המינריאדה הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יון איליאסקו, מנהיג חזית ההצלה הלאומית, האיש שהזמין את הכורים לבוא לעזור בהשבת הסדר על כנו

המינריאדה הראשונה או המינריאדה של ינואר 1990 הם השמות המקובלים לאירועים האלימים שהתרחשו בימים 28 ו-29 בינואר 1990, בבוקרשט, בירת רומניה.

הרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המהפכה הרומנית פרצה לאחר שכמעט כל מדינות הגוש הקומוניסטי באירופה החליפו את השלטון הקומוניסטי בשלטון דמוקרטי יותר. החלפת השלטון ברומניה הייתה כרוכה בשפיכות דמים וראשי השלטון הקודם, הזוג צ'אושסקו, הוצאו להורג לאחר משפט חפוז. השלטון הקומוניסטי לא איפשר קיומה של אופוזיציה, לכן, כשהשלטון הקודם נפל, השלטון החדש, שהוקם תחת השם חזית ההצלה הלאומית (Frontului Salvării Naționale), היה מורכב מאנשי עלית שהיו חלק מהשלטון הישן וחברים במפלגה הקומוניסטית. חברות במפלגה הקומוניסטית, בתקופת השלטון הקומוניסטי, הייתה תנאי מוקדם להתקדמות מקצועית ולקבלת תפקידי ניהול, כך שכל בעל ניסיון ניהולי היה חבר במפלגה הקומוניסטית.

המוני העם ברומניה, שרבים מהם שנאו את השלטון הקומוניסטי וראו בו אחראי לכל צרותיה של רומניה, לא היו מרוצים מכך שחברים לשעבר במפלגה הקומוניסטית מנהלים את המדינה וראו בכך שלטון "נאו-קומוניסטי". זה היה למעשה שלטון שמינה את עצמו ולא עבר תהליך בחירות כלשהו, שהיה עשוי להעניק לו לגיטימציה.

האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי המפלגות החדשות, שהוקמו ברומניה לאחר המהפכה הרומנית, סטודנטים ואינטלקטואלים תססו והפגינו נגד שלטון חזית ההצלה הלאומית. הם ארגנו מצעד מחאה גדול, אליו הצטרפו אלפי אזרחים. המחאה הופנתה כנגד כוונת חזית ההצלה הלאומית להירשם כמפלגה ולהישתתף בבחירות הצפויות. המוחים רצו לפסול מהשתתפות בבחירות ובהנהגה את כל החברים לשעבר במפלגה הקומוניסטית.

המפגינים התרכזו בכיכר ויקטוריה, מול מושב מוסדות השלטון ומולם התארגנה הפגנת נגד של פועלים מבתי חרושת, שהוזעקו על ידי השלטונות. בין משתתפי שתי ההפגנות פרצו קטטות וכוחות הביטחון היו מהוססים ולא נקטו עמדה ברורה. חלק מהמפגינים נגד הממשלה ניסו להתפרץ לתוך בניני הממשל.

בעקבות קריאותיו של יון איליאסקו נזעקו אל בוקרשט, בבוקרו של 29 בינואר, כחמשת אלפים כורים. הכורים הגיעו מעמק הז'יו ברכבות ובמשאיות, כשהם מצוידים באלות עץ או בכלי עבודה, דוגמת אתים, מכושים ומקדחים. הכורים, שהוזעקו כדי לעזור בהשבת הסדר על כנו, סיעו לכוחות הביטחון ויחד איתם פיזרו בכוח את ההפגנות, וסיוע במעצרים. האירועים הסתכמו בכמה עשרות פצועים. בסיום פעולתם שבו הכורים למקומותיהם. יון איליאסקו הודה להם על פעולתם.

הרגעת הרוחות הייתה זמנית ובחודש פברואר פרצה המינריאדה השנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]