שוויון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

למושג שוויון, במשמעותו החברתית, שתי משמעויות: נורמטיבית ותיאורית (דיסקריפטיבית). במשמעות הנורמטיבית, יש הרואים בשוויון אידאל, ערך, ושמו להם, למדינתם ולעולם מטרה לשאוף לשוויון בהיבטים מסוימים של חיי האדם (שוויון בזכויות, שוויון כלכלי, שוויון הזדמנויות ועוד). במשמעותו התיאורית, השוויון הוא תיאור מצב: בני האדם כבר שווים בהיבטים מסוימים של חייהם (ערך החיים של אדם אחד שווה לערך החיים של האחר ועוד). כמה מהאידאולוגיות הדוגלות בשוויון כאידאל, מבססות את דרישתן זו על ההנחה ששוויון, במובנים אחרים, הוא תיאור מצב‏[1].

קטגוריות של שוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש להבחין בין כמה סוגים ורמות שונות של תפיסות השוויון המגדירות באופן שונה את מערך הזכויות השוויוניות:

שוויון מוסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון מוסרי או שוויון ערך האדם – רעיון העומד בבסיס מרבית תפיסות השוויון ומהווה נקודת מוצא לדיון בשוויון. שוויון זה מבוסס על כך שמבחינה מוסרית ומעשית, קיים יסוד מהותי בלתי-ניתן לכימות, השווה בכל בני האדם ונמדד ביחס לעצמו. שוויון ערך האדם מניח כי קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ועל כן כל צורה של שוויון חיצוני (כלומר- שוויון הנמדד ביחס למדד קבוע) פוגע בשוויון ערכם, הנמדד ביחס לעצמו. משמעותו שכל אזרח הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים כלכליים וחומריים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים כלכליים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין – כאשר המדינה ואזרחיה מעצבים את המוסדות הציבוריים שלהם, העקרון המנחה צריך להיות - להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

שוויון בפני החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפיסה הגורסת כי על חוקים לחול באופן אחיד על כל אזרחי המדינה ויישומם צריך להיעשות ללא משוא פנים. לפי תפיסה זו על ספר החוקים שלא להכיל כל התייחסות למגדר, מוצא אתני, גיל וכדומה אלא להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם באופן זהה. גישה זו מזוהה לרוב עם זרם הליברליזם.

שוויון פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון פוליטי או שוויון כוח – שוויון פוליטי אמור להבטיח שאלה הכפופים לחוק ייהנו מזכות בסיסית שווה להיות שותפים ביצירתו. המשמעות המינימאלית של שוויון פוליטי היא ליהנות מהזכות לבחור ולהיבחר, מהזכות לחופש הביטוי ולחופש ההתאגדות. אולם כאן צריך להבחין בין זכויות פוליטיות פורמליות לבין זכויות אפקטיביות. עניים יכולים ליהנות מאותן זכויות פוליטיות פורמליות כמו העשירים אולם ודאי שאין להם למשל את אותה זכות אפקטיבית לחופש הביטוי כמו לאילי עיתונות כנוני מוזס ועופר נמרודי. לכן אחת הטענות המרכזיות של חלק מהאנשים המצדדים בשוויון פוליטי היא שתנאי הכרחי למימוש ערך זה היא לצמצם אי שוויון חברתי וכלכלי המשפיע על שוויון פוליטי.

שוויון זה מתאר מצב בו הכוח החברתי מחולק כך שלכל אדם כמות כוח זהה. שוויון זה מצריך שיטת מדידה מסוימת של הכוח, ולפיכך משתנה משמעותו בהתאם לשיטת מדידת הכוח. ראיית שוויון זה כמוסרי מבוססת על הנחה כי האדם הינו כוחני מטבעו. דוגמה לשוויון כוח הינה הצבעה שוות-קולות, כגון זו שבבחירות. הצבעה זו מבוססת על כך שחלוקת הקולות מבטאת את חלוקת הכוח, ועל-פי הנחה זו, משמעות קולות שווים היא כוחות שווים. מדדים אחרים לחלוקת כוח, כדוגמת סמכות ניהולית או כמות ממון, הופכים שיטה זו לאי-שוויון, ומעמידים את השוויון בצורה שונה.

שוויון חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון חברתי, שוויון הזדמנויות או שוויון סטטוס – מושג זה מתייחס לשוויון של סטטוס, לאופן שבו המוסדות הציבוריים ואזרחים אחרים מתייחסים לכל אזרח. בחברה שלא קיים בה שוויון חברתי ישנה הנחה שחלק מהאזרחים נהנים ממעמד עדיף בשל מעמדם החברתי והכלכלית, הזהות האתנית והלאומית שלהם או מאפיינים אחרים. חברה בלתי שוויונית במובן זה היא חברה שחלק מהאנשים מסתכלים מלמעלה על אנשים אחרים. חברה שבה אנשים השייכים לקבוצות שונות אינם מתערבבים אלו עם אלו. יש ראיות לא מעטות לכך שמעמד חברתי נמוך פוגע בבריאותם של אנשים, לא בשל חוסר אמצעים כלכליים, אלא בגלל ההשפעות הפסיכולוגיות שיש לעובדה שאדם מוגדר כנחות באופן חברתי.

שוויון ההזדמנויות הינו שוויון המגדיר את חלוקת כוח באמצעות מעשיו האקטיביים של האדם. שוויון ההזדמנויות הינו מצב בו לכל אחד אותה מידה של ניידות בין אפשרויות שונות הנתונות להכרעתו, כך שמצבו בהווה נקבע על-פי בחירותיו הפעילות. שוויון הזדמנויות דורש מערכת חברתית גמישה, אשר חלוקת התפקידים ומצבי המחייה בה נתונה לשינוי על-פי בחירה אוטונומית של הפרטים בה. צורה זו של שוויון מחייב שבירה מתמדת של מנגנוני שימור הכוח בחברה על מנת למנוע חלוקת כוח המקיימת את עצמה (כלומר- כוח אינו תוצר של הכרעה אנושית בהווה אלא של כוח קודם בעבר). ניסיון להתקרב למצב של שוויון הזדמנויות הינו מדינת רווחה (באחת מצורותיה), בכך שהיא מספקת מספר שירותי יסוד המהווים בסיס לבחירה שאינו תלוי בחלוקת ההכנסות במדינה.

היעדר שליטה, כלומר אי היכולת של אדם אחד להכתיב לאנשים אחרים מה לעשות, היא מרכיב נוסף של שוויון סטטוס. דוגמה לשליטה כזו היא מעסיקים שיכולים לשלוט בחייהם של עובדות ועובדים שאין להם מקום תעסוקה אלטרנטיבי שממנו הם יכולים להתפרנס, או שליטה של גברים בחייהן של נשים בשל התלות הכלכלית של אותן נשים בהם. "חברה של שווים", כלומר של אנשים הנהנים מביטחון נגד שליטה כזו של אחרים בחייהם היא חברה שבה אנשים המנסים להכתיב את חייהם של אחרים, אינם מסוגלים לעשות זאת, ולפרט יש שליטה עצמאית ובלעדית על חייו, במסגרת החוק.

שוויון בחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוויון הזדמנויות בחינוך בא לידי ביטוי במתן הזדמנות שווה לכל תלמיד לפתח את אישיותו כאדם המסוגל להשתתף באופן יעיל בתהליך הדמוקרטי של קביעת יעדי החברה[2]. למרות ההסכמה הרחבה אודות חיוניותו של שוויון ההזדמנויות בחינוך, ישנה מחלוקת על הדרך בה ראוי ליישמו‏[2].

שוויון כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להבחין במספר גישות של שוויון כלכלי:

א. מצוינות (או מריטוקרטיה בלעז). בניגוד לחברה פיאודלית שבה ההזדמנויות והתפקידים שבהם זכה אדם נקבעו על פי שייכותו המעמדית, החברה המודרנית מבוססת על עקרון שהזדמנויות ותפקידים צריכים להיות מוענקים על פי כישורים רלוונטיים אולם היכולת לפתח את הכישורים תלויה בנסיבות חברתיות וכלכליות, ואי שוויון בנסיבות אלה פוגע בעקרון המצוינות.
ב. שוויון קרקעי – הקרקע ומשאבים טבעיים הם במשמעות מסוימת קניין ציבורי, הם שייכים לכולם ושימוש בהם מחייב את המשתמש בתשלום מס לטובת החברה. (רעיון זה זכה בשנים האחרונות לפופולריות רבה בקרב ליברטראינים משמאל, מחנה המעמיד במרכז ערכים כבעלות עצמית על הגוף וחירות).
ג. שוויון באמצעי ייצור ובתנאי המחיה (הכוללים קרקע, מפעלים וטכנולוגיות) זהו הרעיון המרקסיסטי העומד בבסיס הקומוניזם ובעל פרשנויות סוציאליסטיות ואנרכיסטיות שונות. שוויון זה, מתאר מצב בו כמות המשאבים בחברה והמאמץ המושקע בהפקתם מחולקים כך שמתקיים שוויון כמותי בין בני האדם בחברה. טענה כי שוויון זה הינו מוסרי, מבוססת בין היתר על הנחה כי קיים שוויון בצרכים וביכולת המאמץ של בני האדם.

מדד המודד את אי-השוויון הכלכלי במדינות העולם הוא מדד ג'יני, המהווה כלי להצגת מידת השוויוניות בהתפלגות ההכנסות בין העשירים והעניים.

הומניטריות ושוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבחנה רלוונטית חשובה אחרת, היא ההבחנה בין שיקולים הומניטריים לבין שיקולים של שוויון. כאשר אנו טוענים שאנשים הם רעבים או אינם יכולים לספק לעצמם צרכים בסיסיים הדגש הוא על סיפוק רעבונם, דרישה שניתן לספק ללא התייחסות למצבם של אחרים. בעוד שכאשר מדובר בשיקולים של שוויון הכוונה היא לבחון את מצבם של אנשים ביחס למצבם של אנשים אחרים. כך גם אדם הטוען כי הוא מכיר בזכות של אנשים לקיום מינימאלי בכבוד, עשוי בה בעת לקבל חברה בלתי שוויונית שבה הפערים בין קבוצות אוכלוסייה שונות הם עצומים.

מטרת השוויון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת הבחנה בין סוגי שוויון שונים על פי יחסי הגומלין שבין תכלית הפעילות לבין האמצעים המשמשים להשגתה‏[2].

שוויון אינסטרומנטאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשוויון יכול להיות ערך אינסטרומנטלי, כלומר אנחנו מעוניינים בשוויון כיוון שהוא משרת ערכים אחרים. לדוגמה, שוויון הזדמנויות אינסטרומנטאלי בחינוך שואף ליצירת ניעות חברתית, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות בחברה. ההנחה היא שתכלית החינוך לפתח כישורים שיאפשרו לתלמידים להשתלב בעולם העבודה על פי יכולתם ורצונם‏[2]. כך למשל הדרישה לשוויון כלכלי יכולה לנבוע מכך שהיא תורמת לשיפור מצבם של העניים, או כיוון שהיא יוצרת סולידריות קהילתית. לעתים הדרישה לשוויון כלכלי היא לשם השגת שוויון מסוג אחר, למשל שוויון פוליטי. פערים כלכליים גדולים פוגעים ביכולת השווה של אזרחים לעצב את חייהם הפוליטיים. שוויון כלכלי גם תורם לשוויון של סטטוס חברתי, כיוון שקיום פערים כלכליים גדולים בין אנשים יוצר חברה מעמדית מקוטבת שבה בעלי ההון הכלכלי מתייחסים בבוז לקבוצות חסרות האמצעים הכלכליים. שוויון כלכלי הוא גם אינסטרומנטלי בתרומה להיעדר שליטה של אנשים בחייהם של אנשים אחרים.

כך גם הערך של שוויון פוליטי יכול להיות אינסטרומנטלי, כלומר לשמש ככלי לקידום שוויון של סטטוס חברתי. כך שלילה של זכות הצבעה מקבוצה מסוימת משפילה ומבזה את חברי אותה קבוצה.

שוויון לא-אינסטרומנטאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפעילות לא-אינסטרומנטאלי לא ניתן להבחין בין האמצעים לתכלית, משום שפעילות זו נעשית לשם עצמה (גם במידה והיא מובילות למטרות נוספות)‏[2]. מכאן שאפשר לרצות בערך השוויון לא רק כיוון שהוא אמצעי להשגת ערכים אחרים אלא גם כיוון שערך זה הוא צודק והוגן כשלעצמו. לדוגמה, שוויון הזדמנויות לא-אינסטרומנטאלי בחינוך תובע מתן הזדמנות לכל תלמיד לפתח את אישיותו באופן מלא כאדם מחונך‏[2].

כך יחס שווה לאנשים שמאפייניהם הרלוונטיים שווים מבטא את רעיון הצדק הפורמלי. כך שוויון חוקי מחייב אותנו להחיל את החוק באופן שווה. אולם אם אנחנו דוגלים בשוויון מוסרי, הדרישה לצדק פורמלי אינה מספיקה. כך למשל חלוקה שווה של משאבים חברתיים וכלכליים לאנשים בעלי צרכים שונים נראית בעינינו בלתי צודקת.

שוויון בחוקי מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במגילת העצמאות נאמר שמדינת ישראל "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק אינם מזכירים את עקרון השוויון, אך יש בהם קישור למגילת העצמאות - הסעיף הראשון בכל אחד משני חוקי יסוד אלה, שכותרתו "עקרונות יסוד", קובע: "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

אחדים מחוקי מדינת ישראל מבטיחים שוויון זכויות בהקשרים שונים. חוקים אלה הם:

אביעד הכהן מציין כי:

למרות הדיבורים הרמים בהכרזת העצמאות על הענקת 'שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה', עד היום עוגן עקרון השוויון לא בחוקי היסוד של מדינת ישראל אלא בחוקים 'רגילים'. תופעה זו אינה מקרית: מכיוונים שונים הטבעה התנגדות לעיגון עקרון היסוד החוקתי של השוויון כחוק-על, חוק יסוד, והתנגדות רבתי לו הובעה מצד המפלגות הדתיות. אלה חששו כי עיגון עקרון השוויון עשוי לאפשר קיומם של נישואי תערובת ונישואין אזרחיים, ולמנוע החלת כמה מחוקי ההלכה - בייחוד בתחום האישות - המפלים לרעה בין המינים. יתר על כן, הכרה בעקרון השוויון הייתה עשויה לפתוח פתח להכרה בנישואין דתיים שנערכים על ידי זרמים לא אורתודוקסיים‏[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב בורק, "שוברי שוויון", בספר: איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך, כנרת זמורה-ביתן ישראל, 2013, עמ' 145-141
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 יוסי, י' (2005). הזדמנות למה? "תפוז" – כתב עת פדגוגי לחדשות ויזמות, משרד החינוך.
  3. ^ אביעד הכהן, "נישואין כדת משה ו (מדינת) ישראל", בספר: דבורה הכהן ומשה ליסק (עורכים), צומתי הכרעות ופרשיות מפתח בישראל, מכון בן-גוריון לחקר ישראל, 2010, עמ' 57-56