המפלגה העממית הצרפתית
![]() | |
מדינה |
צרפת ![]() |
---|---|
תקופת הפעילות |
28 ביוני 1936 – 1945 (כ־8 שנים) ![]() |
אידאולוגיות | אנטישמיות, פשיזם צרפתי, אנטי קומוניזם, קורפורטיזם |
מטה |
פריז ![]() |
מיקום במפה הפוליטית | ימין רדיקלי |
צבעים רשמיים | כחול, אדום, לבן |
![]() ![]() |

המפלגה העממית הצרפתית (בצרפתית: Le Parti Populaire Français או P.P.F) הייתה מפלגה צרפתית ימנית קיצונית בסגנון פאשיסטי שנוסדה ב-28 ביוני 1936 בפרבר של פריז, "סן דני", על ידי ז'אק דוריו.
הגרעין המייסד של המפלגה כלל קומוניסטים לשעבר שהתנגדו לחזית העממית והתרחקו מהמרקסיזם, פעילים של איגודים מקצועיים, ויוצאי קבוצות ימניות לאומניות כמו "סולידריות צרפתית" (Solidarité Française) ו"הפעולה הצרפתית" (Action Française) הוותיקה.
בימי מלחמת העולם השנייה נמנו חברי מפלגה זו עם התומכים העיקריים בשיתוף הפעולה עם הכובש הנאצי ועם אושיות המשטר בווישי. מנהיגי המפלגה העממית הצרפתית ופעיליה השתתפו בהתלהבות ברדיפות נגד היהודים בצרפת וביישום התוכניות להשמדתם, וחלקם התגייסו כמתנדבים למאמץ המלחמתי הגרמני בחזית נגד ברית המועצות.
כסמל המפלגה נבחר "הצלב הקלטי".
מתולדותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המפלגה התחזקה בין 1936–1937 הודות להתגברות האנטי קומוניזם. ב-1937 דוריו ניסה להציג עצמו כמנהיג לאומני מוביל בהקמת חזית של חירות כדי לבלום את החזית העממית, עם המפלגה הרפובליקנית הלאומית-חברתית, בראשותו של פייר טטנז'ה (גלגול של הארגון "הנוער הצרפתי" שהתפרק אף הוא ביוני 1936), עם מפלגת האיכרים החקלאית של פלראן אגריקולה ועם הפדרציה הרפובליקנית, אחת משתי מפלגות הימין הגדולות ב-אותה תקופה.
המפלגה העממית מומנה על ידי תאגידים גדולים, הגם שהרכב חבריה התבסס בעיקר על מגויסים ממעמד הפועלים. חרף הרטוריקה האנטיקפיטליסטית שלה, מדיניותה הכלכלית לא דרשה הלאמה של החברות הפרטיות, ונטתה יותר לקורפורטיזם מתון.[1] אף שהמפלגה העממית הצרפתית נמנעה מלהכריז על עצמה כ"פשיסטית", היא הלכה ואימצה במפגנים ובמצעדים שלה יותר ויותר סמלים ומנהגים מהרפרטואר הפשיסטי. ה-PPF הטיפה ליצירת "אדם חדש" ו"אירופה חדשה", מבלי לציין את הצורך של צרפת בהתפשטות טריטוריאלית. דוריו ביקש להשתמש במפלגה כדי לקבע את מעמדו כמנהיג-על לאומי, המוביל תנועה עממית לאומית רחבה ביותר.
ב-1938 נמנעה עדיין מנהיגות ה-PPF מלשרבב את נושא היהודים והאנטישמיות למצעה ולהשקפת העולם שהפיצה, והסבירה שעל סדר יומה דברים חשובים יותר מאשר לתקוף את היהודים, ובוודאי שלא להגן עליהם. ב-1938 פוסטר תעמולה של ה-PPF קרא לתומכיה להמשיך ב"מאבק לפירוק המפלגה הקומוניסטית".
אחרי פלישת הגרמנים לצרפת ב-1940, התקרבה המפלגה העממית מבחינה אידאולוגית להשקפה הנציונאל סוציאליסטית (הנאצית). ז'אק דוריו ומפלגת ה-PPF הפכו למשתף הפעולה הראשון במעלה בצרפת הכבושה שתמכו בגירוש יהודי צרפת; המפלגה הקימה ארגון מתנדבים שמטרתם להתגייס למאמץ המלחמה הנאצי בחזית הסובייטית. אחרי 1942 נציגי המפלגה העממית הצרפתית (ה-PPF) עמדו בראש הממשל האזרחי הצרפתי בתוניסיה, שהייתה תחת כיבוש גרמני. אחרי שחרור צרפת בידי בעלות הברית המערביות, ז'אק דוריו וחלק מחסידיו נמלטו לעיר סיגמרינגן בגרמניה, בה הקימו בינואר 1945 בסיוע האס.אס את ועד השחרור הצרפתי שמטרתו לארגן מלחמת גרילה בצרפת המשוחררת. מותו של דוריו בהפגזה אווירית של בעלות הברית ב-22 בפברואר 1945 סימן את קץ המפלגה העממית הצרפתית. ה-PPF פורק רשמית בצרפת ב-8 בספטמבר 1944, לפי הצו מה-9 באוגוסט אותה שנה: "בנוגע להחזרת החוקיות הרפובליקנית בשטח היבשתי של צרפת" [2][3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]J.P.Brunet Un fascisme français : le Parti populaire français de Doriot (1936-1939) dans la Revue française de science politique 1983 33:2 p.255-290 (ז'.פ.ברונה - פאשיזם צרפתי:המפלגה העממית הצרפתית של דוריו (1939-1936))
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ J.P.Brunet 1983
- ^ L.de Boissieu
- ^ הצו מ-9 באוגוסט 1944 בנוגע להחזרת החוקיות הרפובליקנית בצרפת היבשתית