לדלג לתוכן

המסדר הבין לאומי לבנייה-חופשית מעורבת לגברים ונשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הסמל המקורי של מסדר זכות האדם

המסדר הבין-לאומי לבנייה-חופשית לגברים ונשים "זכות האדם"אנגלית: The International Order of Freemasonry for Men and Women, Le Droit Humain ובצרפתית: Ordre Maçonnique Mixte et International LE DROIT HUMAIN) הוא מסדר בונים חופשיים המקבל לשורותיו נשים וגברים "ללא קשר למעמד חברתי, גזע, דת או דעה פילוסופית"[1]. המסדר נוסד ב-1901 בפריז, כשלוחה הבינלאומית של המסדר הראשון בעולם של בנייה-חופשית לגברים ונשים (להלן מעורבת) שהוקם ב-1893 על ידי ז'ורז' מרטין Georges Martin ו-מריה דוריים Maria Deraismes בשם "הלשכה הגדולה הסימבולית של צרפת בנוסח הסקוטי - זכות האדם".

מסדר "זכות האדם" מבוסס על הפילוסופיה והמסורות העתיקות של הבונים החופשיים ומשתמש בטקסים ובסמלים של הבנייה החופשית ככלי לשיפור ולקידום האנושות. המסדר נאמן "לעקרון של עצמאות מכל מוסד או ארגון דתי"[2] (ראה Laïcité) ומכבד את חופש המצפון המוחלט של כל אחד ואחת", המסדר "אינו מלמד שום דוגמה ודוחה כל כפיה דוגמטית"[3], המסדר שואף להתפתחות מוסרית, שכלית ורוחנית של כל בני האדם ו-"לחיפוש אחר האמת"[4]. סיסמתו היא "חרות, שוויון, אחווה".

ב-מסדר "זכות האדם" מונה כיום כ-32,000 חברים על פני יותר מ-60 מדינות בכל העולם[5] המסדר מורכב מפדרציות עצמאיות ומנוהל על ידי מועצה עליונה, שיושבת בפריז.

פעילות המסדר בארץ ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסדר פעיל בישראל החל משנת 1985, למעט הפסקה בין השנים 2002 עד 2008.

המסדר הופיע לראשונה בישראל ביוני 1985 עם הקמת הלשכה הראשונה בשם "תיבת האחווה" (L'Arche Fraternelle) לשכה זו עבדה בצרפתית. בשנת 1996 הוקמה לשכה ראשונה בעברית בשם "עמוד השחר". בספטמבר 1997 הוקמה רשות ישראלית עצמאית של מסדר זכות האדם, אך היא הפסיקה לפעול ב-2003.

במאי 2008 נפתחה שוב בישראל לשכה דוברת צרפתית “Infini” (אין-סוף) שנסגרה בשנת 2021, וב-2015 לשכה שנייה דוברת עברית "שורשים". לשכה דוברת צרפתית בשם אובונטו נפתחה ב-2021. למסדר יש לשכת שלמות בשם "עץ הדעת" המעניקה את הדרגות הגבוהות במסדר החל מהדרגה ה-4 לאחי שתי הלשכות (דו לשונית). המסדר מקבל לשורותיו גברים וגם נשים על בסיס שוויוני ומושך אליו יותר ויותר צעירים וצעירות המעוניינים להיכנס לבנייה החופשית תואמת את רוח של המאה ה-21.

ב-22 בספטמבר 2021 קיבלו שוב הלשכות הפעילות מעמד של רשות עצמאית Jurisdiction המציינת את התפתחות המסדר לקראת הפיכתו למסדר עצמאי. הלשכות הפעילות כיום:

1. אובונטו - לשכה סמלית (כחולה) - דוברת צרפתית.

2. שורשים – לשכה סמלית (כחולה) - דוברת עברית.

3. עץ הדעת – לשכת שלמות – העובדת בדרגות הגבוהות 1 עד 14 דו לשונית צרפתית עברית.

כל הלשכות עובדות בהיכל המסדר הנמצא בתל אביב.

היסטוריה כללית של המסדר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרישה מהלשכה הגדולה הצרפתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חזית היכל זכות האדם בפריז
חזית היכל זכות האדם בפריז
ז'ורז מרטין ממיסדי מסדר זכות האדם
ז'ורז מרטין ממיסדי מסדר זכות האדם

ב-1880, שתים-עשרה לשכות של בונים-חופשיים נפרדו מ-"הלשכה הגדולה המרכזית של המועצה העליונה של צרפת" ויסדו מסדר חדש בשם "הלשכה הגדולה הסימבולית של צרפת בנוסח הסקוטי". אחת מהלשכות הללו, לשכת “Les Libres Penseurs” ("החושבים החופשיים"), מ-Le Pecq שבצפון מערב פריז, הכריזה על אוטונומיה וב-14 בינואר 1882, קיבלה לשורותיה את מריה דוריים, עיתונאית פמיניסטית, פעילת זכויות אדם, מרצה, נואמת פוליטית ידועה בשל מחויבותה המיליטנטית להכרה בזכויות נשים וילדים.

כך הפכה דוריים לצרפתייה הראשונה שנתקבלה כחברה בלשכה גברית. טקס החניכה (קבלה למסדר) של דוריים עורר סערה בעולם המסוני וגרם לחמישה עשר מחברי הלשכה לחתום על בקשת חזרה ללשכה הגדולה הסימבולית הסקוטית, מעשה שהוביל להדחתו של נשיא הלשכה, האח הוברון (Houbron) ולחזרתה של הלשכה לחיק הלשכה הגדולה הסימבולית בשנת 1884. מריה דוריים נשארה בונה חופשית ללא לשכה במשך כמעט שתים עשרה שנים.

אחד מחברי הלשכה הגדולה הסימבולית הסקוטית, הד"ר ז'ורז' מרטין, סנטור צרפתי ופמיניסט נלהב, המשיך לפעול למען שוויון בין נשים וגברים בבנייה החופשית, על סמך תפקידן בחברה, במשפחה ובחינוך. בינואר 1890 הציג מרטין למועצה העליונה של הלשכה הסימבולית פרויקט להקמת מסדר חדש של בונים חופשיים שיקבל לשורותיו גברים ונשים בשם "זכות הנשים". למרות הדעה החיובית של כמה לשכות, המועצה סרבה רשמית. אז החל ג'ורג' מרטין לעבוד יחד עם מריה דוריים על הקמת מסגרת בנייה חופשית עצמאית לקבלת נשים וגברים.

הקמת המסדר המעורב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה דורים האשה הראשונה שהתקבלה בצרפת לבניה החופשית והנשיאה הראשונה של מסדר זכות האדם

בסדרה של מפגשים לא רשמיים שנערכו במהלך מרץ 1893 קיבלו 16 נשים, פעילות פמיניסטיות שביקשו להיות בונות חופשיות, את שלוש הדרגות הראשונות בבנייה החופשית על ידי מריה דוריים. ובכך הפכו לאחיות בונות חופשיות.

ב-4 באפריל 1893, חמש עשרה מהאחיות החדשות והאח ג'ורג' מרטין הקימו בפריז את מסדר הבונים החופשיים לגברים ולנשים הראשון בעולם לפי הנוסח הסקוטי, בשם "הלשכה הסימבולית הגדולה של צרפת בנוסח הסקוטי - זכות האדם" (La Grande Loge Symbolique Ecossaise de France, Le Droit Humain). המסדר הוכרז כפתוח לכל, ללא הבדלי גזע, מין או דת.

כדי לאפשר לחברי המסדר להתקדם בדרגות הבנייה החופשית בנוסח הסקוטי עד הדרגה ה-33 הוקמה "המועצה העליונה האוניברסלית המעורבת" Suprême Conseil Universel Mixte כגוף המנהל של המסדר המעניק את הדרגות.

ב־11 במאי 1901 הוקם "המסדר הבין-לאומי לבנייה-חופשית לגברים ונשים LE DROIT HUMAIN זכות האדם" המבוסס על חוקה משלו והפך לגוף המרכזי הרשאי להנפיק אישורים לכינון פדרציות לאומיות תחת מסגרת זו. מריה דוריים נפטרה ממחלה בשנת 1894. ג'ורג' מרטין נפטר בשנת 1916. הוא פעל עד סוף ימיו לטובת הרחבת המסדר אך עבודתו הושלמה על ידי אחים ואחיות אחרים.

ברבע הראשון של המאה ה-20 נעשתה פעילות נמרצת של ג'ורג' מרטין לביסוס מעמדו של מסדר זכות האדם כגוף מסוני מוכר בעולם. במקביל, נפתחו לשכות של המסדר בפריז ובערים אחרות בצרפת. לשכות נוספות נפתחו גם בשווייץ, בלגיה הולנד ובמזרח הרחוק.

פסל של מריה דורים בפריס

כיום, המסדר מוכר בין השאר על ידי גופים מסוניים (של בונים חופשיים) שונים כגון: הלשכה הגדולה של צרפת, המזרח הגדול של צרפת, הלשכה הנשית הגדולה של צרפת, המזרח הגדול של בלגיה, הלשכה הגדולה של בלגיה ועוד.

החברים המייסדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסדי הלשכה הראשונה של המסדר שהפך אחר כך למסדר הבינלאומי היו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם הערות
Maria Deraismes
Georges Martin
Marie Béquet de Vienne
Louise David
Charlotte Duval
Anna Féresse-Deraismes (sœur de Maria) אחותה של מריה
Élisa Lévy-Maurice
Maria Arundale-Martin אחותה של Francesca Arundale
Marie-Georges Martin אשתו של Georges Martin
Florestine Mauriceau אחותה של d'Eliska Vincent
Julie Pasquier
Dr Marie Pierre אחותה של d'Eugénie Potonié-Pierre
Myrtille Rengnet (sœur de) אחותה של Maria Pognon
Clémence Royer
Eliska Vincent
Louisa Wiggishoff

נושאי המשרה של הלשכה הראשונה היו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם התפקיד
Maria Deraismes נשיאה
Clémence Royer נשיאת כבוד / שקדמה?
Marie Béquet de Vienn מפקחת ראשונה
Marie-Georges Martin מפקחת שנייה
Georges Martin נואם
Maria Arundale-Martin מזכירה
Anna Féresse-Deraismes גזברית
Élisa Lévy-Maurice האחות הרחמנייה / אחראית הצדקה
Julie Pasquier מומחית גדולה
Florestine Mauriceau מומחה ראשון
Eliska Vincent מומחית שנייה
Louisa Wiggishoff מנצחת על הטקסים


התפשטות המסדר בארצות דוברות אנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 1914 התפשט המסדר לבריטניה ולארצות הברית. הבנייה החופשית המעורבת הובאה לעולם דובר האנגלית על ידי אנני בזאן Annie Besant (מרצה, פמיניסטית, סוציאליסטית בריטית, אשר נטלה חלק במאבק הפועלים, והפכה לנשיאה של האגודה התיאוסופית, לוחמת לעצמאות הודו) שהקימה את לשכת "החובה האנושית" מס' 6 בלונדון ב־1902 ויסדה שם, יחד עם נושאי המשרה מהמועצה העליונה הצרפתית, את "הפדרציה הבריטית של המסדר הבינלאומי לגברים ולנשים זכות האדם". אנני בזאן נשארה ראש הפדרציה הבריטית עד למותה ב-1933.

סגנון העבודה של הלשכות האנגליות הושפע מהתנועה התאוסופית וקיבל אופי מיסטי יותר מהלשכות האחרות במסדר. בין השאר, ביקשה וקיבלה אנני בזאן אישור מהמועצה העליונה בפריז לנהוג לפי המקובל בלשכה הגדולה הגברית של אנגליה ולדרוש מהמועמדים אמונה באלוהים או בישות עליונה כתנאי לקבלה, בשונה מהלשכות הקונטיננטליות שלא דרשו כל אמונה דתית מחבריהם. האישור שהתקבל מצרפת נודע בשם "ברית אנני בזאן" וב-1904 הודפס ריטואל אנגלי חדש, אשר ביסס דרישה זו כחיונית לעבודה הטקסית. הריטואל המתוקן נקרא Dharma Workings "ריטואל דהרמה", הידוע גם בשם "ביזאנט-לידביטר" Besant/Leadbeater על שם מחבריו.

לשכות דוברות צרפתית של מסדר "זכות האדם" הופיעו בארצות הברית החל מ־1903, גם שם את הלשכה דוברת האנגלית הראשונה הקימה אנני בזאן, בשנת 1908. גם לארצות הברית, ייבאה בזאן את הריטואלים הנ"ל, כך שהלשכות הדוברות אנגלית קיבלו סגנון פחות קונטיננטלי ומיסטי יותר.

Besant/Leadbeater על שם מחבריו.

עקרונות, ארגון, נוסחים והחוקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסדי המסדר ביקשו לאשרר את השוויון בין גברים לנשים בחברה בכלל ובבנייה החופשית בפרט. בין השאר דרך שמו של המסדר "זכות האדם", הם הכריזו גם על הרצון "שגברים ונשים ייהנו בצורה שווה מצדק חברתי על פני האדמה כולה בתוך אנושות המאורגנת בחברות בהן שוררים החופש והאחווה"[6].

כאמור מאז הקמתו, המסדר התפשט בכל העולם. מבחינה ארגונית הוא מחולק לפדרציות, תחומי שיפוט ולשכות חלוציות בהתאם להיקף התפתחותו במדינות השונות.

מטרתו לקרב זה לזה את שני חצאי המין האנושי מתוך האמונה שיש להם את אותם צרכים ואותם האינטרסים, במשפחה כמו בחברה - ולהגן עליהם באופן שווה. המסדר שואף להתגבר על הפרטיקולריזם שהוא תולדה של הפרדה, הדרה וברבריות בין בני האדם. המסדר תומך בשלום בין האומות.

מסדר "זכות האדם" נבדל מהמסדרים המסונים (של בונים חופשיים) האחרים בשלושה מאפיינים ייחודיים: "שוויון מגדרי, בינלאומיות והמשכיות החניכה בין הדרגה הראשונה לדרגה ה-33 בנוסח הסקוטי הקדום והמקובל". אף על פי שרוב לשכות המסדר עובדות לפי נוסח זה, אופיו הבינלאומי של המסדר מתחשב בנוסחים הנהוגים במקומות אחרים בעולם, במיוחד במדינות בהן התפתחה הבנייה החופשית האנגלו-סקסית. לפיכך, הנוסח לודרדייל, גרסה של הנוסח הסקוטי המשלבת אלמנטים של נוסח אמוליישן (או הנוסח אנגלי), נפוץ בלשכות ובפדרציות של המסדר הממוקמות במדינות תחת השפעה אנגלו-סקסית.

המסדר אימץ חוקה, אשר גרסתה הראשונה הוכרזה בכנס הבינלאומי של 1920. המועצה העליונה, הגוף ההיררכי העליון במסדר, מופקדת על שמירת עקרונות המסדר. המועצה ממנה נציג מטעמה בכל פדרציה (או תחום השיפוט), שתפקידו לקשר בין הפדרציה למועצה העליונה.

המטה הראשי של המסדר ממוקם בפריז, ברחוב ז'ול-ברטון 5, ברובע ה-13, בביתו לשעבר של ז'ורז' מרטין ממייסדי המסדר. המבנה סווג כבניין לשימור משנת 2014.

רשימת ראשי המסדר מאז הקמתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו עומד בראש המסדר Grand Master נשיא גדול, נבחר:

שנות כהונה השם תקופת חיים הערות
1903-1914 מארי ז'ורז' מרטין

Marie-Georges Martin

1850 - 1914 אשתו של ז'ורז' מרטין והנשיאה הגדולה הראשונה של המסדר.
1914-1918 מארי בונביאל

Marie Bonnevial

1841 - 1918 מורה בבית הספר, פעילה סוציאליסטית ונשיאת הליגה לזכויות נשים בצרפת.
1918-1921 אג'ן פירון

Eugène Piron

1863 - 1928 כימאי אוטודידקט, פעיל סוציאליסט והנשיא הראשון של הפדרציה הצרפתית של זכות האדם.
1928-1934 לוסיין לוי

Lucien Lévi

1882 - 1935 כימאי ומורה.
1934-1947 הנרי פטי

Henri Petit

1868 - 1955 מומחה לביטוח נשיא הפדרציה הצרפתית. 1928
1947-1954 מרגריט מרטין

Marguerite Martin

1877 - 1956 התקבלה לבנייה בלשכה הסימבולית המעורבת. חידשה את פעילות המסדר אחרי המלחמה.
1954-1969 צ'ארלס קמיליאר Charles Cambillard 1892 - 1986 מורה לאנגלית. חיזק והרחיב את המסדר.
1969-1976 אנדרה קלמנט

André Clément

1897 - 1986 הגיע ממסדר "המזרח הגדול של צרפת", הקים את המועצה הגדולה של הפדרציה הצרפתית ב-1939
1976-1990 ז'אק שואזה 1910 - 1998 מהנדס בלגי, מייסד המרכז לתכנון המשפחה הראשון בבלגיה. כיהן במשך שתי כהונות.
1990-1997 מארק גרוז'אן

Jacques Choisez

1918 - 2012 היסטוריון מיליטנטי ופעיל של ארגוני עובדים. בא מהמזרח הגדול של צרפת.
1997-2007 נורדור נרדוויק

Njördur Njardvik

1936- איסלנדי, דוקטור לפילולוגיה.
2007-2012 דניאל ז'ואט

Danièle Juette

פסיכיאטרית, לשעבר נשיאת המועצה הצרפתית וסגנית הנשיא הגדול.
2012-2017 איווט רמון

Yvette Ramon

מורה, מרצה ונשיאה לשעבר של המועצה הגדולה של הפדרציה הצרפתית.
מאז 2017 דניאל בולנס

Daniel Bolens

נשיא לשעבר של הפדרציה השווייצרית של "זכות האדם".


מסדר זכות האדם בעולם כיום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום מסדר "זכות האדם – Le Droit Humain" מונה כ־850 לשכות סימבוליות (של שלוש הדרגות הראשונות) ב-60 מדינות.

  • באירופה

צרפת, בלגיה (אורכב 11.06.2020 בארכיון Wayback Machine), אוסטריה, בריטניה, שווייץ, לוקסמבורג, הולנד, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, פינלנד, איסלנד, איטליה, ספרד, פורטוגל, יוון, קפריסין (ניקוסיה), בולגריה, קרואטיה, אסטוניה, סלובקיה, ליטא, צ'כיה, הונגריה, פולין, גרמניה, רומניה, רוסיה, אוקראינה.

• באמריקה:

קנדה (מונטריאול, קוויבק, שרברוק, טורונטו), ארצות הברית, מקסיקו, גוואדלופ, מרטיניק, גיאנה, ברזיל, ארגנטינה, צ'ילה (סנטיאגו, ולפראיסו), קולומביה, פרגוואי, פרו, אורוגוואי, ונצואלה.

• באסיה-אוקיאניה:

לבנון, ישראל, יפן; אוסטרליה (בריסביין, חוף הזהב, סידני, מלבורן, דיילספורד, אדלייד), קלדוניה החדשה, טהיטי;

• באפריקה:

בורקינה פאסו, קמרון (דואלה, יונדה), בנין (קוטונו), גינאה, רואנדה, סנגל (דקאר), קונגו, חוף השנהב, מרוקו (ראבט), ניגריה, צ'אד, טוגו, דרום אפריקה (קייפטאון, דרבן, יוהנסבורג, פרטוריה), ראוניון, מדגסקר, מאלי, מאוריציוס, ניגריה, רפובליקת קונגו, סנגל, תוניסיה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אתר האינטרנט הרשמי של המסדר הבין לאומי לבנייה-חופשית מעורבת לגברים ונשים (בצרפתית, באנגלית ובספרדית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ החוקה בינלאומית של המסדר הבינלאומי לגברים ולנשים "זכות האדם" Le Droit Humain (מאי 2017), סעיף 1.
  2. ^ חוקת המסדר, סעיף 3 שם.
  3. ^ חוקת המסדר, סעיף 4 שם
  4. ^ חוקת המסדר סעיף 4 שם.
  5. ^ https://ledroithumain.international/organization/?lang=en
  6. ^ חוקת המסדר, סעיף 1.