פיגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פיגול משמעותו המילולית "תיעוב". 'פיגול' הוא מושג הלכתי לגבי קורבן שנפסל להקרבה או לאכילה, עקב מחשבה לא רצויה של הכהן שהקריב אותו- לאוכלו חוץ לזמנו הקצוב. מי שאכל פיגול במזיד - חייב כרת. איסור האכילה נמנה כאחת מתרי"ג מצוות שבתורה[1].

מקור ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בתורה בפרשת צו[2]:

Cquote2.svg

וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר-זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - לֹא יֵרָצֶה,
הַמַּקְרִיב אֹתוֹ - לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ. פִּגּוּל יִהְיֶה!
וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ - עֲו‍ֹנָהּ תִּשָּׂא.

Cquote3.svg

פסוק דומה נאמר בפרשת קדושים[3]:

Cquote2.svg

וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ.
בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי - פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה.

Cquote3.svg

כל קורבן מוקרב בתחילה במקדש: דמו ניתן על מזבח העולה, וחלק מבשרו נשרף ("מוקטר") על המזבח. לאחר מכן ניתן לאכול את שאר הבשר. לפי פשוטו של מקרא, מדובר בשלב האכילה לאחר ההקרבה במקדש - והאוכל את קורבן השלמים לאחר הזמן המיועד לאכילתו - פסל בכך את הקורבן ("לא ירצה"). אולם בתלמוד הפסוק התפרש באופן שונה: מדובר בעת ההקרבה במקדש, וכוונת הפסוק לומר, שאם בשעת ההקרבה במקדש הכהן תכנן לאכול ממנו תוך סטייה מהזמן המיועד לכך - הקורבן פסול[4]. לעומת זאת, קורבן שהוקרב כהלכתו במקדש ולא נאכל בזמן שמיועד לו - נקרא "נותר"‏[5]. בשר זה גם הוא אסור באכילה, אבל אכילתו איננה פוסלת את הקורבן, ובעליו איננו צריך להביא קורבן חדש תחתיו.

השיקול המרכזי שהנחה את חז"ל בפירוש הכתוב הוא, שלא מתקבל על הדעת שקורבן שנעשה במקדש כהלכה ייפסל רטרואקטיבית בגלל שאכילתו הייתה שלא כהלכה[6]. יש הסוברים שהבנת המצווה באופן זה היא הלכה למשה מסיני, ולא מסקנה מהכתובים[7]. הלכה זו מבליטה את חשיבותה של מחשבת האדם בקיום מצוות ובייחוד בקורבנות: עצם התכנון בשעת ההקרבה לאכול את הקורבן שלא כהלכה, גם אם בסופו של דבר לא יצא לפועל - פוסל את הקורבן.

הגדרת ההלכה ופרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשבת חוץ לזמנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשיית הקורבנות קיימות ארבע פעולות בסיסיות: (א) שחיטת הקורבן, (ב) קבלת דמו בכלי (הנקרא "מזרק"), (ג) הולכת הדם בכלי אל המזבח, (ד) זריקת הדם על המזבח‏[8]. לאחר מכן ישנה פעולה נוספת: הקטרת חלקים מגוף הקורבן בראש המזבח. אם הכהן חשב מחשבה פסולה בעת אחת מארבע הפעולות הראשונות - הקורבן פסול. אך אם הכהן חושב מחשבה פסולה לאחר מכן, בשעת ההקטרה על המזבח - הקורבן אינו נפסל. טעם הדבר: משום שזריקת הדם, המייצג את נפש הקרבן, היא היוצרת את הכפרה, ולאחר שהדם נזרק כהלכה אין דבר היכול לפסול עוד את הקורבן.

המחשבה הפוסלת את הקורבן יכולה להיות הן מחשבה לאכול מן הקורבן אחרי הזמן שנקבע לאכילתו, והן מחשבה להקריב חלקים מן הקורבן על המזבח לאחר הזמן המיועד לכך. מחשבות אלו נקראות "מחשבת חוץ לזמנו".

מחשבת חוץ למקומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג נוסף של מחשבה הפוסלת את הקרבן: כאשר הכהן חושב לאכול את הקרבן במקום שלא נועד לו. לכל קורבן יש תחום המותר לאכילה - בעזרה או בירושלים. מחשבת הכהן לאכול את הקורבן מחוץ לתחום זה פוסלת את הקורבן. סוג זה נקרא "מחשבת חוץ למקומו". מחשבה זו על סטייה ממקום האכילה חמורה פחות ממחשבה על סטייה ממסגרת הזמן, ולכן האוכל מן הקורבן אינו נענש בעונש החמור של כרת[9].

שימושים מאוחרים בביטוי פיגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסופר על הרב אלחנן וסרמן, שבעת שקהילתו נרצחה באופן קולקטיבי בתקופת השואה, אמר לבני הקהילה שבעת הליכתם למיתה עליהם להימנע ממחשבות פסולות על מנת שקרבנם-מותם יהיה "על קידוש השם" ולא ייפסל בגלל "מחשבות פיגול"‏[10].

בעברית קיים גם הביטוי "בשר פיגולים" - שהוא בשר שאינו כשר, ובעיקר בשר של חיות כשרות שלא נשחטו כהלכה‏[11]. מקור ביטוי זה בספר ישעיה (סה,ד): "הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה צא; ספר החינוך, מצווה קמג.
  2. ^ ויקרא ז,יח
  3. ^ ויקרא יט,ה-ז
  4. ^ מסכת זבחים, דף כט עמוד א
  5. ^ וכפי שמופיע בפרשת קדושים: "והנותר עד יום השלישי באש ישרף"
  6. ^ מסכת זבחים, שם
  7. ^ פירוש "אדרת אליהו" מאת הגר"א, תחילת פרשת משפטים.
  8. ^ ראה בהרחבה בערך דם חטאת.
  9. ^ דינים אלו סוכמו בקצרה במשנה במסכת זבחים פרק ב משנה ג.
  10. ^ "כנראה שבשמים רואים בנו צדיקים, שהרי רוצים שנכפר בגופנו על כלל ישראל. עלינו לשוב בתשובה כעת, מיד ובמקום, כי הזמן קצר... עלינו לזכור שבאמת נהיה מקדשי השם. נלך בראש זקוף. שחלילה לא תעלה בנו מחשבה פסולה - שהיא בבחינת פיגול, הפוסל את הקורבן. אנו מקיימים עתה את המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו היא האש אשר תקים מחדש את העם היהודי" (אפרים אשרי חורבן ליטע. במקור ביידיש)
  11. ^ אתר אנונימוס מצביע על הכשרות הלקויה בשחיטת אווזים - המהווים "בשר פיגולים". המילה משמשת במשמעות זו מאות שנים (ה"מגלה עמוקות" והקצבים המאכילים פיגולים באתר הרמ"א. הביטוי מביע גם את התיעוב מאכילת בשר שאינו כשר.