יון איליאסקו

יון איליאסקו
Ion Iliescu

צילום מ-2013
לידה	3 במרץ 1930 אולטניצה, ממלכת רומניה
פטירה	5 באוגוסט 2025 (בגיל 95) בוקרשט, רומניה
מדינה
השכלה	המכון להנדסת אנרגיה של מוסקבה אוניברסיטת פוליטכניקה בבוקרשט אוניברסיטת מוסקבה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית הרומנית, חזית ההצלה הלאומית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, החזית הדמוקרטית להצלה לאומית
השקפה דתית	מחשבה חופשית
בן או בת זוג	נינה איליאסקו (21 ביולי 1951 – ?)
פרסים והוקרה	עיטור מסדר העיט הלבן של פולין הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול מסדר החירות עיטור המופת האזרחי (2003) מסדר סיקטונה הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (28 במאי 1996) אות המסדר 23 באוגוסט כוכב הרפובליקה של אינדונזיה אות המסדר הכוכב של רומניה מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית העיטור הלאומי להצטיינות של רומניה מסדר ההצטיינות הלאומי המלטזי הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (9 בספטמבר 2002) הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הרומני המסדר הגדול של המלך טומיסלב העיטור הלאומי לשירות נאמן צווארון של מסדר הכוכב של רומניה אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (15 באוקטובר 2003) מסדר דוסטיק, דרגה 1 מסדר הכוכב היוגוסלבי הגדול אביר מסדר הפיל (16 במרץ 2004) מסדר איסתיקלאל (6 באוקטובר 2004) המסדר המלכותי של השרפים מסדר מוגונגווה
חתימה
נשיא רומניה ה־2 22 בדצמבר 1989 – 29 בנובמבר 1996 (7 שנים) → ניקולאה צ'אושסקו אמיל קונסטנטינסקו ←
נשיא רומניה ה־4 20 בדצמבר 2000 – 20 בדצמבר 2004 (4 שנים) → אמיל קונסטנטינסקו טראיאן בססקו ←

יון איליאסקו (ברומנית: Ion Iliescu; ‏3 במרץ 1930 – 5 באוגוסט 2025) היה מדינאי רומני שכיהן פעמיים בתפקיד נשיא רומניה: פעם ראשונה משנת 1989 עד 1996 (אז הוחלף על ידי אמיל קונסטנטינסקו), ופעם שנייה, כאשר החליף את קונסטנטינסקו, מ-2000 עד 2004 (אז הוחלף על ידי טראיאן בססקו). איליאסקו היה חבר המפלגה הקומוניסטית הרומנית ועלה לשלטון לאחר מהפכת 1989, בה הופל ניקולאה צ'אושסקו והמשטר הקומוניסטי איתו. בין 22 בדצמבר 1989 - 1992 כיהן איליאסקו כיושב ראש החזית הדמוקרטית להצלה לאומית. ב-2000-1996 וב-2008-2004 היה סנטור מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בהמשך נבחר ליושב ראש לשם כבוד של המפלגה הזאת.

קורות חייו

יון איליאסקו נולד ב-1930 בעיר אולטניצה (כיום במחוז קלראש בחבל מונטניה שבממלכת רומניה כבנם של אלכסדנרו איליאסקו (1945-1901), מכונאי קטר ברשות הרכבות ופעיל קומוניסט ומריה דומיטרו תומא, ילידת בולגריה. אמו הביולוגית עזבה את הילד כשהיה בן שנה והסבים מצד אביו גידלו אותו בשנים הראשונות. לדברי איליאסקו סבו מצד האב, וסילה איליאסקו (במקור וסילי איוואנוביץ' Penu? פנו?) היה פליט פוליטי מהאימפריה הרוסית, ממוצא יהודי. האב, אלכסנדרו איליאסקו היה חבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20. הוא גנב את הגבול לברית המועצות, השתתף בקונגרס החמישי של המפלגה הקומוניסטית בגוריקובו בשנת 1931, ונשאר שם עוד ארבע שנים. כשחזר לרומניה התחתן מחדש וחזר לעבוד ברשות הרכבות בבוקרשט. בימי מלחמת העולם השנייה נשלח למאסר.בילד טיפלו בתקופה זו אמו החורגת, מריה איליאסקו, שמקורה היה בחבל מרמורש ואחות אביו, אריסטיצה, כבן לפעיל קומוניסט ואסיר פוליטי נאסר עליו להירשם לתיכון רגיל אך לבסוף אמו רשמה אותו לתיכון מקצועי משם עבר ללימודי ערב בתיכון "ספנטול סאבה". אחרי נפילת המשטר של יון אנטונסקו באוגוסט 1944 למד איליאסקו שלוש שנים בתיכון "ספירו חארט" בבוקרשט. אחר כך שנה נוספת בתיכון "ספנטול סאבה" שם סיים את בחינות הבגרות. . אחרי שלמד הידרוטכניקה במכון הפוליטכני של בוקרשט (לימים האוניברסיטה הפוליטכנית) ב-1949 נשלח ללימודים במוסקבה במכון להנדסת אנרגיה וחשמל. שם ב-1950 התחתן עם אשתו, נינה לבית שרבנסקו, שלמדה כימיה.

קריירה פוליטית

איליאסקו הצטרף לאיגוד הנוער הקומוניסטי בשנת 1944 וב-1949 נבחר לוועד המרכזי שלו. בעת לימודיו בברית המועצות נבחר ליושב ראש איגוד הסטודנטים הרומנים שלמדו שם. למפלגה הקומוניסטית התקבל בשנת 1953 – והפך מאותו רגע לפוליטיקאי מקצועי. ב-1956 הוא מונה ונבחר למזכיר הוועד המרכזי של איגוד הנוער הקומוניסטי. כעשור מאוחר יותר, ב-1965, הוא נבחר לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית וכיהן לזמן קצר כראש מחלקת התעמולה. ב-1972-1967 כיהן כשר לענייני הנוער. בשנת 1972 אולץ להתפטר מכיוון שצ'אושסקו לא נתן בו אמון.

הוא הודר לבסוף למעשה מהזירה הפוליטית הלאומית אך שמר על מושבו בוועד המרכזי של המפלגה; הוא נשלח לפרובינציה וב-1974-1971 כיהן כסכן יושב ראש מועצת המחוז טימיש וב-1979-1974 כיושב ראש מועצת המחוז יאשי. ב-1979 התמנה ליושב ראש המועצה הלאומית לענייני מים. ב-22 בנובמבר 1984 סולק מהוועד המרכזי של המפלגה ומראשות מועצת המים והתמנה בתפקיד הזוטר של מנהל ההוצאה לאור הטכנית, תפקיד שהוא מילא עד דצמבר 1989. לאחר הדחתו מהוועד המרכזי בשנת 1985, היה בכוונת הסקוריטטה, המשטרה החשאית, שעקבה אחריו, מכיוון שנחשב לבעל דעות מנוגדות למדיניותו של צ'אושסקו.

אחרי 1989 איליסקו הציע שיטת בחירות רב-מפלגתיות. מקובל לחשוב שכוונתו הייתה לאימוץ רפורמות בסגנון הפרסטרויקה ולא להחלפה מוחלטת של המוסדות הקיימים; ניתן לקשר זאת לקבלת הפנים החמה שקיבל המשטר החדש ממיכאיל גורבצ'וב ולעובדה שההסכם הבין-לאומי הראשון שנחתם על ידי רומניה לאחר המהפכה היה עם אותה מדינה. מאוחר יותר, איליאסקו העלה את האפשרות לקדם מודל סוציאל-דמוקרטי.

שמועות רבות התהלכו במשך שנים שאיליאסקו ובכירי מפלגה אחרים תכננו להפיל את צ'אושסקו, אך אירועי דצמבר 1989 הקדימו אותם. איליאסקו הכחיש זאת, באומרו שאופי משטרו של צ'אושסקו – במיוחד הנוכחות בכל מקום של הסקוריטטה – הפך את התכנון המוקדם של הפיכה לבלתי אפשרי כמעט.

המהפכה הרומנית

ערך מורחב – המהפכה הרומנית (1989)

המהפכה הרומנית החלה כהתקוממות עממית בטימישוארה. לאחר הפלתו של צ'אושסקו ב-22 בדצמבר, ארגון בשם חזית ההצלה הלאומית, הוקם על ידי חברי מפלגה קומוניסטים מדרג שני שהתנגדו למדיניותו של צ'אושסקו ומובילים נוספים של המהפכה. איליסקו הוכר במהירות כמנהיג הארגון ואז כראש הרשות הזמנית. הוא למד לראשונה על המהפכה כאשר הבחין שהסקוריטטה כבר לא עוקבת אחריו.

בני הזוג צ'אושסקו נלכדו, הובאו בפני בית דין צבאי שדה חפוז, והוצאו להורג ביום חג המולד. שנים מאוחר יותר, איליסקו הודה שהמשפט וההוצאה להורג היו "די מביישים, אך הכרחיים" כדי לסיים את התוהו ובוהו שקרע את המדינה מאז הפלתו של צ'אושסקו.

איליסקו, יחד עם דמויות אחרות בהנהגת החזית ההצלה הלאומית, היה לכאורה אחראי לקריאה לכורי עמק ז'יו להגיע לבוקרשט בינואר וביוני 1990 כדי לסיים באלימות את מחאות האזרחים שהתקבצו בכיכר האוניברסיטה בבוקרשט, מחאות שכוונו נגד המנהיגים הקומוניסטים לשעבר של רומניה, שאחד מהם היה איליאסקו. אירועים אלימים אלה זכו לשם "מינריאדות".

איליסקו קרא לעם הרומני לבוא ולהגן על הממשלה, מה שהוביל מספר קבוצות של כורים להגיע לבירה, חמושים באלות עץ ומקלות. הם פגעו באוניברסיטת בוקרשט, במספר משרדי עיתונים ובמטות מפלגות האופוזיציה, בטענה שאלה היו מקלטים של ניוון ואי-מוסריות, ומסתור לסמים, כלי נשק ותחמושת.

באפריל 2018, התובע הכללי ביקש להעמיד את איליסקו לדין. הנשיא קלאוס יוהאניס אישר בקשה זו. הוא הואשם בחלקו, לכאורה, בהריגתם של 862 אנשים במהלך המהפכה הרומנית, בזמן שכיהן כראש ממשלת המעבר וכן בהפצת מידע מטעה. ההאשמות כללו את מעורבותו לכאורה מינריאדות. ב-8 באפריל 2019, איליסקו הואשם רשמית בפשעים נגד האנושות.

נשיאות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. פעילות כנשיא.

באוקטובר 2003 איליאסקו כינס ועדה בין-לאומית של היסטוריונים וחוקרים, בראשותו של אלי ויזל – "ועדת ויזל" – לבדיקה, ריכוז ופרסום המידע האמיתי על שואת יהודי רומניה, וחשיפת מעורבות שלטונות רומניה דאז באירועים. הוא גם התחייב לפעול למימוש המלצות אותה ועדה לגבי הוראת תולדות השואה במוסדות חינוך ברומניה.

איליאסקו מת לאחר מחלת סרטן ממושכת. לאחר מותו הוכרז יום אבל ברומניה והדגלים הורדו לחצי התורן.

קישורים חיצוניים

• יון איליאסקו, באתר Discogs (באנגלית)
• יון איליאסקו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• De ce a fost Iliescu îndepărtat de Ceaușescu. Secretele „divorțului” dintre dictator și „băiatul său de suflet” (ברומנית)
• יון איליאסקו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)