דניאל אראפ מוי
לידה |
2 בספטמבר 1924 Sacho, המושבה הבריטית קניה | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
4 בפברואר 2020 (בגיל 95) ניירובי, קניה | ||||||||
מדינה | קניה | ||||||||
השכלה | |||||||||
מפלגה | האיחוד הדמוקרטי האפריקני של קניה, האיחוד הלאומי האפריקני של קניה | ||||||||
בן או בת זוג | Lena Moi | ||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
מסדר הלב המוזהב של קניה | |||||||||
חתימה | |||||||||
דניאל אראפ טורויטיץ' מוי (באנגלית ובסוואהילית: Daniel arap Moi; 2 בספטמבר 1924 – 4 בפברואר 2020) היה נשיאה השני של קניה, בה שלט בשנים 1978–2002.
תקופת שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שלטונו חיזק את כוחה הפוליטי של מפלגתו, "האיחוד הלאומי האפריקני של קניה" (KANU), אשר הייתה המפלגה הדומיננטית בקניה מאז זכתה לעצמאות ב-1963. בעוד שתחת שלטונו של נשיאה הקודם של קניה ג'ומו קניאטה (נשיא: 1978-1964, ראש ממשלה: 1963) מפלגה זו שיחקה תפקיד משני בלבד בפוליטיקה הקנייתית, הרי שתחת שלטונו של מוי רוכז הכח המדיני בידי המפלגה, אשר נוצלה על ידו לשם ניטור והשתקה של גורמים אופוזיציוניים. ב-1982 אף הנהיג במדינה משטר חד-מפלגתי בכך שהעביר חוק שאסר על השתתפותן של מפלגות מתחרות בבחירות. ב-1991 נאלץ לבטל חוק זה בשל לחץ של גורמים מבית ומחוץ.[1] לכל אורך שלטונו, הנהיג מוי משטר עריצי, תוך הפעלת כלי דיכוי מגוונים כמו: צנזורה של אמצעי התקשורת המקומיים והזרים, סגירת אוניברסיטאות, מעצר של מתנגדים ללא משפט ועוד.[2] בבחירות של 2002 לא השתתף בשל חוק המגביל את מספר הקדנציות המותרות לנשיא. לאחר בחירות אלו, מפלגתו, לראשונה מאז עצמאותה של קניה, פינתה את מקומה למפלגת "קואליציית הקשת הלאומי" (NARC), ואת משרת הנשיא תפס מוואי קיבאקי.
מוי התנגד לואנגרי מאטאיי ולתוכניותיה, ואנגרי זכתה בפרס נובל לשלום בשנת 2004 וייסדה את תנועת חגורה ירוקה שתכנוניה התפשטו לעולם כולו.
אראפ מוי פרש מן החיים הציבוריים לאחר תום נשיאותו, מלבד הצהרות פוליטיות מעת לעת ושליחות תיווך לסודאן ב-2007, מטעמו של קופי אנאן.
נפטר ב-4 בפברואר 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דניאל אראפ מוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Amnesty USA, 7 February 1991: Medical Concern: Kenneth Matiba(הקישור אינו פעיל)
- ^ Jennifer A. Widner, The Rise of a Party-State in Kenya, University of California Press, 1992, pp. 40-60.
נשיאי קניה | ||
---|---|---|
|