פרקליטות המדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל הפרקליטות

פרקליטות המדינה מייצגת את מדינת ישראל ואת רשויות השלטון בפני בתי המשפט ובתי הדין השונים, על כל ערכאותיהם. הפרקליטות היא חלק מהרשות המבצעת של מדינת ישראל, ופועלת ארגונית כחלק ממשרד המשפטים. בתחום אכיפת החוק הפלילי פועלת הפרקליטות באופן עצמאי ובלתי תלוי. מעמדה המיוחד של הפרקליטות כגוף האמון על ביצור שלטון החוק והמנהל התקין מוכר ומכובד על-ידי זרועות הממשל השונות בישראל.

בראש הפרקליטות עומד פרקליט המדינה, ולו ארבעה משנים - משנה לעניינים פליליים, משנה לעניינים אזרחיים, משנה לעניינים מיוחדים ומשנה לאכיפה כלכלית.

פרקליטות המדינה מורכבת מלשכה ראשית, ו-11 פרקליטויות מחוז ברחבי הארץ.

מחלקות הלשכה הראשית הן המופיעות ככלל בבית המשפט העליון ובבית הדין הארצי לעבודה, ופרקליטויות המחוז הן המופיעות בבתי משפט השלום והמחוזי, בבית המשפט לענייני משפחה, בבית הדין האזורי לעבודה, בטריבונאלים אחרים (כגון: ועדות שחרורים שמונו לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001) ובמקרים חריגים גם בערכאות אחרות: כבית המשפט לעניינים מקומיים, ההוצאה לפועל, או לבית הדין הרבני.

הפרקליטות מונה כ-1,300 עובדים: פרקליטים, מתמחים ועובדים מנהליים. ענייניה המנהליים מבוצעים ככלל באמצעות התשתית האדמיניסטרטיבית והלוגיסטית של משרד המשפטים.

תחומי הפעילות העיקריים של הפרקליטות (בלשכה הראשית ובמחוזות) הם: התחום הפלילי, התחום האזרחי, התחום החוקתי והמינהלי, התחום הכלכלי-פיסקאלי, תחום דיני עבודה והתחום הבינלאומי.

הפרקליטות כמאשימה במשפטים פליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרקליטות מייצגת את המדינה במשפטים פליליים מסוימים שהמדינה, כמדינה, היא צד להם. חוק העונשין ודינים פליליים נוספים כפקודת הסמים המסוכנים, קובעים איסורים פליליים, שהפרתם תביא להגשת כתב אישום מטעם המדינה כנגד המפר. הפרקליטות מייצגת את המדינה, היא המאשימה, במשפטים אלו. בעבר, היה המאשים במשפט הפלילי היועץ המשפטי לממשלה. מאז אמצע שנות השבעים המאשימה היא מדינת ישראל.

ישנם סוגי עבירות, כעבירות על חוקי התכנון והבנייה או עבירות על חוקי רישוי עסקים, או על דיני איכות הסביבה בהן מייצגים את המדינה תובעים מטעם רשויות מקומיות, או משרדי ממשלה מסוימים. תובעים אלו הם לרוב משרדי עורכי דין פרטיים, המקבלים הסמכה מאת היועץ המשפטי לממשלה. עבירות אלו הן לרוב עבירות קלות.

במקרים של עבירות קלות, הנידונות בבית משפט השלום, כעבירות תעבורה, עבירות סמים קלות, ושאר עבירות שהעונש עליהן אינו כבד, מטפלים תובעים משטרתיים, שאינם חלק מן הפרקליטות. תובעים אלו, שהם שוטרים, שאינם חייבים להיות עורכי דין (אך במקרים רבים הם אכן עורכי דין) הם בעלי הסמכה מאת מפכ"ל המשטרה, הדומה להסמכתם של הפרקליטים העובדים בפרקליטות המדינה.

לעתים, בעבירות מסוימות, מוסמך אף אדם פרטי להגיש כתב אישום, הקרוי "קובלנה פלילית".

בשאר המקרים מטפלת הפרקליטות. טיפולה של הפרקליטות בתיק מתחיל לעתים עוד בשלב בו אוספת המשטרה את הראיות נגד העבריין, בייעוץ וליווי תיק על מנת לוודא כי איסוף הראיות תקין, כי האזנות סתר, לדוגמה, מתבצעות באופן תקין, או כי צעדים מסוימים בחקירה, כגון הפעלת סוכן, או מתן מעמד עד מדינה הם חוקיים. לאחר מכן מטפלת הפרקליטות בענייני המעצר, ביצועו החוקי, הארכתו מעת לעת. בהמשך מוגש על ידי הפרקליטות כתב אישום, ומתנהל משפט, אותו מלווה הפרקליטות עד למתן גזר הדין. אם מוגש ערעור, מטפלת הפרקליטות אף בכך. בערעורים המוגשים לבית המשפט העליון מטפלת פרקליטות המדינה שמקום מושבה בירושלים. בערעורים אחרים מטפלים פרקליטי המחוזות. אם הורשע הנאשם בדין, ונגזרה עליו תקופת מאסר, מייצגת הפרקליטות את המדינה גם בפני ועדת השחרורים המחליטה על שחרורו במועד הקבוע לכך, או לפניו בשל התנהגות טובה, ובעתירות אסירים בפני בתי המשפט בהם מוגשות עתירות אלו, הנוגעות לתנאי המאסר, וזכויותיו של האסיר.

הפרקליטות כקובעת מדיניות אכיפת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד ממרכיבי עבודתו של פרקליט המדינה הוא הנחיית הפרקליטים העובדים בפרקליטות המדינה. הנחיות אלה, המגיעות בכתב ממנו אל פרקליטי המחוזות ומהם ליתר הפרקליטים, נאספות לקובצי הנחיות, ואלה מתווים את מדיניותה של הפרקליטות‏[1]. מכיוון שפרקליטות המדינה משמשת גורם מלווה ומייעץ למשטרת ישראל בפלילים (ראו בסעיף הקודם), משפיעות הנחיות פרקליט המדינה גם על מדיניות המשטרה.

דוגמה לקביעת מדיניות שכזו על ידי פרקליט המדינה היא הנחיה 2.5 של הפרקליטות, הקובעת את "מדיניות התביעה, בהעמדה לדין של עד תביעה ו/או מתלונן שחזר בו במשפט מעדותו במשטרה", ומיושמת על ידי המשטרה לפי ההוראה המעשית שמספרה 30.300.226.

דוגמה נוספת היא הנחיה מס' 14.13 – הקלטת חקירה על-ידי נחקר‏[2], ההופכת את היתר החוקי של אדם להקליט שיחה בה הוא משתתף, לאיסור כשמדובר בהקלטת חקירתו במשטרה‏[3], עקב הגדרת המעשה כמנוגד, לכאורה, לסעיף 3 לחוק האזנת סתר.

מבנה הפרקליטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין פרקליטות מחוז הצפון בנצרת עילית

פרקליטות המדינה מחולקת לשניים: פרקליטות המדינה הכללית, שמושבה בירושלים, והיא המייצגת בדרך-כלל את המדינה בפני בית המשפט העליון; ושמונה פרקליטויות מחוז הכפופות לה, והן המייצגות את המדינה ביתר בתי המשפט והערכאות האחרות ברחבי הארץ.

פרקליטויות המחוז הן: פרקליטות מחוז הצפון, פרקליטות מחוז חיפה (פלילי), פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), פרקליטות מחוז המרכז, פרקליטות מחוז הדרום (פלילי), פרקליטות מחוז דרום (אזרחי), פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) ופרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).

בראש כל אחת משמונה הפרקליטויות עומד פרקליט מחוז הכפוף לפרקליט המדינה. הפרקליטויות במחוזות הדרום, תל אביב, חיפה וירושלים מחולקות למחלקה פלילית ולמחלקה אזרחית, כאשר האחרונה עוסקת בתביעות אזרחיות המוגשות נגד המדינה, כגון תביעות שבדיני הנזיקין או בדיני עבודה. פרקליטויות המחוז במחוזות חיפה והדרום אף כוללות מחלקה המוקדשת למיסוי ומחלקה לענייני מקרקעין.

בראש פרקליטות המדינה עומד פרקליט המדינה. כיום ממלא תפקיד זה שי ניצן. לפרקליט המדינה כפופים משנים לפרקליט המדינה, הממלאים תפקידים שונים, וכן מחלקות רבות:

מחלקת הבג"צים, המטפלת בהליכים בבית המשפט העליון בתחומי המשפט הציבורי: בעתירות המוגשות בבית המשפט הגבוה לצדק, בערעורים מינהליים, בבקשות רשות ערעור של אסירים ובהליכים נוספים.

  • המחלקה לתפקידים מיוחדים.
  • מחלקת סכסוכי עבודה, המייצגת את המדינה בסכסוכים עם עובדיה.
  • המחלקה האזרחית, המייצגת את המדינה בתביעות אזרחיות ובהליכים אזרחיים.
  • מחלקת אכיפת דיני מקרקעין, העוסקת בתחום התכנון והבנייה.
  • המחלקה הפיסקאלית, העוסקת בענייני מיסוי.
  • המחלקה הבינלאומית, המטפלת בסכסוכים בין המדינה למדינות או ארגונים בינלאומיים.
  • המחלקה העוסקת בתביעות נגד בכירים ישראליים בחו"ל.
  • תחום עיכובי הליכים, העוסק בבקשות לעיכוב הליכים שמגישים נאשמים במשפטים פליליים.

פרקליטי המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה תפקידים ציבוריים לאחר הכהונה
חיים כהן 1948-1949 שר המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, המשנה לנשיא בית המשפט העליון
ארווין שימרון 1950-1953 יו"ר הוועדה לבירור נושא הפשיעה בישראל
קולין גילון 1953-1961 -
צבי בר-ניב 1962-1969 נשיא בית הדין הארצי לעבודה
גבריאל בך 1969-1982 שופט בית המשפט העליון
יונה בלטמן 1982-1988 מבקר האוניברסיטה העברית
דורית ביניש 1989-1995 נשיאת בית המשפט העליון
עדנה ארבל 1996-2004 שופטת בית המשפט העליון
ערן שנדר 2004-2007 -
משה לדור 2007-2013 -
שי ניצן 2013- מכהן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]