הדיוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הֶדְיוֹטיוונית עתיקה: ιδιωτης) הוא אדם שאינו בקיא בנבכי נושא מסוים.

אותה מילה יוונית המהווה את המקור למילה הדיוט, היא גם המקור למילה "אידיוט" – טיפש, שוטה. במשמעות זו המילה התגלגלה מיוונית ללטינית, ממנה ללשונות אירופה ומהן לעברית המודרנית[1].

אזכורים בחז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה חדרה לשפה העברית לראשונה באמצעות לשון חז"ל. היא מופיעה במשנה במשמעות דומה לזו המודרנית: אדם פשוט. למשל כהן הדיוט הוא בדרגה כרוב הכהנים כהן פשוט ולא כהן גדול. כך גם במסכת מגילה מופיעה משמעות זו בפיסקה המייחסת לכל אדם, אפילו אדם פשוט, את כוח הברכה: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך." (מסכת מגילה טו, א).

בהלכה, מופיע המושג בהקשר לאסור ומותר בשבת. ונפסק כי "שטרי הדיוטות" אסורים בקריאה בשבת. ישנה מחלוקת בין הפוסקים מה משמעותם בימינו, יש הטוענים כי מדובר במסמכי מסחר ומשא ומתן, אחרים טוענים כי הכוונה לכל טקסט של חולין ולא של קודש[2][3].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.