הכישוף (סרט)
 | |
| בימוי |
אנדרו פלמינג  |
|---|---|
| הופק בידי |
ג'יני נאגנט ליסה טורנל |
| תסריט |
אנדרו פלמינג פיטר פילרדי |
| עריכה |
ג'ף פרימן |
| שחקנים ראשיים |
רובין טאני פאירוזה באלק נב קמפבל רייצ'ל טרו |
| מוזיקה |
גרים רוול |
| צילום |
אלכסנדר גרוזינסקי |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי קולומביה |
| חברה מפיצה | סרטי קולומביה |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 3 במאי 1996 |
| משך הקרנה |
101 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט נעורים, סרט פנטזיה |
| מקום התרחשות |
לוס אנג'לס |
| תקופת התרחשות |
שנות ה-90 של המאה ה-20 |
| תקציב | $15,000,000 |
| הכנסות | $55,669,466 |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 craft |
| סרט הבא |
הכישוף: מורשת |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
הכישוף (באנגלית: The Craft) הוא סרט אימה על-טבעי אמריקאי שיצא לאקרנים ב-3 במאי 1996 בבימויו ובכתיבתו של אנדרו פלמינג ובכיכובן של רובין טאני, נב קמפבל, פאירוזה באלק ורייצ'ל טרו כחבורה של ארבע בנות שמגלות שיש להן יכולת כישוף והן משתמשות בו לתועלתן הפרטי.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שרה ביילי היא נערה מתבגרת שבעבר ניסתה להתאבד. היא עוברת מסן פרנסיסקו להתגורר בלוס אנג'לס עם אביה ואימה החורגת. בבית ספרה החדש, היא מתחברת לקבוצת בנות שהשמועה נפוצה כי הן מכשפות - בוני, ננסי ורושל. באותו זמן, שרה נמשכת לכוכב הפוטבול העולה כריס.
שרה מתחילה להציג יכולות על-טבעיות, וחברותיה החדשות מאמינות כי היא תשלים את מעגל המכשפות, מה שיהפוך אותן לחזקות ביותר. בשעה שלשרה עבר מסתורי והיא בעלת נטיות אובדניות, גם שאר הבנות סובלות מחוסר ביטחון משלהן - בוני סובלת ממום גופני שמאלץ אותה להסתיר את גופה ולהתבייש במראה שלה, רושל מאוימת על ידי לורה ליזי הגזענית בשל מוצאה האפרו-אמריקני, ואילו ננסי מבקשת לשווא לקבל לידיה כוח רב. כאשר אלמוני מטריד את שרה, הוא נפגע ממכונית נוסעת והבנות מאמינות כי הן ביקשו שכך יקרה. לאחר דייט עם כריס, שרה מגלה כי הוא מפיץ את השמועה כי השניים קיימו יחסי מין, והוא מתייחס אליה כעת בזלזול. כתגובה, שרה מטילה עליו כישוף אהבה, ואילו רושל מטילה לחש נקמה על לורה, בוני מטילה לחש ליופי על עצמה וננסי מטילה לחש לכוח.
עד מהרה הבנות מגלות כי לחשיהן הצליחו - כריס החל לחזר אחר שרה, הצלקות שבגבה של בוני נעלמו בדרך נס, ואויבתה של רושל החלה מאבדת את שיער ראשה. היחידה שנדמה כי משאלתה לא התגשמה היא ננסי, שנותרת מתוסכלת. אולם, לאחר שאביה החורג מתעלל באימה, ננסי גורמת למותו על ידי התקף לב. חמדנותה של ננסי לכוח מתגברת, והיא מבקשת מהבנות להתאגד יחדיו לריטואל ולזמן את הרוחות. עם השלמת הכישוף, ננסי נפגעת ממכת ברק ומאבדת כל אמפתיה לזולת מלבד רצונה בשליטה ובכוח.
הלחשים אותם הטילו הבנות מתחילים להראות סימני לוואי: בוני הופכת ליותר ויותר מלאת חשיבות בעצמה, רושל מתחילה לרחם על לורה כשהיא רואה אותה מתקרחת, וכריס מנסה לאנוס את שרה. ננסי משתמשת בכוחה כדי להרוג את כריס.
שרה מבצעת לחש כבילה מתוך מטרה למנוע מננסי לפגוע שוב באחרים, אך ניסיונה נכשל ומעגל המכשפות פונה כנגדה, פולש לחלומותיה, מאיים עליה ומשתמש בכוח האשליה כדי לגרום לשרה להאמין שהוריה מתו בתאונה. מעגל המכשפות מתעמר בה על ידי השימוש בחזיונות של תולעים, חרקים ונחשים בניסיון לשכנע אותה להתאבד, עד אשר ננסי חותכת את מפרקי ידיה. שרה מצליחה לזמן את הרוחות, לרפא את עצמה ולהילחם חזרה. היא מבריחה את בוני ורושל, ומביסה את ננסי על ידי השימוש בלחש הכבילה עליה. בסיום הסרט נראית ננסי בבית חולים פסיכיאטרי.
צוות השחקנים הראשי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רובין טאני - שרה ביילי
- נב קמפבל - בוני
- פאירוזה באלק - ננסי דאונס
- רייצ'ל טרו - רושל
- סקיט אולריך - כריס הוקר
- כריסטין טיילור - לורה ליזי, נערה פופולרית אך גזענית שמתעמרת ברושל
- אסומפטה סרנה - ליריו, בעלת חנות הכשפים
הפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר יציאתו של סרט האימה-מדע בדיוני Flatliners, החוקר חוויות סף-מוות, משנת 1990, נפגש תסריטאי הסרט פיטר פילארדי עם המפיק דאגלס וויק, ובדיון ביניהם עלתה הרעיון ליצור סרט על נערות מכשפות. פילארדי ציין כי הרעיון נולד מתוך שיחה עם וויק, שביקש לפתח סיפור על בית רדוף או על נערות מכשפות. וויק, שמעוניין בקולנוע על העצמה נשית – והיה מעורב בכך כבר בסרטו הראשון Working Girl – ראה בסיפור הזדמנות לבחון את כוחה של נערה המתעוררת למיניותה והשפעתה על עולמה. לדבריו, כישוף מהווה מטפורה עתיקת יומין להעצמה נשית ולחיבור לטבע ולפריון.[1] בנוסף לכך, טרם הפקת הסרט היה מעורב בהפקת סרט אימה על טבעי עם תמות מיתולוגיים-חייתיים, זאב (סרט, 1994).
פילארדי סיפר כי בתקופה זו היה שקוע בעולם של שטניזם בקרב נוער ושילוב של סמים, מטאל וכישוף, והושפע ממקרים כמו של ריקי קאסו, חלוץ השטניזם בקרב בני נוער. השניים דנו במשך שעות רבות על קסמים, פטריות ושכרון חושים, והגיעו למסקנה שהדמויות המרכזיות חייבות להיות חיצוניות לחברה ולסביבה הבית ספרית – שכן כישוף אמיתי, לדעתם, דורש צורך ולא רק רצון. וויק, שאז היה אב לילדות צעירות, שיתף פעולה באופן פעיל בתהליך.[1]
הפרויקט הוצג לסטודיו סוני, ופילארדי כתב את התסריט הראשוני, שהתמקד בכמיהה, פחדים וכוחם הפוטנציאלי של נערות תיכוניות. עם זאת, הסרט לא התאקלם בקלות בקטגוריות הרגילות של סרטי נעורים, כיוון שהיה מוקדם מדי להגדיר את הז'אנר המתמקד בנערים-מבוגרים, והדגש היה על נערות ולא על נערים, דבר שהקשה על הפקה מסחרית.[1]
בשלב הבא הצטרף הבמאי אנדרו פלמינג לפרויקט. פלמינג, שהפיק קודם לכן את "חלומות רעים" ואת שלושה במיטה אחת, והיה מנוסה הן בבימוי סרטי אימה והן בבימוי סרטי נוער והתבגרות, קיבל את התסריט לשכתוב והוביל את ההפקה. הוא הוסיף אלמנטים אישיים: רעיון שהדמות הראשית ניסתה להתאבד, הדמות של רושל כשחורה שחוותה גזענות, ודמותה של בוני שנשרפה בעבר. פלמינג הדגיש את המציאות הקשה של בית ספר תיכון והוסיף עומק דרמטי, תוך שהוא מביא את החוויות האישיות שלו מהנעורים. הוא תיאר את בית הספר התיכון שלו כ"חוויה גותית, רצינית וכבדה", בה כולם חיו תחת לחץ מתמיד. בנוסף, פלמינג שאף להציג את הכישוף בצורה מציאותית יותר, לאחר שלדבריו רוב הסרטים הקודמים הציגו מכשפות באופן סטריאוטיפי – עם כובעי חודים ושיער ירוק. הוא ערך מחקר מעמיק על פגאניזם ותרבויות כישוף שונות, במטרה ליצור ייצוג אמין של עולם הקסם. דאגלס וויק ציין כי פלמינג תמיד אמר כי התיכון היה עבורו מקום "רדוף", מלא ברוע, סכנה ולעיתים גם ברגשות עזים ומלהיבים, והדבר השפיע על האופן שבו עיצב את הסרט. המטרה הסופית הייתה ליצור סיפור שמתחיל במקום מציאותי, שבו הדמויות חוות בעיות אמיתיות, ומכאן מתפתחת העלילה הקסומה והמתחברת למציאות חיי הנערות.[1]
פילארדי המשיך לבצע מחקר על קסמים, כולל קריאה בספרים כמו Earth Power של סקוט קנינגהם ו-Goddesses in Everywoman של ג'ין בולן, אך לא נעזר בייעוץ של מכשפים בעת כתיבת התסריט. עם זאת, בהפקה עצמה שירתה הוויקה פט דוין כיועצת טכנית, שכתבה לחשים והבטיחה שהצגת הקסמים לא תפגע בקהילת הוויקה, תוך שימוש באלים ובכוחות בדויים שהומצאו במיוחד עבור הסרט.[2]
ליהוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לארבעה התפקידים הראשיים ניגשו שמונים וחמש שחקניות, ביניהן אנג'לינה ג'ולי, ואלישיה סילברסטון. לבסוף נבחרו טאני, קמפבל טרו, ובאלק, כאשר באלק עסקה בוויקה בחייה הפרטיים. הצילומים התקיימו בכל רחבי לוס אנג'לס, כולל שדה התעופה, שדרות סאן סט, וברודוויי.
לאחר שאנדרו פלמינג חתם על חוזה הבימוי, הגיע השלב המורכב של ליהוק ארבע השחקניות הראשיות. באותה תקופה, סרטים עם גיבורה נשית אחת, קל וחומר ארבע, לא היו דבר שבשגרה, וההפקה חיפשה פנים חדשות יחסית. על פי במאי הסרט, אנדרו פלמינג, תהליך הליהוק היה קשה וממושך, ונמשך תשעה חודשים שלמים, במהלכם נבחנו כ-85 שחקניות שונות. פמ דיקסון, מנהלת הליהוק, ציינה שהם חיפשו גיבורות שונות מהמקובל, הרבה לפני שז'אנר סרטי ה-YA (Young Adult) הפך פופולרי.
במהלך התהליך, שחקניות רבות ומפורסמות נבחנו לתפקיד הראשי של שרה. דיקסון חשפה כי אנג'לינה ג'ולי לוהקה בתחילה לסרט, אך לבסוף נאלצו לשחרר אותה בשל חוסר ודאות לגבי הפקת הסרט והיא בחרה לעשות את הסרט "פוקס פייר" במקום. גם אלישיה סילברסטון נבחנה לתפקיד, אך נאלצו לוותר עליה לאחר שהיא התחייבה לסרט אחר. בנוסף, סקרלט ג'והנסון בת ה-12 הגיעה לאודישן.
השחקנית הראשונה שנבחרה הייתה רייצ'ל טרו לתפקיד רושל. טרו, שהאמינה שהיא מתאימה לדמות למרות התנגדות סוכניה, נבחנה באופן עצמאי. הדמות, שבתחילה הייתה לבנה וחולת בולימיה, שונתה כדי להתאים לרייצ'ל ולהוסיף ממד נוסף של מתח גזעי לסרט. טרו סיפרה שהליהוק הזה היה משמעותי עבורה מכיוון שזו הייתה הפעם הראשונה שקיבלה תפקיד עם עומק אמיתי ולא רק תפקיד משני.
השחקנית הבאה שהצטרפה הייתה פיירוזה באלק בתפקיד ננסי. פלמינג וצוות הליהוק התרשמו מכך שהיא הייתה פגאנית בפועל, ודיקסון ציינה שהאישיות האותנטית והלא-שגרתית שלה התאימה מאוד לדמות. המפיק דאגלס ויק הוסיף שפיירוזה נחשבה באותה תקופה ל"שחקנית של שחקנים", כלומר, מישהי שזוכה להערכה רבה בקרב עמיתיה למקצוע.
בשלב הבא, רובין טאני הגיעה במקור כדי לקרוא את הטקסטים עם השחקניות שהתמודדו על תפקידים, אבל צוות הליהוק התרשם כל כך מהכישרון שלה שהם רצו ללהק אותה לתפקיד הראשי של שרה. על אף שטאני רצתה לשחק את דמותה של בוני, היא הסכימה לבסוף לקבל את התפקיד הראשי. פלמינג סיפר שהיא הגיעה לאודישן עם תספורת קצוצה שקיבלה לצורך סרט אחר ("רקורד חזק"), ושנאלצו לשכנע אותה ללבוש פאה מכיוון שהאולפנים לא אהבו את המראה שלה.
נב קמפבל, שהייתה המפורסמת ביותר מבין הארבע, נבחרה כדי למשוך קהל נוסף לסרט. שאר צוות השחקנים כלל את השחקנית אסומפטה סרנה בתפקיד ליריו, בעלת חנות הכשפים והלן שייבר בתפקיד גרייס דאונס, אמא של ננסי, שחקנית ותיקה בז'אנר האימה ששיחקה בעבר ב"אימה באמטיוויל".
מה שהכריע לבסוף לטובת הסרט היה מבחן המסך שבו השתתפו ארבע השחקניות יחד. דיקסון ציינה שכל אחת מהשחקניות הייתה ייחודית בדרכה, מה שאפשר לכל צופה למצוא דמות להזדהות איתה. מבחן מסך אחד של ארבע הבנות צועדות יחד, עם גישה מסוימת, שכנע את האולפנים שהסרט יכול להצליח. על סט הצילומים, השחקניות יצרו קשר חזק זו עם זו, ורייצ'ל טרו סיפרה על החיבור המיידי שלה עם נב קמפבל. היא ציינה שלפיירוזה באלק הייתה אנרגיה אינטנסיבית, שכן היא נשאה על כתפיה חלק ניכר ממשקל הסרט.[1]
צילום
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם ליהוק השחקניות, הדמויות קיבלו חיים, והחזון הגותי של יוצרי הסרט החל להתגשם. הבמאי אנדרו פלמינג שאף ליצור סרט המשלב את ארבעת היסודות - אדמה, מים, אש ואוויר - בנוף העירוני של לוס אנג'לס, עם אלמנטים של טבע בתוך סביבה מתפוררת.[1]
מעצבת התלבושות, דבורה אברטון, הקצתה לכל אחת מהבנות יסוד בצורה חופשית. שרה יצגה את האדמה, בוני את הרוח, רושל את המים, וננסי את האש. הרעיון של פלמינג היה להלביש את המכשפות הצעירות כאילו הן חברות בלהקת "הקיור" (The Cure), עם נגיעות של פאנק. בזמנו, הסגנון הגותי עדיין לא היה נפוץ כמו היום, אך רייצ'ל טרו סיפרה שהתלבושות שיקפו את האופנה של שנות ה-90. היא הזכירה את ההבדל בין האופנה הגותית של ניו יורק, שהייתה מוכרת לה, לבין האופנה ה"קליפורנית" שכללה שמלות פרחוניות, שנראות היום ספציפיות לאותה תקופה.[1]
ביום הצילומים הראשון, האולפנים נבהלו מהמראה "הדהוי" של הבנות במדי בית הספר שלהן, אך אברטון הצליחה לשכנע אותם שהייתה לה תוכנית. היא עיצבה את בגדיה של שרה כך שייראו רכים ופגיעים יותר משל שאר הבנות, ואילו בגדיה של ננסי היו כמו שריון, ששיקף את אישיותה הקשוחה אך גם את שבריריותה הפנימית. השחקנית הלן שייבר ציינה כי הפאה המבולגנת של דמותה הייתה חלק מהותי מיצירת הדמות.[1]
אחת הסצנות האהובות על התסריטאי פיטר פילארדי היא "קריאת הפינות" על החוף. סצנה זו, שהייתה שיא האיחוד של כוחותיהן, שילבה את ארבעת היסודות במקום אחד. פלמינג סיפר שבתחילת הצילומים של הסצנה התרחשה תקרית מוזרה: למרות שהם התרחקו מהחוף כדי למנוע נזק מהגאות, גל גדול הגיע ושטף את כל הסט, אפילו כבה את האש שהדליקו. תקריות מוזרות נוספות התרחשו לעיתים קרובות על הסט, והצוות התבדח שהן נגרמות על ידי כוחות על-טבעיים.
סצנות אחרות כללו שימוש נרחב באפקטים מיוחדים. חברת Sony Imageworks, שהייתה מהמובילות בתחום, פיתחה תוכנה מיוחדת כדי ליצור את אפקט הפרפרים בסרט. הנחשים בסרט היו אמיתיים, מלבד הסצנה שבה שערה של ננסי הופך לנחשים דיגיטליים. רובין טאני, שפחדה מציפורים, הייתה אמיצה במיוחד עם הנחשים. רייצ'ל טרו סיפרה על צילומי סצנת "קל כנוצה, נוקשה כקרש", שבה השתמשו במסך ירוק ומנוף הרמה הידראולי כדי לגרום לדמותה לרחף. היא זכרה שהיה עליה לשכב על מתקן מתכת שגרם לירכיה להיראות גדולות יותר, אך בסופו של דבר הייתה מרוצה מהתוצאה.[1]
בנוסף, חלק מהסצנות שצולמו בסופו של דבר נחתכו בעריכה. טרו סיפרה כי סצנה בה רושל נפגשת עם הוריה לא נכנסה לסרט, והיא התאכזבה מכך, אך לבסוף קיבלה זאת בהומור: "אמרתי לעצמי, 'תקשיבי, את שחורה ואת בסרט. זה מספיק טוב כבר'".[1]
