הארצות הקטלאניות
הארצות הקטלאניות (בקטלאנית: Països Catalans או PPCC) הוא הכינוי הרווח לאזורים בהם מדוברת השפה הקטלאנית. למושג אין גבולות מדיניים ברורים, והוא עשוי להתייחס רק לאזורים בהם הקטלאנית מדוברת בפועל על ידי כל האוכלוסייה או רובה, או לכל מקום בו לשפה יש מעמד רשמי כלשהו. אף שלכאורה מדובר במושג תרבותי-לשוני גרידא, נודעת לו קונוטציה פוליטית עמוקה. המונח נקשר לעיתים מזומנות לנטיות בדלניות של התומכים בפרישת קטלוניה מספרד או בהרחבת היקף האוטונומיה ממנו היא נהנית, ולעיתים גם לשאיפות רחבות אף יותר של איחוד הארצות הקטלאניות על בסיס שפתם המשותפת.
תיחום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגדרה הצרה ביותר, מתייחס המושג לאזורים בהם מדוברת השפה הקטלאנית בפועל, ואלה הם:
- בספרד:
- הקהילה האוטונומית של קטלוניה (ובירת קטלוניה ברצלונה), למעט ואל ד'אראן בו מדוברת אוקסיטנית - לשפה מעמד רשמי לצד ספרדית וקטלאנית.
- "הרצועה המערבית" (La Franja de Ponent) של הקהילה האוטונומית אראגון - ללא מעמד רשמי.
- הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים - מעמד רשמי לצד ספרדית.
- הקהילה האוטונומית של ולנסיה שם מכונה השפה ולנסית, וזאת למעט בחלקה המערבי של הקהילה - מעמד רשמי לצד ספרדית.
- אזור אל קרשה בקהילה האוטונומית של מורסיה - ללא מעמד רשמי.
- באנדורה - קטלאנית היא השפה הרשמית היחידה.
- באיטליה:
- בצרפת:
שיתוף פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר ארגונים כגון מכון רמון ליול ומכון ז'ואן ליואיס ויוס עוסקים בקשרים בין המוסדות האקדמאים בשפה הקטלאנית, כמו גם ארגונים רשמיים, ובראשם ממשלת קטלוניה, מעודדים את שיתוף הפעולה התרבותי בין הארצות הקטלאניות.
