המחאות בהונג קונג (2014)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המחאות בהונג קונג
מפגינים מול משרדי ממשלה בהונג קונג, ב-10 באוקטובר 2014
מפגינים מול משרדי ממשלה בהונג קונג, ב-10 באוקטובר 2014
תאריכי המאבק 26 בספטמבר 2014–15 בדצמבר 2014 (11 שבועות ו־4 ימים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום הונג קונג עריכת הנתון בוויקינתונים
עילה הצעת החוק לשינוי שיטת הבחירה בהונג קונג
מטרה
  • ביטול הצעת החוק
  • קיים בחירות דמוקרטיות
שיטת המאבק מחאה, שביתה, מרי אזרחי, הפגנה
סטטוס לא פעיל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המחאות בהונג קונג היו סדרה של עימותים בין מפגינים למען שימור הדמוקרטיה לכוחות שלטון סיניים בהונג קונג שאירעו בסוף שנת 2014. המאחה קיבלה את השם תנועת המטריה (Umbrella Movement) או מחאת המטריות, על שם המטריות שהגנו על המפגינים מהגז המדמיע ומהשמש[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתוצאה ממשא ומתן והסכם 1984 בין סין לממלכה המאוחדת, הונג קונג הוחזרה לסין והפכה לאזור המנהלי המיוחד הראשון שלה ב-1 ביולי 1997, על פי העיקרון של "מדינה אחת, שתי שיטות". בהונג קונג יש מערכת פוליטית שונה מזו של יבשת סין. הרשות השופטת העצמאית של הונג קונג מתפקדת במסגרת המשפט המקובל. חוק יסוד הונג קונג, המסמך החוקתי שנוסח על ידי הצד הסיני לפני המסירה, על בסיס התנאים המעוגנים בהצהרה המשותפת, מסדיר את המערכת הפוליטית שלה, וקובע כי להונג קונג תהיה מידה גבוהה של אוטונומיה בכל הנושאים. למעט יחסי חוץ והגנה צבאית. ההצהרה קובעת כי האזור ישמור על המערכת הכלכלית הקפיטליסטית שלו ומבטיח את זכויותיהם וחירויותיהם של בני עמו לפחות 50 שנה לאחר מסירת 1997. הערבויות לאוטונומיה של השטח ולזכויות ולחירויות הפרט מעוגנות בחוק היסוד של הונג קונג, המתווה את מערכת הממשל באזור המינהלי המיוחד בהונג קונג, אך כפוף לפרשנות הוועדה הקבועה של העם הלאומי[2].

ראש הרשות המבצעת של הונג קונג, נבחר על ידי ועדת בחירות המונה 1200 חברים, אם כי בסעיף 45 לחוק היסוד נכתב כי "המטרה הסופית היא בחירת ראש הרשות על ידי זכות בחירות כללית עם מינויו על ידי ועדת מועמדות מייצגת באופן נרחב בהתאם לנהלים הדמוקרטיים". החלטת הוועדה הקבועה מ-2007 פתחה את האפשרות לבחור את ראש הרשות באמצעות זכות בחירה כללית, לפי הליך המתכונן, והוזמן דו"ח שימליץ לוועדה הקבועה האם יש צורך לתקן את שיטת הבחירה של ראש הרשות המבצעת[2].

כבר בינואר 2013 פרסם המלומד המשפטי בני טאי מאמר על ידי אי ציות אזרחי לא אלים, אם הצעת הממשלה לא תעמוד ב"סטנדרטים הבינלאומיים ביחס לבחירות הכלליות". תנועה בשם "לכבוש את מרכז הונג קונג בשלום ובאהבה" הוקמה במרץ 2013 וערכה סבבי דיונים על הצעות הרפורמה בבחירות ואסטרטגיות. ביוני 2014 ערכה התנועה "משאל עם אזרחי" על הצעת הרפורמה בבחירות שלו בה השתתפו 792,808 תושבים, שווה ערך לחמישית מהבוחרים הרשומים[3].

ב-31 באוגוסט 2014, המושב העשירי של הוועדה הקבועה של הקונגרס הלאומי העממי של סין, קבע הגבלות לבחירות למועצה המחוקקת של הונג קונג לשנת 2016, ולבחירות לראש הרשות המבצעת לשנת 2017. ההחלטה קבע סטנדרט לפיו "ראש הרשות יהיה אדם שאוהב את המדינה ואוהב את הונג קונג", וקובעת "השיטה לבחירת ראש הרשות על ידי זכות בחירה כללית חייבת לספק אמצעי הגנה מוסדיים מתאימים מטרה זו", כך שבפועל הבחירות ראש הרשות יהיו למעומדים שמראש אושרו על ידי סין. וממשלת סין, תוכל לפסול מועמדים שאינם לרוחה[3].

אירועים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 2014 החלו הפגנות מול משרדי הממשלה בהונג קונג. המפגינים אף השתלטו על מספר צמתים מרכזיים לאחר שה-NPCSC (ראשי תיבות של China's Standing Committee of the National People's Congress) הודיעה על כוונה ליישם את הרפורמה בשיטת הבחירה הנהוגה בהונג קונג. על ידי ביטול מינויים ציבוריים, הודיעה למעשה ה-NPCSC כי הוועדה המכילה 1,200 חברים תיקבע עם השפעה קטנה יותר באופן משמעותי של הציבור.

ב-13 בספטמבר 2014, ערכו תלמידי בית ספר וסטודנטים מחאה קטנה נגד החלטת NPCSC מחוץ למשרדי הממשלה המרכזית והודיעו על חרם כיתתי לסטודנטים באוניברסיטה לשבוע החל מ-22 בספטמבר. פדרציית הסטודנטים בהונג קונג (HKFS) גייסו סטודנטים לחרם הכיתתי, והחלה בעצרת, בה היו 13,000 סטודנטים, בקמפוס האוניברסיטה הסינית בהונג קונג בשעות אחר הצהריים של 22 בספטמבר[4].

תנועת "לכבוש את מרכז הונג קונג בשלום ובאהבה" הייתה צפויה להתחיל במחאה ב-1 באוקטובר, אך הוחלט להקדים אותה כדי לנצל את נוכחות הסטודנטים ההמונית במרכז העיר. בשעה 01:40 ביום ראשון, 28 בספטמבר, הודיע בני טאי, ממייסדי התנועה, על תחילתה של העצרת ליד מתחם השלטון המרכזי. מאוחר יותר באותו בוקר, המחאות עלו מדרגה כאשר המשטרה חסמה כבישים וגשרים שנכנסו לשדרות טים מיי. מנהיגי המחאה דחקו באזרחים להגיע לאזור בניין האדמירליות כדי להקיף את המשטרה. המתיחות עלתה בצומת שדרות טים מיי ורחוב הרקורט לאחר שהמשטרה השתמשה בגז פלפל. פעילות השיטור האגרסיבי, כוללו שימוש בגז מדמיע על מפגינים שלווים, ועוררו השראה לעשרות אלפי אזרחים להצטרף להפגנות באותו לילה. המשטרה סגרה את אזור פארק תמר ותחנת האדמירליות, וגרמה להפגנות לעבור לחלקים אחרים בעיר, כולל וואן חי, מפרץ קוזוויי ומונג קוק. 3,000 מפגינים כבשו כביש במונג קוק ו-1,000 נסעו למפרץ קוזוויי. המספר הכולל של המפגינים ברחובות תפח ל-80,000, לעיתים עולה באופן ניכר על 100,000[5].

ב-29 בספטמבר אימצה המשטרה גישה פחות אגרסיבית, ולעיתים ניהלה משא ומתן כדי להאיץ את המפגינים לעזוב. 89 מפגינים נעצרו; היו 41 נפגעים, בהם 12 שוטרים. המזכירה הראשית למינהל, ראש הרשות המבצעת של הונג קונג קארי לאם, הודיעה כי הסיבוב השני של התייעצויות פומביות בנושא הרפורמה הפוליטית, שתוכנן במקור להסתיים בסוף השנה, יידחה[6].

הפעילים הקימו שלוש מחנות מחאה. במפרץ קוסוואי, ברובע מונג קוק וסמוך לבנייני הממשל. פעילים רבים נשארו ללון במחנות המחאה באוהלים[7].

ב-1 באוקטובר 2014, יום העצמאות הסיני, שוב פקדו רבבות מפגינים את רחובות הונג קונג. ההפגנות התפשטו לחלקים נוספים בעיר. זה היה היום החמישי ברציפות שמפגינים חוסמו חלקים בעיר, בכעס על ההנהגה בסין שהחליטה להטיל מגבלות על האזרחים בבחירות 2017[8].

ב-12 באוקטובר 2014, אמר מושל הונג קונג, לאונג צ'ון-יינג, בראיון טלוויזיוני, כי הסיכוי של ההפגנות לשנות את עמדת בייג'ינג בנוגע להליך הבחירות שיתקיים בעיר ב-2017 - "שואף לאפס"[9].

ב-13 באוקטובר 2014, פרצו עימותים עם המשטרה על רקע ניסיון הרשויות לפרק את מאהלי המחאה, ועל רקע ההאצה בקצב בניית הבריקדות והמחסומים בשבוע שקדם לעימותים[9]. יום אחר כך מאות שוטרים פינו מפגינים ממנהרה סמוך למשרדי ממשלה בהונג קונג, באחד האירועים האלימים ביותר מאז החלו הפגנות[10].

ב-6 בנובמבר 2014, התחדשו העימותים בין המפגינים לבין המשטרה בשכונת מונג קוק. עשרות שוטרים חמושים באלות ובמגנים שטפו את האזור בו התאספו מאות מפגינים[11].

ב-26 בנובמבר 2014, המשטרה פינתה את אחד ממחנות המחאה המרכזיים, אך שעות לאחר מכן חזרו המפגינים לשכונה[12].

ב-15 בדצמבר 2014, פינתה משטרת הונג קונג את האחרון מבין שלושת אתרי המחאה שאוכלסו במשך כמעט שלושה חודשים על ידי פעילי המחאה הפרו־דמוקרטית, בכך הגיעה לסיומה המחאה. המחאה הייתה ההתקוממות העממית החריפה ביותר שידעה הונג קונג מאז העברת השלטון לידי סין ב–1997[13].

לאחר סיום המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 ביוני 2015, המועצה המחוקקת בהונג קונג הצביעה נגד רפורמת הבחירות שהציעה סין[14].

ב-28 באוגוסט 2015, הוגשו כתבי אישום נגד שלושה ממנהיגי "מחאת המטריות" שהיו פעילים בארגוני הסטודנטים בעיר, בגין מעורבותם בעידוד הסטודנטים בעיר להפגין ולקיים שביתות שבת. בראש המואשמים עמד ג'ושוע וונג, שהיה בזמן המחאה בן 17[15]. השלושה הורשעו ביולי 2016[16], אך קיבלו עונשים קלים מאוד. ג'ושוע וונג ונתן לו, נידונו לעבודות לתועלת הציבור ואלכס צ'ו נידון לשלושה שבועות מאסר על תנאי. בית המשפט אמר: "כי הם הביעו את דרישותיהם מתוך דאגה לחיים הציבוריים בעיר"[17].

ב-24 בנובמבר 2015, לראשונה מאז "מחאת המטריות" נערכו בעיר בחירות דמוקרטיות למועצות המקומיות[18].

ב-9 באפריל 2019, בית משפט הרשיע את תשעה ממנהיגי "מחאת המטריות". בפסק הדין נמצאו אשמים בהפרעה לסדר הציבורי ובשורת עבירות נוספות, בני טאי, פרופסור למשפטים, צ'אן קין-מאן, מרצה לשעבר לסוציולוגיה, הכומר הבפטיסטי צ'ו יו-מינג, וכן שני מחוקקים, חבר פרלמנט לשעבר, שני מנהיגי ארגוני סטודנטים ופעיל פוליטי נוסף[19].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המחאות בהונג קונג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנון לוטן, הונג קונג, מחאת המטריות: "למנוע מהונג קונג להפוך לעוד עיר סינית", באתר "שיחה מקומית", 18 באוקטובר 2014
  2. ^ 1 2 אשר שכטר, באוקטובר 2014 איך אומרים דמוקרטיה בסינית? ממשלת הונג קונג לא רוצה לדעת, באתר TheMarker
  3. ^ 1 2 סימון קוטלרמן, הונג קונג, המטריות הגנו מהגז המדמיע, אך לא מנחת זרועה של סין, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2018
  4. ^ מיכל רמתי, מנהיג המחאה בהונג קונג:
בן ה-17 שעושה
בית ספר
 לשלטונות סין, באתר TheMarker‏, 30 בספטמבר 2014
  5. ^ APתושבי הונג קונג הפגינו למען הדמוקרטיה, סין מדכאת ביד קשה, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2014
  6. ^ בנג'מין האס, גרדיאןמנהיגת הונג קונג הראשונה: מועמדת מטעם סין שנאבקה ברפורמות דמוקרטיות, באתר הארץ, 26 במרץ 2017
  7. ^ בלומברגמחאה נגד סין: "אוקיופיי הונג קונג" מאיים לשתק את המרכז הפיננסי בעיר, באתר TheMarker‏, 2 בספטמבר 2014
  8. ^ רויטרסמפגן מחאה ביום העצמאות הסיני; רבבות הפגינו ברחובות בהונג קונג, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2014
  9. ^ 1 2 אי-פי ורויטרס, עימותים בהונג קונג על רקע ניסיון הרשויות לפרק את מאהלי המחאה, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2014
  10. ^ אי-פי ורויטרס, זעם בהונג קונג לאחר ששוטרים תועדו מכים מפגין, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2014
  11. ^ רויטרסהתחדשו העימותים בין מפגינים למען דמוקרטיה למשטרה בהונג קונג, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2014
  12. ^ ניו יורק טיימס וגרדיאןיותר ממאה עצורים, בהם שניים ממנהיגי המחאה, בעימותים בהונג קונג, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014
  13. ^ אלן וונג, ניו יורק טיימסעבור צעירי הונג קונג, סופה של "מחאת המטריות" מסמנת את תחילת המאבק הבא, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2014
  14. ^ ניו יורק טיימסהמועצה המחוקקת בהונג קונג הצביעה נגד רפורמת הבחירות הסינית, באתר הארץ, 18 ביוני 2015
  15. ^ ניו יורק טיימסראשי "מחאת המטריות" בהונג קונג מואשמים בהתססה, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2015
  16. ^ רויטרסבית המשפט בהונג קונג הרשיע את מנהיגי "מחאת המטריות", באתר הארץ, 21 ביולי 2016
  17. ^ אי-פי, עונשים קלים מאוד לשלושת מנהיגי "מחאת המטריות" בהונג קונג, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2016
  18. ^ מייקל פורסיית, ניו יורק טיימסשנה אחרי ההפגנות למען הדמוקרטיה, תושבי הונג קונג הלכו לקלפי, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2015
  19. ^ אי-פיו גרדיאן, מנהיגי "מחאת המטריות" בהונג קונג הורשעו בהפרת הסדר הציבורי, באתר הארץ, 9 באפריל 2019