הוראס מקוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הוראס מקוי
Horace McCoy
אין תמונה חופשית
לידה 14 באפריל 1897
פגראם, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 בדצמבר 1955 (בגיל 58)
בוורלי הילס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 15 בדצמבר 1955 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הוֹראס מֶקוֹיאנגלית: Horace McCoy;‏ 14 באפריל 1897 - 15 בדצמבר 1955) היה סופר ותסריטאי אמריקאי. הוא משויך לזרם הריאליסטי-דרמטי, המכונה "הארד בוילד" : הספרות הקשוחה והאפלה של שנות השלושים והארבעים בארצות הברית. ז'אנר זה זכה עם השנים - לאחר שנות זלזול והתעלמות - להכרה כאחת הסוגות היותר-משפיעות בספרות המאה העשרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקוי נולד בדאלאס שבטקסס ועבר קריירה מגוונת בה היה, בין היתר, שוער במועדון לילה, מפעיל תחנת-דלק, עיתונאי, יחצ"ן ושחקן. הוא החל לפרסם סיפורים בראשית שנות השלושים, ובמקביל היה תסריטאי בהוליווד במה שכונה ה-B movies, הפקות זולות של אולפנים מדרג בי"ת.

פרסום ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית הופיעו כמה ספרים של מקוי או שמיוחסים בטעות או בזדון למקוי.

פורסם ספרו מיתת נשיקה / יפו : הספריה הקטנה, 1953.( לא ברור על איזה ספר שלו באנגלית הוא מבוסס אם כי יש להניח שהיה כזה)

תאוה אחרונה /; עברית: ל. עמירם.על המעטפת האחורית: הם יורים גם בסוסים, לא נכון?"תל אביב : הוצאת ספרי כיס, [תש"י-]

שתורגם שוב לעברית : הם יורים גם בסוסים מאנגלית: דלי רום הוצאת אחוזת בית 2012 שניהם תרגומים של ספרו המפורסם ביותר של מקוי.

תורגמו גם שני סיפורים שיוחסו לו אבל כלל לא היו שלו :

מוות במטעים " תורגם ועובד' בידי מירון אוריאל (בשם בדוי "אהוד רונן ") בסדרת חוברות בשם ריפיפי במספר 19.אוריאל הרחיב את הסיפור מעבר למה שהיה במקור האנגלי ( גרמני)ווייחס אותו להוראס מק-קוי אבל הסיפור שהוא ידוע ממאוד בשם "לינינגן נגד הנמלים " היה בכלל של קרל סטיבנסו. ואפשר לקרוא אותו בבלוג "המולטי ירום של אלי אשד " כאן " לינינגן נגד הנמלים https://no666.wpcomstaging.com/2022/09/09/%d7%9c%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%a0%d7%92%d7%9f-%d7%a0%d7%92%d7%93-%d7%94%d7%a0%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%9e%d7%aa%d7%97-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%90%d7%91%d7%a7-%d7%91%d7%a0/

עוד סיפור בסדרת "ריפיפי" שיוחס בטעות או בזדון להוראס מק-קוי היה "הצייד המושלם " ששוב יוחס להוראס מק-קוי"והיה עיבוד לעברית של מרון אוריאל ( בשם בדוי "אהוד רונן) לסיפור מפורסם מאוד "הציד המסוכן ביותר" של ריצ'רד קונל שלמק קוי לא היה שום קשר אליו. אפשר לקרוא את הסיפור הזה במקורו ב"יקום תרבות " https://www.yekum.org/2017/01/%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%AA%D7%97-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%A6/ לא ברור מדוע ההוצאה לקחה סופר אמיתי בהחלט ויחסה לו ספרים שלא היה לו קשר אליהם אם כי דברים דומים קרו בעבר בעברית עם ז'ול ורן ועם קרל מאי ועם מין ריד .


מקוי פרסם חמישה רומנים בסך-הכל; כולם צנומים, כתובים ברזון ובקשיחות, ובדרך-כלל על הצד המחוספס והאלים של החיים. לדעת מבקרים רבים, מכתיבתו עולה תמונה אותנטית ביותר, עם אלמנטים של יופי וחמלה. הרומן המפורסם שלו ביותר הוא "הם יורים גם בסוסים", שזכה אף לגרסה קולנועית עתירת אוסקרים בבימויו של סידני פולאק ובכיכובם של ג'יין פונדה ומייקל סאראזין. ספר זה אף הוציא למקוי, למרבה הפתעתו, תהילה רבה באירופה – בעיקר בצרפת, שם סארטר וקאמי השוו אותו לקפקא ולדוסטויבסקי.

בין ספריו האחרים ראויים לאזכור "אין יותר מחר", "אין כיסים בתכריכים", ו"הייתי צריך להישאר בבית"

כיום נלמדים ספריו באוניברסיטאות, נחקרים ומוסרטים - תופעות להן לא זכה בחייו הקצרים.

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.