אותו מחוץ למקומו (במזיד) חייב כרת, ועוד.

לאחר זריקת הדם על המזבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהזריקה התבצעה, חלוקה ההלכה בין החטאות למיניהם:

מכיוון שקדושתם גדולה יותר, לכן קיימת דעה כי אם דמם לא נזרק אחרי תום מצוותם אל יסוד המזבח, אין הקרבן מכפר. לפי דעה זו, מכיוון שעדיין מוטלת על הדם מצווה, אם נזרק ממנו על בגד, הבגד חייב כיבוס, ואם אדם זרק אותו במחשבה לא ראויה - הוא פוסל אותה.

    • דם חטאות החיצוניות. ההלכה היא, שלמרות שבקרבן חטאת המצווה הא לזרוק את הדם על ארבע קרנות המזבח, אין הכפרה תלויה בכל ארבע הזריקות, אלא אחת (לפי בית הלל) או שתים (לפי בית שמאי) מהן מספיקים כדי שמביא הקרבן יתכפר.

מסיבה זו, לאחר שנזרק הדם בפעם הראשונה (לפי בית הלל), שכבר נעשית מצות הכפרה, הדם נמצא במצב אמצעי. בעוד שאם נזרק דמו על בגד הוא טעון כיבוס - ככל דם חטאת, הרי שלא ניתן לפגל אותו על ידי מחשבה לא רצויה, מכיוון שדיני פיגול הם רק בדם המכפר ולא בדם כזה, שאין הכפרה תלויה בו.

לאחר שכבר נזרקו גם שלוש הזריקות האחרות ונעשית מצוותו לחלוטין, אין חלה עליו יותר קדושה, למרות שישנה עדיין מצווה לשפוך את השיירים לתוך יסוד המזבח. רבי נחמיה חלוק בדבר, וסבור שגם במצב זה, יש על הדם קדושה עדיין, והזורק אותו בחוץ חייב, וניתן לפגל אותו על ידי מחשבה לא רצויה.