ג'ורג' ווקר בוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
ג'ורג' ווקר בוש
(6 ביולי 1946; ניו הייבן שבקונטיקט) (בן 69)
George-W-Bush.jpeg
ג'ורג' ווקר בוש
שם בשפת המקור George Walker Bush
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת-זוג
האתר הרשמי
נשיא ארצות הברית ה-43
תקופת כהונה 20 בינואר 2001 - 20 בינואר 2009 (8 שנים)
סגן דיק צ'ייני
הקודם בתפקיד ביל קלינטון
הבא בתפקיד ברק אובמה
מושל מדינת טקסס ה-46
תקופת כהונה 27 בינואר 1995 - 21 בדצמבר 2000 (5 שנים ו-47 שבועות)
הקודם בתפקיד אן ריצ'רדס
הבא בתפקיד ריק פרי

ג'ורג' ווקר בושאנגלית: George Walker Bush, , נולד ב־6 ביולי 1946), היה הנשיא ה-43 של ארצות הברית. בוש הוא בנם של ברברה וג'ורג' הרברט ווקר בוש. אביו כיהן כנשיא ה־41 של ארצות הברית במשך קדנציה אחת. בוש נולד בקונטיקט וגדל בטקסס. לאחר שירות צבאי ולימודים אקדמאים החל בקריירה עסקית. את דרכו הפוליטית החל בוש כבר בשנות ה-70, ובשנת 1978 התמודד גם על מושב בבית הנבחרים האמריקאי מטעם טקסס, אולם הפסיד. ב-1994 חזר לפוליטיקה והתמודד למשרת מושל טקסס, בתפקיד זה כיהן במהלך שש השנים הבאות.

בשנת 2000 הכריז בוש על מועמדתו לנשיאות ארצות הברית, ולאחר מערכת בחירות צמודה ושנויה במחלוקת נבחר לתפקיד. ראשית נשיאותו עמדה בעיקר בסימן פיגועי 11 בספטמבר והמלחמה העולמית בטרור, והנהגתן של מספר רפורמות בענייני פנים. בנובמבר 2004 נבחר לכהונה שנייה במערכת בחירות סוערת, כאשר במהלך כהונה זו ידעה ארצות הברית משברים גדולים כהוריקן קתרינה והמשבר הכלכלי העולמי. ב-20 בינואר 2009, סיים את תפקידו.

משפחה וחיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש עם אשתו לורה ובנותיו, 1990

ג'ורג' ווקר בוש הוא בנם הבכור של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, הנשיא ה-41 של ארצות הברית ומושל טקסס לשעבר, ושל אשתו ברברה. לשניים נולדו חמישה ילדים נוספים, ביניהם מושל פלורידה לשעבר ג'ב בוש. סבו של ג'ורג' ווקר בוש, פרסקוט בוש, היה איש עסקים מצליח וסנאטור מטעם קונטיקט בשנות ה-50.‏[1] ב-1977, בעודו בן 38, נשא ג'ורג' ווקר בוש לאישה את לורה וולש ולזוג נולדו ב-1981 זוג תאומות, ג'נה וברברה.‏[2]

עד סמוך ליום הולדתו ה-40 חי חיים פרועים, שכללו שתייה מופרזת של משקאות אלכוהוליים.‏[3] בשנת 1976 נעצר על נהיגה תחת השפעת אלכוהול. בשנת 1986, כשהגיע לגיל 40, הפך לנוצרי מאמין "נולד מחדש"‏[4] ("born again Christian") ושינה את השתייכותו הדתית מהכנסייה האפיסקופלית לכנסייה המתודיסטית.‏[5] באותו הזמן גם חדל לחלוטין לשתות אלכוהול. לטענתו, לרעייתו הייתה השפעה חיובית על השינויים שעבר.‏[6] לאורך כל חייו בוגרים היה בוש גם קורא נלהב של ספרים. לצד קריאה יומית בתנ"ך,‏[7] קרא בוש גם ביוגרפיות וספרי היסטוריה רבים.‏[8] תחביבים נוספים של בוש היו גולף, בייסבול ועישון סיגרים,‏[9] ומאז שעזב את הבית הלבן החל לעסוק רבות גם בציור שמן.‏[10]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש הצעיר בעת שירותו הצבאי

בוש נולד בניו הייבן שבקונטיקט,‏[11] אך בגיל צעיר עברה המשפחה לטקסס בגלל עסקי האב.‏[12] הוא גדל בערים מידלנד ויוסטון, והיה האח הבכור במשפחתו. בוש רכש את השכלתו התיכונית באקדמיית פיליפס בבוסטון, מסצ'וסטס (19611964), בה למדו גם אביו ואחיו.‏[13][14] הוא המשיך ללימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת ייל (1964 – 1968), אף שם בעקבות אביו.‏[15]

עם סיום לימודיו בייל, הצטרף בוש לזרוע האווירית של המשמר הלאומי של טקסס,‏[16] שם שרת כטייס F-102.‏[17] עצם העובדה שבוש לא שרת בווייטנאם (המשמר הלאומי נחשב אז מקום מקלט נוח לאלה שרצו שלא להישלח לוייטנאם‏[18]), כמו גם פרטים בעייתיים בשירותו כמתואר לעיל, מהווים עד היום נושא למחלוקת פוליטית בארצות הברית ועלו בשתי מערכות הבחירות שלו לנשיאות. ב-8 בספטמבר 2004 שודרה בתוכנית הטלוויזיה 60 דקות של רשת CBS כתבה שהגיש דן ראת'ר בה הוצגו מסמכים שנכתבו כביכול בשנים 1972-1973 על ידי ליוטננט קולונל (סגן אלוף) ג'רי קיליאן שהיה מפקדו של בוש במשמר הלאומי של טקסס.‏[19] במסמכים נטען כי בוש לא ציית לפקודות, וכי הופעל לחץ מגבוה למענו. סמוך למועד הפרסום, הוכח כמעט מעבר לכל ספק שהמסמכים עצמם מזויפים. סייעה לכך העובדה כי ככל הנראה הם הודפסו במחשב ולא במכונת כתיבה שהייתה נפוצה באותו הזמן.‏[20] לאחר ש-CBS התעקשה במשך כמעט שבועיים על נכונות הסיפור,‏[21] היא הודתה לבסוף שהוטעתה על ידי המקור שלה,‏[22] ודן ראת'ר התנצל בשידור.‏[23] הפרשה גרמה להדחת בכירים בחדשות הרשת, ולפרישתו של דן ראת'ר מהגשת מהדורת החדשות המרכזית.‏[24] לא הוכח כי תוכן המסמכים אינו נכון, והיו אף שטענו שתוכנם נכון,‏[25] אך פרשת המסמכים המזויפים הורידה מעל סדר היום את שאלת שירותו הצבאי של בוש.

בשנת 1972 איבד בוש את רישיון הטיס מפני שלא התייצב לבדיקות רפואיות.‏[26] בנובמבר 1974 שוחרר מהצבא, 6 חודשים לפני תום חוזהו,‏[27] כדי לצאת ללימודים בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת הרווארד. לאחר לימודים של שנתיים קיבל תואר שני במנהל עסקים (MBA) וחזר לטקסס.‏[28] בוש החל לעבוד בתעשיית הנפט, בתחילה כשכיר ואחר כך התחיל להקים חברות קטנות שעסקו בתחום.‏[29] ב-1977 הקים חברת נפט בשם "ארבוסטו" (שהוא תרגום שם משפחתו לספרדית), וב-1984 חברה זו נקנתה על ידי חברת "ספקטרום 7" ובוש הפך למנכ"ל ויו"ר החברה.‏[30] שנתיים מאוחר יותר נקלעה "ספקטרום 7" למשבר בשל ירידת מחירי הנפט,‏[31] והתמזגה לתוך "הארקן אנרגיה" אשר גם בה זכה בוש בתפקידים בכירים.‏[29] ב-1990, בעת שאביו שימש כנשיא, מכר בוש את מניות "הארקן" שהיו בבעלותו, זמן קצר לפני שפרסמה דו"ח על הפסדיה. חקירה של הרשות לניירות ערך של ארצות הברית לא העלתה הוכחות לשימוש במידע פנימי.‏[32][29] בשנת 1989 קנה יחד עם חברים של אביו את קבוצת הבייסבול "טקסס ריינג'רס", וניהל אותה עד בחירתו לתפקיד המושל ב-1994.‏[33] בשנת 1998 מכר בוש את מניותיו בטקסס ריינג'רס, כאשר הוא מרוויח בעבור כך למעלה מ-15 מיליון דולר בעוד השקעתו הראשונית הייתה 800,000 דולר.‏[34]

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבן למשפחה פוליטית, ניסה בוש את כוחו בפוליטיקה מגיל צעיר. בשנת 1972, בעודו בשירות הצבאי, היה המנהל הפוליטי של מסע הבחירות של ידיד המשפחה הרפובליקני וינטון בלאונט, לייצוג אלבמה בסנאט.‏[35][36] בשנת 1978 התמודד על מושב בבית הנבחרים האמריקאי מטעם טקסס, אולם הפסיד למועמד הדמוקרטי.‏[37] ב-1988 עבר יחד עם כל משפחתו לוושינגטון הבירה, על מנת להשתתף במסע הבחירות של אביו לנשיאות,‏[38][39] מסע בחירות בו שימש כיועץ פוליטי וכדובר.‏[29] גם במערכת הבחירות לנשיאות השנייה של אביו, בחירות 1992, עבד בצוות הקמפיין.‏[40]

כהונתו כמושל טקסס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 חזר לפוליטיקה והתמודד למשרת מושל טקסס, מול המושלת המכהנת הפופולארית אן ריצ'רדס, שהתפרסמה אז כאשר תקפה בעוקצנות את אביו בוועידת המפלגה הדמוקרטית ב-1988. את מסע הבחירות שלו ניהל קארל רוב, מי שעתיד לימים להפוך לאחד מיועציו הפוליטיים הבכירים.‏[41] בוש נבחר לתפקיד ברוב של 53.5% מול 45.9%. בשנת 1998 נבחר בוש לכהונה שנייה כמושל, הפעם ברוב גדול של 66% מהקולות.

בכהונותיו כמושל זכה למוניטין על יכולתו לעבוד עם נציגי שתי המפלגות. כחלק מתוכניתו של בוש להילחם בפשיעה, התפרסם בין היתר בכך שבמהלך כהונתו חתם על 152 גזרי דין מוות, יותר מכל מושל אחר בתולדות ארצות הברית. לצד קולות תומכים, התנהלות זו של בוש זכתה גם לביקורת רבה.‏[42][43] אחת היוזמות המרכזיות של בוש כמושל היו רפורמה מקיפה בתקציב מדינת טקסס, שכללה הורדה נרחבת וחסרת תקדים של מסים בסך 2 מיליארד דולר, לצד קיצוץ בתקציב לרבות הפרטה של שירותים חברתיים.‏[44] מהלך נוסף שבוש הוביל היה קידום ייצור חשמל באנרגיות מתחדשות, כאשר בתום כהונותיו כמושל הייתה טקסס ליצרנית חשמל הרוח המובילה בארצות הברית.‏[45][46] מנגד, מבקריו של בוש טענו להידרדרות במצב הסביבתי של טקסס בעת שכיהן בתפקיד המושל. מהלך נוסף של בוש היה רפורמות בחינוך, במסגרתן הוגדל מימון המדינה למוסדות החינוך בטקסס, ובמקביל נעשה ניסיון לקביעת סטנדרטים גבוהים יותר לבתי הספר.‏[47] מדיניות שנויה במחלוקת אותה הוביל כמושל הייתה העברת מימון ממשלתי רב לתוכניות רווחה של עמותות דתיות נוצריות פרטיות. העמותות סיפקו שירותים חברתיים כגון חינוך, תוכניות גמילה מאלכוהול וסמים, ומאבק באלימות במשפחה.‏[29]

מערכות הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחירות לנשיאות 2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש מגיש את מועמדתו לנשיאות ארצות הברית, פברואר 2001
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2000

הבחירות הפנימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2000 הסתמן בוש כמועמד הטבעי של המפלגה הרפובליקנית ובעל הסיכויים הטובים ביותר לזכות בבחירות הכלליות.‏[48] לטובתו עמדו הפופולריות שלו בתור מושל טקסס ויכולתו לגשר על פערים ולעבוד עם נציגי המפלגה הדמוקרטית במדינה; הפופולריות היחסית שלו בקרב ציבור המצביעים הלטיני, הנוטה בדרך כלל לטובת המפלגה הדמוקרטית; והכרות הציבור עם שמו, בשל כהונת אביו. דברים אלה תרמו להתלכדות מנגנון המפלגה סביב מועמדותו ולמסע גיוס כספים חסר תקדים בקרב בעלי ההון המקורבים למפלגה. לחובתו עמדו חוסר הניסיון שלו במדיניות חוץ ותדמיתו כאדם לא רציני. בראיונות בתקשורת בלט חוסר שליטתו בנושאי חוץ. הוא התבלבל בין סלובקיה לסלובניה, וכשנשאל, לא ידע לומר את שמותיהם של מנהיגי צ'צ'ניה, הודו ופקיסטן. הוא הרבה בשיבושי אנגלית ונתפס בעולם כמעט רפה שכל, כאשר מקורבים טענו שנעשה לו בדימוי זה עוול.‏[49]

המתמודד העיקרי כנגדו בבחירות המקדימות היה הסנטור ג'ון מקיין מאריזונה,‏[48] שנודע בזכות שירותו בווייטנאם והתקופה בה היה שבוי מלחמה. בעוד מסע הבחירות של בוש התמקד בקריאה להגדלת הכוחות המזוינים, הורדת מסים, רפורמות בחינוך וסיוע למיעוטים;‏[29] מסע הבחירות של מקיין התמקד שם את הדגש על ברפורמות בנושא מימון הבחירות למען פוליטיקה נקייה יותר, ומושפעת פחות מהאינטרסים של התורמים הגדולים למערכות הבחירות. מקיין סחף אחריו אנשים רבים באגף המתון של המפלגה הרפובליקנית וכן מצביעים עצמאיים רבים. בבחירות המוקדמות בניו המפשייר, בה גם עצמאיים יכולים להצביע ולא רק בוחרים הרשומים למפלגה, הפסיד בוש כשקיבל כ-30% מקולות המצביעים בלבד, לעומת 49% בהם זכה מקיין, אולם עד מהרה התאושש בוש עם ניצחון בקרוליינה הדרומית, ואחריו במדינות דרומיות שמרניות אחרות. מקיין, שהצליח לנצח בעוד מספר מדינות ובראשן מישיגן, לא יכול היה להתמודד עם קצב גיוס התרומות של בוש, ונאלץ לפרוש.‏[50] בשורה התחתונה בפריימריז זכה בוש ב-62.00% מהקולות, וירבו מקיין זכה ב-31.23%.‏[51][52][49]

הבחירות הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש בחר כשותף למרוץ את ריצ'רד צ'ייני כמועמדו לסגנות הנשיא. צ'ייני, שהיה מזכיר ההגנה בממשל של אביו, הקרין ניסיון בנושאי ביטחון וחוץ, צד שנחשב לחלש אצל בוש הבן. בנוסף, עזר לו בנושאים אלה צוות מומחים בראשות קונדוליזה רייס. את הצד הפוליטי של הקמפיין ניהל קרל רוב.

תעמולת מסע הבחירות של בוש נגד סגן הנשיא המכהן (של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון), אל גור, התמקדה בהבטחות להשתמש בעודף התקציבי הגדול שנוצר בקופה האמריקאית בתקופת נשיאותו של קלינטון לקיצוץ חד במסים, להנהיג "שמרנות רחומה" ו"להחזיר את הכבוד לבית הלבן" – רמז עבה לפרשת מוניקה לווינסקי. בענייני חוץ, תקף בוש את ממשל קלינטון על שליחת כוחות אמריקאים לקוסובו ולסומליה, והצהיר שאם יזכה, יימנע מעירוב ארצות הברית במשימות של "בניית אומות".‏[53] בתחילת המרוץ הוביל גור בסקרים, אולם לקראת סוף ספטמבר החל בוש לצמצם את הפער. בסדרה של שלושה עימותים ביניהם באוקטובר, הפתיע בוש בהופעה טובה מהצפוי שגרמה לעלייה משמעותית בתמיכה בו. כמו כן, העימותים הביאו לכך שבוש התחבב באופן אישי על ציבור המצביעים, בעוד גור נתפס כמרוחק יותר ואף יהיר.‏[50]

לבחירות שהתקיימו ב-7 בנובמבר הגיע בוש עם יתרון בסקרים, אולם הבחירות עצמן התבררו כצמודות ביותר. כאשר החלו להתפרסם התוצאות במדינות השונות, התברר שגורל הבחירות תלוי בתוצאות של מדינת פלורידה, אשר הייתה אמורה לשלוח 25 מתוך 538 האלקטורים. בתחילה הודיעו רשתות השידור שגור זכה בפלורידה, אולם לאחר מכן ביטלו את הכרזתן והודיעו שהניצחון שייך דווקא לבוש. בסוף הערב התברר שההפרש בפלורידה עומד על מאות קולות וכי על פי החוק, תידרש ספירה חוזרת של הקולות במדינה. גורל הבחירות לא היה ברור במשך כחודש. בזמן זה התנהלו בפלורידה ויכוחים ועימותים משפטיים בשאלות כמו האם יש להחשיב טופסי הצבעה שבהם הניקוב הצליח רק חלקית ("hanging chads"). כמו כן, הועלו טענות על כך שבחלק ממחוזות הבחירה במדינה, ודווקא כאלה המאוכלסים בתומכי המפלגה הדמוקרטית, טופסי ההצבעה היו מבלבלים, וכך אנשים שהתכוונו להצביע בעד גור, הצביעו דווקא עבור המועמד העצמאי הימני פט ביוקנן. הספירה החוזרת לוותה באינספור מאבקים משפטיים, ובסופה נקבע כי בוש זכה ברוב הקולות הכשרים, אולם הדמוקרטים דרשו לספור גם טפסים שנפסלו מסיבות טכניות. הממשל המקומי בפלורידה שבראשו עמד ג'ב בוש, אחיו הצעיר של גורג' בוש, התנגד להמשך הספירה. בית המשפט העליון של פלורידה הורה להמשיך בספירה אולם לבסוף, ב-12 בדצמבר, הורה בית המשפט העליון על הפסקת הספירה, ובכך העניק את הניצחון בבחירות לבוש.‏[54] למחרת, ב-13 בדצמבר, הודיע אל גור בנאום לאומה שהוא מכיר בניצחונו של בוש ומבקש מתומכיו לקבל את התוצאות. למרות זאת, רבים לא קיבלו את בחירתו של בוש כלגיטימית ו"בירכו" את הנשיא הנכנס בקריאה "הידד לגנב" (Hail To The Thief).‏[50][55]

ב-20 בינואר 2001 הושבע בוש כנשיא, אף שזכה בכחצי מיליון קולות פחות מאשר יריבו – מצב שלא קרה מאז 1888. בוש זכה בכ-47.9% מקולות המצביעים לעומת כ-48.4% לגור, אולם בחבר האלקטורים היה לו רוב של 271 לעומת 266.‏[56]

הבחירות לנשיאות 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2004
בוש נואם במהלך קמפיין הבחירות לקדנציה שנייה, 2004

במירוץ לנשיאות ב-2004, התייצב הסנאטור ג'ון קרי, איש המפלגה הדמוקרטית ממסצ'וסטס מול בוש, הנשיא המכהן. מערכת הבחירות כללה השמצות אישיות רבות משני הצדדים והייתה מקוטבת וצמודה ביותר בדומה לזו הראשונה (בישראל השוו אותה להתמודדות ב-1996, בין פרס לנתניהו). ההסתבכות הנמשכת בעיראק בה נפלו למעלה מאלף חיילים אמריקאים, הפחיתה מהפופולריות של הנשיא. מספר חודשים קודם הבחירות, יזם בוש ניסיון להוספת תיקון לחוקת ארצות הברית שייאסור הכרה בנישואין בין בני אותו מין, לאחר שבית המשפט העליון של מדינת מסצ'וסטס התיר נישואין כאלה במסצ'וסטס. בוש התעקש על הצגת התיקון בקונגרס על אף שהיה ברור שאין לו את הרוב המספיק. מבקריו טענו כי עשה זאת כדי לעורר את הנושא לפני הבחירות לנשיאות ולהביא לקלפיות את אנשי הימין הדתי. סקרי דעת הקהל הראו שהעמדות שהביע שהביע בוש בנושא היו בלתי פופולריות במיוחד, רוב הציבור נטה להשקפה ליברלית יותר. בדומה לזכויות זכויות הומוסקסואלים, הדבר היה נכון גם לתחומים כמו הפלות, מחקר בתאי גזע עובריים ועוד. כל הדברים האלו היו בעוכריו של הנשיא. כשהיועץ הפוליטי הבכיר שלו הוא קרל רוב,‏[57] הקמפיין של בוש כלל לצד קריאה לתיקון בחוקה שיאסור נישואים חד מיניים גם הצעת תיקון דומה שיאסור הפלות,‏[58][59] וכן רפורמה בביטוח הלאומי שתכניס לשוק גורמים פרטיים.‏[58] בעוד כל זה, האג'נדה המרכזית שהציג בוש הייתה מחויבות להמשיך במאמצים הצבאיים באפגניסטן ובעיראק.‏[58] מנגד, ג'ון קרי הודיע בקמפיין שהוא תומך במלחמה באפגניסטן, אך מתנגד לזו בעיראק, שלדעתו היא מיותרת. בוש תקף את קרי על חוסר העקביות שלו באשר לעיראק (קרי תמך ביציאה למלחמה זו),‏[29] ובמישור הכלכלי נהג הקמפיין של בוש לצייר את ג'ון קרי כרדיקלי שיביא להגדלת הממשלה ולהעלאות מסים. לעומת זאת, טען קרי שבוש נכשל בהצמחת הכלכלה.‏[55][60]

לאחר מערכת בחירות צמודה, בשבועות האחרונים שקדמו לבחירות נשחק מעמדו של בוש בסקרים. על רקע שיעור ההצבעה הגבוה, בליל הבחירות העריכו רוב הפרשנים שסיכוייו של ג'ון קרי טובים יותר. למרות הציפיות, משעלה הבוקר בארצות הברית התברר כי בוש ניצח ברוב קטן אך ברור בקרב הציבור הכללי (48%-51%) ובקרב חבר האלקטורים. בוש היה לנשיא הראשון מזה 16 שנה שזכה ברוב מוחלט מקולות המצביעים (רוב שאף קלינטון הפופולרי לא הצליח להשיגו. האחרון לגרוף רוב מוחלט מהקולות היה ג'ורג בוש האב ב-1988). נראה שהמפתח לניצחונו היה תחושת האימה שאפפה את האמריקאים גם שלוש שנים לאחר הפיגועים במגדלי התאומים והערכתם שבוש מתאים מיריבו לשאת על כתפיו את המלחמה בטרור. כמו כן, תרמה לניצחונו התגייסות מלאה של האוונגליסטים, המתנגדים להתרת הפלות ולזכויות ההומוסקסואלים. ההישגים המרשימים שנחלה המפלגה הרפובליקנית בבחירות לקונגרס נתנו לבוש תנאי התחלה נוחים לתקופת כהונתו השנייה.‏[55][60]

כהונתו כנשיא ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההערכה וההצהרות שניתנו בקמפיין, תחום מדיניות החוץ לא היה אמור להיות תחום עיקרי בנשיאותו של בוש. במהלך מערכת הבחירות לנשיאות, בוש לא גילה התעניינות רבה בנושאים אלה, ומטרותיו המוצהרות היו התנגדותו למעורבות ארצות הברית ב"בניית אומות" ושיפור הקשרים עם מדינות אמריקה הלטינית, בייחוד מקסיקו. אולם פיגועי 11 בספטמבר שאירעו פחות משנה לאחר תחילת כהונתו שינו את המצב, והביאו את ענייני החוץ והביטחון למרכז הבמה.‏[61] הקווים המרכזיים שהתוו את מדיניות החוץ של בוש היו מדיניות קשוחה יחסית מול מדינות שארצות הברית ראתה אותן כעוינות וכמסוכנות. ארצות הברית כבשה את אפגניסטן ועיראק, והגבירה את הלחץ הדיפלומטי על מדינות כאיראן, סוריה, צפון קוריאה, לוב וקובה. על רקע מדיניות החוץ האקטיבית האמריקנית, ידעו הקשרים עם אירופה תמורות שונות: בעוד הקשרים עם מדינות מסוימות באירופה (למשל בריטניה ופולין) השתפרו, עם מדינות אחרות הן ידעו ירידות בולטות (למשל גרמניה וצרפת). עם רוסיה וסין היחסים היו יציבים יחסית, אם כי ידעו מתחים מפעם לפעם.

בקדנציה זו, האישים המשפיעים בתחום בממשלו של בוש היו סגן הנשיא ריצ'רד צ'ייני - אחד מסגני הנשיא הבולטים והמשפיעים ביותר בתולדות ארצות הברית, בייחוד בתחום החוץ והביטחון; מזכיר ההגנה דונלד רמספלד וסגנו פול וולפוביץ' - דמות בולטת בחוגי "השמרנות החדשה" (Neoconservatism); והיועצת לביטחון לאומי קונדוליזה רייס. מזכיר המדינה קולין פאוול היה, במידה רבה, מחוץ למעגל ההחלטות. השינוי הפרסונלי הבולט בכהונתו השנייה של ממשל בוש היה החלפת מזכיר המדינה קולין פאוול ב-2005, במי שהייתה היועצת לביטחון לאומי והפכה לדמות הבולטת בממשל, קונדוליזה רייס. שינוי נוסף היה החלפתו ב-2006 של מזכיר המדינה דונלד רמספלד ברוברט גייטס.

פרוץ המלחמה העולמית בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא בוש על חורבות הגראונד זירו בניו יורק, 14 ספטמבר 2001
Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – פיגועי 11 בספטמבר, המלחמה העולמית בטרור

פיגועי 11 בספטמבר בניו יורק ובוושינגטון הבירה היו אולי לנקודת המפנה החשובה ביותר בנשיאותו של בוש. הם התרחשו עת ביקר בוש בבית ספר יסודי בפלורידה. פניו, עת בישרו לו על האסון וממדיו, שידרו התרגשות ובלבול. בוש הוטס לבסיסים צבאיים בלואיזיאנה ובנברסקה וחזר לוושינגטון בערב. שלושה ימים לאחר המתקפה, ביקר בוש ב"גראונד זירו" – המקום בו עמדו מגדלי התאומים בניו יורק, ועודד את אנשי החילוץ שעבדו במקום. על רקע התמונות של בוש מחבק את הכבאים ונואם במקום במגפון, התאחד הציבור האמריקאי סביב נשיאו, והפופולאריות שלו המריאה לכ-90%.‏[62]

בנאומיו לאחר פיגועי 11 בספטמבר, התווה בוש אולי את המרכיבים העיקריים של מדיניות החוץ האמריקנית בשנותיו הבאות בבית הלבן. כבר בערב יום מתקפת הטרור הכריז בוש כי "אנחנו עומדים יחד לנצח במלחמה נגד הטרור".‏[63] תשעה ימים לאחר מכן, ב-20 בספטמבר, בנאום בפני שני בתי הקונגרס, הכריז בוש על "המלחמה נגד הטרור", העמיד בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום שדרש להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל קאעידה שהיו אחראים לפיגועים, וכן קרא לסגור את בסיסי הטרור באפגניסטן. האולטימטום כלל גם דרישות לשחרור אזרחים זרים שהוחזקו במאסר והפסקת ההתנכלות לעיתונאים זרים. לשאר אומות העולם אמר: "או שאתם איתנו או שאתם עם הטרוריסטים".‏[64] בנאום מצב האומה הראשון שלו ב-29 בינואר 2002, הכריז הנשיא בוש על צפון קוריאה, איראן ועיראק כעל "ציר הרשע", בכך בוש סימן והגדיר בצורה ברורה יותר את האויב, ומול מי מופנים המאמצים הצבאיים והמדיניים של ארצות הברית.‏[65] המכנה המשותף של מדינות ציר הרשע הוא תמיכתם בארגוני הטרור וחתירתם לפיתוח נשק להשמדה המונית. מאוחר יותר הכיל בוש גם את סוריה, לוב וקובה כחברות בציר הרשע. ב-1 ביוני 2002, בנאום בפני צוערי המכללה הצבאית בוסט פוינט, הציג בוש ביתר פירוט את עקרונות המלחמה העולמית בטרור, כמה שנודע לימים כ"דוקטרינת בוש":‏[66]

  • ארצות הברית לא תהסס לפתוח במלחמת מנע אם היא או בעלות בריתה יהיו מאוימות על ידי טרוריסטים או "מדינות פורעות חוק" המייצרות נשק להשמדה המונית.
  • אם לא יימצאו פתרונות בזירה הבינלאומית, תהיה לארצות הברית הזכות לפעול באופן חד צדדי.
  • ארצות הברית תקיים עוצמה צבאית בלתי ניתנת לערעור.
  • ארצות הברית תקדם באופן אקטיבי את הדמוקרטיה והחירות בכל אזורי העולם.

המלחמה באפגניסטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש עם בן בריתו חאמיד כרזאי, נשיא אפגניסטן הפרו-אמריקני לאחר הפלת שלטון הטאליבן
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת אפגניסטן (2001-2014)

מיד לאחר פיגועי 11 בספטמבר הציב ממשל בוש אולטימטום לטליבאן. באולטימטום דרש הממשל את הסגרתם של אוסאמה בן לאדן ואנשי אל קאעידה נוספים. במקביל, החל ממשל בוש בהכנה למלחמה.‏[67] כדי לאפשר לכוחות ארצות הברית לפעול באפגניסטן, חסרת המוצא לים, רקם בוש שיתוף פעולה עם ממשלו של פרווז מושארף בפקיסטן הגובלת באפגניסטן מדרום-מזרח וכן עם כמה ממדינות מרכז אסיה הגובלות באפגניסטן בצפון ובצפון-מערב. בנוסף, יזם קשר עם האופוזיציה החמושה שכונתה הברית הצפונית ששלטה במדינה קודם השתלטות הטליבאן. הברית הצפונית הייתה אמורה, על פי התוכנית האמריקאית, להוות בסיס לשלטון החדש. במקביל שקד הנשיא בוש על הקמת קואליציה הבינלאומית רחבה ככל האפשר של מדינות שיסכימו להשתתף בלחימה לצד ארצות הברית. 43 מדינות נענו למשימה והתחייבו להעמיד את כוחותיהם למלחמה, כאשר המובילות הן הממלכה המאוחדת, צרפת וגרמניה.‏[68][69]

מלחמת אפגניסטן החלה ב-7 באוקטובר. ב-13 בנובמבר השתלטו כוחות הברית הצפונית, ארצות הברית ושאר מדינות הקואליציה על הבירה קאבול. הנשיא הגולה רבאני הוחזר, וב-22 בדצמבר העביר את השלטון לידי ממשל זמני בראשות חמיד קרזאי שהפך לבעל בריתו הקרוב של בוש ולאורח הכבוד בנאום מצב האומה הראשון שלו ב-29 בינואר 2002. הלחימה במעוזי הטליבאן בדרום המדינה ובמזרחה נמשכה. ב-7 בדצמבר נפלה קנדהאר - העיר האחרונה שהייתה תחת שלטון הטאליבן, ומנהיגם, המולא מוחמד עומאר נמלט מהעיר.‏[70] בכך, הושלמה המטרה הראשונה של המלחמה, הפלת משטר הטליבאן.

במהלך דצמבר התקיימה גם הלחימה בהרי טורה בורה במזרח המדינה, בסמוך לגבול עם פקיסטן. האמריקאים ובעלי בריתם ניסו לאתר את אוסאמה בן לאדן, אך כשלו בכך. אם זאת, חלק גדול מלוחמי אל קאעידה והטליבאן נפלו בשבי האמריקאי. כמה מאות מהם הועברו לבסיס הצבאי אמריקאי גואנטנמו שבקובה, שם הם הוחזקו שנים רבות במעמד של "לוחמים בלתי חוקיים", דבר שהביא על ממשל בוש ביקורת קשה מצד ארגוני זכויות אדם.

בנובמבר 2004 נערכו באפגניסטן הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדותיה, כאשר בבחירות אלו נבחר לנשיאות מנהיגה הזמני של אפגניסטן חאמיד כרזאי,‏[70] ובכך התבססה עוד יותר האחיזה האמריקנית במדינה.

לקראת תום הקדנציה הראשונה של בוש, לאחר שספג מכות משמעותיות, הצליח ארגון הטליבאן להתארגן מחדש ולחדש פעילות התקפית במטרה לערער את יציבות השלטון הפרו-אמריקני החדש באפגניסטן.‏[71] בשנת 2006, פעילות הטאליבן הוגברה משמעותית והוא יזם התקוממות רבתי במדינה.‏[72][73][74] בתגובה הורה בוש במרץ 2007 על תגבור של הכוח האמריקני באפגניסטן ב-3,500 חיילים נוספים.‏[75] במקביל התפשטה הלחימה לצפון מערב פקיסטן, לאחר שהממשלה הפרו אמריקנית של פקיסטן החלה להתעמת עם שבטים פתאנים בשטחה שתמכו וגיבו את כוחות הטאליבן ואל קאעידה. עד מהרה הצבא הפקיסטני הסתבך בלחימה וארצות הברית תמכה בה על ידי מערכה אווירית באמצעות מל"טים.‏[76]

כבר בראשיתה של המלחמה באפגניסטן היו שטענו שמלחמה כזאת איננה חוקית,‏[77][78] ככלל המלחמה גובתה בקונצנזוס לאומי רחב. לאור פיגועי 11 בספטמבר רוב מוחץ של האמריקנים ראה צורך ביציאה למלחמה באפגניסטן, המדינה בה היו בסיסיו העיקריים של אל קאעידה. למרות זאת, בהמשך המלחמה וככל שזו התארכה, הפכו מרכיבים רבים שלה לשנויים במחלוקת בארצות הברית. לצד ביקרות על מה שראו חוגים מסוימים כהפרות זכויות אדם - פגיעה באזרחים בלתי מעורבים ועינוי עצירים החשודים בטרור, הושמעו ביקרות נוספות. נקודה משמעותית הצביעה על המחיר הכלכלי שארצות הברית משלמת, כאשר מחיר המערכה מוערך בכחצי טריליון דולר.‏[79] אחרים הצביעו על כמות האבדות הגדולה בנפש שספגה ארצות הברית במלחמה ואורכה הרב. בנוסף לכל זה הושמעו גם טענות שמטרת המלחמה באפגניסטן לא הייתה לוחמה נגד הטרור, אלא בעיקר מניעים זרים כרצונן של חברות אנרגיה אמריקניות להשיג אחיזה באפגניסטן.‏[80][81] מנגד לכל זאת, תומכי המלחמה טענו שזו השיגה הישגים רבים: הפלת משטר הטאליבן, פגיעה נרחבת בארגון אל קאעידה, ושיקום ההרתעה האמריקנית לאחר פיגועי 11 בספטמבר. בנוסף דובר על העלאת רמת החיים של אזרחי אפגניסטן עקב המלחמה - תוחלת החיים לאחר הפלישה המלחמה גבוהה בהרבה ממה שהיה לפני כן, ישנה נגישות טובה לחינוך וכמו כן תושבי אפגניסטן נהנים מהרבה יותר זכויות אדם וזכויות אזרח.‏[82][83]

המלחמה בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת עיראק
הנשיא בוש בחליפת טיסה על סיפון נושאת המטוסים אברהם לינקולן, מאי 2003

חמישה ימים בלבד לאחר פיגועי 11 בספטמבר, דיבר הנשיא בוש עם אנשיו על האפשרות שלאחר אפגניסטן, תתקוף ארצות הברית בעיראק. מזכיר ההגנה דונלד רמספלד אף אמר ש"זו אולי הזדמנות להפיל את סדאם חוסיין. אנו צריכים לשקול אותה". עיראק של סדאם חוסיין נתפסה על ידי הממשל כגורם מסוכן לאינטרסים של ארצות הברית וליציבות ולשלום במזרח התיכון.‏[84] ב-21 בנובמבר 2001 הורה בוש לרמספלד לפתוח בתכנון פעולה בעיראק‏‏.‏[85] פעילות אווירית אמריקנית בעיראק החלה כבר החל מאמצע 2002, אז כלי טיס של ארצות הברית ערכו בדרומה של עיראק ובצפונה משימות סיור ותקיפה מצומצמות.‏[86][87] במקביל החלו להתרבות בארצות הברית קריאות ל"החלפת משטר" בעיראק.‏[88] בצורה מפורשת ומפורטת החל בוש להשמיע טענות כנגד עיראק בינואר 2002,‏[89][90] ועל רקע דוחות CIA שהצביעו על כך שעיראק מתכוונת לחדש את תוכניתה הגרעינית,‏[91][92] ב-12 בספטמבר אותה השנה נאם בוש בפני העצרת הכללית של האומות המאוחדות, נאום שרובו הוקדש לסוגיית עיראק.‏[93] בוש מנה את הפרות החלטות מועצת הביטחון על ידי משטרו של סדאם חוסיין בנושא פיתוח והשגת נשק להשמדה המונית, עידוד הטרור, והפרת זכויות האדם של אזרחי עיראק, ודרש מהאו"ם לנקוט בפעולות על מנת להכריח את עיראק לציית להחלטות אלה, אחרת יהפוך הארגון לבלתי רלוונטי. הוא הזהיר את עיראק שאם היא לא תציית להחלטות, השימוש בכוח יהיה בלתי נמנע. בעקבות הנאום החלו מגעים במועצת הביטחון לגיבוש החלטה חדשה שתכלול אולטימטום כלפי עיראק. במקביל קיבלו ב-11 באוקטובר שני בתי הקונגרס האמריקאי ברוב גדול החלטה משותפת שהסמיכה את הנשיא להשתמש בכוח צבאי בעיראק.‏[94][95]

ב-8 בנובמבר 2002 התקבלה במועצת הביטחון של האו"ם פה אחד החלטה מספר 1441, החלטה שנתנה "הזדמנות אחרונה" לעיראק לציית להחלטות קודמות של מועצת הביטחון.‏[96] עיראק קיבלה על עצמה את ההחלטה והפקחים בראשות האנס בליקס ומנכ"ל הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מוחמד אל-בראדעי הגיעו לעיראק.‏[97] בחודשים הבאים עיראק לא הראתה לפקחי האו"ם נשק להשמדה המונית, והמשיכה לטעון שאין בידיה נשק כזה.‏[98] בוש חש ששלטונות עיראק משטים בפקחים, והתקבלה אצלו סופית ההחלטה שיש צורך בפעולה צבאית נגד עיראק.

הנשיא בוש מבקר את חייליו בבגדד לרגל חג ההודיה, בנובמבר 2003

בעוד מועצת הביטחון מפולגת האם להורות על יציאה מיידית לפעולה צבאית, או לתת זמן נוסף לעבודת הפקחים, דיווחו בסוף ינואר האנס בליקס ואל-בראדעי על שיתוף פעולה "מסוים אך לא מספיק" מצד העיראקים. בעקבות ההודעה, התייצב מזכיר המדינה פאוול בפני מועצת הביטחון ב-5 בפברואר וסקר את ההוכחות כביכול שהיו ברשות ארצות הברית בדבר המשך פיתוח וייצור הנשק האסור על ידי עיראק ובדבר תמיכתה בטרור בכלל ובאל-קאעידה בפרט.‏[99] לאחר שבוש נואש מהניסיון להשיג את תמיכת מועצת הביטחון למלחמה, בחר לפעול בכל מקרה ולעשות זאת באופן חד-צדדי. במקביל שקדה ארצות הברית בראשותו על הקמת קואליציה רחבה ככל האפשר של מדינות שייקחו יחד איתה חלק במלחמה הצפויה. למעלה משלושים מדינות הצטרפו אליה, כאשר הממלכה המאוחדת הייתה לשותפה המרכזית.‏[100] בנאום שנשא בוש בבית הלבן ב-18 במרץ, הוא נתן לסדאם חוסיין אולטימטום: "על סדאם חוסיין ובניו לעזוב תוך 48 שעות את עיראק. סירוב יגרום לעימות צבאי במועד בו נבחר".‏[101] ב-20 במרץ, לאחר שהאולטימטום פג, החלה מלחמת עיראק.‏[102] לאחר הפצצות אוויריות מסיביות של מטרות אסטרטגיות בבגדד, החלו כוחות קרקעיים של ארצות הברית ומדינות אחרות בקואליציה לפלוש לעיראק.‏[103][104] כוחות אלו הגיעו לבגדאד ב-7 באפריל, וב-9 באותו החודש העיר נפלה, ומשטרו של סדאם חוסיין חדל למעשה מלהתקיים.‏[105] ב-1 במאי נחת מטוס של הצי על סיפון נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" שהייתה באוקיינוס השקט בדרכה חזרה מעיראק. מהמטוס ירד הנשיא בוש לבוש בסרבל טיסה. לאחר שעבר לחליפה, הודיע בנאום טלוויזיוני מעל סיפון נושאת המטוסים על "סיום פעילות הלחימה העיקרית בעיראק", כאשר מאחוריו התנוסס שלט ענק עליו נכתב "המשימה הושלמה" ("Mission accomplished").‏[106][107] המציאות התבררה כמורכבת ביותר, והיו מי שטענו שהצהרותיו של בוש היו מוקדמות.‏[108] עם כיבוש בגדד התברר שכמות הכוחות שהספיקה לכיבוש עיראק לא הספיקה כדי לשמור על הסדר בה. הטרור השתולל ברחובות, וגבה הרוגים רבים מצדם של כוחות הקואליציה. בשנים 2004 עד 2007 מצב הביטחון בעיראק הידרדר משמעותית, כאשר היו מי שהגדירו אותה כמדינה במלחמת אזרחים.‏[109]

ג'ורג' בוש עם בן בריתו נורי אל-מאלכי, נשיא עיראק הפרו-אמריקני לאחר הפלת שלטון סדאם חוסיין

בניגוד למלחמת אפגניסטן אשר נתפסה כתגובה לגיטימית לפיגועי 11 בספטמבר והייתה מצויה בקונצנזוס לאומי רחב בארצות הברית, המלחמה בעיראק עוד מלכתחילה הייתה לשנויה במחלוקת. בעוד בתחילת המלחמה נהנה בוש מעלייה בפופולאריות ומתמיכה של כ-60% מהציבור, עד מהרה מגמה זו נשחקה. הגם שלאחר ה-13 בדצמבר 2003, אז נתפס סדאם חוסיין על ידי הצבא האמריקני והובא למשפט, זכה בוש לעלייה מסוימת במעמדו הציבורי, גם מצב עניינים זה לא נמשך זמן רב.‏[110] כבר מלכתחילה היו שמתחו ביקורת נוקבת על המלחמה, וטענו על היותה מעורערת מהבחינה החוקית.‏[111][112][113] נקודה משמעותית הייתה באשר לסיבת המלחמה. בעוד בוש ראה את החשדות להימצאותו של נשק להשמדה המונית בעיראק כעילה המרכזית ליציאה למלחמה, מלבד כמות מזערית של סארין,‏[114] לא נמצא בעיראק נשק להשמדה המונית. עובדה זאת הייתה בעוכריו של הממשל, והדבר הוליד ביקרות רבה על בוש. רבים טענו שהממשל הגזים באיום הבלתי קונבנציונלי מעיראק וערך מניפולציות במידע המודיעיני באשר למשטרו של סאדם חוסיין.‏[115][116] לימים הודה בוש שהימצאותו של נשק להשמדה המונית בעיראק היה נתון מעורער מלכתחילה, אך האשים במרומז את קהיליית המודיעין ש"הרבה מהמידע המודיעיני (שסופק לו) התברר כשגוי".‏[117][118] ביקורות נוספות על המלחמה כללו גם טענות שהעלות הכספית של המלחמה יקרה מדי,‏[119] וששיעור האבדות האמריקני גדול אף הוא.‏[120] אחרים טענו שהמלחמה בעיראק מסיטה את תשומת הלב של ארצות הברית ממאבקה העיקרי - מלחמת אפגניסטן. היו מי שפקפקו ביכולת האמריקנית לקיים בצורה מוצלחת שני מלחמות גדולות במקביל.‏[121][122] בנוסף לכל אלו נטען שלא הייתה בנמצא תוכנית מוסדרת ליום שאחרי הפלת משטר סדאם חוסיין,‏[123] וכן שהתוכניות לשיקום עיראק לאחר המלחמה לקו בחסר.‏[124] ביקורת נוספת טענה להפרות זכויות אדם משמעותיות במלחמה.‏[125] מנגד תומכי המלחמה טענו שבדיעבד לא נמצא כמות משמעותית של נשק להשמדה המונית בעיראק, אך בעת היציאה למלחמה המשטר בעיראק לא שיתף פעולה בצורה מלאה והיה מקום להניח שהוא משטה בעולם. בנוסף, הם טענו שסדאם חוסיין איננו שליט לגיטימי והפלתו של רודן אכזרי היא מעשה ראוי. עוד הם אמרו שהמלחמה הפכה את העולם למקום בטוח יותר, ושכתוצאה מהמלחמה מצבם של תושבי עיראק טוב יותר גם כן.‏[126]

נוכח התגברות ההתנגדות למלחמה והירידה בפופולריות שלו עצמו, בשלהי שנת 2006 יצא בוש בסדרת נאומים בנושא המלחמה בעיראק, בהם הודה שנעשו שגיאות אסטרטגיות בעיראק ושהוא לוקח עליהם אחריות.‏[127][128] למרות זאת טען שעל ארצות הברית "להמשיך במסלול", והאשים את אלו הקוראים לנסיגה בכך שהם רוצים "לברוח" מעיראק, ללא שיקול משמעותי של האינטרס האמריקני.‏[129] מאוחר יותר קבע בוש: "אני לא מתכוון להסיג חיילנו משדה הקרב לפני שהמשימה תושלם".‏[130] ב-10 בינואר 2007, הציג בוש את האסטרטגיה החדשה שלו למלחמה ("The New Way Forward"), אשר נועדה להשיג הכרעה בעיראק ולייצב את המדינה. בכלל זה הודיע בוש שבכוונתו לתגבר את הצבא האמריקני בכוח נוסף של כ-21,500 חיילים.‏[131][132] לצד תמיכה מצומצמת יחסית בתוכניתו של בוש,‏[133] היא נתקלה בעיקר בהתנגדות חריפה ונרחבת, ובין השאר גם נציגים רפובליקניים הביעו מורת רוח מכוונות הממשל,‏[134] כאשר גם בציבור ההתנגדות הייתה מקיפה.‏[135] התוכנית יצאה אל הפועל כבר באותו החודש. בעוד בתחילה לא היה שינוי משמעותי במפלס האלימות, במרחק כמה שבועות החלה להירשם ירידה מתמדת במספר ההרוגים ובשטח נרשמה דעיכה משמעותית בעוצמת הטרור. שליטת ממשלת עיראק התעצמה, והמדינה הפכה ליציבה יותר. גורמים רשמיים בארצות הברית ובעיראק ציינו לטובה את תגבור הכוחות של בוש כגורם להחזרת השקט לעיראק,‏[136][137] וכך גם במערכת הפוליטית ובתקשורת, רווחה בדיעבד דעה חיובית על המהלך.‏[138][139] למרות זאת היו גם מי שתלו סיבות אחרות בירידה באלימות, וטענו שהתוכנית של בוש לא הייתה הגורם המרכזי לשיפור המצב.‏[140][141] בתום כהונתו של בוש הייתה עיראק יציבה יחסית וזו הצליחה לבסס את עצמה, ועקב כך הורה בוש על ראשיתו של תהליך נסיגה הדרגתי של הכוחות האמריקניים בעיראק.‏[142]

סוריה ואיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לעיראק ולאפגניסטן הסוניות, אשר ארצות הברית הפילה את משטריהם לאחר שראתה אותן כמדינות תומכות בטרור, תחת בוש סוריה ואיראן השיעיות הצליחו להימנע מעימות ישיר עם ארצות הברית. מייד לאחר פיגועי 11 בספטמבר גורמים רבים בארצות הברית האשימו את איראן בקשרים עם אל-קאעידה ובסיפוק תמיכה למתקפת הטרור, כאשר הדבר מגובה בראיות מסוימות.‏[143][144][145] למרות זאת בוש נהג לציין כי "לא הוכח קשר ישיר בין איראן לפיגועי 11 בספטמבר.‏[146] בהמשך, המדיניות האקטיבית של בוש במזרח התיכון הרתיעה את סוריה ואיראן, ואלו החלו בשיתוף פעולה מסוים עם ארצות הברית. כך איראן במספר הזדמנויות סייעה לארצות הברית ללכוד פעילי אל-קאעידה וטאליבן,‏[147] וכוחות הביון הסורי שיתפו פעולה עם ארצות הברית לסיכול פיגועי טרור של אל-קאעידה.‏[148][149] אך עד מהרה מגמה זו הגיעה לקיצה. בינואר 2002, קבע בוש שאיראן היא חברה ב"ציר הרשע", וגרם לזעם באיראן וגונה שם באופן מקיף.‏[150] בעוד הקשרים עם איראן נקטעו, שיתוף הפעולה עם סוריה נמשך עוד, אך גם הוא לא האריך ימים, והסתיים בעקבות פלישת ארצות הברית לעיראק, כאשר תוצאה מההתנגדות הסורית למלחמה היחסים בין המדינות הידרדרו.‏[151] רשמית סוריה נותרה נייטרלית, אולם האמריקנים האשימו אותם בהעברת נשק לעיראק, אי מניעה ואף עידוד להסתננות של טרוריסטים מגבולה לעיראק, ואף בהחבאת נשק ההשמדה ההמוני העיראקי.‏[152][153] גם המשך תמיכתה של סוריה בחזבאללה ובארגוני הטרור הפלסטינים היה לצנינים בעיני האמריקנים.

הרעת היחסים של ארצות הברית עם איראן וסוריה הביאה לעיצומים דפילומטיים אמריקניים על מדינות אלו, שהתבטאו בסנקציות שונות. בדצמבר 2003 עבר בקונגרס "חוק האחריות הסורית" שהסמיך את הנשיא להטיל עיצומים על סוריה, והוא אכן הפעיל את סמכותו זו ב-11 במאי 2004.‏‏[154] המתיחות עם סוריה הובילה גם למעורבות בענייני לבנון, ולהשקעת מאמצים לדחיקת רגלי סוריה מהמדינה. במסגרת זו יזמה ארצות הברית יחד עם צרפת את קבלת החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב-2 בספטמבר וקראה לנסיגת כל הכוחות הזרים הנותרים מלבנון (כלומר הצבא הסורי), ופירוק המיליציות במדינה (שבראשן החזבאללה). סוריה התמהמה ביישום ההחלטה, אך עם התחזקות הלחץ האמריקני היא הוציאה לבסוף את כוחותיה מלבנון באפריל 2005, כמה שנחשב להישג של בוש.‏[155] עם עלייתו לשלטון באיראן של מחמוד אחמדינז'אד באוגוסט 2005, היחסים הידרדרו עוד יותר, כאשר ארצות הברית מאשימה גם את איראן בתמיכה במיליציות שיעיות אנטי-אמריקניות בעיראק.‏[156] הסוגיה המרכזית שעמדה במחלוקת באותן השנים הייתה טענות של ממשל בוש שאיראן מפתחת נשק גרעיני. הדבר הגיע לשיאו באוגוסט 2006, אז איים בוש כי "יהיו השלכות" להעשרת האורניום באיראן. הוא הגדיר את איראן כמדינה המצויה תחת "משטר קיצוני", וטען שנשקף ממנה "איום חמור לעולם".‏[157] לבסוף זכתה איראן לחלוק מצב דומה עם סוריה, וארצות הברית הטילה שורה של סנקציות כלכליות על איראן.‏[158][159]

אף על פי שלא פרצו עימותים צבאיים בין ארצות הברית לסוריה ואיראן במהלך כהונתו של בוש, ארצות הברית הוציאה לעתים לפועל במדינות אלו פעולות צבאיות מינימליות, כגון מבצעים מצומצמים של כוחות מיוחדים,‏[160][161][162] סיורים של כלי טיס בלתי מאוישים,‏[163][164] ועוד. בנוסף, נשמעו טענות שארצות הברית תמכה בארגוני מחתרת וטרור באיראן, לרבות ארגון ג'ונדאללה,‏[165] מפלגת החופש והחיים של כורדיסטן,‏[166] ועוד. המטרה של הפעולות לעיל היו ערעור היציבות בסוריה ואיראן, וכן איסוף מודיעין.

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש בפגישה בארצות הברית עם ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין, אפריל 2008

ג'ורג' בוש נכנס לתפקידו כנשיא בקירוב למינויו של ולדימיר פוטין לראשות ממשלת רוסיה. היחסים בין ארצות הברית לרוסיה במהלך כהונתו הראשונה של בוש התאפיינו בהקצנה של מדיניות החוץ הרוסית ובהתעצמות של רוסיה מחד, וכן במדיניות חוץ חד צדדית פעלתנית אמריקנית מאידך. דברים אלו הביאו מהצד האחד להגברת המתיחות בין המעצמות, אך פני הדברים התמתנו והפכו לחיוביים יותר הודות לקשרים אישיים טובים בין בוש לפוטין. קשרים אלו התבטאו בביקורים הדדיים ובפגישות תכופות בין השניים.‏[167] למרות הקשרים שהוזכרו לעיל בין בוש לפוטין, אירועים רבים העיבו על היחסים בין שתי המדינות. בשנת 2002, בוש פתח ביוזמה לפריסת מערכות הגנה כנגד טילים באירופה למקרה של התקפה מצד מדינות כמו איראן, צפון קוריאה ולוב. לשם כך פרשה ארצות הברית מהאמנה עליה חתמה בימי המלחמה הקרה, אמנה שהגבילה החזקת נשק אנטי-בליסטי (ABM treaty).‏[168] רוסיה ראתה בתוכנית מעשה התגרות ואיום כלפיה, וטענה שמטרתה האמיתית של התוכנית היא סיכול יכולותיו של הצבא הרוסי.‏[169][170] בשנים הבאות קיים בוש שיחות עם מדינות שונות באירופה על מנת שיהיו שותפות בפרויקט. גם הפלישה האמריקנית לעיראק בשנת 2003 הרעתה את היחסים, ורוסיה התנגדה למלחמה זו בין השאר גם הודות לקשריה החיוביים עם משטרו של סאדם חוסיין.‏[171] ב-29 במרץ 2004 הצטרפו שמונה מדינות - רומניה, בולגריה, סלובניה, סלובקיה, ליטא, לטביה ואסטוניה - לברית נאט"ו, והפכו בה לחברות מן המניין. הצטרפות של מדינות אלו לנאט"ו, כולן חברות הגוש הקומוניסטי לשעבר, הייתה בעיני רוסיה צעד שלילי שפירשו הרחבת ההגמוניה האמריקנית מזרחה אל עבר גבולותיה.‏[172]

בעוד היחסים עם רוסיה בקדנציה הראשונה של בוש היו סבירים ומעורבים, בקדנציה השנייה המחלוקות פרצו ביתר שאת מעל לפני השטח, והיחסים התערערו.‏[167] תרמו לכך צעדים שעשתה ארצות הברית בשנים קודם לכן ופורשו על ידי רוסיה כצעדים שליליים (כגון המלחמה בעיראק, תוכנית יירוט הטילים והרחבת נאט"ו). סוגיה מרכזית שעמדה בין המדינות הייתה יוזמת מערכת ההגנה מפני טילים שרצה בוש לפרוס באירופה. בעוד בקדנציה הראשונה בוש היה טרוד בעיקר בענייני המזרח התיכון, בכהונתו השנייה היה בכוונתו להשלים את תוכניותיו בתחום. עקב כך הואץ המשא ומתן עם מדינות אירופאיות, ולבסוף נבחר להציב מערכות יירוט טילים בפולין וצ'כיה. בוש סיכם זאת עם מנהיגי מדינות אלו,‏[173] כאשר הדבר גורר תגובה חריפה מצד רוסיה ובכלל זה איומים צבאיים למחצה.‏[174] ב-14 באוגוסט 2008 חודשים ספורים לפני שבוש עזב את הבית הלבן, הגיעו השיחות עם פולין לידי סיום, וסוכם על פריסה של כעשרה מערכות יירוט טילים במדינה זאת.‏[175] נוסף על חתימת ההסכם בין ארצות הברית לפולין, בשלהי כהונתו השנייה של בוש, אירוע נוסף הידרדר למשבר חמור בין המדינות היה המלחמה בין רוסיה לגאורגיה. באוגוסט 2008, פלשה רוסיה לגאורגיה, מדינה שנחשבה לפרו-אמריקנית. הדבר הביא לתגובות נוקבות מצד ממשל בוש, שגינה את הפלישה הרוסית בחריפות.‏[176][177]

האיחוד האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש ושותפו הקרוב ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, מרץ 2003

לאחר פיגועי 11 בספטמבר מדינות אירופה גינו את האירועים והציעו לארצות הברית סיוע. בהמשך, השתתפו רוב מדינות האיחוד האירופי במלחמת אפגניסטן לצד ארצות הברית, ‏[178][69] כאשר מאות אירופאים נהרגו בלחימה מול אל קאעידה והטאליבן.‏[179] השותפות האירופאית-אמריקנית נגד הטרור תחת בוש המשיכה גם בשנים הבאות, אך הדבר הגיע במידה רבה אל קיצו לקראת מלחמת עיראק. בעוד ממשל בוש רצה בראשית 2003 להרחיב את המלחמה בטרור מאפגניסטן לעיראק, באירופה ניכרה מחלוקת עזה בשאלה זו, כאשר מדינות רבות התנגדו בחריפות למלחמה. את מחנה המתנגדות הובילו גרמניה וצרפת. מדינות אלו טענו שאין טעם במלחמת עיראק ואף ערכו מאמצים דיפלומטיים כדי למנוע את המלחמה.‏[180][181] הדבר הביא לקרע ביחסים בין מדינות אלו לארצות הברית, ובמיוחד עם צרפת בראשות נשיאה ז'אק שיראק, שהיה למתנגד קולני לבוש. ובעוד זאת, מדינות רבות אחרות באירופה, כאשר בריטניה, איטליה, ספרד ופולין הן המרכזיות שבהן, המשיכו לשתף פעולה באופן מלא עם ארצות הברית, ושלחו אלפים מחייליהם למלחמת עיראק.‏[182][183][184] עם מדינות אלו חוותה ארצות הברית פריחה ביחסים, ובמיוחד אמור הדבר באשר לבריטניה תחת ממשלתו של טוני בלייר, שהייתה לשחקן מרכזי במלחמות בעיראק ובאפגניסטן. מצב עניינים זה הביא לידידות עמוקה בין בלייר לבוש, שהתבטאה בביקורים הדדיים תכופים זה במדינתו של זה וכן בפגישות רבות.‏[185] בדומה לבלייר, גם עם ראשי ממשלת ספרד ואיטליה, חוזה מריה אסנאר וסילביו ברלוסקוני בהתאמה, רקם בוש יחסים קרובים. לצד מלחמת עיראק, בלטה אמנת פרוטוקול קיוטו בהעבתה על היחסים בין ארצות הברית לרבות ממדינות אירופה. האמנה הקוראת לצמצום פליטת גזי חממה לאטמוספירה ומלחמה בהתחממות הגלובלית, היא מהיוזמות המרכזיות שקידם האיחוד האירופי באותן השנים; ואז כהיום, ארצות הברית היא אחד המכשולים המרכזיים בפני יישום האמנה. בעוד ממשל ביל קלינטון קידם את האמנה, כבר במרץ 2001 הורה הנשיא בוש להסיר את חתימתה של ארצות הברית מאמנת קיוטו, בטענה שיישום האמנה יהיה יקר מדי וכן בטענה שהאמנה מפלה לרעה את ארצות הברית. בשעתו הדבר הוביל למרירות ביחסים בין ארצות הברית לאיחוד האירופי.‏[186][187][188]

עם ראשית כהונתו השנייה, החל בוש במאמצים משמעותיים לשקם את היחסים עם מדינות אירופה שהיחסים התערערו איתם בכהונתו הקודמת. סייעו לכך במיוחד מספר חילופי שלטון באירופה. ב-2005 ראש ממשלת גרמניה גרהרד שרדר הוחלף באנגלה מרקל שהנהיגה יחס מאוזן יותר כלפי ארצות הברית. שנתיים לאחר מכן, ב-2007 נשיא צרפת ז'אק שיראק הוחלף בניקולא סרקוזי, שהפך לאחד מבני הברית הקרובים ביותר לג'ורג' בוש.‏[189][190] עם זאת, מספר שינויים באירופה היו גם לרעתו של בוש. ידידיו הטובים באיטליה ובספרד, סילביו ברלוסקוני וחוזה מריה אסנאר, איבדו את שלטונם לטובת מועמדים בעלי גישה מסויגת לארצות הברית, מנהיגים חדשים אשר היו מי שהגדירו אותם כאנטי-אמריקנים. חילופי השלטון באיטליה ובספרד הביאו לפרישתם של שתי מדינות אלו מהמלחמה, כמה שהיה הפסד מסוים עבור בוש.‏‏[191][192] לפיכך נרשמה הידרדרות ביחסים בין ארצות הברית למדינות אלו, ובמיוחד עם ספרד.‏[193]

סין ומזרח אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה שלאחר פיגועי 11 בספטמבר, ידעו היחסים בין ארצות הברית לסין שיפור מסוים. הסינים גינו את הפיגועים, תמכו ביציאה האמריקנית לאפגניסטן ב-2001; ומאוחר יותר הם אף תרמו 150 מיליון דולר לשיקום אפגניסטן ולייצובה לאחר הפלת שלטון הטאליבן.‏[194] תקופת בוש התאפיינה בהתמקדות הממשל בנעשה במזרח התיכון, ובהורדת פרופיל מסוימת במזרח אסיה, דבר שהסינים ראו באופן חיובי. למרות זאת, היו נתונים בסין חששות מסוימים לאחר שארצות הברית הרחיבה את אחיזתה במרכז אסיה והקימה בסיסי צבא במדינה כמו טג'יקיסטן, מדינה הגובלת עם סין ממערב.‏[195] על היחסים בין סין לארצות הברית העיבו במיוחד היחסים הקרובים שקיימה ארצות הברית עם טאיוואן, אויבתה המושבעת של סין. ב-25 באפריל 2001 נשאל בוש אם ארצות הברית תבוא לעזרתה של טאיוואן, עם זו האחרונה תותקף בידי סין. הוא השיב: "הסיניים צריכים להבין שארצות הברית תעשה כל מה שנדרש כדי לעזור לטאיוואן להגן על עצמה... אף על פי שיש לנו (סין וארצות הברית) אינטרסים משותפים, הסינים צריכים להבין שיש מקומות (כמו הסוגיה הטאיוואנית) בהם אנחנו לא מסכימים".‏[196]

היחסים בין ארצות הברית לצפון קוריאה תחת בוש היו מתוחים. ממשל בוש ביקר את המשטר הצפון קוריאני על הפרת זכויות אדם, פיתוח מערכות טילים מאיימות וערעור היציבות והביטחון במזרח אסיה. בשנת 2002 החמירה המתיחות בין המדינות, לאחר שבוש האשים את צפון קוריאה בפיתוח תשתית להעשרת אורניום לצורך נשק גרעיני. באותה השנה הגדיר בוש את צפון קוריאה גם כשותפה בציר הרשע.‏[197] בחודשים הבאים נכנסה ארצות הברית למשא ומתן עם צפון קוריאה במטרה להניע אותה מתוכניתה הגרעינית, אך ניסיון זה לא צלח. לקראת שלהי הקדנציה הראשונה של בוש, הידרדרו מחדש היחסים עם צפון קוריאה, לאחר שזו גירשה את פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית משטחה, וחזרה לפתח נשק גרעיני.‏[198] ב-9 באוקטובר 2006 ערכה צפון קוריאה ניסוי גרעיני מצומצם. ג'ורג' בוש הגיב בחריפות, גינה את המעשה, והורה על הגברת הסנקציות הכלכליות כאשר הוא מצהיר שלא יהסס להשתמש באמצעים צבאיים.‏[199] תחת הלחצים הבינלאומיים הסכימה לבסוף צפון קוריאה לחדש את המשא ומתן עם ארצות הברית, וב-11 באוקטובר 2008 קיבלה צפון קוריאה את הדרישות האמריקניות לפרק את הכור הגרעיני שלה, ובתגובה בוש הודיע על הסרת הסנקציות ועל צעדים ראשונים לנורמליזציה ביחסים בין המדינות.‏[200] בסיום כהונתו של בוש היה נראה שאף על פי שצפון קוריאה רכשה יכולת גרעינית מינימלית, ארצות הברית הצליחה לבסוף להניע אותה מדרכה, והוחל בתהליך לפירוקה מנשק גרעיני.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש עם אריאל שרון ואבו מאזן במפגש פסגה בעקבה, 2003

בוש נכנס לתפקידו בבית הלבן בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, כארבעה חודשים לאחר שפרצה, וזמן קצר לפני עלייתו של אריאל שרון לשלטון בישראל. לנוכח הכישלון המהדהד של הנשיא קלינטון בהשגת שלום במזרח התיכון, החל ממשל בוש את דרכו בשמירה על פרופיל נמוך ביותר בכל מה שנוגע לסכסוך הישראלי ערבי בכלל, ולישראלי פלסטיני בפרט. בוש נחשב היה לנשיא ידידותי במיוחד למדינת ישראל - רבים ראו את אהדתו לישראל כחסרת תקדים,‏[201] ובציבור הישראלי הוא היה נחשב לפופולארי מאוד.‏[202] בוש הגן באופן עקבי על ישראל בשדה הדיפלומטי, וביטא את תמיכתו הרבה בישראל בהזדמנויות שונות.‏[203][204] היו שהסבירו שליחסים אלו תרמו היכרותו המוקדמת של בוש עם ישראל, קרבתו לחוגים נוצריים אוונגליסטיים פרו ישראלים, וכן התגברות הנטייה הפרו ישראלית לאחר פיגועי 11 בספטמבר, כאשר המשך הטרור הפלסטיני גרם לניכור כלפי הפלסטינים מצד הממשל האמריקאי ששם את המלחמה בטרור בראש מעייניו. משנה לשנה, במהלך הקדנציה הראשונה של בוש, שחפפה במידה רבה את זו של שרון בישראל, התמיכה של הממשל בישראל של הפכה לניכרת יותר. החל מ-2002 ניתק ממשל בוש במידה רבה קשר עם הנשיא הפלסטיני יאסר ערפאת, האשימו בעידוד הטרור וטען שעד שלא יסתלק מהבמה, תהליך השלום לא יוכל להתקדם.‏[205][206] בנושאים כמו המשך הרחבת ההתנחלויות והקמת המאחזים או חדירת תוואי גדר ההפרדה אל עומק תחומי יהודה ושומרון, שמר הממשל על מדיניותו בהתנגדות לכל שינוי בסטטוס קוו.‏[207][208][209]

במהלך כהונתו הראשונה נעשו מספר ניסיונות על ידי בוש להחיות את תהליך השלום. ב-24 ביוני 2002, במה שכונה לימים "חזון הנשיא בוש", הוא קרא בנאום בבית הלבן למתווה של שתי מדינות לשני עמים.‏[210] למרות הציפיות, התוכנית לא הצליחה לשאת פרי. ניסיון נוסף בתחום נעשה ב-26 בפברואר 2003, אז בשיא המאמצים של ארצות הברית להשיג את הסכמת מועצת הביטחון של האו"ם למלחמה בעיראק, טבע בוש את המושג "מפת הדרכים לשלום", תוכנית דומה לזו הקודמת שבוש הציג. החידוש במפת הדרכים היה שזו הציגה גם לוח זמנים ברור יותר לפתרון הדרגתי של הסכסוך.‏[211][212] ראש הממשלה הבריטי טוני בלייר טרח להדגיש את הקשר בין מפת הדרכים לבין המלחמה הקרבה בעיראק, וכך נתפסה היוזמה הזו בעיני רבים כ"תשלום" שבלייר גבה מבוש עבור תמיכתו בו בעניין עיראק.‏[213] ב-5 ביוני 2003, השתתף בוש בפסגה בעקבה עם אריאל שרון ואבו מאזן, ובהשתתפות המלך עבדאללה, פסגה שהייתה אמורה לסמן את תחילת יישום מפת הדרכים. בפועל ההתקדמות בתהליך הייתה איטית.‏[214] לאור ההידרדרות הביטחונית בשטח וההסתבכות האמריקנית בעיראק, הורידה ארצות הברית בחודשים הבאים פרופיל בפעילות בזירה הישראלית פלסטינית.

לאחר פרסום תוכנית ההתנתקות של שרון בדצמבר 2003, התייצב בוש לצידו מספר שבועות לאחר מכן.‏[215] כמה שנחשב ל"תמורה" אמריקנית להתנתקות, ובניסיון אולי לעזור לשרון לרכך את ההתנגדות להתנתקות בישראל, פרסם בוש מכתב תמיכה שכלל גיבוי של שרון, קביעה שבעיית הפליטים הפלסטינים תיפטר לא בישראל אלא במדינה הפלסטינית, כמו גם קביעה שיש להתחשב בגושי ההתנחלויות בקביעת קו הגבול העתידי.‏[216] בינואר 2006, עקב בעיות רפואיות, מונה לראשות הממשלה בישראל אהוד אולמרט, אשר החליף את אריאל שרון. לשינוי זה לא הייתה השפעה על היחסים בין המדינות, ובדומה לקודמו בתפקיד, רקם בוש יחסים קרובים גם עם ראש הממשלה החדש אולמרט. לקראת סוף כהונתו כנשיא, בנובמבר 2007, ערכה ארצות הברית ניסיון נוסף להכרעה לשלום בין ישראל והפלסטינים. במסגרת זאת התכנסה בארצות הברית ועידת אנאפוליס - ועידה בינלאומית במסגרתה חתמו לבסוף כל הצדדים על הצהרה משותפת הקוראת להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים עד לסוף שנת 2008.‏[217] כקודמותיה, גם יוזמה מדינית זו, לא הצליחה להביא לפריצת דרך.

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בראשית כהונתו, הנהיג בוש מדיניות אקטיבית יחסית באפריקה. כחלק מהמלחמה העולמית בטרור, הרחיבה ארצות הברית את הפעילות הביטחונית שלה באפריקה, במטרה להיאבק בניסיונות של טרור אסלאמי להכות ביבשת. בכלל זה בלט במיוחד "מבצע חירות מתמשכת - קרן אפריקה" (OEF-HOA), מבצע צבאי שנערך החל מ-2002, מבצע שמטרתו הוגדרה כמלחמה בטרור ובפיראטיות בקרן אפריקה בדגש על סומליה.‏[218] המבצע הוצא לפועל על ידי כוח מיוחד שהוקם על ידי האמריקנים לצורך העניין - כוח המשימה המשולב לקרן אפריקה (CJTF-HOA).‏[219] לצד כוח זה, השתתפו בפעילות במקום גם כוחותיהם הצבאיים של מספר מחברותיה של ברית נאט"ו ומספר מדינות מקומיות.‏[220] כוח נוסף שפועל במסגרת המבצע, הוא הכוח הימי הרב לאומי כוח משימה משולב מספר 150 - כוח שהוא למעשה שלוחה של כוחות הקואליציה הפרו-אמריקנית במלחמת עיראק, כאשר תפקידו לצד לוחמה נגד הפיראטיות באזור, הוא אבטחה ספציפית של מפרץ עדן, על-מנת לאפשר זרימה סדירה של ציוד, סחורות וכוח אדם מארצות הברית ואירופה לעיראק.‏[221] במהלך הלחימה במקום, תעשיית הפיראטיות באזור ספגה מכה קשה אך לא מוגרה לחלוטין, כלי שיט רבים שנכנסו לסכנת שוד חולצו על ידי הכוחות הצבאיים שבמקום ובסיסי פיראטים וכלי שיט של גורמים מעין אלו הותקפו.‏[222][223][224][225] במהלך כלל הלחימה במקום, 29 חיילים אמריקניים נהרגו.‏[226][227][228][229][230][231] מנגד, 110-158 טרוריסטים ופיראטים נהרגו אף הם‏[232] ויותר מ-1,200 טרוריסטים ופיראטים נעצרו.‏[233]

בנאום מצב האומה בינואר 2003, הכריז בוש על תוכנית חירום של סיוע למדינות אפריקניות מוכות איידס להילחם בנגיף המסוכן. במסגרת זאת העמיד בוש כ-44 מיליארד דולר למאמץ הזה. תוכנית זו הגישה טיפול תרופתי ישיר למיליוני בני אדם, ויש המעריכים שהיא הצילה את חייהם של כחמישה מיליון כאלו. על פי כתב הניו יורק טיימס פיטר בייקר, "בוש עשה יותר מכל נשיא אחר לפניו או אחריו, על מנת לעצור את האיידס ולעזור אפריקה".‏[234] כחלק ממדיניותו של ממשל בוש להפיץ את הדמוקרטיה בעולם, תמך הממשל בניסיונות של דמוקרטיזציה ביבשת.‏[235]

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהלכים המרכזיים שהנהיג ג'ורג' בוש במדיניות הפנים תחת ממשלו היו הורדות מסים דרסטיות, וכן רפורמות שונות במערכות החינוך, הבריאות והרווחה. כנשיא ניהל בוש מספר משברים שונים אשר הקרינו על הזירה הפנימית של ארצות הברית, משברים להם נאלץ להגיב. בכלל זה מדובר בפיגועי 11 בספטמבר, הוריקן קתרינה והמשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008. כמו כן זכה בוש למנות שני שופטים לבית המשפט העליון של ארצות הברית. תחת בוש עבדו שלושה מזכירי אוצר: פול אוניל (2001-‏2002), ג'ון סנו (2003-‏2006) והנרי פולסון (2006-‏2009), לצד שני מזכירי פנים: גייל נורטון (2001-‏2006), דירק קמפת'ורן (2006-‏2009).

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא בוש חותם על החוק לקיצוצים במס, יוני 2001

בוש נכנס לתפקיד בתקופה של מיתון כלכלי בעקבות התפוצצות בועת הדוט-קום, כאשר גם פיגועי 11 בספטמבר פוגעים בצמיחה של הכלכלה האמריקנית. לצד זאת נהנתה ארצות הברית ממאזן תקציבי חיובי ומעודף תקציבי של 230 מיליארד דולר, עודף שנוצר בסוף כהונתו של ביל קלינטון, בסוף שנות ה-90.‏[236] פעולתו הבולטת של בוש בתחום הכלכלי הייתה קיום הבטחת הבחירות שלו לקיצוץ דרמטי במיסים. הדבר נעשה בעיקר במסגרת שני מהלכי חקיקה בקונגרס, כאשר החוק הראשון (EGTRRA) נכנס לתוקף ביוני 2001, והחוק השני (JGTRRA) נכנס לתוקף במאי 2003. פעולות אלו הביאו להורדה ניכרת של מס ההכנסה לזוגות נשואים, ביטול מס העזבון, והפחתת שיעור המס השולי. הקיצוצים במסים הוגדרו כזמניים למשך 10 שנים, אך בוש הבטיח לפעול על מנת להפוך אותם לקבועים.‏[237] בעוד שתומכי המהלך טענו שהורדת המסים תרמה לצמיחה הכלכלית בזמן מיתון,‏[238] מתנגדיה טענו שהיה מדובר בצעדים קיצוניים למדי שתרמו להרחבת הגירעון, ושהם לא הוכיחו את עצמם במבחן התוצאה. המבקרים טענו גם שאף על פי שבאופן ישיר מהפחתת שיעורי המס נהנו כל שכבות האוכלוסייה, במספרים מוחלטים האוכלוסיות העשירות נהנו בצורה גדולה יותר, כאשר התוצאה הסופית היא גידול באי השוויון בחברה.‏[239][240] בתגובה הצביע הממשל על כך שהדבר נובע מזה שהמסים על עשירים גבוהים יותר מלכתחילה, וכך שמטבע הדברים הורדה יחסית של המס לכולם, תביא גם לרווח גדול יותר עבור מקבלי הכנסות הגבוהות.‏[241] כמו כן תומכי התוכניות של בוש טענו שמבחינות מסוימות דווקא נטל המס על העשירים גדל.‏[238][242] מכל מקום, באופן צפוי הביאו צעדיו של בוש לירידת הכנסות המדינה, ובעוד בשנת 2000 ההכנסות הפדרליות בתקציב האמריקני עמדו על 2,025 מיליארד דולר, בשנת 2003 הן ירדו לשפל של 1,782 מיליארד דולר.‏[243] ובמקביל לירידה בהכנסות, הוצאות המדינה האמירו באופן חד ולא צפוי בשנותיו הראשונות של בוש, כאשר אחד הזרזים המשמעותיים לדבר היה הגידול בהוצאות הביטחוניות של ארצות הברית עקב מלחמות אפגניסטן ועיראק.‏[244] לפיכך, אם הגירעון הפדרלי של ארצות הברית היה 5,674 מיליארד דולר בשנת 2000, בשנת 2004 הגירעון גדל ללא פחות מ-7,379 מיליארד דולר.‏[245]

למרות כל זאת, עד לסוף הקדנציה של בוש היה נראה שהכלכלה האמריקנית מתייצבת על מסלול חיובי. משנה לשנה הצמיחה הכלכלית עלתה - מ-1.0% בשנת 2001, ל-1.8% בשנת 2002, 2.8% בשנת 2003, ו-3.8% בשנת 2004.‏[246] התוצאה הייתה התמתנות הירידה בכנסות, כאשר עד לשנת 2004 נרשמת בלימה בירידה בהן והחלה כבר עלייה בהכנסות המדינה. בכך גם הגידול בגירעון התמתן.‏[243] גם הגידול באבטלה עד לשנת 2004 נבלם, ומספר המובטלים החל לרדת.‏[247] המגמות הכלכליות החיוביות של סוף הקדנציה הראשונה של בוש נמשכו גם במהלך רוב זו השנייה. הגידול בהכנסות המדינה היה גבוה, ואם בשנת 2003 ההכנסות עמדו על 1,782 מיליארד דולר, בשנת 2007 הן הגיעו כבר לנתון גבוה במיוחד של 2,568 מיליארד דולר. במקביל הגירעון המשיך לגדול אך באופן מתון יותר,‏[245] והאבטלה המשיכה לקטון, כאשר היא מגיעה בראשית 2007 לשפל של כ-4.2%.‏[247] אך בניגוד לנתונים החיוביים שהוזכרו לעיל, נתוני הצמיחה החלו כבר להצביע אולי על המשבר הקרוב. בעוד הצמיחה הגיעה לשיא של 3.8% בשנת 2004, החל מהשנה הבאה הצמיחה ירדה משנה לשנה, כאשר בשנת 2005 הצמיחה עומדת על 3.3%, בשנת 2006 על 2.7%, ובשנת 2007 על 1.8%.‏[246]

לצד נתוני צמיחה נמוכים יחסית כבר מ-2005, החל מראשית 2006 חוותה ארצות הברית התפוצצות בועת נדל"ן[248] ובדצמבר 2007 כבר נכנסה למשבר כלכלי רחב, המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז השפל הגדול.‏[249] ההשלכות המיידיות היו צניחה במדדי המניות השונים בבורסות, ערעור יציבותם של מוסדות פיננסיים, משבר משכנתאות, מחירי נפט מרקיעי שחקים, וירידה בערך הדולר.‏[250][251] בעקבות המשבר האבטלה המריאה ועברה את סף ה-8% בשנת 2009,‏[247] הכנסות המדינה צנחו,‏[243] הצמיחה ירדה גם היא באופן חד,‏[246] והגירעון גדל באופן חסר תקדים כמעט.‏[245] תגובת ממשל בוש למשבר הייתה העברת תוכנית חילוץ כמעט חסרת תקדים. התוכנית כללה העברת מהלך חקיקה בקונגרס (Emergency Economic Stabilization Act of 2008) שיסמיך את הממשל להשקיע 700 מיליארד דולר מכספי הציבור האמריקאי לצורך רכישת משכנתאות בעייתיות מידי הבנקים האמריקאים שנקלעו למצוקה על מנת להציל את הבנקים מפני פשיטת רגל, ולנסות לבלום את המשבר.‏[252][253] ב-29 בספטמבר 2008 דחה בית הנבחרים של ארצות הברית את הצעת החוק המקורית של תוכנית החירום, ברוב של 228 מתנגדים מול 205 תומכים.‏[254] הצעת החוק רוככה, ובסופו של דבר ב-3 באוקטובר 2008 אישר בית הנבחרים גרסה מתוקנת של החוק ברוב של 263 תומכים מול 171 מתנגדים.‏[255] שעות ספרות לאחר אישור החוק בקונגרס, חתם בוש על החוק, וזה נכנס לתוקף. התומכים בתוכנית החילוץ טענו כי התערבות הממשל בשוק הייתה חיונית על מנת למנוע משבר אמון באשראי, וכי אם הממשל לא היה פועל באופן זה, המשבר הכלכלי עלול היה להחריף לכדי שפל כלכלי.‏[256] המתנגדים לתוכנית החילוץ מחו על העלות האדירה של התוכנית הפתאומית, וטענו כי לא נלקחו בחשבון כלל אלטרנטיבות נוספות.‏[257]

חינוך, בריאות ורווחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש חותם על החוק "אף ילד נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act), ינואר 2002

עוד במהלך מערכת הבחירות של שנת 2000 התחייב בוש לרפורמות במערכת החינוך. היוזמה המרכזית בנושא אותה הוביל הייתה העברת החוק "אף ילד נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act). מטרת הרפורמה הייתה לצמצם את פערי החינוך בין עניים לעשירים ולהגדיל את ההשקעה הלאומית בחינוך. במסגרת הרפורמה הורחב המימון של מערכת החינוך, כאשר בתי ספר שהוריהם נמצאים ברקע כלכלי חברתי נמוך, זוכים לתקצוב גבוה יותר.‏[258] היוזמה זכתה לתמיכה דו-מפלגתית רחבה, ועברה ברוב גדול. החוק נכנס לתוקפו בינואר 2002.‏[259] רבים טוענים שהרפורמה של בוש הייתה מוצלחת במיוחד, והדבר מגובה בעלייה בנתוני הביצועים של התלמידים במתמטיקה ובקריאה במבחני ההערכה הארציים.‏[260] המבקרים טענו שהתמקדות בהצלחה כמותית וההתמקדות במבחנים מזניחה מרכיבים אחרים של חינוך.‏[261][262]

בשנת 2003, יזם בוש רפורמה בשוק הבריאות, ובכלל זה נעשה בתוכנית המדיקר השינוי הגדול ביותר מזה 38 שנים. החקיקה בקונגרס הייתה רצופת מאבקים וההליך נפרס על פני חודשים רבים. לבסוף החוק עבר כמה שנחשב להצלחה של בוש, ונכנס לתוקפו ב-8 בדצמבר 2003, אז חתם בוש על החוק.‏[263] הרפורמה כללה הגדלה של השחקנים הפרטיים בשוק הביטוח, וסיוע לאוכלוסיות חלשות בתשלום עבור תרופות.‏[264] עם ראשית כהונתו השנייה, ולאחר שהבטיח זאת במערכת הבחירות של שנת 2004, החל בוש לקרוא לרפורמה דומה גם בתחום הביטוח הלאומי, רפורמה שתכלול הפרטה חלקית של המערכת.‏[265] הצעתו של בוש נתקלה בהתנגדות חריפה בקונגרס. בניסיון להשיג תמיכה יצא בוש למסע שכנוע ארוך ברחבי ארצות,‏[266] אך סקרים העידו שהתמיכה הציבורית בתוכנית נמוכה.‏[267] לבסוף החליטה ההנהגה הרפובליקנית בקונגרס לא להעלות את ההצעה לדיון, לאחר שהיה נראה שהיא לא תזכה לרוב.‏[268] הירידה בפופולאריות של בוש עקב הטיפול בהוריקן קתרינה, וכן זכייתם של הדמוקרטים ברוב בקונגרס ברוב בבחירות האמצע של שנת 2006, הסיכוי להעביר את הרפורמה ירד לחלוטין מהפרק.

ביטחון פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חוק הפטריוט, המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר וראשית המלחמה העולמית בטרור, נקט ממשל בוש שורה של צעדים דרסטיים ושנויים במחלוקת, צעדים אשר נועדו להגביר את ביטחון הפנים של ארצות הברית. לצד מהלכים רבים שנבעו מצווים נשיאותיים שהוציא בוש, המדיניות גובתה בשורה של חוקים שהעביר הקונגרס, כאשר החוק אולי החשוב ביותר היה חוק הפטריוט (USA PATRIOT Act). החוק, אשר נכנס לתוקף ב-26 באוקטובר 2001, בין השאר צימצם בצורה דרמטית את המגבלות שהוטלו על רשויות אכיפת החוק, בפעילות לאיסוף מודיעין בתחומי ארצות הברית; והרחיב את שיקול דעתן של רשויות ההגירה ואכיפת החוק לעצור ולגרש מהגרים החשודים בפעולות הקשורות לטרור.‏[269][270] אחד המהלכים המרכזיים הנוספים שהוביל בוש בנושא היה הרחבה חסרת תקדים של פעילויות המעקב וההאזנה של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), כאשר המטרה היא סיכול יוזמות של ארגוני טרור לפגע בארצות הברית וביעדים אמריקניים מעבר לים. בכלל זה גם הוטמעו מערכות מתקדמות בארגון, שהגדילו את יכולות המעקב שלו.‏[271] עוד דבר שהנהיג בוש היה אישורו ל-CIA להשתמש בשיטות חקירה מחמירות יותר כנגד אנשים העוסקים בטרור או החשודים בכך,‏[272][273] כאשר בלטו טענות לעינויים כאלו שאירעו לכאורה במתקן המעצר בגואנטנמו.‏[274] לצד כל זאת, הוחמרו בכל ארצות הברית נוהלי האבטחה, כאשר הדבר בולט במיוחד בביטחון נמלי התעופה והטיסות בארצות הברית.‏[275] דבר נוסף שנעשה בתחום היה הקמת המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית (United States Department of Homeland Security), מחלקה בממשל האמריקני הנושאת באחריות להגנה על הטריטוריה של ארצות הברית מפעולות טרור ותגובה לאסונות טבע. מטרתה העיקרית של המחלקה היא להתכונן, למנוע ולהגיב למצבי חירום המתייחסים לענייני פנים של המדינה, בעיקר פעולות טרור.‏[276]

צעדיו של בוש עוררו מחלוקות עזות בארצות הברית. תומכיהם טענו שמדובר בצעדים הכרחיים על מנת לחזק את הביטחון הלאומי, ושלולא הם ספק אם היה ביכולתה של ארצות הברית למנוע מתקפות טרור נוספות אחרי ה-11 בספטמבר.‏[277] ממשל בוש האמין כי המדיניות החדשה "סיפקה מידע קריטי" שהציל את חייהם של אמריקאים רבים.‏[278] מנגד, טענו רבים שמדובר במדיניות מופרזת שתוצאותיה הן פגיעה רחבה בזכויות אדם וריכוז כוח גדול מדי בידי הממשל הפדרלי.‏[279][280]

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש מבקר בגבול ארצות הברית-מקסיקו סמוך לעיר אל פאסו, נובמבר 2005

בין השנים 2000 עד 2005, כמעט 8 מיליון מהגרים קבעו את מושבם בארצות הברית, נתון גבוה יותר מכל תקופה אחרת בתולדות ארצות הברית.‏[281] מוצאם של רוב המהגרים הוא ממקסיקו ושאר מדינות אמריקה הלטינית, וכמחצית מהם נכנסו לארצות הברית באופן בלתי חוקי.‏[282] עם ראשית הקדנציה השנייה של בוש, התופעה הגיעה לשיאה ורבים, בעיקר במחנה השמרני והימני יותר במפלגתו, תבעו את בלימת ההגירה. מדיניותו של בוש בנושא ההגירה, נחשבה למאוזנת ומרכזית יחסית. מחד הוא פעל להקשחת הגבולות, כאשר תגבר גבול ארצות הברית-מקסיקו באלפים מחיילי המשמר הלאומי של ארצות הברית והרחיב את תקציב משטרת הגבולות וכמוכן הורה על הקמתה של גדר הגבול בין ארצות הברית למקסיקו.‏[283][284] מאידך קרא הנשיא בוש לקונגרס לאפשר ל-12 מיליון המהגרים שכבר נמצאים בארצות הברית אשרת עבודה במסגרת מעמד של "עובדים זמניים".‏[284] בחודשים מאי ויוני 2007, קידם בוש חקיקה בקונגרס שאפשר לו לתת את אשרות העבודה שרצה לספק למהגרים שבארצות הברית, ומצד שני להגדיל עוד את תקציב משטרת הגבולות. הצעת החוק (Comprehensive Immigration Reform Act of 2007) קודמה כיוזמה דו-מפלגתית.‏[285] העמדה של בוש כנגד רבים מתומכיו במפלגה הרפובליקנית הביאה לקרע במפלגתו,‏[286] ולבסוף הצעת החוק נפלה בהצבעה בסנאט, עם 53 מתנגדים ו-46 תומכים.‏[287]

אנרגיה וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד ממשל ביל קלינטון קידם את אמנת פרוטוקול קיוטו, אמנה הקוראת לצמצום פליטת גזי חממה לאטמוספירה ומלחמה בהתחממות הגלובלית, כבר במרץ 2001 הורה הנשיא בוש להסיר את חתימתה של ארצות הברית מאמנת קיוטו, בטענה שיישום האמנה יהיה יקר מדי וכן בטענה שהאמנה מפלה לרעה את ארצות הברית.‏[288][289] בוש טען שהוא איננו מטיל ספק בשאלת ההתחממות הגלובלית והוא מודע לכך שמדובר בבעיה רצינית.‏[290] עם זאת, הוא טען שבשאלת אחריותו של האדם לתופעה קיימת מחלוקת, כאשר יכול להיות שהדבר נובע באופן טבעי.‏[291] בוש הרבה לטעון שארצות הברית "מכורה לנפט" זר,‏[292] ועל כן עליה להפוך לעצמאית אנרגטית על ידי הרחבת ייצור הנפט המקומי של ארצות הברית.‏[293] לצורך כך פעל בוש להסרת האיסור על קידוחי נפט במים הטריטוריאליים של ארצות הברית וקרא לקונגרס להשלים את המהלך.‏[294] בעניין זה טען בוש כי "הדבר היחיד שעומד בין העם האמריקאי ועתודות נפט עצומות הוא פעולה של הקונגרס האמריקאי (התרת קידוחי נפט)".‏[294]

למרות כל זאת, קידם בוש גם מספר מהלכים שזכו לשבחים מפעילי איכות סביבה שונים. בכלל זה אפשר לציין שורה של צווים נשיאותיים שהעביר על מנת להתמודד עם בעיות סביבתיות,‏[295][296] הכרזה על איי הוואי הצפוניים מערביים (Northwestern Hawaiian Islands) כעל אזור מוגן ובכך הפיכתה לשמורת הטבע הימית הגדולה ביותר בארצות הברית,‏[297] וקידום אנרגיות חלופיות.‏[298]

הוריקן קתרינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש במטוסו בחולפו על האזורים שנפגעו מהוריקן קתרינה, אוגוסט 2005

הוריקן קתרינה שהכה בדרום מזרח ארצות הברית באוגוסט 2005, היה לאחד מאסונות טבע ההרסניים ביותר בתולדות ארצות הברית.‏[299] יומיים לפני שהגיע ההוריקן לשיאו, ב-27 באוגוסט, הכריז הנשיא בוש על מצב חירום בלואיזיאנה,‏[300] וביום המחרת במיסיסיפי ובאלבמה.‏[301] בוש הורה להעביר את אזורי האסון הצפויים לטיפולם של המחלקה לביטחון המולדת והסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום, אך היו שטענו שלמרות פקודתו של בוש גופים אלו לא נקטו פעולות של ממש כדי להתכונן למשבר.‏[302] בשבועות שלפני ההוריקן רוב תושבי העיר ניו אורלינס שבלואיזיאנה, שמלכתחילה סומנה כחוליה החלשה, התפנו מהעיר. עם הגיעו של ההוריקן לאזור ניו אורלינס, מערכת הסכרים של העיר קרסה וכ-80% משטח העיר הוצף.‏[303] הנזק וההרס הצטברו בכל מקום, ודיווחים דיברו על מאות הרוגים וכמו גם מעשי שוד וביזה. מתוך 60,000 אלף תושבים שנשארו בעיר ולא עזבו אותה לפני הסופה, משמר החופים של ארצות הברית פינה כמחצית.‏[304] ב-2 בספטמבר עשרות אלפים מאנשי המשמר הלאומי של ארצות הברית נכנסו לעיר על מנת לסייע בעבודות החילוץ במקום ולהחזיר את הביטחון והסדר.‏[305] באותו היום ערך בוש סיורים בחלקים של לואיזיאנה, מיסיסיפי ואלבמה.‏[306]

בסיכומו של דבר לפחות 1,833 בני אדם נהרגו בהוריקן,‏[307] ועלות הנזקים מוערכת בכ-108 מיליארד דולר (במונחי 2005).‏[308] הוריקן קתרינה גרר ביקרות חריפה על תפקודו של הנשיא בוש באירועים, כאשר נטען כנגדו שמינה אנשים בלתי מוכשרים לסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום,‏[309] שהמלחמה שיזם בעיראק הקשתה על ריכוז המאמצים בטיפול במשבר,‏[310] ועוד. כמענה לביקורת, הודיע בוש כבר בעיצומם של האירועים כי הוא לוקח אחריות על המחדלים.‏[305] הוריקן קתרינה הגביר את מגמת הירידה בפופולאריות של בוש, והיו מי שטענו שהיה מדובר בנקודת מפנה פוליטית, שממנה הוא כבר לא יכול היה להתאושש.‏[311]

מינויים לבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2005 קיבל הנשיא בוש הזדמנות נדירה למינוי שני שופטים לבית המשפט העליון של ארצות הברית, עם הודעת הפרישה של סנדרה דיי אוקונור, ופטירתו של נשיא בית המשפט ויליאם רנקוויסט. המינוי הראשון היה של ג'ון רוברטס שיועד תחילה להחליף את אוקונר כשופט, ואחרי פטירתו של רנקוויסט מונה לנשיא בית המשפט. על אף שהיה ברור שהמועמד הוא שמרן מובהק, כישוריו המשפטיים וקסמו האישי גרמו למינוי לעבור בסנאט בתמיכה של רבים מחברי המפלגה הדמוקרטית, מה שנחשב כהצלחה גדולה של בוש.‏[312]

לעומת זאת, ניסיון המינוי השני של בוש התגלה ככישלון. בוש מינה לתפקיד את היועצת המשפטית האישית שלו, הארייט מאיירס. ביקורת רבה הושמעה על המינוי של מקורבת ועל חוסר הניסיון של המועמדת במשפט חוקתי. הימין השמרני חשש שמאיירס לא תהיה מחויבת לנושאים הקרובים לליבו, כמו המאבק בהפלות. גורמים שמרניים רבים יצאו בפומבי נגד המינוי, והנושא גרם לקרע בין בוש לבין רבים מתומכיו.‏[313] לבסוף, לאחר סדרת פגישות בין מאיירס לבין חברי הסנאט התברר שהמינוי שלה לא מובטח, והיא נאלצה לפרוש. במקומה של מאיירס מונה השופט הפדרלי סמואל אליטו, אשר מינויו זכה לאישור הסנאט ב-31 בינואר 2006, בהצבעה שהתפלגה כמעט לחלוטין על פי הקווים המפלגתיים.‏[314]

להט"ב, הפלות, המתות חסד ותאי גזע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוש התנגד לכל אורך כהונתו לשינויי חקיקה ביחס לזכויות להט"בים, כגון התרת נישואים חד-מיניים. במהלך רוב הקדנציה הראשונה שלו, בוש נהג להימנע מנקיטת עמדה חדה בנושא, כאשר מבקרים טוענים שהדבר נעשה בעיקר על מנת למנוע ביקרות שלילית. בראשית שנת 2004 יזם בוש לראשונה צעד קונקרטי בנידון, והודיע על תוכניתו להוספת תיקון לחוקת ארצות הברית שייאסור הכרה בנישואין בין בני אותו מין, לאחר שבית המשפט העליון של מדינת מסצ'וסטס התיר נישואין כאלה במסצ'וסטס.‏[315] התיקון לא עבר לבסוף בקונגרס, וקריאת בוש לחקיקת תיקון כזה עמדה גם במרכז מערכת הבחירות של שנת 2004, כאשר הרפובליקנים מבטיחים לקדם זאת. ביולי 2004 ביטא בוש את דעתו בעניין ואמר: "אני מאמין בקדושת הנישואין... ההיסטוריה מלמדת אותנו שהנישואין בין גברים לנשים הם בסיס לחברה טובה". הוא הוסיף ואמר: "מה שהם (הומוסקסואלים) עושים בפרטיות בבית שלהם... [הם] צריכים להיות מסוגלים לעשות. זוהי אמריקה - זו חברה חופשית, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להגדיר מחדש את מוסד הנישואין המסורתי".‏[316] באוקטובר אותה השנה, בתשובה לשאלה האם הומוסקסואליות היא בחירה, ענה: "אני לא יודע. אני פשוט לא יודע", והוא הוסיף: "יש להתייחס לאנשים האלו בסובלנות ובכבוד...".‏[317] לעומת התנגדותו הנחרצת של בוש לנישואין חד-מיניים, הכריז בראיון ב-26 באוקטובר 2004, זמן קצר לפני הבחירות, שהוא אינו מתנגד לזכותה של כל מדינה להתיר "איחוד אזרחי" (civil union) בין בני אותו המין.‏[318] לצד כל זאת, בוש נהג להבהיר שאין לו בעיה אישית עם להט"בים, ושהוא מקבלם. הוא היה הנשיא הרפובליקני הראשון שהכיר בארגון הלה"טב במפלגה הרפובליקנית, לוג קאבין רפובליקנס, כאשר נפגש עם חברי הארגון.‏[319] דבר נוסף אותו עשה היה להאריך את הצו הנשיאותי מתקופת ביל קלינטון, צו נשיאותי האוסר הפליה על בסיס נטייה מינית במוסדות הממשל, אך עם זאת היו שטענו שתחת בוש הצו איננו נאכף כהלכה.‏[320] בוש היה גם לנשיא הרפובליקני הראשון שמינה הומוסקסואל מוצהר לתפקיד בממשל, כאשר מינה את סקוט אוורטס למנהל הלשכה הלאומית למאבק באיידס.‏[321] מינוי דומה נוסף היה ב-2001, אז בוש מינה את השגריר הומוסקסואל המוצהר הראשון בתולדות ארצות הברית, כאשר מייקל גסט הפך לשגריר ברומניה.

בוש התנגד להפלות מלאכותיות, עם זאת לא נעשו צעדים משמעותיים לאסור זאת. בתחום זה הוציא לפועל כבר ביומו הראשון בתפקיד, מדיניות במסגרתה ארגונים לא ממשלתיים המקבלים מימון פדרלי נדרשים להימנע מקידום ותמיכה בהפלות.‏[322][323] עוד יותר מהתנגדותו להפלות, התנגד בוש באופן נחרץ להמתות חסד, ומבסגרת זאת ניסה לקדם מהלכים לאיסור פדרלי של העניין.‏[324][325]

אחת הסוגיות שעמדו על הפרק כבר מראשית כהונתו של בוש היה הייתה מימון פדרלי של המחקר בתאי גזע עובריים אנושיים. מחקרים כאלו היו מובלים בארצות הברית בהתאם לחוק שעבר בנושא בשנת 1995,‏[326] בוש תמך בהמשך המדיניות הקיימת בנושא, והתנגד למחקרים מעין אלו.‏[327] התנגדותו של בוש לעניין הביאה אותו ב-19 ביולי 2006 להשתמש לראשונה בכהונתו בהטלת וטו נשיאותי, על מנת למנוע חקיקה של הקונגרס שנועדה לערוך ליברליזציה בנושא.‏[328]

לאחר נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' בוש ורעייתו מנופפים לקהל לפני עזיבתם לביתם, לאחר השבעתו של ברק אובמה לנשיאות
ג'ורג' בוש, הנשיא ברק אובמה וביל קלינטון נפגשים בחדר הסגלגל, ינואר 2010
המרכז הנשיאותי ג'ורג' ווקר בוש, דאלאס

לאחר תום כהונתו כנשיא, ג'ורג' ווקר בוש שב לטקסס, רכש בית חדש בדאלאס, ושם הוא מתגורר עם רעייתו עד היום.‏[329] במשך השנתיים הבאות מיעט להופיע בציבור, והדבר נעשה בעיקר בהופעותיו מפעם לפעם במשחקים של קבוצת הבייסבול "טקסס ריינג'רס", כאשר הוא נותן לפעמים את מכת הפתיחה ועם הגיעו לאצטדיון מתקבל במחיאות כפיים סוערות.‏[330][331] בשנים אלו חלק משמעותי מזמנו הקדיש לכתיבת ספר ספר זיכרונות,‏[332] וכן להקמת המרכז הנשיאותי על שמו.‏[333] בשנים 2010 ו-2011, הפרופיל הנמוך שבוש שמר עליו הופסק, וכחלק מקידום ספר הזיכרונות שלו (Decision Points), העניק שורה של ראיונות לתקשורת.‏[334][335][336] ב-2 במאי 2011, עם היוודע דבר חיסולו של אוסמה בן-לאדן, התקשר הנשיא המכהן דאז ברק אובמה ובישר לו על כך רשמית.‏[337] מייד אחר כך אובמה הזמינו לניו יורק לטקס יום השנה העשירי לפיגועי 11 בספטמבר, ובוש נענה להזמנה.‏[338] לרגל העשור לפיגועים העניק בוש גם כן מספר ראיונות לתקשורת.‏[339][340] בוש קידם גם יוזמות חברתיות שונות, ובין השאר הקים יחד עם ביל קלינטון קרן סיוע לגיוס תרומות להאיטי שלאחר רעידת האדמה שאירעה בה בשנת 2010.‏[341] ב-2 באפריל 2013, חנך בוש בקמפוס של האוניברסיטה המתודיסטית הדרומית (SMU) את המרכז הנשיאותי על שמו (George W. Bush Presidential Center), מתחם הכולל מוזיאון לקורות חייו ומורשתו, ספריה נשיאותית גדולה, ומכון מחקר על שמו.‏[342] בשנת 2014 פרסם בוש ספר נוסף פרי עטו (41: A Portrait of My Father), ביוגרפיה של אביו, הנשיא לשעבר ג'ורג' הרברט ווקר בוש.‏[343]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורשתו של ג'ורג' בוש נשארה מאוד שנויה במחלוקת. תומכיו של בוש מדגישים בעיקר את מה שהם רואים כהצלחותיה של המלחמה העולמית בטרור, הצלחתו של בוש למנוע הישנות של פיגוע נוסף בארצות הברית לאחר ה-11 בספטמבר, המאבק המקיף באיידס באפריקה, הורדות המסים שהוציא לפועל, מינוי שופטים שמרנים לבית המשפט העליון, וכן את הרפורמות שעשה בתחומי הרווחה, החינוך והבריאות. מבקריו של בוש מצביעים בעיקר על הניהול הכושל לדעתם של מלחמת עיראק, המדיניות הכלכלית של בוש שלדעתם הרחיבה את הפערים בחברה והייתה חסרת אחריות, וכן ההתמודדות עם הוריקן קתרינה והמשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008.‏[344][345] למרות חוסר ההסכמה על שיפוט נשיאותו של בוש לחיוב או שלילה, כן אפשר לדבר על הסכמה מסוימת באשר להיותו אחד אחד הנשיאים החשובים ביותר בהיסטוריה האמריקנית.‏[346][347] בכלל זה מציינים את המשברים יוצאי הדופן בתקופתו של בוש: פיגועי 11 בספטמבר בשנת 2001 - מתקפת הטרור הגדולה בתולדות ארצות הברית, הוריקן קתרינה בשנת 2005 - אחת הסופות הקטלניות בהיסטוריה של צפון אמריקה, והמשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008 - המיתון הכלכלי החריף ביותר מאז השפל הגדול. המהלכים שעשה גם הם מוצגים לעתים כמרחיקי לכת: התגובה הנרחבת לפיגועי 11 בספטמבר (המלחמה העולמית בטרור), הגדלת סמכויות הרשות המבצעת במסגרת חוק הפטריוט ותוכניות ביטחון הפנים,‏[347] קיצוצי המס הגדולים ביותר מאז ממשל רונלד רייגן,‏[348] ההרחבה התקציבית המקיפה בתגובה למשבר הכלכלי העולמי, ועוד.

בקרב הציבור, הפופולאריות של בוש הייתה נמוכה במיוחד עם סיום כהונתו, כאשר במובן זה הוא מוצב במקום השני אחרי ריצ'רד ניקסון.‏[349] עם זאת, בשנים הבאות המוניטין שלו השתפר משנה לשנה. בפברואר 2012, מכון גאלופ דיווח כי "האמריקאים עדיין מדרגים את ג'ורג' בוש כאחד הנשיאים הגרועים ביותר שהיו להם, אם כי דעותיהם הפכו להיות יותר חיוביות בשלוש השנים מאז שעזב את הבית הלבן".‏[350] סקרים מראים שעיקר ההסתייגויות ממדיניותו של בוש נוגעים לטיפולו במשק האמריקני (53%) ולניהול מלחמת עיראק (57%).‏[351]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Charge to Keep: סקירה קצרה של חייו של בוש והפילוסופיה הפוליטית שלו. יצא בשנת 1999, לקראת ריצתו של בוש לנשיאות.
  • Decision Points: ספר הזכרונות של ג'ורג' ווקר בוש. מסכם את ההכרעות המרכזיות שעשה בוש בחייו, מנקודת מבטו. יצא בשנת 2010.
  • 41: A Portrait of My Father: ביוגרפיה של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, אביו של ג'ורג' ווקר בוש. יצא בשנת 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוגרפיה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Bush, Prescott Sheldon, (1895–1972)". Biographical Directory of the United States Congress. Archived from the original on February 3, 2010. Retrieved February 12, 2010.
  2. ^ "Read her lips: Literacy efforts on first lady's agenda". CNN. April 8, 2001. Archived from the original on August 7, 2001. Retrieved May 12, 2008.
  3. ^ Romano, Lois; George Lardner Jr (July 25, 1999). "Bush's Life-Changing Year". The Washington Post. Retrieved September 1, 2008.
  4. ^ ראו בספר (האוהד לבוש) A Man of Faith: The Spiritual Journey of George W Bush, הכותב מראיין שני "מקורבים" עלומי שם, שטענו כי נכנסו לחדר הסגלגל וראו את הנשיא בוש (בהזדמנויות שונות) כורע לתפילה. בוש עצמו קורא מדי יום בברית החדשה לפני השינה, ומתפלל עם שחר (ראו כאן)
  5. ^ "The Jesus Factor". PBS. Retrieved September 1, 2008.
  6. ^ Leonard, Mary (January 23, 2000). "Turning Point: George W. Bush, A Legacy Reclaimed". Boston Globe. Archived from the original on October 12, 2007. Retrieved September 1, 2008.
  7. ^ Gryboski, Michael. "George W. Bush Says He Read the Bible Every Day of His Presidency, at Museum of the Bible Event". The Christian Post. Retrieved 26 February 2015.
  8. ^ Cohen, Richard (December 30, 2008). "George W. Bush as an Avid Reader". The Washington Post. Retrieved August 6, 2014.
  9. ^ Harrington, Walt (Autumn 2011). "Dubya and Me". The American Scholar. Retrieved September 10, 2011.
  10. ^ George W. Bush Talks About Life After the White House at Memphis Hospital Celebration. The Daily Beast July 17, 2012. Retrieved July 15, 2013.
  11. ^ Ahles, Dick (December 24, 2000). "Bush's Birthplace? It's Deep in the Heart of... New Haven". The New York Times. Archived from the original on October 26, 2010. Retrieved December 27, 2010.
  12. ^ Bush, then the Governor of Texas, was the commencement speaker at St. John's Academy in 1995: "An Inventory of Press Office Speech Files at the Texas State Archives, 1986, 1989–2000, undated (bulk 1995–2000)". Texas State Library and Archives Commission. Retrieved May 1, 2008.
  13. ^ Kristof, Nicholas D. (June 10, 2000). "George W. Bush's Journey The Cheerleader: Earning A's in People Skills at Andover". The New York Times. Archived from the original on March 11, 2005. Retrieved September 1, 2008.
  14. ^ Kuper, Simon (December 3, 2000). "Ruthian rise of Dubya". The Observer (London: The Guardian). Archived from the original on October 26, 2011. Retrieved January 24, 2011.
  15. ^ "Biography of President George W. Bush". The White House. Archived from the original on June 26, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  16. ^ Romano, Lois (February 3, 2004). "Bush's Guard Service In Question". The Washington Post. pp. A08. Retrieved September 1, 2008.
  17. ^ York, Byron (August 26, 2004). "The Facts about Bush and the National Guard". National Review. Archived from the original on August 30, 2008. Retrieved September 1, 2008.
  18. ^ Bush's Guard Service In Question (washingtonpost.com)
  19. ^ "New Questions On Bush Guard Duty". CBS News. September 8, 2004. Retrieved 2007-10-11.
  20. ^ "What Blogs Have Wrought". Weeklystandard.com. 2004-09-27. Retrieved 2012-06-04.
  21. ^ Memmott, Mark (2004-09-13). "– Amid criticism, CBS stands by its reports". Usatoday.com. Retrieved 2012-06-04.
  22. ^ "Rather On The Document Errors". CBS News. September 20, 2004.
  23. ^ Bloggers Freer Than Reporters? Slate, Jack Shafer, April 8, 2005
  24. ^ Dan Rather to Step Down at CBS, Anchor's Decision Comes Amid Probe of Flawed Bush Report Washington Post November 23, 2004
  25. ^ September 21, 2007 (2007-09-21). "Rather: I was forced to step down". Cnn.com. Retrieved 2012-06-04.
  26. ^ Rutenberg, Jim (May 17, 2004). Rutenberg, Jim (May 17, 2004). "A Film to Polarize Along Party Lines". The New York Times. Archived from the original on January 30, 2013.
  27. ^ Brit Hume, Mara Liasson, Jeff Birnbaum, Charles Krauthammer (July 9, 2004). "The All-Star Panel Discusses John Kerry's Shifting Positions on Iraq War Spending". Fox News Network (transcript).
  28. ^ "GWB: HBS MBA". The American Thinker. Archived from the original on September 14, 2008. Retrieved September 1, 2008.
  29. ^ 29.0 29.1 29.2 29.3 29.4 29.5 29.6 Geoבrge Bush. MSN Encarta. Archived from the original on October 31, 2009. Retrieved August 3, 2008.
  30. ^ Stone, Peter H. (July 4, 2001). "Big oil's White House pipelines". National Journal (33): 1042. ISSN 0360-4217.
  31. ^ Carlisle, John K (January 3, 2004). "George Soros's Plan to Defeat George Bush". Human Events.
  32. ^ "Files: Bush Knew Firm's Plight Before Stock Sale". The Washington Post. July 21, 2002. Retrieved September 1, 2008.
  33. ^ Farrey, Tom (November 1, 1999). "A series of beneficial moves". ESPN. Archived from the original on March 28, 2009. Retrieved March 4, 2009.
  34. ^ "1998 Tax return" (PDF). Retrieved September 1, 2008.
  35. ^ "Winton Blount, 81, a Founder Of the New Postal Service". The New York Times. October 26, 2002. Archived from the original on May 13, 2011. Retrieved February 12, 2010.
  36. ^ Walker, Jessica M. (February 13, 2004). "Bush seen in Alabama in 1972". USA Today. Retrieved February 12, 2010.
  37. ^ "Bush Wasn't Always a Front-Runner". The Washington Post. October 17, 1999. Retrieved September 1, 2008.
  38. ^ Bush, George W.; Bill Adler (2004). The Quotable George W. Bush: A Portrait in His Own Words. Andrews McMeel Publishing. ISBN 978-0-7407-4154-8. OCLC 237927420.
  39. ^ "George W. Bush and the religious right in the 1988 campaign of George H.W. Bush". PBS. June 17, 2005. Retrieved September 1, 2008.
  40. ^ "Seven Who Will Manage Bush's 1992 Presidential Campaign". The New York Times. December 6, 1991. Retrieved June 23, 2009.
  41. ^ Wayne Slater, James Moore (2003). Bush's Brain: How Karl Rove Made George W. Bush Presidential. Wiley. p. 210. ISBN 978-0-471-42327-0.
  42. ^ "The God Delusion", Richard Dawkins, Bantam Press, London, 2006 p. 291
  43. ^ "The New York Review of Books: Death in Texas".
  44. ^ Wayne Slater, James Moore (2003). Bush's Brain: How Karl Rove Made George W. Bush Presidential. USA: Wiley. pp. 233–36. ISBN 0-471-42327-0.
  45. ^ Koronowski, Ryan. It’s Not Just Oil: Wind Power Approaches 8% of Texas Electricity in 2010 Repower America, 19 January 2011. Accessed: 24 September 2011.
  46. ^ Galbraith, Kate and Price, Asher. A mighty wind Texas Monthly, August 2011. Accessed: 24 September 2011.
  47. ^ Texas Governor George W. Bush: An Introduction to Governor George W. Bush Records Located at the George W. Bush Presidential Library, 1854-2001, undated, bulk 1995-2000
  48. ^ 48.0 48.1 Frank Bruni (2000-09-27). "Quayle, Outspent by Bush, Will Quit Race, Aide Says". The New York Times. Retrieved 2007-12-27.
  49. ^ 49.0 49.1 DAVID FIRESTONE and ALISON MITCHELL (March 16, 2010). "THE 2000 CAMPAIGN: THE OVERVIEW; In Hot Debate, Bush and McCain Collide Over Campaign's Tactics". The New York Times.
  50. ^ 50.0 50.1 50.2 SUMMARY OF THE 2000 PRESIDENTIAL ELECTION | 2000 Presidential Election | Information and Media Resources, SUMMARY OF THE 2000 PRESIDENTIAL ELECTION
  51. ^ "US President - R Primaries Race", Our Campaigns, February 1, 2000, retrieved February 28, 2011
  52. ^ 2000 Republican Primary Election Events Timeline
  53. ^ "The Second Gore-Bush Presidential Debate". 2000 Debate Transcript. Commission on Presidential Debates. 2004. Archived from the original on April 3, 2005. Retrieved October 21, 2005.
  54. ^ George W. Bush, et al., Petitioners v. Albert Gore, Jr., et al., 531 U.S. 98 (2000). Retrieved February 12, 2010.
  55. ^ 55.0 55.1 55.2 Miller Center, American President: A Reference Resource
  56. ^ 2000 OFFICIAL PRESIDENTIAL GENERAL ELECTION RESULTS, General Election Date: 11/7/00
  57. ^ "An Interview With Karl Rove". NewsHour with Jim Lehrer. PBS. August 1, 2004. Archived from the original on September 2, 2004. Retrieved September 1, 2008.
  58. ^ 58.0 58.1 58.2 Kirkpatrick, David D (August 25, 2004). "The 2004 Campaign: The Republican Agenda; Draft GOP Platform Backs Bush on Security, Gay Marriage, and Immigration". The New York Times. Archived from the original on May 13, 2011. Retrieved June 23, 2009.
  59. ^ After initial comments made in March, there was no statement on the latter issue until June. Rosenberg, Debra (June 28, 2004). "A Gay-Marriage Wedge". Newsweek 143 (26). p. 8.
  60. ^ 60.0 60.1 Britannica, United States presidential election of 2000
  61. ^ Milbank, Dana (September 2, 2004). "From His 'Great Goals' of 2000, President's Achievements Mixed". The Washington Post. Retrieved June 19, 2009.
  62. ^ "Presidential Approval Ratings – George W. Bush". Gallup. Retrieved 2011-09-04.
  63. ^ Address to the Nation on the Terrorist Attacks; September 11, 2001
  64. ^ "Address to a Joint Session of Congress and the American People". The White House. September 20, 2001. Archived from the original on May 27, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  65. ^ P.O. Box 400406 (January 29, 2002). "State of the Union Address (January 29, 2002)—Miller Center". Millercenter.org. Archived from the original on October 11, 2011. Retrieved July 31, 2012.
  66. ^ (June 1, 2002). "Text of Bush's Speech at West Point". The New York Times.
  67. ^ Peter Dahl Thruelsen, From Soldier to Civilian: DISARMAMENT DEMOBILISATION REINTEGRATION IN AFGHANISTAN, DIIS REPORT 2006:7, 12, supported by Uppsala Conflict Database Project, Uppsala University.
  68. ^ Vulliamy, Ed; Wintour, Patrick; Traynor, Ian; Ahmed, Kamal (7 October 2001). "After the September Eleventh Terrorist attacks on America, "It's time for war, Bush and Blair tell Taliban – We're ready to go in – PM|Planes shot at over Kabul"". The Guardian (London). Retrieved 2 August 2011.
  69. ^ 69.0 69.1 "Canada in Afghanistan: 2001". National Post. Retrieved 7 June 2013.
  70. ^ 70.0 70.1 Felbab-Brown, V. 2012. "Slip-Sliding on a Yellow Brick Road: Stabilization Efforts in Afghanistan." Stability: International Journal of Security and Development 1(1):4–19, DOI: http://dx.doi.org/10.5334/sta.af
  71. ^ "Taliban Appears To Be Regrouped and Well-Funded". The Christian Science Monitor. May 8, 2003. Archived from the original on June 17, 2003. Retrieved September 1, 2008.
  72. ^ "World Cannot Give Up on Afghanistan, Coalition Officials Say". United States Department of Defense. June 28, 2006. Retrieved September 1, 2008.
  73. ^ Leithead, Alastair (July 22, 2006). "Frustrated Karzai toughens stance". BBC News. Archived from the original on July 4, 2006. Retrieved September 1, 2008.
  74. ^ Wiseman, Paul (July 22, 2006). "Revived Taliban waging 'full-blown insurgency'". USA Today. Retrieved September 1, 2008.
  75. ^ Baker, Peter (March 11, 2007). "Additional Troop Increase Approved". The Washington Post. p. A11. Retrieved May 31, 2008.
  76. ^ Vira, Varun; Cordesman, Anthony (25 July 2011). "Pakistan: Violence versus Stability: A Net Assessment". Center for Strategic and International Studies.
  77. ^ Vidal, John (November 19, 2001). "Another coalition stands up to be counted". The Guardian. Retrieved 2006-11-11.
  78. ^ "Protesters demand end to bombing". BBC. 10 November 2001. Retrieved 2006-11-11. "Protesters demand end to bombing". BBC. 10 November 2001. Retrieved 2006-11-11.
  79. ^ "Cost of Iraq, Afghanistan and Anti-Terrorism Operations". Journalist's Resource.org.
  80. ^ "Please Mr. President! Some Truth About Afghanistan". The Huffington Post. Retrieved 6 February 2015.
  81. ^ "What good friends left behind". the Guardian. Retrieved 6 February 2015.
  82. ^ "There have been real achievements in Afghanistan, but leaving puts them at risk", Left Foot Forward
  83. ^ "US legacy in Afghanistan: What 11 years of war has accomplished", The Christian Science Monitor
  84. ^ "Plans For Iraq Attack Began On 9/11". CBS News. September 4, 2002. Retrieved 2006-05-26.
  85. ^ ‏Rebecca Leung Woodward Shares War Secrets , April 18, 2004‏
  86. ^ Michael R. Gordon (July 21, 2003). How U.S. softened Iraq's defenses. New York Times. Accessed via the International Herald Tribune, May 4, 2004.
  87. ^ Norton-Taylor, Richard (4 December 2002). "Britain and U.S. step up bombing in Iraq". The Guardian (London). Retrieved 31 August 2010.
  88. ^ "O'Neill: 'Frenzy' distorted war plans account". CNN.com. January 14, 2004. Retrieved 2006-05-26.
  89. ^ "President Delivers State of the Union Address". The White House. January 29, 2002. Retrieved June 23, 2009.
  90. ^ "Iraq: The War Card". The Center for Public Integrity. Archived from the original on January 9, 2012. Retrieved November 9, 2010
  91. ^ "Iraq's Weapons of Mass Destruction Programs". CIA. October 2002. Archived from the original on September 11, 2013.
  92. ^ "CIA Whites Out Controversial Estimate on Iraq Weapons". The National Security Archive. July 9, 2004. Archived from the original on June 23, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  93. ^ "President Bush's address to the United Nations". CNN.com. September 12, 2002
  94. ^ The "news release" linked to from a blog post dated Sunday, December 10, 2006 is no longer present on the web site "whitehouse dot gov", but an archived copy of it does exist at "web dot archive dot org". See "Joint Resolution to Authorize the Use of United States Armed Forces Against Iraq". The Office of the President of the United States. Archived from the original on November 2, 2002.
  95. ^ Authorization for Use of Military Force Against Iraq Resolution of 2002 (pdf)
  96. ^ "UN Security Council Resolution 1441", the United Nations, 8 November 2002
  97. ^ "UN Security Council ", the United Nations, 30 May 2003. P. 30
  98. ^ Iraq Watch: UN SECURITY COUNCIL UPDATE ON INSPECTION, HANS BLIX EXECUTIVE CHAIRMAN OF UNMOVIC, UNITED NATIONS MONITORING AND VERIFICATION COMMISSION (UNMOVIC); January 27, 2003
  99. ^ "U.S. Secretary of State Colin Powell Addresses the U.N. Security Council". February 5, 2003.
  100. ^ Schifferes, Steve (2003-03-18). "US names 'coalition of the willing'". BBC. Retrieved 2006-06-30.
  101. ^ Borger, Julian (18 March, 2003). "Bush gives Saddam and his sons 48 hours to leave Iraq". The Observer.
  102. ^ "Operation Iraqi Freedom". Target Iraq. GlobalSecurity.org. 27 April 2005.
  103. ^ "The First Shot". Airman Magazine. July 2003. Archived from the original on 17 May 2008. Retrieved 18 June 2008.
  104. ^ "A chronology of the six-week invasion of Iraq". PBS. 26 February 2004. Archived from the original on 31 March 2008. Retrieved 19 March 2008.
  105. ^ Zucchino, David (3 July 2004). "Army Stage-Managed Fall of Hussein Statue". Los Angeles Times. Retrieved 23 October 2010.
  106. ^ President Declares End To Major Combat In Iraq
  107. ^ Australian Department of Defence (2004). The War in Iraq. ADF Operations in the Middle East in 2003. Page 11.
  108. ^ "Mission Not Accomplished". Time. October 6, 2003. Archived from the original on October 3, 2003. Retrieved June 23, 2009.
  109. ^ "Colin Powell says Iraq in a 'civil war'". CNN. 2006-11-29. Archived from the original on February 11, 2007. Retrieved 2007-02-17.
  110. ^ Historical Bush Approval Ratings
  111. ^ "Iraq war illegal, says Annan". BBC. 2004-09-16.
  112. ^ International Humanitarian Law Issues In A Potential War In Iraq
  113. ^ British Attorney General's Advice to Blair on Legality of Iraq War
  114. ^ "Sarin, Mustard Gas Discovered Separately in Iraq". Fox News. 2004-05-17.
  115. ^ Judis, John B. and Ackerman, Spencer, "The Selling of the Iraq War", The New Republic, June 2003.
  116. ^ Hersh, Seymour M., "The Stovepipe", The New Yorker, October 27, 2003.
  117. ^ "Bush takes responsibility for invasion intelligence". CNN. 2005-12-14.
  118. ^ "Bush admits Iraq intelligence was wrong". London: The Guardian. 2005-12-14. Retrieved May 22, 2010.
  119. ^ Bash, Dana. "What would war with Iraq cost?". CNN, January 2, 2003. Retrieved on April 18, 2007.
  120. ^ "Peace Studies between Tradition and Innovation", 2015 , p. 35
  121. ^ WAR WITH IRAQ IS NOT IN AMERICA'S NATIONAL INTEREST, New York Times, 26 September 2002
  122. ^ Record, J. (2004) "Bounding the Global War on Terrorism", Strategic Studies Institute
  123. ^ Slevin, Peter and Dana Priest. "Wolfowitz Concedes Iraq Errors". The Washington Post, July 24, 2003; Page A01. Retrieved on April 18, 2007.
  124. ^ Scarborough, Rowan. "U.S. lacked plan for rebuilding Iraq, report says". The Washington Times, February 28, 2006. Retrieved April 18, 2007.
  125. ^ Freedom House 2006 report on Iraq
  126. ^ "Why the Iraq war was right", The Interpreter, March 26 2013
  127. ^ "President George W. Bush speaks during a video teleconference with Vice President Dick Cheney, on screen, and military commanders.". 2006-10-21. Retrieved 2006-10-22.
  128. ^ "Bush Reviews Iraq War Strategy as Violence Mounts (Update1)". Bloomberg. 2006-10-21. Retrieved 2006-10-22.
  129. ^ "Stay-the-course not U.S.'s only Iraq option: Baker". 2006-10-08. Retrieved 2006-10-08.
  130. ^ "President Bush Discusses NATO Alliance During Visit to Latvia". The White House. November 28, 2006.
  131. ^ "Admitting strategy error, Bush adds Iraq troops". MSNBC. January 11, 2007.
  132. ^ President George W. Bush (January 10, 2007). "Fact Sheet: The New Way Forward in Iraq". Office of the Press Secretary. After talking to some Afghan leaders, it was said that the Iran's would be revolting if more troops were to be sent to Iran. Retrieved on 28 January 2015
  133. ^ Greg Giroux (January 17, 2007). "'Move On' Takes Aim at McCain’s Iraq Stance". The New York Times. Retrieved 2008-08-03.
  134. ^ "Xinhua — English". News.xinhuanet.com. 2007-01-18. Retrieved 2010-04-28.
  135. ^ "FOX News Poll: Most Think Troop Surge Is Bush’s Last Chance in Iraq". FOXNews.com. 2007-01-18. Retrieved 2008-08-03.
  136. ^ "Iraq needs US troops for deterrence: minister". AFP. Published February 16, 2008.
  137. ^ "Microsoft Word — Master 16 June 08 - FINAL SIGNED 2 Columns.doc" (PDF). Retrieved 2010-04-28.
  138. ^ Woodward, Bob (September 8, 2008). "Why Did Violence Plummet? It Wasn't Just the Surge.". The Washington Post. Retrieved 2008-09-23.
  139. ^ Exiting Iraq, Petraeus Says Gains Are Fragile. By Dexter Filkins. The New York Times. Published August 21, 2008.
  140. ^ Cockburn, Patrick (September 15, 2008). "Iraq: Violence Is Down – But Not Because of America's 'Surge'". London: The Independent. Retrieved 2008-09-23.
  141. ^ Evangelista, Benny (2008-05-28). "Chronicle Podcasts : House Speaker Nancy Pelosi on the presidential race, her legislative agenda and Iraq". Sfgate.com. Retrieved 2010-04-28.
  142. ^ Myers, Steven Lee and Sabrina Tavernise (August 1, 2008). "Citing Stability in Iraq, Bush Sees Troop Cuts". The New York Times. Archived from the original on April 15, 2014. Retrieved August 3, 2008.
  143. ^ Zagorin, Adam, and Joe Klein, 9/11 Commission Finds Ties Between al-Qaeda and Iran, Time, July 16, 2004.
  144. ^ National Commission on Terrorist Attacks Upon the United States (2004). The 9/11 Commission Report. New York: W.W. Norton & Company. pp. 240–41. ISBN 0-393-32671-3
  145. ^ U.S. District Court Rules Iran Behind 9/11 Attacks, PRNewswire, December 23, 2011.
  146. ^ Timmerman, Ken, Lawsuit: Iran Knew About 9/11 Attack, Newsmax, May 19, 2011.
  147. ^ Dexter Filkins (September 30, 2013). "Dexter Filkins: Qassem Suleimani, the Middle East’s Most Powerful Operative". The New Yorker. Retrieved December 18, 2013.
  148. ^ Erlich, Reese. Conversations with Terrorists. Sausalito CA: PoliPointPress, 2010.
  149. ^ Ian Cobain, "CIA rendition: more than a quarter of countries 'offered covert support': Report finds at least 54 countries co-operated with global kidnap, detention and torture operation mounted after 9/11 attacks"; The Guardian, 5 February 2013.
  150. ^ "Terror targets condemn Bush's speech", The Guardian, 31 January 2002
  151. ^ Rick Fawn and Raymond Hinnebusch The Iraq Causes and Consequences War (USA, Colorado: Lynne Rienner Publishers:2006, p. 129
  152. ^ Country Reports on Terrorism 2009, August 2010
  153. ^ "Bush turns his sights on Syria", Marian Wilkinson, smh.com.au, April 15 2003
  154. ^ ‏BBC NEWS, US slaps trade sanctions on Syria Tuesday, 11 May, 2004‏
  155. ^ "Syrian troops leave Lebanese soil", BBC News, 26 April 2005
  156. ^ Caldwell, Robert (2007-08-03). "Iran and Syria's proxy war in Iraq". Bend Weekly. Retrieved 2007-08-04.
  157. ^ "Bush: Iran's defiance will bring 'consequences'", August 31, 2006, CNN
  158. ^ Haidar, J.I., 2015."Sanctions and Exports Deflection: Evidence from Iran", Paris School of Economics, University of Paris 1 Pantheon Sorbonne, Mimeo
  159. ^ "Security Council demands Iran suspend uranium enrichment by 31 August, or face possible economic, diplomatic sanctions". United Nations. 31 July 2006.
  160. ^ Eric Schmitt and Mark Mazzetti, "Secret Order Lets U.S. Raid Al Qaeda"; New York Times, 9 November 2008.
  161. ^ Ewen MacAskill, "US forces staged more than a dozen foreign raids against al-Qaida: Former CIA official lifts lid on secret anti-terror operations"; The Guardian, 10 November 2008.
  162. ^ The Washington Post, June 30, 2008, "Cheney's Fingerprints" citing The New Yorker investigative journalism article by Seymour Hirsch
  163. ^ Linzer, Dafna (February 13, 2005). "U.S. Uses Drones to Probe Iran For Arms". The Washington Post. Retrieved May 5, 2010.
  164. ^ "Iran Protests U.S. Aerial Drones". The Washington Post. November 8, 2005. Retrieved May 5, 2010.
  165. ^ "Preparing the Battlefield". The New Yorker. 7 July 2008. Retrieved 15 December 2014.
  166. ^ "Iran says killed dozens in push on Kurdish rebels", Aug 17 2011
  167. ^ 167.0 167.1 Condon, George E. Jr. (July 21, 2006). "Bush, White House now leery of Putin as Russian turns back on democracy". U-T San Diego. Archived from the original on May 24, 2008. Retrieved September 1, 2008.
  168. ^ "U.S. Withdraws From ABM Treaty; Global Response Muted", ACA, July 1, 2002
  169. ^ "Bush: Missile shield no threat to Russia". CNN. April 1, 2008. Retrieved April 1, 2008.
  170. ^ "Bush, Putin disagree on missile defense". CNN. April 6, 2008. Archived from the original on April 8, 2008. Retrieved April 6, 2008.
  171. ^ "Russia: Putin condemns Iraq war as an "error"", WSWS.ORG, Vladimir Volkov, 29 March 2003
  172. ^ "Vodka Politics and NATO Expansion: Variables Contributing to a Strong Russian Reaction" (PDF), Owen Hassig, Spring 2009
  173. ^ Gottemoeller, Rose (June 5, 2007). Talk of the Nation. Interview with Robert Siegel. NPR.
  174. ^ "Russia warns over US-Czech shield". BBC News. 2008-07-08. Retrieved 2010-04-02.
  175. ^ THOM SHANKER and NICHOLAS KULISH (August 14, 2008). "U.S. and Poland Set Missile Deal". The New York Times
  176. ^ "Bush to Russia: 'Bullying and intimidation are not acceptable'". Los Angeles Times. Archived from the original on 18 August 2008.
  177. ^ Connolly, Kevin (2008-08-12). "US has only tough talk for Russia". BBC News.
  178. ^ Vulliamy, Ed; Wintour, Patrick; Traynor, Ian; Ahmed, Kamal (7 October 2001). "It's time for war, Bush and Blair tell Taliban". The Guardian (London). Retrieved 2 August 2011.
  179. ^ "OEF: Afghanistan: Fatalities By Year". icasualties.org. 9 September 2005. Retrieved 14 September 2013.
  180. ^ "CNN.com – White House all but concedes U.N. defeat – Mar. 12, 2003". 2003-03-11. Retrieved 2008-12-17.
  181. ^ Wiegrefe, Klaus (24 November 2010). "Classified Papers Prove German Warnings to Bush". Spiegel Online. Translated by Josh Ward. Retrieved 23 October 2011.
  182. ^ Ewen MacAskill, Hugh Muir, and Julian Borger (November 11, 2003). "Row over Bush security as Blair defends visit". The Guardian
  183. ^ (18 March 2003). "Full text: Tony Blair's speech". The Guardian.
  184. ^ "Esportare la democrazia anche cambiando leggi internazionali" (in Italian). Corriere della Sera. 6 December 2003. p. 6. …Berlusconi, l' uomo che disse in passato di essere dalla parte degli Stati Uniti prima ancora di sapere da quale parte questi si schierano….
  185. ^ Ewen MacAskill, Hugh Muir, and Julian Borger (November 11, 2003). "Row over Bush security as Blair defends visit". The Guardian; London (Washington). Archived from the original on April 22, 2008.
  186. ^ "EU dismay as Bush reneges on Kyoto", Ian Black and Julian Borger, 30 March 2001,The Guardian
  187. ^ Dessai, S. (December 2001), Tyndall Centre Working Paper 12: The climate regime from The Hague to Marrakech: Saving or sinking the Kyoto Protocol?, Norwich, UK: Tyndall Centre
  188. ^ "Why President Bush Is Right to Abandon the Kyoto Protocol", Charli E. Coon, May 11 2001, The Heritage Foundation
  189. ^ "US Relationship with France – France and United States Relations". Retrieved 2008-12-17.
  190. ^ "Britain and America : Nicolas Sarkozy". Britainandamerica.typepad.com. 2007-07-14. Retrieved 2013-10-06.
  191. ^ BBC NEWS, Spain PM orders Iraq troops home Sunday, 18 April, 2004
  192. ^ BBC NEWS, Italy plans Iraq troop pull-out Tuesday, 15 March, 2005
  193. ^ "Ahead of rare talks, Rice slams Spain over Cuba", 6/1/2007, USA TODAY
  194. ^ "U.S. State Department - China (03/03)". state.gov. Retrieved 2011-06-06.
  195. ^ "The Central Asian Dimension Of Chinese Military Strategy", The Jamestown Foundation
  196. ^ "Bush Vows Taiwan Support", abc news
  197. ^ "Bush's 'evil axis' comment stirs critics", BBC News, 2 February 2002
  198. ^ "Chronology of U.S.-North Korean Nuclear and Missile Diplomacy", February 2015, Arms Control Associatio
  199. ^ "Bush: U.S. 'Reserves All Options' To Defend Against North Korean Aggression". Fox News. 2006-10-11. Retrieved 2006-10-11.
  200. ^ "US removes North Korea from terrorism blacklist". the Guardian. 11 October 2008.
  201. ^ רוני סופר, אולמרט: בוש ידידותי, לא יודע מה יהיה אחריו, באתר ynet‏, 10 ביוני 2008
  202. ^ "ג'ורג' מלך ישראל", 15/10/2004, nana10
  203. ^ רן דגוני, ‏"מרד" נגד בוש: בניגוד לבקשת הממשל - הסנט קיבל הלילה החלטת תמיכה בישראל, באתר גלובס, 3 במאי 2002
  204. ^ "Bush Says U.S. Would Defend Israel Militarily", Glenn Kessler, Washington Post, February 2, 2006
  205. ^ "Bush says Arafat must go", Julian Borger, 25 June 2002, the Guardian
  206. ^ "The Grim Brinkmanship of Bush vs. Arafat", Tony Karon, Jan. 25 2002, Time
  207. ^ Associated Press (August 5, 2003). "Powell Criticizes Israeli Fence in West Bank". Fox News. Retrieved 2010-08-27.
  208. ^ "U.S. Cutting Loan Guarantees To Oppose Israeli Settlements", RICHARD W. STEVENSON, The New York Times, September 17 2003
  209. ^ "President Bush Warns Israel Against Building New Settlements in the West Bank", PBS, April 11 2005
  210. ^ "Full text of George Bush's speech", 25 June 2002, the Guardian
  211. ^ "President Bush Calls for New Palestinian Leadership". The White House, June 2002
  212. ^ Roadmap For Peace in the Middle East: Israeli/Palestinian Reciprocal Action, Quartet Support' U.S.Department of State, Bureau of Public Affairs,16/7/2003 "The Roadmap represents a starting point toward achieving the vision of two states, a secure State of Israel and a viable, peaceful, democratic Palestine. It is the framework for progress towards lasting peace and security in the Middle East ..."
  213. ^ "Blair backs 'road map' for Middle East peace", Mark Oliver, 14 March 2003, the Guardian
  214. ^ "Sixteen Years of Israeli-Palestinian Summits - Red Sea Summit", Katie Rooney, Time
  215. ^ "Archives.gov". Georgewbush-whitehouse.archives.gov. Retrieved 2013-01-20.
  216. ^ "מכתב הנשיא בוש", ynet, 15.04.04
  217. ^ רוני סופר ויצחק בן חורין, ישראל והפלסטינים: נחתור להסכם לפני סוף 2008, באתר ynet‏, 27 בנובמבר 2007
  218. ^ "EUCOM: Operations and Initiatives". United States European Command. Archived from the original on 9 January 2007. Retrieved 6 February 2007.
  219. ^ "Africans Fear Hidden U.S. Agenda in New Approach to Africom". Associated Press. 2008-09-30. Retrieved 2008-09-30.
  220. ^ "CJTF-HOA Factsheet". Hoa.africom.mil. Retrieved 26 January 2012.
  221. ^ "Pakistani Admiral Takes Command of Regional Maritime Task Force". United States Navy. 24 April 2006. Archived from the original on 9 January 2007. Retrieved 11 January 2007.
  222. ^ "Suspected Pirates Captured Off Somali Coast". United States Central Command. 22 January 2007. Archived from the original on 27 February 2008. Retrieved 3 November 2007.
  223. ^ "NATO Task Force Neutralizes Two Pirate Mother Ships". NATO. 8 January 2012.
  224. ^ "Denmark Piracy Raid off Somalia Leaves Two Dead". BBC. 28 February 2012.
  225. ^ "NATO Warship Disrupts Another Pirate Ship". NATO. 13 January 2012.
  226. ^ "Operation Enduring Freedom, Djibouti, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Djibouti)
  227. ^ "Operation Enduring Freedom, Kenya, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Kenya)
  228. ^ "Operation Enduring Freedom, Ethiopia, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death = Ethiopia)
  229. ^ "Operation Enduring Freedom, Fatalities". iCasualties. 19 September 2011. Retrieved 19 September 2011. (Note: apply filter for Country of Death accordingly)
  230. ^ Plane crash kills four US military personnel in Djibouti – Voice of America, 20 February 2012
  231. ^ STATEMENT: U.S. Aircraft Crashes in Djibouti, Four Fatalities – AFRICOM.mil, 19 February 2012
  232. ^ Chris Woods (22 February 2012). "Militants and civilians killed in multiple US Somalia strikes". Bureau of Investigative Journalism. Retrieved 2 April 2013.
  233. ^ Marthe Van Der Wolf (20 March 2013). "Group Envisions Legal Plan to Prosecute Somali Pirates". Voice of America.
  234. ^ Caryl, Christian (February 14, 2013). "What George W. Bush Did Right". Foreign Policy. Archived from the original on May 28, 2013.
  235. ^ "Into Africa: Bush Initiatives That Deserve Continuing Support", Thomas M. Woods, October 31 2008, The Heritage Foundation
  236. ^ Office of Management! and Budget; National Economic Council, September 27, 2000
  237. ^ "Tax Policy Under President Bush". Cato Institute.
  238. ^ 238.0 238.1 William G. Gale (August 1, 2010). "Five myths about the Bush tax cuts". The Washington Post.
  239. ^ Andrews, Edmund L. (2007-01-08). "Tax Cuts Offer Most for Very Rich, Study Says". The New York Times. Retrieved 2007-01-14.
  240. ^ Justin Fox (2007-12-06). "Tax Cuts Don't Boost Revenues". Time. Retrieved 2007-12-07.
  241. ^ Income-tax bracket creep, through the decades
  242. ^ Peter Ferrara (12/06/2012). "Why America Is Going To Miss The Bush Tax Cuts". Forbes.
  243. ^ 243.0 243.1 243.2 Tax Facts > Overview > Federal Receipts & Outlays
  244. ^ Fiedler; Kogan, R. (December 13, 2006). "From Surplus to Deficit: Legislation Enacted Over the Last Six Years Has Raised the Debt by $2.3 Trillion". Archived from the original on June 18, 2009. Retrieved November 10, 2007.
  245. ^ 245.0 245.1 245.2 "National Debt by Year: Compared to GDP, and Major Events". about.com
  246. ^ 246.0 246.1 246.2 "GDP growth (annual %)". Data.worldbank.org. Retrieved 8 December 2014.
  247. ^ 247.0 247.1 247.2 Trading Economics, United States Unemployment Rate
  248. ^ Tully, Shawn (May 5, 2006). "Welcome to the Dead Zone". Fortune. Retrieved March 17, 2008. This article classified several U.S. real-estate regions as "Dead Zones", "Danger Zones", and "Safe Havens".
  249. ^ Two top economists agree 2009 worst financial crisis since great depression; risks increase if right steps are not taken. (February 29, 2009). Reuters. Retrieved September 30, 2009, from Business Wire News database.
  250. ^ Guodong, Du (February 27, 2008). "Dollar hits record low against euro, oil prices rally". Xinhua News Agency. Archived from the original on March 5, 2008. Retrieved June 23, 2009.
  251. ^ Michael Simkovic, Competition and Crisis in Mortgage Securitization
  252. ^ Andrew Clark (November 13, 2008). "Paulson abandons plans to buy up America's toxic mortgage assets". The Guardian (London). Retrieved November 15, 2008.
  253. ^ David Lawder (November 12, 2008). "U.S. backs away from plan to buy bad assets". Reuters. Retrieved November 15, 2008.
  254. ^ "Final vote results for roll call 674". Clerk of the United States House of Representatives. September 29, 2008. Retrieved September 29, 2008.
  255. ^ "H.R.1424". THOMAS (Library of Congress). October 1, 2008. Retrieved October 1, 2008. (Access to legislative history of H.R. 1424)
  256. ^ Andrew Clark (3 October 2008). "Bush signs $700bn economic bail-out plan approved by Congress". The Guardian (London).
  257. ^ Roubini, Nouriel (September 29, 2008). "History shows the bail-out won't solve the banking crisis". The Guardian (London). Retrieved October 2, 2008.
  258. ^ Dillon, Sam (March 16, 2010). "No Child Left Behind Act". The New York Times. Archived from the original on October 19, 2007. Retrieved September 26, 2010.
  259. ^ "President Signs Landmark No Child Left Behind Education Bill". The White House. January 8, 2002. Archived from the original on November 7, 2010. Retrieved May 5, 2008.
  260. ^ Paley, Amit R (June 6, 2007). "Scores Up Since 'No Child' Was Signed". The Washington Post. Retrieved May 30, 2008.
  261. ^ W. James Antle III (August 1, 2005). "Leaving No Child Left Behind". The American Conservative. Archived from the original on September 10, 2012. Retrieved September 1, 2008.
  262. ^ Harvard Graduate School of Education (June 1, 2002). "No Child Left Behind?". HGSE News. Archived from the original on October 23, 2002. Retrieved September 1, 2008.; Edited by Gary Orfield and Mindy L. Kornhaber (May 1, 2001). Raising Standards or Raising Barriers?. The Century Foundation Press.
  263. ^ "Bush signs landmark Medicare bill into law". CNN. December 8, 2003.
  264. ^ "Summary of Medicare Act of 2003" (PDF). Retrieved August 20, 2008.
  265. ^ Wolk, Martin (February 16, 2005). "Bush pushes his Social Security overhaul". MSNBC. Archived from the original on November 4, 2013. Retrieved August 20, 2008.
  266. ^ 155
  267. ^ "Bush shifts approach on Social Security reform". Financial Times. April 28, 2005. Retrieved September 9, 2007.
  268. ^ Patrick O'Connor (June 1, 2005). "Social Security in Limbo". The Hill. Archived from the original on December 5, 2005.
  269. ^ "The USA PATRIOT Act," the full text
  270. ^ H.R. 3199, Bill Summary and Status
  271. ^ Sanger, David E.; O'Neil, John (January 23, 2006). "White House Begins New Effort to Defend Surveillance Program". The New York Times.
  272. ^ Talev, Margaret; Marisa Taylor (April 23, 2009). "Bush-era interrogations: From waterboarding to forced nudity". The Olympian. Retrieved June 23, 2009.
  273. ^ Mazzetti, Mark (April 16, 2009). "Obama Releases Interrogation Memos, Says C.I.A. Operatives Won't Be Prosecuted". The New York Times. Archived from the original on April 17, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  274. ^ "Guantanamo Tactics 'Tantamount to Torture' -NY Times". Reuters. Archived from the original on 8 December 2004. Retrieved 5 July 2007.
  275. ^ "The Evolution of Airline Security Since 9/11", IFPO, Alycia B. Taylor and Sara Steedman, December 2003
  276. ^ Official website of the Department of Homeland Security, About DHS: History: Creation of the Department of Homeland Security
  277. ^ McGreal, Chris (9 November, 2010). "Bush on torture: Waterboarding helped prevent attacks on London". The Guardian
  278. ^ Tran, Mark (February 5, 2008). "CIA admit 'waterboarding' al-Qaida suspects". The Guardian (London). Archived from the original on February 12, 2008. Retrieved February 21, 2008.
  279. ^ Lithwick, Dahlia; Turner, Julia (September 8, 2003). "A Guide to the Patriot Act, Part 1". Jurisprudence (Slate).
  280. ^ "Analysis of Specific USA PATRIOT Act Provisions: Expanded Dissemination of Information Obtained in Criminal Investigations". Analysis. Electronic Privacy Information Center. Retrieved July 11, 2008.
  281. ^ "Study: Immigration grows, reaching record numbers". USA Today. December 12, 2005.
  282. ^ "Immigration surge called 'highest ever'". The Washington Times. December 12, 2005. Archived from the original on January 8, 2010.
  283. ^ "US-Mexico Border Fence / Great Wall of Mexico". Global Security
  284. ^ 284.0 284.1 "Bush takes tough talk on immigration to Texas". CNN. November 29, 2005. Archived from the original on August 13, 2007. Retrieved September 9, 2006.
  285. ^ "Fact Sheet: Border Security and Immigration Reform" (Press release). The White House. May 17, 2007. Archived from the original on May 14, 2011. Retrieved February 3, 2012.
  286. ^ 188
  287. ^ 190
  288. ^ "Letter from the President to Senators Hagel, Helms, Craig, and Roberts". Office of the Press Secretary. March 13, 2001. Archived from the original on May 7, 2013.
  289. ^ "Summary of the Kyoto Report—Assessment of Economic Impacts". Energy Information Administration. July 16, 2002. Archived from the original on June 24, 2012.
  290. ^ "Interview with President Bush". White House Transcript (Politico). May 13, 2008. Retrieved May 14, 2008. Q. Mr. President, for the record, is global warming real? A. Yes, it is real, sure is.
  291. ^ "Press Conference". The White House. June 26, 2006. Archived from the original on February 9, 2010. Retrieved September 1, 2008.
  292. ^ "President George W. Bush's address before a joint session of the Congress on the State of the Union". C-SPAN. January 31, 2006. Retrieved October 1, 2006.
  293. ^ "President Bush Discusses Energy". The White House. June 18, 2008. Archived from the original on July 8, 2010. Retrieved August 3, 2008.
  294. ^ 294.0 294.1 "Bush lifts executive ban on offshore oil drilling". CNN. July 14, 2008. Archived from the original on July 17, 2008. Retrieved August 3, 2008.
  295. ^ Bush, George W. Executive Order 13212—Actions To Expedite Energy-Related Projects, United States Department of Energy, May 18, 2001. Amendment. Retrieved September 24, 2011.
  296. ^ Sovacool et al. Preventing National Electricity-Water Crisis Areas in the United States (PDF) p389 Columbia Journal of Environmental Law, July 20, 2009. Retrieved September 24, 2011.
  297. ^ "The Nature Conservancy Applauds President Bush for Creating World's Largest Marine Conservation Area in Hawaii". The Nature Conservancy. June 16, 2006. Archived from the original on March 16, 2011. Retrieved September 1, 2008.
  298. ^ "President Bush Delivers State of the Union Address". The White House. January 23, 2007. Archived from the original on April 10, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  299. ^ Knabb, Richard D; Rhome, Jamie R.; Brown, Daniel P (December 20, 2005). "Tropical Cyclone Report: Hurricane Katrina: August 23–30, 2005". National Hurricane Center.
  300. ^ "Statement on Federal Emergency Assistance for Louisiana". The White House. August 27, 2005. Archived from the original on May 7, 2013.
  301. ^ "Statement on Federal Emergency Assistance for Mississippi". The White House. August 28, 2005. Archived from the original on May 7, 2013.; "Statement on Federal Emergency Assistance for Alabama". The White House. August 28, 2005. Archived from the original on May 7, 2013.
  302. ^ Dyson, Michael Eric (2006). Come Hell or High Water: Hurricane Katrina and the Color of Disaster. Basic Civitas. p. 57. ISBN 978-0-465-01761-4.
  303. ^ Swenson, Dan D; Marshall, Bob (May 14, 2005). "Flash Flood: Hurricane Katrina's Inundation of New Orleans, August 29, 2005" (SWF). Times-Picayune.
  304. ^ United States Government Accountability Office (July 2006). Coast Guard: Observations on the Preparation, Response, and Recovery Missions Related to Hurricane Katrina (PDF). Retrieved 2006-08-27.
  305. ^ 305.0 305.1 "TPM Hurricane Katrina Timeline". TPM. September 20, 2005. Archived from the original on October 1, 2005. Retrieved June 23, 2009.
  306. ^ "National Guard descends on New Orleans, giving evacuees hope". USA Today. Associated Press. September 3, 2005. Retrieved September 1, 2008.
  307. ^ Knabb, Richard D; Rhome, Jamie R; Brown, Daniel P; National Hurricane Center (December 20, 2005). Hurricane Katrina: August 23 – 30, 2005 (PDF) (Tropical Cyclone Report). United States National Oceanic and Atmospheric Administration's National Weather Service. Retrieved December 10, 2012.
  308. ^ Blake, Eric S; Landsea, Christopher W; Gibney, Ethan J; National Hurricane Center (August 2011). The Deadliest, Costliest, and Most Intense United States Tropical Cyclones from 1851 to 2010 (And Other Frequently Requested Hurricane Facts) (PDF) (NOAA Technical Memorandum NWS NHC-6). United States National Oceanic and Atmospheric Administration's National Weather Service. Archived from the original on November 27, 2012. Retrieved November 27, 2012.
  309. ^ Hsu, Spencer S.; Susan B. Glasser (September 6, 2005). "FEMA Director Singled Out by Response Critics". The Washington Post.
  310. ^ Pete Yost (August 30, 2005). "Overseas deployments hinder National Guard hurricane presence". Independent Media Center. Associated Press. Archived from the original on March 2, 2014. Retrieved September 1, 2008.
  311. ^ "Katrina called Bush's biggest blunder". The Boston Globe. May 31, 2012. p. Page 1. Archived from the original on December 10, 2012.
  312. ^ U.S. Senate Roll Call Votes - Nomination of John Roberts, senate.gov.
  313. ^ Greenburg, Jan Crawford. Supreme Conflict: The Inside Story of the Struggle for Control of the United States Supreme Court.2007. Penguin Books. Page 278.
  314. ^ "U.S. Senate Roll Call Votes – Nomination of Samuel Alito". Senate.gov. Archived from the original on August 29, 2008. Retrieved July 31, 2012.
  315. ^ "Transcript of Bush statement". CNN. February 24, 2004. Retrieved August 2, 2013.
  316. ^ "Democrats Ready to Vote on Marriage". Glapn.org. Retrieved June 29, 2014.
  317. ^ "George W. Bush on Civil Rights". Ontheissues.org. Retrieved November 9, 2012.
  318. ^ ELISABETH BUMILLER (October 26, 2004). "Bush Says His Party Is Wrong to Oppose Gay Civil Unions". The New York Times.
  319. ^ ALISON MITCHELL (April 14, 2000). "THE 2000 CAMPAIGN: THE TEXAS GOVERNOR; Bush Talks to Gays and Calls It Beneficial". The New York Times.
  320. ^ Lee, Christopher (2005-05-25). "Official Says Law Doesn't Cover Gays". The Washington Post. Retrieved 2010-05-01.
  321. ^ Heredia, Christopher (2001-04-10). "NEWSMAKER PROFILE / Scott Evertz / New AIDS Czar Called a Skillful Bridge Builder / Evertz the first gay man to hold position". The San Francisco Chronicle. Archived from the original on 24 May 2011.
  322. ^ Mexico City Policy - Voluntary Population Planning, The White House
  323. ^ http://www.whitehouse.gov/the_press_office/MexicoCityPolicy-VoluntaryPopulationPlanning/ Mexico City Policy - Voluntary Population Planning,The White House]
  324. ^ Johnson, Kevin (2002-04-18). "Federal judge backs Oregon suicide law". USA Today. Retrieved 2006-06-30.
  325. ^ Babington, Charles; Allen, Mike (2005-03-21). "Congress Passes Schiavo Measure". The Washington Post. Retrieved 2006-06-30.
  326. ^ 176
  327. ^ "President Discusses Stem Cell Research". Office of the President. Archived from the original on May 6, 2013.
  328. ^ "Bush Vetoes Embryonic Stem Cell Bill". CNN. September 25, 2006. Archived from the original on October 27, 2006. Retrieved June 23, 2009.
  329. ^ Brown, Angela K. (January 21, 2009). "Enthusiastic Crowds Welcome Bush Back to Texas". Fox News Channel. Archived from the original on April 14, 2014. Retrieved March 4, 2011.
  330. ^ "Coin toss from George and Laura Bush was a brief taste of luck for Cowboys fans". Fort Worth Star-Telegram. September 21, 2009. Archived from the original on November 7, 2009. Retrieved October 10, 2009.
  331. ^ Zaleski, Katharine (April 7, 2009). "Bush throws first pitch at Rangers game (Slideshow)". The Huffington Post. Archived from the original on April 10, 2009. Retrieved November 1, 2010.
  332. ^ Mick Brown (12 November 2010). "Decision Points by George Bush: review". London: The Daily Telegraph. Retrieved 31 December 2011.
  333. ^ Isensee, Laura (February 17, 2009). "Details emerge about Bush library, policy center". Dallas Morning News. Retrieved 2009-02-22.
  334. ^ Anne E. Kornblut (November 5, 2010). "By George, his next chapter: Bush breaks silence for book 'Decision Points'". The Washington Post.
  335. ^ BRIAN STELTER (NOV. 7, 2010). "With Book, Bush Is Back in Spotlight". The New York Times.
  336. ^ Schlikerman, Becky (October 21, 2010). "Bush promotes book in Chicago". Chicago Tribune. Archived from the original on May 11, 2011. Retrieved February 22, 2011.
  337. ^ Franke-Ruta, Garance (May 13, 2011). "When Bush Got the Bin Laden Call (While Eating a Souffle)". The Atlantic. Archived from the original on May 16, 2011. Retrieved May 14, 2011.
  338. ^ "Presidents Obama and Bush commemorate 9/11 anniversary". CNN. September 11, 2011. Archived from the original on October 9, 2011.
  339. ^ Memmott, Mark (2004-09-13). "Bush on the events of Sept. 11, 2001, and their aftermath". Usatoday.com.
  340. ^ (Sept. 11, 2001). "George W. Bush: The 9/11 Interview". TOP DOCUMENTARY FILMS.
  341. ^ "Hillary Clinton meets with Haiti leader after arrival". CNN. January 17, 2010. Archived from the original on January 19, 2010. Retrieved January 11, 2011.
  342. ^ Camia, Catalina (January 16, 2013). "George W. Bush library set for May 1 opening". USA Today. Retrieved 16 January 2013.
  343. ^ Baker, Peter (November 11, 2014). "Bush (43) Shares Spotlight With Bush (41) as Tribute Book Is Published". The New York Times. Retrieved November 14, 2014.
  344. ^ "George W. Bush's top five successes — and failures". SFGate. San Francisco Chronicle. April 23, 2013. Archived from the original on April 30, 2013. Retrieved April 30, 2013.
  345. ^ "Debate continues over George W. Bush's legacy". NBC News. April 24, 2013. Archived from the original on April 28, 2013. Retrieved March 2, 2014.
  346. ^ "Historian tips rethink of Bush presidency". ABC Online. September 22, 2010. Archived from the original on March 2, 2014.
  347. ^ 347.0 347.1 Byron Williams (January 7, 2011). "Is George W. Bush the Most 'Significant' President Since FDR?". The Huffington Post. Retrieved March 2, 2014.
  348. ^ "Comparing the Kennedy, Reagan and Bush Tax Cuts". Tax Foundation. August 24, 2004. Retrieved April 12, 2014.
  349. ^ Saad, Lydia (January 14, 2009). "Bush Presidency Closes With 34% Approval, 61% Disapproval". Gallup.com. Archived from the original on January 19, 2009. Retrieved June 23, 2009.
  350. ^ Jackson, David (February 19, 2012). "Gallup: Reagan and Clinton are favorite presidents". USA Today. Archived from the original on February 20, 2012.
  351. ^ Cillizza, Chris; Sullivan, Sean (April 23, 2013). "George W. Bush's approval rating just hit a 7-year high. Here's how.". The Washington Post. Retrieved April 24, 2013.


נשיאי ארצות הברית
ג'ורג' וושינגטוןג'ון אדמסתומאס ג'פרסוןג'יימס מדיסוןג'יימס מונרוג'ון קווינסי אדמסאנדרו ג'קסוןמרטין ואן ביורןויליאם הנרי הריסוןג'ון טיילרג'יימס פולקזאכרי טיילורמילרד פילמורפרנקלין פירסג'יימס ביוקנןאברהם לינקולןאנדרו ג'ונסוןיוליסס סימפסון גרנטרתרפורד הייזג'יימס גרפילדצ'סטר ארתורגרובר קליבלנדבנג'מין הריסוןגרובר קליבלנדויליאם מקינליתאודור רוזוולטויליאם האוורד טאפטוודרו וילסוןוורן הרדינגקלווין קולידג'הרברט הוברפרנקלין דלאנו רוזוולטהארי טרומןדווייט אייזנהאוארג'ון פיצג'רלד קנדילינדון ג'ונסוןריצ'רד ניקסוןג'רלד פורדג'ימי קרטררונלד רייגןג'ורג' הרברט ווקר בושביל קלינטוןג'ורג' ווקר בושברק אובמה החותם של נשיאי ארצות הברית.