האהבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

האהבותלטינית: Amores), הוא קובץ שירי אהבה הנכתב על ידי המשורר הרומי אובידיוס, אשר חי בין השנים 43 לפני הספירה עד 17 לספירה. הקובץ יצא לאור בחמישה חלקים בשנת 14 בערך לפני הספירה, ופורסם שנית בשנת 2 בערך לפני הספירה בשלושה חלקים, כאשר הגיע לידינו הצורה השנייה. הקובץ מכיל 49 אלגיות הכתובות בדיסטיכון האלגי, ועוסק בנושאי האהבה בין אוהב לנאהבת.

על היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ שירי האהבה מחולק לשלושה ספרים ומכיל 49 אלגיות הכתובות בדיסטיכון האלגי (הכסאמטר דאקטילי+ פנטאמטר דאקטילי). בשנת 14 בערך לפני הספירה הספר יצא לאור בחמישה חלקים, ופורסם שנית בשנת 2 בערך לפני הספירה בשלושה חלקים. הצורה השנייה היא זו שהשתמרה והגיעה אלינו. השירים כתובים בגוף ראשון יחיד, בדמות השירית של אובידיוס (שייתכן ששונה מדמותו הביוגרפית). כל ספר פותח באלגיה שמשמשת כמעין פתיחה לשאר השירים, המוקדשים לדמות בשם קורינה, שייתכן שהיא דמות השואבת השראה מדמות קינתיה בכתביו של פרופרטיוס (אנ'). בכל אחד מהספרים מדובר על אותו נושא; התהילה שתיפול בחלקה של האישה אשר זכתה לאהבת המשורר, שלטונו של אל האהבה קופידון, ייסורי האהבה, עורמת הנשים, מפגשים ליליים, משא ומתן עם האומנת, עם הסריס השומר על צניעות האישה, עם הספרית המסדרת את שיערה של האישה, מריבות וקטטות בסערה האהבה, ונושאים שונים אשר קשורים ישירות לנושא האהבה והארוטיקה. דמותו של המשורר משמשת תפקיד כפול; הוא משמש כמשורר וכמאהב.[1]

שתיים מהאלגיות חורגות ממסגרת האהבה: השיר התשיעי בספר השלישי, המוקדש לזכר טיבולוס, והשיר השלושה-עשר שנכתב לכבוד חגה של יונו ומכיל ידיעות היסטוריות על מוצא החג. בשיר הראשון של הספר השלישי מביע אובידיוס את השקפותיו של השירה הארוטית בכלל. הוא מתאר את אלת הטרגדיה ואת אלת האלגיה הרבות על המשורר. אלת האלגיה הצולעת, מעין רמז לדיסטיכון האלגי, שהפנטאמטר בו ׳צולע׳ לעומת ההכסאמטר, זוכה בלב אובידיוס ועושה אותו לבעל בריתה. אובידיוס משמש כסניגור על שירת האהבה, ומזכיר את שמותיהם של המשוררים גאלוס, טיבולוס, קאלימאכוס ומנאנדרוס.[2]

הספר הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני השירים הראשונים של הספר הראשון מציגים את עניין הדובר בגוף ראשון, וחווייתו באהבה. הדובר מספר על כך שהתכונן לכתוב שיר אפי, כאשר אל האהבה שינה את השורה השנייה של ההכסאמטר לפנטאמטר, ושינה את השיר לאלגיה, ואת המשורר עצמו למשורר של אלגיות אהבה.[3] המשורר מתנגד לשינוי הראשון, בטענה שהוא בכלל לא מאוהב, דבר שאל האהבה מתקן בכך שיורה בו בחץ. אחרי לילה ללא שינה, המשורר נהפך לעבדו הרוחני של אל האהבה.[4] בשלוש האלגיות הבאות מוצגת תוכניתו של המשורר. תחילה, הצהרת אהבה של המשורר כלפי נערה (puella) לא מזוהה. הוא מצהיר שהוא יישאר נאמן כלפיה לעד, שהוא ישרת אותה כמו עבד, ושיהפוך את שניהם למפורסמים. לאחר מכן אלגיה ארוכה יותר מציגה בעיה, הנערה שייכת לאחר, ומסביר לה כיצד יוכלו להיפגש במשתה והיא תוכל להתחמק מאהובה. באלגיה הרביעית מספר המשורר שהנערה הצטרפה אליו למיטתו בזמן שנת הצהריים. בסוף השיר מתגלה שמה של הנערה, קורינה, ומתווסף לו תיאור של יופייה.[5] אלגיות שש עד עשר פותחות בסיטואציה שונה מתיאור היופי של קורינה באלגיה חמש. המשורר מגלה שחדרה של האהובה סגור בפניו. הוא פוצח בשיר אך ללא תשובה. אין הסבר לסיבה שהיא אינה פותחת את הדלת. בשיר שמונה אנו מגלים שלמשורר יש יריב. הוא מצותת לשיחה בין הנערה האהובה לסרסורית, אשר השנייה אומרת לראשונה שכדאי לה לפתות אדם עשיר. באלגיה עשר אנו מגלים שהנערה מתרגשת פתאום מקבלת מתנות, מעשה מחשיד שאכן היא מפתה אדם עשיר. בשלב זה המשורר רואה את הפגם ביופייה, ומודיע לה שהוא לא מוצא אותה כבר מושכת פיזית. למרות זאת, שיר אחד-עשר פותח בניסיון של המשורר לחדש את הקשר שלו עם הנערה, ובשיר שנים עשר היא מסרבת. למרות זאת, השיר הבא נפתח במילותיו של המשורר שהוא מודיע שהוא שוכב בזרועותיה של הנערה. בשיר 14 המשורר מודיע על החשד שלו שאהובתו מעוניינת בגבר אחר, ובאפילוג הספר הראשון, אלגיה 15, הוא מוכתר והוא מנבא לעצמו שהוא הולך להיות בן אלמוות בזכות שיריו.[6]

הספר השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מכיל עשרים פרקים.[7] הספר מחולק לארבעה תתי פרקים, לפי התקדמות העלילה, כל אחד מהם מכיל חמש אלגיות.[8] האלגיה הראשונה דומה לפתיחת הספר הראשון, בכך שגם כאן נמנע המשורר מלחבר שיר אפי.[9] השיר הזה היה צריך להיות בנושא יופיטר והגיגנטים. הפעם לא אל האהבה הוא זה שמתערב, אלא הנערה. היא סוגרת את הדלת בפני המשורר, ולכן הוא צריך לחזר אחריה דרך שירה. באלגיות שתיים ושלוש אנו מגלים שיש נערה נוספת בעיני המשורר, ושהנערה מהספר הקודם אינו מושא אהבתו היחיד. שורות 23- 38 מוקדשות לסוגים השונים של הנשים שהמשורר נמשך אליהן. באלגיות שבע ושמונה מושא אהבתו של המשורר היא המשרתת של קורינה. באלגיה 9 (או 9א), המשורר מבקש לפרוש משירותו את האל, אבל חוזר בו באלגיה 10 (או 9ב). באלגיה 11 הוא מדבר עם חברו גראייקינוס ומספר לו שהוא מאוהב בשתיים בו זמנית. באלגיה 12, הוא מביע חששות בקשר למסע שקורינה הולכת לערוך, ומביע דאגה על כך שזה לא בטוח ושעדיף לה להישאר, אך אומר לה שאם היא בכל זאת תצא למסע, הוא יקבל אותה לאחר מכן בזרועות פתוחות ויאמין לכל דבר שהיא תגיד לו. באלגיות 14- 15 קורה דבר חריג באלגיות מסוג זה, וקורינה עוברת הפלה. המשורר אינו בטוח שהוא האחראי על הריונה.[10] לקראת סוף הספר הוא ממשיך ביחסיו עם קורינה, ואפילו מסכים שהיא תניא אותו מלכתוב טרגדיה. באלגיה 19 הוא כותב שהוא עצמו המחבר של ה׳גיבורות׳ (אחד מחיבוריו של אובידיוס עצמו).[11]

הספר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה חוזרת לחוסר הנאמנות של הדובר. נוספת לנו דמות נוספת, האחות התאומה הזהה של קורינה. כמו קורינה היא יפה מאוד, היא לובשת חלוק שהבד שלו כל כך דק שהוא כמעט שקוף,[12] והיא גם כן מוצגת כסיבה לחיים המופקרים של הדובר. השיר השני מתרחש בקירקוס, שם הדובר מדבר על אומנות הפיתוי. הדובר מדבר ישירות אל הנערה, אך מדי פעם עוצר את דבריו כדי לפנות לקוראים. הדובר מציג את חוסר הנאמנות של הנערה שהוא אוהב. באלגיה 3, שורה 5, הוא חולם חלום שהנערה תעזוב אותו למען גבר אחר; הוא חולם שפרה יפה מאוד תעזוב את השור שלה כדי להצטרף לאחרים. הרבה מהשירים בספר זה מוכיחים שקורינה שייכת ליריב שלו. במהלך האלגיות, הדובר עובר כל מיני מכשולים, אלגוריות לאהבה שלו, אותם אינו צולח. באלגיה 13 משהו משתנה, כאשר אנו מגלים שיש לדובר אישה, ושהוא רחוק ממושא האהבה שלו משום שהוא איתה. הם הולכים יחד לפסטיבל באזור פליסקוס, אזור מולדתה של אשתו, לכבוד יונו, אלת הנישואין. באלגיה 14 הדובר מבקש מהנערה דבר מוזר, שלא תספר לו על ההרפתקאות שלה. אם היא תסכים לכך, היא יכולה להמשיך עם הרפתקאותיה במיטה עם גבר אחר שהיא רוצה.  במקום הזה זו הפעם הראשונה בכל ה׳אהבות׳ שאובידיוס מתאר בצורה מפורטת יחסי מין.[13] אלגיה 15 משמשת כאפילוג לספר הזה ולכל החיבור. הדובר אומר לונוס עצמה; ׳מצאי לעצמך משורר אחר׳.[14] הוא מצהיר שהוא עובר לז׳אנר של באכחוס, כנראה ז׳אנר הטרגדיה.[15]

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהבים, תרגם אהרן בר, תל אביב: הוצאת תמוז, 1975. 
  • אהבים, תרגם אריה סתיו, תל אביב: הוצאת ביתן, 1975.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלמה דיקמן, פובליוס אובידיוס נזו: מטמורפוזות, ירושלים: מוסד ביאליק, 1965.
  • Holzberg, N., Ovid: The Poet and His Work, London: Cornell University Press, 1998.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ N. Holzberg, 1998, p. 46. 
  2. ^ שלמה דיקמן, 1965, עמ׳ 12- 13. 
  3. ^ אובידיוס, האהבות, 1. 1. 1-4. 
  4. ^ אובידיוס, האהבות, 1. 1. 19- 20. 
  5. ^ אובידיוס, האהבות, 1. 5. 19- 22. 
  6. ^ N. Holzberg, 1998, pp. 46-53. 
  7. ^ ברוב כתבי היד מוצגים 19 פרקים, זו מהסיבה ששתי אלגיות חוברו יחד באלגיה תשע. אלגיה תשע הייתה צריכה להסתיים בשורה 24, ואמורה להיות אלגיה נוספת, 10, ישר אחרי, בין שורות 25-54.    
  8. ^ N. Holzberg, 1998, p. 54. 
  9. ^ אובידיוס, האהבות, 2. 1. 1- 6. 
  10. ^ אובידיוס, האהבות, 2. 13/ 14. 5- 6.       
  11. ^ N. Holzberg, 1998, pp. 56-58. 
  12. ^ אובידיוס, האהבות, 3. 1. 15. 3, 3. 1. 9. 
  13. ^ אובידיוס, האהבות, 3. 14. 21- 26. 
  14. ^ אובידיוס, אהבות, 13. 15. 1. 
  15. ^ N. Holzberg, 1998, pp. 60-64.