ההמצאה של מורל

ההמצאה של מורל
La invención de Morel
מידע כללי
מאת	אדולפו ביוי קסארס
שפת המקור	ספרדית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	Editorial Losada
תאריך הוצאה	1940

ההמצאה של מורל (בספרדית: La invención de Morel) הוא רומן מאת הסופר הארגנטינאי אדולפו ביו קסארס (אנ'), מגדולי סופרי ארגנטינה, אשר נכתב בשנת 1940, וזכה בפרס העירוני הראשון לספרות של העיר בואנוס איירס לשנת 1941.^[1] הוא ראה ביצירה זו את ראשיתה של הקריירה הספרותית שלו, אם כי היה זה ספרו השביעי במספר. עיצוב העטיפה של המהדורה הראשונה נוצר על ידי האמנית נורה בורחס, אחותו של חורחה לואיס בורחס, אשר היה ידידו של ביוי קסארס.

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הנרדף בגין פשע שלטענתו לא ביצע מגיע לאי בודד. הוא מגלה שם מבני-ענק: מוזיאון, קתדרלה ובריכת שחייה, שתכליתם לא ברורה. בהדרגה מבין הגיבור שמשהו החורג מכל היגיון מתרחש באי: אנשים שלכאורה חיים בו מופיעים ונעלמים לסירוגין. לאחר חקירתו הוא מגלה שהתופעה קשורה בהמצאה מהפכנית של מורל, אדונו של האי. בעוד הגיבור חוקר את ההתרחשויות האלה, הוא פוגש את פאוסטין, אשת חלומות חושנית שמתגלה בו-זמנית בכמה מקומות באי. הוא מתאהב בה אהבה קודחת, מייסרת. הוא רוצה להתוודות בפניה על רגשותיו, אבל תופעות על-טבעיות מרחיקות ביניהם.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיבור הספר, הנמלט, מתחיל לכתוב יומן בעקבות הגעתם של תיירים לאי הנטוש בו הוא מסתתר.^[3] למרות שהוא רואה בנוכחותם נס, הוא גם חושש שמא יסגירו אותו לרשויות. הוא נסוג אל אזור הביצות של האי, בזמן שהתיירים משתלטים על המוזיאון הניצב על ראש הגבעה בו הוא התגורר עד להופעתם. היומן שכתב מתאר את הנמלט כסופר מוונצואלה אשר הועמד למשפט ונידון למאסר עולם. הוא משער שהוא נמצא באי (הבדיוני) וילינגס, חלק מאיי אליס (כיום טובאלו), אך הוא אינו משוכנע בכך. כל מה שהוא יודע הוא שהאי הוא מוקד של מחלה מוזרה, אשר תסמיניה דומים להרעלת קרינה.

בין התיירים ישנה אישה אשר צופה בשקיעת השמש מדי יום ביומו, מן הצוק הנמצא בצד המערבי של האי. הגיבור עוקב אחריה ותוך כדי כך מתאהב בה. הוא רואה אותה מפעם לפעם בחברת גבר, טניסאי מזוקן בשם מורל, אשר מבקר אותה לעיתים קרובות. השניים משוחחים ביניהם בצרפתית, ותוך כך מורל קורא לה בשם פאוסטין. הנמלט מחליט להתקרב אליה כאשר היא ביחידות, אך כאשר הוא עושה כן, היא אינה מגיבה אליו. הוא מניח שהיא מתעלמת ממנו; עם זאת, גם המפגשים שלו עם התיירים האחרים באי מניבים אותה תוצאה: אף אחד מהם לא שם לב אליו ולא מתייחס אליו. בנוסף, הוא מציין לעצמו שהשיחות בין פאוסטין למורל חוזרות על עצמן בדיוק נמרץ מדי שבוע, והדבר מעורר בו חשש שמא הוא משתגע.

באותה פתאומיות בה הופיעו, התיירים נעלמים. הנמלט חוזר למוזיאון כדי לחקור אותו, ולא מוצא כל עדות לכך שאכן היו שם אנשים במהלך היעדרותו. הוא מייחס את החוויה כולה להזיה שנגרמה לו על ידי הרעלת מזון, אך באותו לילה מופיעים התיירים שוב. דומה שהם הפציעו באחת, משום מקום, ובכל זאת הם מדברים זה עם זה כאילו הם נמצאים שם מזה זמן מה. הוא מתבונן בהם מקרוב, כשהוא עדיין נמנע ממגע ישיר אתם, ואז מבחין בדברים מוזרים אף יותר. ראשית, כאשר הוא מעיין באקווריום, הוא מזהה בו עותקים זהים של הדגים המתים אותם מצא ביום הגעתו. לאחר מכן, במהלך יום בבריכת השחייה, הוא רואה את התיירים מקפצים כמו היו רועדים מקור, בעוד שלמעשה החום הוא בלתי נסבל. אבל הדבר המוזר ביותר שהוא מבחין בו הוא נוכחותן של שתי שמשות ושני ירחים בשמים.

הוא מעלה השערות שונות אשר יסבירו את כל המוזרויות שקורות באי, אבל אז הוא מגלה את האמת: הוא שומע את מורל מספר לתיירים שהוא למעשה תיעד את כל מעשיהם במהלך השבוע האחרון באמצעות מכונה פרי המצאתו, אשר מסוגלת לשחזר את המציאות. לטענתו, ההקלטה תלכוד את נשמתם, והם יחיו את השבוע הזה שוב ושוב לנצח, וכך הוא עצמו יזכה לבלות נצח עם האישה שהוא אוהב. למרות שמורל לא מזכיר אותה בשמה, הנמלט בטוח שהוא מדבר על פאוסטין.

אחד התיירים מציין כי חלק מהאנשים שהוקלטו בעבר בניסוי זה מתו לאחר מכן, והוא מעלה חשש שגם הם ימותו כתוצאה מהקלטתם זו. הפגישה מסתיימת בפתאומיות כאשר מורל עוזב בכעס. הנמלט מרים את קלפי הרמז של מורל, אשר מתעדים את המצאתו, ולומד מהם שהמכונה ממשיכה לפעול בשל צירוף של הרוח והגאות הייחודיים הקיימים באי ומזינים אותה באספקה אינסופית של אנרגיה קינטית. הוא מבין שהתופעות של שתי השמשות ושני הירחים הן תוצאה של מה שקורה כאשר ההקלטה חופפת את המציאות, האחת היא השמש האמיתית והשנייה מייצגת את מיקום השמש בזמן ההקלטה. לדברים המוזרים האחרים שקורים באי יש הסבר דומה.

הוא מדמיין את כל השימושים האפשריים להמצאה של מורל, כולל יצירת מודל נוסף, אשר יאפשר את החייאתם של אנשים. למרות זאת הוא חש רתיעה מהדמויות - "הסוג החדש של צילומים" - המאכלסים את האי, אם כי ככל שעובר הזמן הוא מקבל את קיומם בחיוב. הוא לומד כיצד להפעיל את המכונה ומכניס את עצמו להקלטה כך שזה נראה כאילו הוא ופאוסטין מאוהבים, למרות שלמעשה היא תינתה אהבים עם שני תיירים אחרים בהקלטה המקורית. עובדה זו מכאיבה לו, אבל הוא מתגבר על כך בשל העובדה המנחמת שהיא אינה המאהבת של מורל.

ברישום האחרון של היומן מתאר הנמלט כיצד הוא מחכה שנשמתו תעבור להקלטה בעודו גוסס. הוא מציג בקשה לאיש עתידי שאולי ימציא בעתיד מכונה המסוגלת למזג נשמות על בסיס ההמצאה של מורל. בקשתו היא שהממציא יחפש אותם ויאפשר לו להיכנס לתודעתה של פאוסטין כמעשה של חסד.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנמלט: האדם האמיתי היחיד הנמצא על האי, שכן כל השאר הם אך ורק חלק מההקלטה. מצב הפרנויה שהוא משקף ביומן מעלה את האפשרות שהוא הוזה. נראה שהוא משכיל, ובכל זאת הוא לא זוכר היטב את המסר האחרון של צוטומו סקומה (ראה "רמיזות/הפניות להיסטוריה בפועל" להלן). הוא גם מתעלם מכך שווילינגס לא יכול להיות חלק מטובאלו מכיוון שהאיים של הארכיפלג הזה הם אטולים. הם שטוחים, בקושי מעל פני הים, ללא גבעות או צוקים, בניגוד לווילינגס. נאומו האחרון מצביע על כך שהוא ונצואלי שבורח מהחוק מסיבות פוליטיות.
פאוסטין: מראיה כשל צוענייה, היא מדברת צרפתית בניב דרום אמריקאי ואוהבת לדבר על קנדה. היא שואבת השראה מכוכבת הסרט האילם לואיז ברוקס.
מורל: הגאון המדעי שמוביל ברצון קבוצת סנובים אל מותם. הנמלט סולד ממנו מתוך קנאה, אך בסופו של דבר מצדיק את מעשיו. שמ של מורל הוא הצדעה לדמות המקבילה לו בספר האי של דוקטור מורו.
דלמאצ'יו אומברליירי: סוחר שטיחים איטלקי המתגורר בכלכותה (כיום קולקטה). הוא הראשון שמספר לנמלט על האי, בחלקה הראשון של העלילה, ועוזר לו להגיע לשם.
אלק: סוחר צמר מזרחי ביישן בעל עיניים ירוקות. ייתכן שהוא המאהב של פאוסטין או של דורה, או רק איש סודן. כמו עם שאר האנשים מהקבוצה, הוא רואה במורל דמות משיחית.
דורה: אישה בלונדינית בעלת ראש גדול, נראית גרמנית אבל מדברת איטלקית ומתהלכת כאילו היא בפולי ברז'ר. היא חברה קרובה של אלק ופאוסטין. הנמלט מקווה שהיא, ולא פאוסטין, היא אהובתו של אלק. מאוחר יותר הוא מחשיב אותה כמושא האהבה של מורל, לאחר שהוא משער שמורל אינו מאוהב בפאוסטין אחרי הכל. דמותה של דורה שואבת השראה מחברה של ביוי, הדוגמנית "פלה".
איירין: אישה גבוהה בעלת ידיים ארוכות והבעת סלידה, שלא מאמינה שהחשיפה שלהן למכונה תהרוג אותן. הנמלט חושב שאם מורל לא מאוהב בפוסטין ולא בדורה, אז הוא מאוהב בה.
הגברת הזקנה: כפי הנראה קשורה לדורה, כי הן תמיד ביחד. היא שיכורה בליל הנאום, אבל הנמלט עדיין חושב שהיא יכולה להיות מושא האהבה של מורל במקרה שהוא לא מאוהב באף אחת מהנשים האחרות.
היינס: ישן בזמן שמורל עומד לשאת את נאומו. דורה אומרת שהוא בחדר השינה של פאוסטין ושאף אחד לא יוציא אותו משם כי הוא כבד. לא ידוע מדוע הוא שם, אך הנמלט אינו מקנא בו. מורל נושא את הנאום למרות זאת.
סטובר: מנחש שהם כולם הולכים למות. שאר חברי הקבוצה מונעים ממנו לעקוב אחרי מורל כשהוא עוזב את האקווריום. הוא נרגע והקנאות של הקבוצה כלפי מורל גוברת על אינסטינקט ההישרדות שלו.

ההוצאת העברית של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר ההמצאה של מורל יצא לאור בעברית בשנת 2009 בהוצאת עם עובד, בתרגומה של עינת דוידי (אשר אף הוסיפה לספר אחרית דבר). המהדורה העברית כוללת גם הקדמה מאת חורחה לואיס בורחס.