הדרך הנצחית (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדרך הנצחית
Ikitie
בימוי Antti-Jussi Annila עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי Ilkka Matila עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט Antti-Jussi Annila, Aku Louhimies, Antti Tuuri עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים Tommi Korpela
Rosa Salomaa
Jonna Järnefelt
Hannu-Pekka Björkman
Eedit Patrakka
Irina Björklund
וילה וירטנן
סידסה באבט קנודסון
Sampo Sarkola עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה פאנו אלטיו
צילום Rauno Ronkainen עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Matila Röhr Productions
Taska Film
Anagram
Film i Väst
חברה מפיצה Nordisk Film עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 15 בספטמבר 2017 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 100 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט פינית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס יוסי לסרט הטוב ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הדרך הנצחיתפינית: Ikitie) הוא סרט דרמה משנת 2017, המבוסס על רומן מאת אנטי טואורי, שכתב גם את התסריט. את הסרט ביים אנטי-יוסי אנילה ובכיכובם של טומי קורפלה, סידסה באבט קנודסן, הנו-פקה ביירקמן, אירינה ביירקלונד ווילה וירטנן.[1]

הסרט נערך וצולם באסטוניה אך האירועים מתרחשים בחבל קרליה. זה היה גם הסרט האחרון של למביט אולפסק שיחק בו לפני מותו ב-22 במרץ 2017.[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי קטולה, גבר פיני, חוזר מארצות הברית בניסיון להימלט מהשפל הגדול. הוא מוצא את ארצו בסערה פוליטית גדולה. לילה אחד, קטולה נחטף מביתו על ידי לאומנים ונאלץ ללכת לעבר רוסיה הסובייטית. שם הוא נקלט במשק חקלאי משותף, אך בהמשך הדברים החלו להסתבך.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טומי קורפלה בתפקיד יוסי קטולה
  • סידס באבט קנודסן בתפקיד שרה קטולה
  • הנו-פקה ביירקמן בתפקיד קלונן
  • אירינה ביירקלונד בתפקיד סופיה
  • ויל וירטנן בתפקיד ג'ון היל
  • הלן סדרקוויסט בתפקיד מרתה היל
  • למביט אולפסק בתפקיד נוביקוב

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'סיקה קיאנג מ־"Variety" העניקה לסרט ביקורת גרועה וכתבה: "קשה להתחבר לקטולה בתור סוג של גיבור שיכול להצדיק סיפור אפי כזה. הרבה מלכתחילה נאמר מרצונו המוחלט לחזור למשפחתו הפינית. אבל אז הדליקו את נרותיו על ידי שרה, ופתאום הם בכנסייה מטבילים את ילדם (הדתיות של התושבים, ברוסיה הקומוניסטית החילונית ביותר, היא עוד דרך הסתכלות מפתה שבקושי נחקרה). וכותרת מספרת לנו שזו רק 1932 ולכן נראה שקטולה התגעגע לאשתו הפינית ולילדיו במשך חודשים ספורים, לפני שהקים משפחה חדשה בחווה."[3]

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ב-13 קטגוריות בפרסי יוּסי 2018 (יותר מכל סרט אחר באותה שנה), כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (לאנילה), שחקנית המשנה הטובה ביותר (לסידס באבט קנודסן), התסריט הטוב ביותר (לאנילה, לואוהימייס וטורי), השחקן הטוב ביותר (לטומי קורפלה) ושחקן המשנה הטוב ביותר (להנו-פקה ביירקמן).[4][5] הסרט זכה ב-6 קטגוריות. קליו קיווי (אסט') הוא האסטוני הראשון שזכה בפרס.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Rossing Jensen, Jorn. "Goteborg: 'The Eternal Road' With 'Westworld's' Sidse Babett Knudsen Unveiled at Nordic Film Market". Variety. נבדק ב-16 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Galerii ja video: esilinastus Eesti, Soome ja Rootsi film "Igitee", kus tegi oma viimase rolli Lembit Ulfsak" [Gallery and video: The premiere of the Estonian, Finnish, and Swedish film "The Eternal Road", where Lembit Ulfsak made his last role]. Elu24 (באסטונית). Estonia: Postimees. 2017-11-26. נבדק ב-2018-04-07.
  3. ^ Kiang, Jessica. "Film Review: 'The Eternal Road'". Variety. נבדק ב-16 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "JUSSI-EHDOKKAAT VUODEN 2017 KOTIMAISISTA ELOKUVISTA ON VALITTU". jussigaala.squarespace.com. נבדק ב-16 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Awards". IMDB. נבדק ב-16 במרץ 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Ikitie kahmi Jusseja – kohun keskelle joutunut Louhimies kävi pokkaamassa yleisösuosikin palkinnon" (Requires cookies and JavaScript, and maybe registration, too.) (בפינית). Finland: Savon Sanomat. 2018-03-23. נבדק ב-2018-04-07.