המצור על ליל (1792)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המצור על ליל
"המצור על ליל", ציור של לואי ז'וזף ואטו
"המצור על ליל", ציור של לואי ז'וזף ואטו
מערכה: המערכה בארצות השפלה וצפון צרפת במלחמות המהפכה הצרפתית
מלחמה: הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, כחלק ממלחמות המהפכה הצרפתית
תאריכי הסכסוך 25 בספטמבר 1792 – 8 באוקטובר 1792 (14 ימים)
קרב לפני קרב ואלמי
קרב אחרי

הקרב על ניס

המצור על מיינץ (1792)
מקום ליל, נור (מחוז), צרפת
קואורדינטות 50°38′14″N 3°03′48″E / 50.6372°N 3.06333°E / 50.6372; 3.06333
תוצאה ניצחון צרפתי
הצדדים הלוחמים

האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושה,
ממלכת הבסבורגממלכת הבסבורג ממלכת הבסבורג

צרפת צרפת צרפת
מורדים בלגיים

מפקדים

אלברט קזימיר, דוכס טשן

ז'אן בטיסט אנדרה רואו דה לה בונרי

כוחות

13,800 חיילים, 52 תותחים

10,000–25,000

אבדות

43 מתים, 161 פצועים.
20 תותחים שאבדו

100–200

מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המצור על ליל (25 בספטמבר – 8 באוקטובר 1792) היה מצור על ארמיית צבא צרפתי רפובליקני בפיקודה של ז'אן-בטיסט אנדרה רואו דה לי. את המצור הוביל הצבא האוסטרי, בפיקודו של הדוכס אלברט מסקסה-טשן. למרות שהעיר הופצצה בלא הפסק, הצרפתים עמדו בהצלחה במתקפה האוסטרית והדפו אותם. מכיוון שהאוסטרים לא הצליחו לצור את העיר לחלוטין, הצליחו הצרפתים לשלוח תגבורת וסיוע לעיר. לאחר החדשות על הניצחון הצרפתי על הפרוסים בקרב ואלמי, החליט אלברט הסיג את חייליו ותותחי המצור שלו, והמצור הוסר. הקרב הבא היה בז'מפ בנובמבר. אנדרטת עמוד האלה הושלמה בשנת 1845 כדי להנציח את המצור.

ביצורי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שממלכת צרפת כבשה את ליל ב-1668, הורה המהנדס הצבאי המפורסם סבסטיאן לה פרסטר דה וובאן לשפר את הגנתה. המצודה בעלת חמש צלעות נבנתה בין השנים 1668 ו-1672 בעלות של 1,500,000 פלורינים והתוצאה, כונתה "מלכת המצודות" בשל גודלה המרשים. המצודה הייתה מוקפת ביצות, למעט קטע קטן שחיבר בין העיר למבצר, והיה מוגן בשתי תעלות. בשנת 1670 נהרסו חלקים מהחומות הישנות כדי לפנות מקום לביצורים חדשים. כשהעבודה הסתיימה, ליל הייתה מוגנת על ידי 16 מגננים. ההערכות היו, ש-12,000 חיילים לפחות נדרשו להגן על הביצורים העצומים. המצור שנמשך ארבעה חודשים על ליל ב-1708 הסתיים בכניעת העיר לנסיך יוג'ין מסבויה ולג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו, כאשר אבק השריפה של חיל המצב של לואי פרנסואה, הדוכס דה בופלר, אזל. [1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באוגוסט 1792, עזב גילברט דו מוטייר, מרקיז דה לה פאייט את פיקודו בצבא הצפון וערק לשטח האויב עם 22 עמיתים. ב-17 באוגוסט דרשה האספה המחוקקת הצרפתית שהולכת וגדלה להקצין מלה פאייט להתייצב בפריז לחקירה וב-19 הוא הואשם בבגידה במולדת. הפרוסים והאוסטרים, לא מבינים את רצונות הצרפתים לערוף את ראשו, כלאו את לה פאייט עד 1797. [2] המחליף שלו בפיקוד הצבא הצרפתי היה שארל פרנסואה דומוריז. [3] דומוריז תכנן פלישה מיידית להולנד האוסטרית, אך המציאות אילצה אותו עד מהרה לעצור את התוכנית הזו. ב-24 באוגוסט, פרנסואה ג'וזף וסטרמן, הגיע למפקדה עם החדשות שלונגווי נפלה לקואליציה יום קודם לכן בשל הגנה חלשה. לאחר שקרא לאן פרנסואה אוגוסטין דה לה בורדונה מהפיקוד על ליל בפקודה להנהיג את האגף הצפוני של "צבא הצפון", דומוריז יצא דרומה עם עוזרו, ז'אק מקדונלד (לימים יהפוך הוא למרשל על ידי נפוליאון). [4]

קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל, עמד בראש 42,000 פרוסים ונתמך מימינו על ידי פרנסואה סבסטיאן שארל ז'וזף דה קרויה, רוזן קלרפייט עם 15,000 אוסטרים ומשמאלו על ידי פרידריך וילהלם, נסיך הוהנלוהה-קירשברג עם 14,000 אוסטרים. כוחות הקואליציה הפציצו את לונגווי לכניעה ואז זכו לניצחון מהיר בקרב ורדן ב-2 בספטמבר. לבסוף הבין דומוריז שהדוקס מבראונשווייג עשוי להגיע לפריז והצעיד את חייליו הזמינים לגראנדפרה כדי לעמוד בדרכו של הדוקס. הוא גם הורה לפייר דה רואל, המרקיז דה ברנונוויל להצטרף אליו עם 10,000 חיילים ובלייז דובאל להביא עוד 3,050. [5] קרב ואלמי, שהיה ניצחון צרפתי מוחץ, התרחש ב-20 בספטמבר, ולאחר מכן נסוג הדוקס וכל צבאו מצרפת. [6]

עם דומוריז נעדר, לצרפתים היו רק 6,000 חיילים תחת רנה ג'וזף לנואה כדי להגן על מובוז'. באותו מקום התרכזו כ-4,000 חיילים בראשות ז'אק אנרי מורטון שאברילאנט הפרוסים בין ברויל-סן-אמנד, סן-אמנד, - ועוד כמה כפרים סמוכים, שמנו עוד 4,000-5,000 איש. הדוכס אלברט מסקסה-טשכן החליט להסיט את הכוח הצרפתי הרחק מהפלישה של הדוקס, ופתח במתקפה במקום שונה על ידי שיגור התקפות על האויבים בפתאומיות. סקסה-טשכן הנהיג 51 גדודי חי"ר ו-40 יחידות פרשים. ב-3 בספטמבר [7] אנטון שטראי איים על פיליפוויל בעוד יוהאן פיטר בולייה איים על קווייביין. כאשר מקסימיליאן אנטון קארל, הרוזן ביילט דה לאטור התקדם מטורנה בדרך לליל ב-5 בספטמבר, הצבא הצרפתי באזור החליט לנטוש את מיקומם הנוכחי והתמקמו מאחורי נהר סקארפ. גנרל לאטור רדף והסתער על הצרפתים ב-Mortagne-du-Nord, והנחיל הפסד כבד עליהם. החיילים המובסים ניסו לעשות לינץ' במפקדם, אך הפעולה נמנעה בזכות דיפלומטיה. [8] מאוחר יותר התלונן המפקד מורטון (אחראי הצבא והאדם שניצל מלינץ') שרבים מחייליו היו בלתי ניתנים לשליטה והשתכרו או בזזו בתים.

המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשראה את הבהלה שגרמו התקפותיו, החליט סקסה-טשכן להטיל מצור על ליל. ב-16 בספטמבר, הוא הוסיף חיילים מהדיוויזיה של בולייה במונס לדיוויזיה של לאטור מטורנה, והעלה את הסכום הכולל לכ-15,000 איש ו-50 תותחים. ליל הייתה אחת המבצרים החזקים ביותר, ושימשה כמחסום הגנה, בה שהו חיל מצב מצויד היטב של 3,000 חיילי רגלים רגילים בפיקודו של ז'אן בטיסט אנדרה רואו דה לה בונרי. המגינים תוגברו במהירות לכוח של 10,000 איש. המאמץ האוסטרי נפגע בשל העובדה שהמצור שלהם היה קטן מדי וצבאם חלש מכדי להקיף את ליל לחלוטין. כתוצאה מכך, הצליחו הצרפתים להביא תגבורת ללא מפריע. [8]

חטיבות דלי האזרח בזמן ההפצצה.

ב-24 בספטמבר החלו האוסטרים לדחוף את הצרפתים מביצורי ליל והחלו לחפור תעלות באותו לילה. התעלה הראשונה הונחה על הכביש הראשי לטורנה וחמש סוללות עם סך של 30 כלי ארטילריה היו הקיפו אותה. לאחר שדחה את זימונו של סקסה-טשכן להיכנע, הצבא הצרפתי הנמרץ יצא לגיחות מדי לילה, אך לא הצליח לעצור את ההתקדמות בעבודות המצור האוסטרי. ב-29 בספטמבר, הארטילריה האוסטריות פתחו בהפצצה הרסנית על ליל עם עם ירי פגזים בלתי נפסק. בעיר הוצתו שריפות אך האש כובתה במהרה, ואסון נמנע. תותחי הצרפתים השיבו אש כבדה על האש האוסטרית. [8]

עד מהרה תוגבר רואו ל-25,000 איש, כוח שגבר על מספר הנצורים במידה ניכרת. ב-3 באוקטובר החלה ההפצצה האוסטרית להתמעט באופן ניכר. ב-4 באוקטובר הופיעה אשתו של סקסה-טשן, מריה כריסטינה, דוכסית טשן [8] במחנה האוסטרי וההפצצה הוכפלה. בשלב זה, סקסה-טשן נהיה מודע לנסיגתו של הדוקס הפרוסי וכן למספר ההולך וגדל של חיילים צרפתים שבדרך אליו. ב-6 באוקטובר הוא הורה להסיר את תותחי המצור הכבדים מהסוללות. בשלב זה נורו 60,000 יריות ופגזים על ליל. האוסטרים פינו את השוחות ב-8 באוקטובר ונסוגו כמעט ללא הפרעה. תושבי ליל יצאו מעירם ובזעם על החורבן הרסו את עבודות המצור האוסטריות. הניצחון נחגג ברחבי צרפת וגרם לגברים רבים להתגייס לצבאות. [9]

הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Painting shows a man in an 18th-century white wig, gesturing at a distant battle with his right hand while his left hand rests on a map table. He wears a white military coat with dark blue cuffs and a sash across his right shoulder.
דוכס סקסה-טשכן

חיל המצב של גנרל רואו מנה 10,000 איש, והורכב משני גדודים, שלושה גדודי המשמר הלאומי ורגימנט הפרשים השלישי והשישי. תגבורת נוספת הגיעה לעיר במהלך המצור. [10] מאז קיץ 1792, שארל פרנסואה דוהוקס היה מפקד ליל, אך הוא קיבל פקודה לקחת אחריות על מחנה סויסון, רגע לפני תחילת המצור. למרות זאת, הוא חזר לליל ב-23 בספטמבר כדי לקבל את הפיקוד, אך כמה ימים לאחר מכן הוא הושעה והורה להתייצב בפריז. במקום זאת, הוא נשאר בליל במהלך המצור, ולא הגיע לפריז עד 10 באוקטובר. הוא הותקף בכתבות בעיתונים אך הגן על עצמו בטענה שעזיבה של ליל במהלך המצור הייתה פחדנית. [11]

האוסטרים צררו על ליל עם 13,800 חיילים, שש פלוגות ו-18 יחידות פרשים. עוד בדרך היו 52 תותחים, הוביצרים ומרגמות. האוסטרים ארגנו את צבאם לשלוש דיוויזיות בפיקודו של לאטור, הדוכס פרדיננד פרדריק אוגוסטוס מווירטמברג ובוליו, כל אחת עם בריגדה אחת. בדיוויזיה של לאטור הייתה החטיבה של פרנץ קסבר פון וונקהיים, שכללה את גדודי הגרנדירים "ליובן" ו-"רוסו" ושני גדודי "סטאראי". הדיוויזיה של וירטמברג שלטה על הבריגדה של "סטאראי", גדוד 9 ו-2, הדיוויזיה של בולייה ניהלה את החטיבה של קארל פון בילה. גדוד חי"ר 57 וארבע פלוגות של אודונל פרייקורפס. לואי-פרנסואה, הוביל חטיבת פרשים עם שתי יחידות של הוסרים. ושבע טייסות של "לאטור-Chevau-légers". צ'ארלס יוג'ין, נסיך למבסק הוביל חטיבה שנייה של פרשים שכללה שתי חטיבות של הוסרים. בנוסף, קרל פרידריך פון לינדנאו פיקד על פלוגה אחת כל אחת של חבלנים, כדי לסכל את שבירת המצור בכל מחיר. יחידה אחת וחצי גדוד אינם מובאים בחשבון ברשימה. [10]

אלכסנדר דיומא (1762-1806)

באפריל וביוני 1791, הפרלמנט הצרפתי גייס (400,000) מתנדבים מכל המשמר הלאומי הצרפתי עבור צבא המהפכה הצרפתית. שבלייה דה סן ז'ורז' מונה למפקדם. [12] סנט ז'ורז' פיקד על פלוגת המתנדבים שהחזיקה בקו בבייסי ליד הגבול הבלגי-צרפתי. ב-7 בספטמבר 1792 הקים הפרלמנט חיל פרשים קל המורכב ממתנדבים מאיי הקרייבים ומאפריקה. שמו היה " Legion franche de cavalerie des Américains et du Midi ", אך הוא מכונה לעיתים קרובות " לגיון סנט ג'ורג ".[13] הוא תואר כ-"חידה הצבאית הראשונה שאינה לבנה" (באירופה). [14] הלגיון שהוצב בליל כלל 7 פלוגות, מהן רק אחת הורכבה מגברים שאינם לבנים, והשאר היו אירופיים.[15][16][17] סנט ז'ורז' מונה לקולונל בספטמבר 1972; אלכסנדר דיומא היה אחד הקצינים שלו.

Photo of a statue of a crowned woman wearing a classic Grecian gown. She holds a scepter in her right hand and points down with her left.
טור האלה

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור אחד העריך את אבדות הצבא הצרפתי כ-100–200 הרוגים ופצועים. האוסטרים דיווחו על 43 הרוגים ו-161 פצועים ו-20 תותחי מצור נשרפו או הפכו לבלתי שמישים מירי מתמשך. לאוסטרים באמת לא היה סיכוי לכבוש מבצר כה חזק. [10] גנרל רואו דיווח לפרלמט הצרפתי שרבע מהבתים בליל נשרפו. טענות נוספות היו כי 500 בתים נהרסו ועוד 2,000 ניזוקו, ושכנסיית סנט אטיין נהרסה.

עם הפרוסים בנסיגה מלאה, דומוריז שם לב שהכוחות הגדולים שהתאספו כדי להגן על ליל יכולים לשמש כעת לפרויקט הגרנדיוזי שלו, לפלוש לבלגיה. הוא השיג רשות מהממשלה הצרפתית לבצע את המתקפה שלו ועד מהרה אסף 80,000-100,000 חיילים והחל לתכן. האוסטרים והפרוסים, כעת עמדו בפני מצב מסוכן מאוד. [9] הפעולה הגדולה הבאה הייתה קרב ז'מפ ב-6 בנובמבר 1792. [18]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Banat, Gabriel (2006). The Chevalier de Saint-Georges: Virtuoso of the Sword and the Bow. Hillsdale, New York: Pendragon Press. ISBN 978-1-57647-109-8. OCLC 63703876.
  • Cust, Edward (1859). "Annals of the Wars: 1783–1795". נבדק ב-15 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  • Germani, Ian (1994). "Representations of the Republic at War: Lille and Toulon, 1792–1793". Canadian Journal of History.
  • Goode, Dominic (2004). "Lille". fortified-places.com. אורכב מ-המקור ב-2016-02-29. נבדק ב-2015-08-23.
  • Phipps, Ramsay Weston (2011). The Armies of the First French Republic: The Armée du Nord. Vol. 1. USA: Pickle Partners Publishing. ISBN 978-1-908692-24-5.
  • Smith, Digby (1998). The Napoleonic Wars Data Book. London: Greenhill. ISBN 1-85367-276-9.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המצור על ליל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Goode 2004.
  2. ^ Phipps 2011, pp. 106–107.
  3. ^ Phipps 2011, p. 109.
  4. ^ Phipps 2011, p. 111.
  5. ^ Phipps 2011, p. 117–119.
  6. ^ Smith 1998, pp. 26–27.
  7. ^ Cust 1859, p. 103.
  8. ^ 1 2 3 4 Cust 1859, p. 104.
  9. ^ 1 2 Cust 1859, p. 105.
  10. ^ 1 2 3 Smith 1998, pp. 27–28.
  11. ^ Germani 1994.
  12. ^ Banat 2006, p. 364-365, 368, 370, 374, 500-501.
  13. ^ "La légion de Saint-George, une histoire très noire". 16 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Banat 2006, p. 372-373, 379-380, 382-383.
  15. ^ "1789-1815 Hussards de Saint-Georges". www.1789-1815.com. נבדק ב-2022-01-09.
  16. ^ Descaves, P. "Extrait de l'historique du 13e Chasseurs et des Chasseurs à cheval de la Garde" (PDF). Ancestramil. נבדק ב-9 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Detaille, p. 93
  18. ^ Smith 1998, pp. 30–31.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המצור_על_ליל_(1792)&oldid=37791829"