המשרתת הגבירה
 | |
| עמוד השער של התוכנייה לאופרה | |
| מלחין | ג'ובאני בטיסטה פרגולזי |
|---|---|
| ליברטיסט | ג'נארו פדריקו |
| מבוסס על | La serva padrona מאת ג'קופו אנג'לו נלי |
| סוגה | אינטרמצו |
| מספר מערכות | 2 |
| שפה | איטלקית |
| שנה | 1733 |
המשרתת הגבירה (גם: השפחה הגברת) (באיטלקית: La serva padrona) היא אינטרמצו, יצירה קצרה הממוקמת בין יצירות אחרות, מאת המלחין האיטלקי ג'ובאני בטיסטה פרגולזי. היצירה נכתבה בשנת 1733 עבור לברית מאת ג'נארו פדריקו, המבוסס על מחזה שחיבר ג'קופו אנג'לו נלי.
אורך היצירה כ-40 דקות, והיא נכתבה כמחזה קומי ללא אוברטורה בשתי מערכות. המחזה מתרחש כולו באותו חדר ההלבשה. הוא הוצג בהפסקות שבין שלוש המערכות של האופרה סריה של פרגולזי Il prigioner superbo (תרגום מילולי לעברית: האסיר הגאוותן), על מנת לבדר את הצופים שעוד נשארו במושביהם.
בשנת 1781 הלחין את הלברית של פדריקו גם המלחין ג'ובני פאיזיילו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה 'המשרתת הגבירה' והאופרה סריה, שאותה היא קוטעת, הועלו לראשונה ב-6 בספטמבר 1733, בתיאטרון סן ברתולומיאו. שתי היצירות היו הראשונות שהועלו על הבמה במקום מאז שרעידת האדמה בשנת 1732 הביאה לסגירת כל התיאטראות בנאפולי. שתיהן נכתבו עבור יום הולדתה של אשת קיסר האימפריה הרומית הקדושה אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל, שחל ימים אחדים קודם לכן.[1]
בזמנו, האופרה סריה לא זכתה להצלחה.[2] היא הוצגה מספר פעמים מצומצם יחסית ביזי, עיר הולדתו של פרגולזי. לעומתה, 'המשרתת הגבירה' הייתה ללהיט מיידי, והפכה ליצירה בפני עצמה. היא משכה את הקהל בזכות שתי דמויות כובשות המוצגות בה: משרתת ערמומית, ואדונה הזקן. האופרה הפכה לבסיס עבור הסוגה אופרה בופה, ונחשבת ליצירה מהותית המגשרת בין תקופת הבארוק לתקופה הקלאסית. הגרסה הצרפתית של האופרה הציתה מחלוקת בין שתי אסכולות מוזיקליות בפריז, ומחלוקת זו ידועה בכינויה "ריב הליצנים".
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דמות | סוג קול |
|---|---|
| אוברטו, אדון זקן | בס בופו |
| סרפינה, המשרתת של אוברטו | סופרן |
| וספונה, המשרת של אוברטו | שחקן אילם |
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רווק זקן בשם אוברטו כועס על המשרתת שלו, סרפינה, כיוון שלא הגישה לו את השוקולד שלו. לטענתו, סרפינה הפכה כה יהירה ומחשיבה את עצמה לגבירת הבית. ואכן, כאשר אוברטו מבקש את כובעו, פאתו ומעילו, סרפינה אוסרת עליו לעזוב את הבית, ומוסיפה כי מעתה והלאה הוא יציית להוראותיה. על מנת שיוכל להיפטר מסרפינה, אוברטו מצווה על וספונה למצוא לו כלה.
מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרפינה משכנעת את וספונה להערים על אוברטו כדי שיינשא לה. היא מודיעה לאוברטו שהיא אמורה להינשא לאיש צבא בשם טמפסטה. היא מתנצלת על התנהגותה ומבטיחה שתעזוב את ביתו. וספונה, המחופש לטמפסטה, מגיע, ובלי לומר מילה, דורש 4,000 כתרים כנדוניה. אוברטו מסרב לשלם סכום שכזה. טמפסטה מאיים עליו לשלם את הנדוניה או להינשא לסרפינה בעצמו. אוברטו מסכים להינשא לסרפינה. סרפינה יחד עם וספונה חושפים את התרמית, אך אוברטו מבין כי כל הזמן הזה אהב את הנערה. הם יינשאו אחרי הכל, וסרפינה תהפוך לגבירת הבית האמיתית.
פרטיטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגרסאות לפרטיטורת האופרה מגוונות. בפרטיטורה של הוצאת התווים Edwin F. Kalmus ישנן השמטות מרובות, תווים שגויים ודיאלוג מדובר רב. בהוצאת Boosey & Hawkes עובדה הפרטיטורה לאופרטה בליווי מוזיקלי פשוט ודיאלוג מדובר. הגרסה המבוצעת ביותר כיום שייכת להוצאת Casa Ricordi, אשר מציגה את האופרה מושרת כולה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלברית
פרטיטורה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Search Results for Il prigioniero superbo | Oxford Music Online | Oxford Music, Oxford Music Online (באנגלית)
- ^ Donald Jay Grout, Hermine Weigel Williams, A short history of opera, 4. ed, New York: Columbia Univ. Press, 2003, עמ' 232, ISBN 978-0-231-11958-0
