ההפיכה בסוריה (1966)

ההפיכה בסוריה בשנת 1966, שנודעה גם כמהפכת הנאו-בעת', הייתה מהפכה פנימית במפלגת הבעת' בסוריה. במהלכה השתלט הנאו-בעת', הפלג השמאלני-מרקסיסטי של המפלגה על השלטון במדינה, תוך הדחת הפלג הימני. ההפיכה התרחשה בפברואר 1966, והובלה בידי סלאח ג'דיד וקבוצת קצינים בכירים. לאחר ההפיכה, החל ג'דיד בסדרת רפורמות שכללו הלאמות, מדיניות מרקסיסטית נגד בעלי הקרקעות המסורתיים, וטיהורים נרחבים בצבא ובמערכת המנהל האזרחי. הוא מינה את תומכיו לעמדות מפתח והשליט שלטון ריכוזי. אף על פי שמונו נשיא וראש ממשלה מההנהגה הישנה, הם שימשו למעשה כבובות בידי ההנהגה הצבאית. הפרלמנט המשיך להתקיים, וכך נשמר מראית עין של שלטון דמוקרטי, אך למעשה נשללו ממנו סמכויות ממשיות.

ההפיכה

ב־20 בפברואר 1966 נועדו להיערך בחירות להנהגת ועידת מפלגת הבעת'. הנשיא אמין אל-חפאז הורה על דחייתם ל־25 בפברואר, לאחר שהתברר לו שסלאח ג'דיד, מנהיג הסיעה הקיצונית במפלגה, ריכז את אנשיו בדמשק לקראת הבחירות וכי סיעתו עלולה לשוב למעמדה שנשלל בדצמבר 1965. ב־23 בפברואר 1966 השתלטו חברי הסיעה הקיצונית במפלגת הבעת' על דמשק ועצרו את ראשי השלטון, בהם ראש מועצת הנשיאות, אמין אל-חאפז וראש הממשלה סלאח א-דין אל-ביטאר. בתחילה הכוחות בחלב ודיר א-זור שמרו אמונים להנהגה הקודמת.

ג'דיד נעזר בהפיכתו בגורמים דרוזים, סונים (אחמד סוידאני), ועלווים (חאפז אל-אסד). חאפז אל-אסד מונה לשר ההגנה, לאחר שהיה מפקד חיל האוויר, החיל החזק ביותר במדינה. סוידאני, שהושפע מאוד מהאידאולוגיה המרקסיסטית ועל כן התאים מאוד לתפיסת הנאו-בעת', קיבל את תפקיד הרמטכ"ל לאחר ההפיכה. הקבוצה השליטה שעולה היא מלכתחילה מאוד מפוצלת, הן מבחינה עדתית והן מבחינה אידאולוגית.

אידאולוגית הנאו-בעת'

בניגוד לבע'ת הישן (הימני), אשר היה בנוי בעיקר מקבוצות בורגניות ומשכילות, הנאו-בעת' היה מורכב משכבות אוכלוסייה נמוכות אשר הגיעו מהאזור הכפרי. על כן, התפיסה המרקסיסטית הייתה הרבה יותר חריפה, נוטה למעשים קיצוניים ומיליטנטיים על מנת לקדם את ההפיכה השוויונית. "הקבוצות הישנות" דיברו על סוציאליזם כעל צדק סוציאלי, שוויון, ריכוזיות. הנאו-בעת' דיבר במונחים מרקסיסטיים מהפכניים, על תפיסה מדעית לכאורה של צדק אבסולוטי ודטרמיניזם מעמדי, ועל כן הסוציאליזם וההלאמות נעשו בצורה חדה יותר ורבה יותר. הבעת' הישן היה נאמן לאסלאם ואף הציב את הדת כחלק חשוב מן הערביות, ולעומתו הנאו-בעת' היה בעל גישה של לאומיות ערבית־חילונית שבזה לאסלאם וביקשה להתרחק ממנה. הבעת' הישן היה הרבה יותר פאן-ערבי, ואילו הבעת' החדש הלך יותר לכיוון של "סוריות", כאשר הם רואים את ביסוס סוריה כשלב ראשון לפני הגשמת החזון הפאן-ערבי.

השוואת חוקות הבעת' של 1950–1964 לחוקה של 1969

בשנים 1950–1964 היה בחוקה משפט: "דת נשיא הרפובליקה היא דת האסלאם". ב-1969 הוחלף המשפט ל"חכמת המשפט האסלאמי היא מקור ראשי לחקיקה", מה שמותיר מקום למקורות אחרים חוץ אסלאמיים לחקיקה. כמו כן שבועת הנשיא שונתה: ב-1953–1964, השבועה היא בשם "אללה אכבר", וב-1969 השבועה היא "אני נשבע בכבודי ובאמונתי". שינויים אלה מציגים את ההבדל בגישה בין הבעת' הישן לבין הנאו-בעת', ואת ירידת כוחם של הסונים.

מדיניות הבידוד

ג'דיד הדגיש את רעיון הלאומיות הסורית על פני הפאן-ערביות. בתחילת דרכו, פעל לקרב את סוריה לברית המועצות ולמצרים. החל מ-1967 נקט בקו של הסתה נרחבת נגד ישראל, בניסיון להסיט את תשומת הלב מבעיותיה הפנימיות של סוריה. במהלך מלחמת ששת הימים ספגה סוריה תבוסה קשה, רמת הגולן נכבשה בידי ישראל וסוריה נאלצה לבקש הפסקת אש. לאחר המלחמה, סוריה החרימה את ועידת חרטום – שבה גיבש העולם הערבי את מדיניותו כלפי ישראל – בטענה כי שאר מדינות ערב נוהגות ברפיון כלפי ישראל. מכאן ואילך, סוריה הלכה והסתגרה ונכנסה לבידוד בזירה הערבית. במקביל, ג'דיד תמך בהתארגנויות פלסטיניות בארצו, ובראשן ארגון "א-סאעקה", שבפועל הוקם על ידי מפלגת הבעת' ושימש כזרוע של המשטר הסורי בפעולותיו נגד ישראל.

עליית אסד

האתנו-פוליטיקה הייתה גורם מרכזי בסוריה, והעלווים תפסו את מוקדי השלטון החל מתקופה זו. בשנות שלטונו הראשונות הצליח סלאח ג'דיד לייצב את שליטתו, ואף סיכל ניסיון הפיכה מצד הדרוזים במסגרת מפלגת הבעת'. עם זאת, התגלע קונפליקט פנימי בקרב ההנהגה העלווית בין חאפז אל-אסד לבין ג'דיד. ברמה האידאולוגית, ג'דיד הדגיש את הסוציאליזם על חשבון הפאן-ערביות ואף על חשבון תפקודו של הצבא, בעוד אסד ביקש לחזק את הצבא ולהעמיד את המאבק נגד ישראל כיעד מרכזי. אסד הסתייג מהבידוד שבו הייתה סוריה נתונה בזירה הערבית וסבר כי הצלחתה של סוריה תלויה בהידוק הקשרים עם מדינות ערב. במקביל החל לנקוט מדיניות חשאית של מינוי נאמניו לעמדות מפתח בצבא, כך למשל מונה מוסטפא טלאס לרמטכ"ל.

בשנת 1969 ביצע אסד הפיכה ותפס את השלטון, אך נאלץ להחזירו לג'דיד בעקבות לחצים מצד ברית המועצות. ב-1970, בעקבות אירועי "ספטמבר השחור" בירדן, פרץ עימות נוסף בין השניים: ג'דיד ביקש לשלוח את הצבא הסורי לסייע לפלסטינים, ואכן כוחות קרקעיים נשלחו, אך אסד סירב להפעיל את חיל האוויר, מה שאפשר לכוחות ההאשמים להביס את הסורים והפלסטינים. בתגובה, ועידת המפלגה החליטה להדיח את אסד, אך הוא הקדים וביצע הפיכה שנייה באמצעותה תפס את השלטון בידיו.

קישורים חיצוניים

• אידיאולוגיה שלא התממשה: 50 שנה להפיכת הבעת' בסוריה, באתר מידה, ‏11 במרץ 2013