היבאצ'י
היבאצ'י (ביפנית: 火鉢; באנגלית: Hibachi) הוא מכשיר חימום יפני מסורתי.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהי פלטה שהיא מיכל עגול, גלילי או בצורת קופסה, בעל גג פתוח, עשוי או מרופד בחומר חסין חום (בידוד תרמי) ונועד להחזיק פחם עץ בוער. הסברה היא שהוא נוצר לראשונה בתקופת הייאן (794 עד 1185).[1] הכלי ממולא באפר בלתי דליק, ופחמי העץ יושבים במרכז האפר.[2] כדי לטפל בפחמים, נעשה שימוש בזוג מקלות אכילה ממתכת הנקראים היבאשי (火箸, מקלות אש), באופן הדומה למגהצים או מלקחיים מערביים.[3] היבאצ'י שימשו לחימום, לא לבישול.[3] הוא מחמם על ידי מעבר חום כמו רדיאטור[4] והוא חלש מכדי לחמם חדר שלם.[2] לפעמים אנשים הניחו טצובין (鉄瓶) מעליו להרתיח מים לתה (טצובין הם קומקומים יפניים מברזל יצוק עם פיית מזיגה, מכסה וידית חוצה מלמעלה המשמשים להרתחה ומזיגת מים חמים למטרות שתייה, כגון להכנת תה).[3] מאוחר יותר, במאה ה-20, נעשה גם קצת בישול על ההיבאצ'י.[5]
שימוש בהיבאצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתים יפניים מסורתיים היו מאווררים היטב (או היו מבודדים תרמית בצורה גרועה), כך שהרעלת פחמן חד-חמצני או חנק מפחמן דו-חמצני משריפת פחמי העץ לא היו מקור לדאגה.[2] עם זאת, סיכונים כאלה קיימים, ויש צורך בטיפול נכון, כדי למנוע תאונות. [6] אסור להשתמש בהיבאצ'י בחדרים אטומים כמו אלה שבבניינים מערביים.
באמריקה הצפונית, המונח היבאצ'י משמש לגזייה, לתנור בישול קטן המחומם על ידי פחם (הנקרא שיצ'ירין ביפנית - 七輪),[1] או לצלחת ברזל (המכונה טפאן ביפנית) בשימוש כטפאניאקי (פלטת חימום נירוסטה להכנת אוכל) מסעדות יפניות.[1]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
היבאצ'י פרימיטיבי מתקופת אדו (1600–1868) Museum) -
היבאצ'י פחמי עץ מסורתי מהשנים 1880–1900 -
בית מתקופת אדו (Fukagawa Edo Museum) -
שתי נשים וגבר מתחממים סביב היבאצ'י
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brazier
- מכשירי חימום מסורתיים יפניים:
- קמאדו : תנור מטבח
- שיצ'ירין : פלטה ניידת
- טבאקו-בון : מיני פלטה להדלקת טבק במקטרות מסוג קיסרו
- קוטאצו : שולחן מכוסה מעל פלטה
- Japanese tea utensils § מוקדי תה
- צ'אגאמה
- טצובין
- המטבח היפני
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "'Hibachi' Probably Doesn't Mean What You Think It Does". Japanese Food Guide.
- ^ 1 2 3 Dresser, Christopher (1882). Japan: Its architecture, art, and art manufactures (באנגלית). London: Longmans, Green, and Co. pp. 22–23. hdl:2027/yale.39002009493082.
- ^ 1 2 3 Hough, Walter (1928). "Collection of heating and lighting utensils in the United States National Museum". Bulletin of the United States National Museum (באנגלית). Washington D.C.: United States National Museum, Smithsonian Institution. 141: 83–84.
- ^ Tsujimoto, Kennosuke (1935). 煖房並に台所用熱源と一酸化炭素の害毒と其の對策(其一) [Heat sources for heating and kitchen, hazards of carbon monoxide and their prevention]. Kaji to eisei (家事と衛生) (ביפנית). 11 (1): 27. doi:10.11468/seikatsueisei1925.11.25. ISSN 1883-6615. (bibliographic data:)
- ^ Arnold, Edwin (1904). "The Japanese Hearth". In Singleton, Esther (ed.). Japan as seen and described by famous writers (באנגלית). New York: Dodd, Mead and company. pp. 250–256. hdl:2027/hvd.32044013638895.
- ^ 大阪市立衛生試験所(Osaka City sanitary laboratories) (1940). 炭火中毒の話 – 一酸化炭素中毒. Kaji to eisei (家事と衛生) (ביפנית). 16 (2): 126–128. doi:10.11468/seikatsueisei1925.16.2_123. ISSN 1883-6615. (bibliographic data:)