הליקטורים מביאים לברוטוס את גופות בניו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הליקטורים מביאים לברוטוס את גופות בניו
Les licteurs rapportent à Brutus les corps de ses fils
David Brutus.jpg
צייר ז'אק-לואי דויד
תאריך יצירה 1789
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
רוחב 422 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 323 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע יצירה
זרם אמנותי נאו-קלאסיציזם עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה 3693
מיקום לובר, פריז[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הליקטורים מביאים לברוטוס את גופות בניוצרפתית: Les licteurs rapportent à Brutus les corps de ses fils) הוא ציור משנת 1789, בסגנון נאו-קלאסי ובטכניקת שמן על בד, מאת הצייר הצרפתי ז'אק-לואי דויד. נושא הציור הוא לוקיוס יוניוס ברוטוס, ממייסדי הרפובליקה הרומית, כשהוא מהרהר במות בניו שהוא עצמו ציווה להוציא להורג. דרך הציור דויד הביע את תמיכתו בהקמת רפובליקה וקרא לעם הצרפתי לאמץ את ערכיו של ברוטוס- המסירות לאומה וההקרבה גם במחיר אישי כבד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקיוס יוניוס ברוטוס (545–509 לפנה"ס) היה ממנהיגי המרד נגד המלוכה הרומית. לאחר הפלת לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס, מלך רומא האחרון, והקמת הרפובליקה הרומית, ברוטוס מונה למשרת הקונסול (יחד עם לוקיוס טראקוויניוס קולטינוס (אנ')). זמן קצר לאחר כינון הרפובליקה נחשף קשר להפלתה והשבת המלוכה. השותפים לקשר היו אזרחים רומים וביניהם בניו של ברוטוס. כשנודע לברוטוס על מעורבות בניו בקשר הוא ציווה להוציאם להורג יחד עם שאר הקושרים.[2] בכך ברוטוס היווה מופת של העדפת הרפובליקה הצעירה על פני טובתו האישית, שוויון בפני החוק ומסירות לאומה. דויד השתמש בסיפור קלאסי זה כדי לעורר השראה בקרב המוני העם הצרפתי ערב המהפכה.

דויד החל לעבוד על הציור ב-1787 בעקבות הזמנה מהמלך (עובדה שמטילה ספק בפרשנות הרואה בציור כתומך ברעיון הרפובליקה). תחילה נושא הציור היה אחר ובהמשך דויד בחר בנושא זה של ברוטוס. הציור הוצג לראשונה בסלון של פריז (אנ') ב-1789, זמן קצר לאחר נפילת הבסטיליה, ומ-1793 הציור מוצג בלובר.

החוקרים חלוקים באשר למהימנות המידע הקיים בידינו כיום אודות ייסוד הרפבוליקה הרומית ומעשיו של ברוטוס. כמו כן, יש החולקים על מידת תמיכתו של דויד ברפובליקה בשלב מוקדם זה וטוענים שדויד בחר בנושא זה בגלל התאמתו לסגנון הנאו-קלאסי ולא מתוך הזדהות עם רעיון הרפובליקה.[3]

הציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקיצה של הציור, משנת 1789 לערך. שמורה במוזיאון הלאומי לאמנויות יפות בסטוקהולם, שוודיה.

הסצנה מתרחשת בביתו של ברוטוס. ברוטוס יושב בצד שמאל, באזור מוצל. רגליו שלובות, הוא מפנה את גבו הכפוף לליקטורים הנושאים את גופות בניו פנימה. הבעת פניו מביעה רצינות ונחישות. בידו השמאלית הוא אוחז בנייר, זהו הצו ההוצאה להורג של בניו עליו חתם. בידו הימנית הוא מצביע על עצמו. משמאל לברוטוס ניצב פסל המסמל את העיר רומא. בתחתית הפסל ניתן לראות את הזאבה הקפיטולינית מניקה את התאומים המיתולוגיים מייסדי רומא רמוס ורומולוס. בחלקו התחתון ביותר של הפסל מופיעה חתימתו של דויד.

בחציו השני של הציור אנו רואים את ויטליה, אשתו של ברוטוס, ושתי בנותיו. נראה שויטליה הייתה עסוקה במלאכת תפירה וקמה בבהלה כשראתה את הליקטורים צועדים פנימה נושאים על אלונקות את גופות בניה. בידה השמאלית היא תומכת באחת מבנותיה שהתעלפה. בתה השנייה מרימה את ידיה כדי להסתיר מעיניה את המחזה. מאחוריהן אשה נוספת, אולי עוזרת הבית, מליטה את פניה בבגדה.

ויטליה ובנותיו של ברוטוס המומות ובסערת רגשות. האמוציונליות שלהן עומדת בניגוד חד לאיפוק והרצינות של ברוטוס. ניגוד חד זה, בין דמויות המפגינות אמוציונליות ובין דמויות השולטות ברגשותיהן, חוזר בכמה מציוריו של דויד (למשל במותו של סוקרטס ובשבועת האחים ההוראטים).

ניתן להבחין בכמה מאפיינים נאו-קלאסיים בציור: שורות העמודים ברקע, סידור הדמויות כמו בתבליט, הרהיטים בחדר, בגדי הדמויות ותנוחותיהן.

סקיצה של הציור משנת 1787 שמורה במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו-יורק.[4] סקיצה נוספת, משנת 1789 לערך, שמורה במוזיאון הלאומי לאמנויות יפות בסטוקהולם שוודיה.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]