קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל

קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל
Karl Wilhelm Ferdinand, Herzog von Braunschweig-Lüneburg und Fürst von Braunschweig-Wolfenbüttel
	קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל
לידה	9 באוקטובר 1735; וולפנביטל, נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל
פטירה	10 בנובמבר 1806 (בגיל 71); אוטנזן, דוכסות הולשטיין
שם מלא	קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-לינבורג ונסיך בראונשווייג-וולפנביטל
מדינה	גרמניה
מקום קבורה	קתדרלת בראונשווייג
בת זוג	אוגוסטה, נסיכת בריטניה
שושלת בית ולף
תואר	דוכס בראונשווייג-לינבורג
אב	קרל הראשון, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל
אם	פיליפינה שרלוטה, נסיכת פרוסיה
צאצאים	ראו בהמשך
	26 במרץ 1780 – 10 בנובמבר 1806; (26 שנים)
	→ קרל הראשון, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל ←
פרסים והוקרה
	עמית החברה המלכותית; עיטור אנדריי הקדוש; אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש; מסדר הבירית ;
חתימה

קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג (בגרמנית: Karl Wilhelm Ferdinand von Braunschweig;‏ 9 באוקטובר 1735 – 10 בנובמבר 1806), היה דוכס בראונשווייג, שימש כפילדמרשל בצבא הפרוסי בתחילה בצבאו של פרידריך הגדול ולאחר מכן במהלך המלחמות הנפוליאוניות. נפצע ומאוחר יותר מת מפצעיו במהלך קרב ינה-אאורשטדט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל וילהלם פרדיננד נולד בשנת 1735, בעיר וולפנביטל שבדוכסות בראונשווייג (ברונסוויק בסקסונית ובשפות אחרות; בימינו בגרמניה). אביו היה קרל הראשון, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל, ואמו הייתה פיליפינה שרלוטה, נסיכת פרוסיה בתו של פרידריך וילהלם הראשון, מלך פרוסיה, ואחותו של פרידריך הגדול. הוא זכה בילדותו לחינוך מעולה ממיטב המורים שאביו שכר עבורו, וביקר בצעירותו בהולנד צרפת ונסיכויות גרמניות שונות. הוא התגייס לצבא הפרוסי, ולחם תחת פיקודו של דודו פרידריך הגדול במלחמת שבע השנים. הוא נהנה מאוד מהשירות בצבא הפרוסי, וסירב לעזוב אותו אף כשאביו הורה לו לעשות זאת. דודו גאל אותו מהדילמה בכך ש"סילק" אותו מהצבא.

בינואר 1764, הוא נישא לאוגוסטה, נסיכת בריטניה. אחותו הצעירה של ג'ורג' השלישי, מלך בריטניה. מערכת היחסים ביניהם הייתה מבוססת על כבוד והערכה, אולם קרל וילהלם רכש לו מספר פילגשים במהלך חייו. בשנת 1780, נפטר אביו והוא ירש אותו כדוכס בראונשווייג. את בתו, קרולינה מבראונשווייג-וולפנביטל, השיא לג'ורג' הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת. הוא נודע כשליט נאור שתמך במדע ובאומנות. הוא נודע בין היתר כפטרונם של קרל פרידריך גאוס, והטנור קרל מלכיור יאקוב מולטקה (Karl Melchior Jakob Moltke). בשנת 1787 הועלה לדרגת פילדמרשל בצבא הפרוסי. עוד באותה שנה הוביל צבא פרוסי שפלש להולנד, בהזמנת וילם החמישי, נסיך אורנז', כדי למנוע מלחמת אזרחים.

בקיץ 1792, פיקד הדוכס על כוח פרוסי-אוסטרי שפלש לצרפת לאחר שזו הכריזה מלחמה על אוסטריה. ב-25 ביולי הוציא הדוכס הכרזה שהבטיחה לאוכלוסייה הצרפתית כי לא תיפגע כל עוד לא יאונה רע ללואי השישה עשר, מלך צרפת ולמשפחה המלכותית, שהיו עצורים בפועל מאז ניסיונם להימלט מפריז כשנה קודם; אך אם יורע להם, נשבע לטבוח בתושבי הבירה ולשרוף אותה. "הצהרת ברונסוויק", כפי שנודעה, ניזומה בעידודם של הפליטים המלוכנים הצרפתים בצבאו. היא ליבתה את רגשות תושבי פריז ותרמה לרדיקליזציה של המהפכה הצרפתית. היא הייתה אחד הגורמים הישירים להפיכת ה-10 באוגוסט 1792.

הכוח הפולש נכנס לצרפת מצפון-מזרח, תפס את לונגוי ב-23 באוגוסט, התקדם לעבר ורדן ותפס גם אותה ב-2 בספטמבר, בדרכו לפריז. מוורדן נע הכוח לעבר אזור הדפיל (Defile) הסמוך ליער ארגון. המפקד הצרפתי שארל פרנסואה דומורייה אימן בינתיים מגויסים חדשים, וביצע התקפות נקודתיות באזור ולנסיין שבצפון, כהכנה לפלישה לארצות השפלה האוסטריות (בלגיה של ימינו). לנוכח ההתקדמות הפרוסית-אוסטרית, החלו כוחותיו של דומורייה לנוע דרומה לקראת עימות עם הכוח הפולש על הדרך שמוורדן לפריז. דומורייה זימן את צבאו של הגנרל הצרפתי השני פרנסואה כריסטוף דה קלרמן, שהתקדם באיטיות וחבר אל צבאו של דומורייה ב-19 בספטמבר. יום לאחר פתחו הצרפתים בהתקפה שהתפתחה לקרב ואלמי. הקרב הסתיים בניצחון צרפתי, וקרל וילהלם נסוג מצרפת.

הוא פיקד על הצבא הפרוסי במהלך מלחמת הקואליציה השלישית, אף על פי שפרוסיה לא התערבה בלחימה בפועל. הוא גם הוביל משלחת דיפלומטית אל סנט פטרבורג. בתחילת מלחמת הקואליציה הרביעית, ניתן לו לפקד על הצבא הפרוסי בשל ניסיונו הרב. ב-14 באוקטובר 1806 התעמת הכוח שבפיקודו בכוח הצרפתי של נפוליאון בונפרטה, באזור העיר אאורשטט. העימות התפתח לקרב שכונה קרב ינה-אאורשטדט, ועם תחילתו פגע כדור בין עיניו של קרל וילהלם, מה שתרם באופן משמעותי לתבוסה הפרוסית המוחצת בקרב זה. הוא נישא משדה הקרב על גבי אלונקה ומת לבסוף מפצעיו בהמבורג.