המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מנוסח ככתבת תדמית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

המרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת הוא מוסד של משרד הבריאות, הפועל מכוח "החוק לפיצוי נפגעי הגזזת" התשנ"ד 1994[1]. המרכז מטפל בתביעות ופניות המוגשות להסדרת הפיצוי הכספי המגיע לחולי גזזת בשל טיפולים רפואיים כושלים בעזרת הקרנות. הפיצוי עצמו משולם באמצעות המוסד לביטוח לאומי. המרכז פועל בשיתוף פעולה עם צוותים מחקריים אשר מסייעים בעדכון נתונים רפואיים ומידע היסטורי. המרכז משתתף גם במחקר ההיסטורי עצמו ובהגברת מודעות הציבור לזכויותיו בנושא פיצויי טיפולי גזזת.

המרכז ממוקם במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר, ברמת גן. מנהלו הראשון של המרכז היה אלי שחר (2015-1995). עם פרישתו, מונה לניהול המרכז יניב תייר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השמונים, בעקבות פעילות חברתית ופרסומים בתקשורת, פרצה לתודעת הציבור הישראלי המודעות על השלכות הטיפול בהקרנות על חולי גזזת אשר טופלו באמצעות קרינה רנטגנית וטיפולים נוספים. הטיפול בגזזת באמצעות קרינת רנטגן נחשב עד לשנות השישים של המאה העשרים, בעולם ובישראל, לטיפול המיטבי במחלה. בישראל, העלתה פרשת הטיפול בגזזת גם סוגיות חברתיות הנוגעות לאוכלוסיית היעד והתנהלות המדינה.

בשנת 1992 החל ח"כ עמיר פרץ (יו"ר ועדת העבודה והרווחה דאז) בשיתוף עם פרופ' ברוך מודן ז"ל בקידום הצעת חוק פרטית אשר תפצה כספית את מטופלי הגזזת. לאחר שנתיים של דיונים בכנסת, התקבל ביולי 1994 "החוק לפיצוי נפגעי הגזזת תשנ"ד-1994" אשר נכנס לתוקפו בינואר 1995.

מטרת החוק היא לפצות את מי שניתנו לו טיפולים בהקרנה לצורך ריפוי מחלת הגזזת או לשם מניעתה בתקופה שבין 1 בינואר 1946 ועד 31 בדצמבר 1960 על ידי המדינה, הסוכנות היהודית, קופת החולים, ההסתדרות מדיצינית הדסה או מטעמם, בין אם ניתנו בישראל ובין אם ניתנו מחוץ לישראל כחלק מההכנות לעליה לישראל ועקב כך לקו באחת המחלות המנויות בתוספת לחוק.

פעילות המרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפועל יוצא של החוק, המרכז לפיצוי בנפגעי הגזזת החל לפעול במקביל לכניסת החוק לתוקף. בתהליך הגשת בקשה לפיצויים, הבקשה נידונה בפני ועדת מומחים המונה יו"ר שופט או שופט בדימוס ושני רופאים מומחים, הקובעת על סמך ראיות האם הפונים הוקרנו בעבר לגזזת. את התביעות רשאים להגיש הנפגעים עצמם וכן שארים שהם ילדים מתחת לגיל 18 (לרבות ילד חורג או מאומץ) ובני זוג של נפגעים בזמן פטירתם שלא נישאו בהמשך מחדש.

היה והפונים הוכרו על ידי הוועדה, הם מופנים לוועדה רפואית המונה שלושה רופאים מומחים ו/או ארבעה רופאים, הבוחנת האם חלה התובע/ת באחת המחלות המנויות בתוספת לחוק לצורך מתן פיצויים.

רשימת המחלות המקנות פיצויים לפי חוק הגזזת כוללת: גידול ממאיר ראשוני כלשהו באזור הראש והצוואר- לרבות גידולי מוח, גידולי גולגולת, גידולים בבלוטות הרוק, גידולים בבלוטת התריס, גידולי עור כגון מלנומה (Melanoma) באזור הראש והצוואר, גידולי מוח שפירים, סרטן הדם מסוג לוקמיה (Leukemia) וחוסר שיעור באזורי הצטלקות בעור הקרקפת. רשימה זו היא רשימה סגורה ואין להוסיף עליה בלא שעברה חקיקה בכנסת. הוועדה הרפואית והוועדה הרפואית לעררים אינן מוסמכות לדון במחלה שאיננה מנויה ולתת דרגת נכות עבורה.

עד לחודש דצמבר 2015 הוגשו למרכז הלאומי לפיצוי נפגעי גזזת 47,041 תביעות, ומתוכן הוכרו 26,415 אנשים שנפגעו מהטיפול. נכון לדצמבר 2015, הוכרו כ-500 איש שהגישו תביעות עם 100% נכות לצמיתות.

החוק לפיצוי נפגעי גזזת אינו מעניק פיצוי לעגמת נפש, אולם לנפגעים מוענק פיצוי באמצעות תקנה 34 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 הקובעת נכות נפשית, וכתוצאה מהחלטה זו, נכון לחודש דצמבר 2015 קיבלו 13,385 אנשים שהוכרו נפגעי הקרנות גם פיצוי עבור כאב וסבל באמצעות קביעת נכות נפשית.

גובה הפיצויים המשולמים על ידי המדינה לנפגעים תלוי בהיקף הנכות שנקבעה לנפגע על ידי ועדה רפואית, הבודקת את מצבו בהתאם לידוע אודות תופעות הלוואי של טיפולי ההקרנה.

מי שנקבעו לו אחוזי נכות רפואית בשיעור של 39%-5% יקבל מענק חד פעמי בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לו. מי שנקבעו לו מעל 40% נכות לצמיתות, יקבל מענק חד פעמי וקצבה חודשית בסכומים משתנים.

חשוב להדגיש כי המוסד לביטוח לאומי אחראי על ביצוע התשלומים (מענקים וקצבאות) לנפגעי הגזזת, הזכאים על-פי החוק, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו.

את חישוב סכומי הפיצויים ניתן לברר באתר המוסד לביטוח לאומי[2].

המכון פועל במספר מישורים:

  • מענה לפניות הציבור - המעוניינים להגיש תביעה להכרה כמוקרני הטיפול בגזזת, ו/או במידע כללי בנוגע לחוק, תהליך הגשת התביעה והפיצויים.
  • בדיקה במאגרים – במרכז מספר מאגרי שמות על בסיס מידע של אנשים שטופלו בהקרנות לגזזת.
  • איתור, רישום ותיעוד של מי שחלו בגזזת וקיבלו טיפול בהקרנה ובניית מאגרי מידע נעשים על ידי המרכז הלאומי לפיצויי נפגעי גזזת, בהתאם לסעיף 7 א' (1) בחוק.
  • הפעלת ועדות ופיקוח על איכות עבודתן -

ועדת מומחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדה משפטית רפואית ארצית שתכליתה לקבוע : "אם התובע קיבל טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת כמשמעו בחוק". בראשות הוועדה מכהן שופט בדימוס וחברים בה שני רופאים מומחים. מקום מושבה במתחם תל השומר בלבד.

במידה והתביעה נידחת יש אפשרות להגיש בקשה לדיון חוזר עם עדויות או ראיות חדשות בלבד.

ערר על החלטת ועדת המומחים ניתן להגיש גם לבית הדין האזורי לעבודה לאחר בקשה לדיון חוזר.

ועדה רפואית (דרג ראשון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ועדה שתכליתה לקבוע האם לקה התובע באחת המחלות המנויות בחוק ואת אחוזי הנכות בהתאם. בוועדה משתתפים שלושה - ארבעה רופאים מומחים בהתאם לצורך. מקום מושבה הוא בלשכות הבריאות המחוזיות: דרום (באר שבע), צפון (נצרת), חיפה. מרכז, תל אביב וירושלים היא ועדה משותפת ומקום מושבה במתחם תל השומר.

ערר על החלטת הוועדה הרפואית ניתן להגיש למרכז הלאומי לפיצויי נפגעי גזזת תוך 60 יום מהיום שבו התובע קיבל את החלטתה.

ועדה רפואית לערר (דרג עליון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי ועדה ארצית שתכליתה לדון בעררים המוגשים על ידי התובעים ו/או ב"כ שעברו ועדה רפואית בדרג הראשון. כמו כן, הוועדה דנה בערר המוגש על ידי רופא המרכז ו/או בתיקים המוחזרים מבתי הדין השונים. בוועדה משתתפים שלושה - ארבעה רופאים מומחים. מקום מושבה במתחם תל השומר בלבד.

ערר על החלטת הוועדה הרפואית לערר ניתן להגיש לבית הדין האזורי לעבודה.

ועדה רפואית להחמרה (דרג ראשון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשה להחמרה במצב רפואי ניתן להגיש רק לאחר 180 יום, מיום ההחלטה האחרונה בתיק.

זו ועדה שתכליתה לקבוע, בהתאם למסמכים רפואיים עדכניים המוגשים על ידי התובע או בא כוחו, האם קיימת החמרה במצבו הרפואי במחלות הכלולות בחוק.

במידה ויש הצדקה התובע יוזמן לוועדה רפואית בלשכת הבריאות באזור מגוריו. בוועדה יושבים שלושה - ארבעה רופאים.

במידה ואין הצדקה יש לתובע אפשרות להגיש בקשה להופיע בפני הוועדה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר רפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם לסעיף 7א׳ (2), (3), (4) לחוק, הוקם בשנת 2001 המכון הלאומי לחקר השלכות הטיפול בגזזת על שם פרופ׳ ברוך מודן. במסגרת מכון זה מתבצע המשך מחקר בתחום. בראש מכון המחקר עומדת פרופ' סיגל סדצקי בתוקף תפקידה כחוקרת הלאומית לנושא הגזזת. לתוצאות המחקרים השלכות חוקיות בעדכון רשימת המחלות המזכות בפיצוי במסגרת החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד, 1994. בנוסף, תוצאות המחקרים מהווים בסיס להתוויות הנחיות למעקב וטיפול באוכלוסיית המוקרנים, כמתחייב בחוק[3].

מחקר היסטורי-חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הוקמה במרכז הלאומי לפיצוי נפגעי הגזזת יחידה למחקר היסטורי חברתי בנושא הגזזת בשיתוף מכון גרטנר לאפידמיולוגיה וחקר מדיניות בריאות, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר. בראש היחידה עומדת פרופ' שפרה שורץ. יחידת המחקר בוחנת את הטיפול בגזזת החל משנת 1925 ואילך מנקודת מבט היסטורית, חברתית ומשפטית. עבודתה נעשית בשיתוף חוקרים מתחום היסטוריה של הרפואה מישראל והעולם.

המחקר ההיסטורי בוחן את ההיסטוריה של הטיפול במחלה וכן מקומות הקרנה שונים ורופאים שטיפלו בגזזת מטעם מוסדות המדינה בארץ ובעולם. המחקר החברתי מתמקד בתפיסות חברתיות של המחלה בזמן הטיפול ועד ימינו אנו, הפעילות הפוליטית דרך הממשלה, הכנסת, תנועות ועמותות חברתיות. כמו כן עוסק בפרסום התקשורתי ובהשלכות סוציו-פסיכולוגיות של הטיפול בהקרנות לגזזת[4].

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכאות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז הלאומי לפיצויי נפגעי גזזת בשיתוף עם פרקליטות המדינה והפרקליטות במחוזות, מתמודד עם העתירות המוגשות לבתי המשפט ובתי הדין השונים ברחבי הארץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]