הנגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האנגול (한글 ,Hangeul, "כתב קוריאה" בקוריאה הדרומית, או Joseon-geul 조선글 "כתב (שושלת) ג'וסון" בקוריאה הצפונית) הוא האלפבית של השפה הקוריאנית.[1] האלפבית משמש ככתב הרשמי של קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. האנגול הוא אלפבית פונטי כלומר מורכב מאותיות לעיצורים ותנועות. האותיות אינן נכתבות בצורה סדרתית בזו אחרי זו, אלא מקובצות להברות, לכן הכתב נראה כמו כתב הברות בדומה לכתב היפני, אף שאיננו.

איות המילה "הנגול": האותיות מקובצות לשתי הברות - הנ-גול

ג'אמו (자모 מבוטא: צ'אמוֹ) הן היחידות שיוצרות את מערכת ההאנגול, אלו הן אבני היסוד של ההברה ב"האנגול", הן מורכבות מצרופים של עיצורים או תנועות. שם נוסף הוא נַטְסוֹרי (낱소리), שמשמעותו יחידת צליל( 낱= יחידה; 소리= צליל). בהאנגול קיימים 14 עיצורים ו-10 תנועות, ובסך הכל 24 אותיות. כל הברה מורכבת מלפחות מ-2 אותיות, ובהן עיצור אחד ותנועה אחת. האותיות המקובצות להברות יכולות להיכתב במאוזן משמאל לימין, או במאונך מלמעלה למטה.

בנוסף ל-24 האותיות הבסיסיות קיימים בהאנגול 27 סימנים שמורכבים משתי אותיות (או שלוש), למשל עיצורים כפולים שמסמלים הדגשה של העיצור, ודיפתונגים שבנויים משתי תנועות.

במקור היו באלפבית הקוריאני אותיות נוספות מעבר ל-24 שנמצאות בשימוש כיום. כתב ההאנגול פותח בהוראת המלך סג'ונג הגדול במאה ה-15.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השם "הַאן-גְּל" (한글) הוא מונח שטבע הבלשן הקוריאני ג'ו שי-גיונג ב-1912 במשמעות של "כתב גדול" בקוריאנית ארכאית וגם "כתב קוריאני" בקוריאנית מודרנית. 한글 נהגה /hanɡɯl/.
  • בקוריאה הצפונית מעדיפים לכנותו "צ'וֹסוֹן-גְּל" (조선글).
  • "אוּרִיגְל" (우리글), "הכתב שלנו"

עד השנים המוקדמות של המאה ה-20, הנגול הושמץ על ידי המשכילים שהעדיפו את שיטת הכתיבה המסורתית "האנג'ה" (כתיבה באמצעות אותיות סיניות), והם נתנו להנגול שמות כמו:

  • "אוֹן-מוּן" (언문), "כתב מקומי"
  • "אַם-גְּל" (암글), "כתב של נשים"
  • "אָ-הֶטְ-גְּל", או "אָ-הֵ-גְּל" (아햇글, או 아해글), "כתב של ילדים"
  • "אַצִּ'ימְגְּל" (아침글), "לכתוב מה שאתה יכול ללמוד בבוקר" ; "כתב בֹּקֶר"

ארבעת השמות האחרונים הם מיושנים, היות שכיום בקוריאה הדרומית משתמשים בעיקר בהאנגול ומעט מאוד בהאנג'ה, ובקוריאה הצפונית ההאנג'ה כבר נכחד.

האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן 51 ג'אמו, ואפשר לחלק אותם בצורה הבאה:

  • 14 עיצורים פשוטים: ㄱ, ㄴ, ㄷ, ㄹ, ㅁ, ㅂ, ㅅ, ㅇ, ㅈ, ㅊ, ㅋ, ㅌ, ㅍ, ㅎ, וגם המיושנים ᄛ, ㅱ, ㅸ, ᄼ, ᄾ, ㅿ, ㆁ, ᅎ, ᅐ, ᅔ, ᅕ, ㆄ, ㆆ
  • 5 עיצורים כפולים: ㄲ, ㄸ, ㅃ, ㅆ, ㅉ, וגם המיושנים ㅥ, ᄙ, ㅹ, ᄽ, ᄿ, ᅇ, ᇮ, ᅏ, ᅑ, ㆅ
  • 11 קבוצות עיצורים: ㄳ, ㄵ, ㄶ, ㄺ, ㄻ, ㄼ, ㄽ, ㄾ, ㄿ, ㅀ, ㅄ, וגם המיושנים ᇃ, ᄓ, ㅦ, ᄖ, ㅧ, ㅨ, ᇉ, ᄗ, ᇋ, ᄘ, ㅪ, ㅬ, ᇘ, ㅭ, ᇚ, ᇛ, ㅮ, ㅯ, ㅰ, ᇠ, ᇡ, ㅲ, ᄟ, ㅳ, ᇣ, ㅶ, ᄨ, ㅷ, ᄪ, ᇥ, ㅺ, ㅻ, ㅼ, ᄰ, ᄱ, ㅽ, ᄵ, ㅾ, ᄷ, ᄸ, ᄹ, ᄺ, ᄻ, ᅁ, ᅂ, ᅃ, ᅄ, ᅅ, ᅆ, ᅈ, ᅉ, ᅊ, ᅋ, ᇬ, ᇭ, ㆂ, ㆃ, ᇯ, ᅍ, ᅒ, ᅓ, ᅖ, ᇵ, ᇶ, ᇷ, ᇸ, ᇄ, ㅩ, ᇏ, ᇑ, ᇒ, ㅫ, ᇔ, ᇕ, ᇖ, ᇞ, ㅴ, ㅵ, ᄤ, ᄥ, ᄦ, ᄳ, ᄴ
  • 6 תנועות פשוטות: ㅏ, ㅓ, ㅗ, ㅜ, ㅡ, ㅣ, והמיושן ㆍ
  • 4 תנועות חכיות פשוטות: ㅑ, ㅕ, ㅛ, ㅠ וגם המיושנים ᆜ, ᆝ, ᆢ
  • 11 דיפתונגים: ㅐ, ㅒ, ㅔ, ㅖ, ㅘ, ㅙ, ㅚ, ㅝ, ㅞ, ㅟ, ㅢ, והמיושנים ᅶ, ᅷ, ᅸ, ᅹ, ᅺ, ᅻ, ᅼ, ᅽ, ᅾ, ᅿ, ᆀ, ᆁ, ᆂ, ᆃ, ㆇ, ㆈ, ᆆ, ᆇ, ㆉ, ᆉ, ᆊ, ᆋ, ᆌ, ᆍ, ᆎ, ᆏ, ᆐ, ㆊ, ㆋ, ᆓ, ㆌ, ᆕ, ᆖ, ᆗ, ᆘ, ᆙ, ᆚ, ᆛ, ᆟ, ᆠ, ㆎ

המבנה של הברה כלשהי ללא עיצור סופי היא עיצור תחילי משמאל ותנועה מימין, במקרה שהתנועה מכילה קו אנכי ארוך, כמו ㅣ. אם לתנועה יש קו אופקי ארוך, כמו ㅡ, אזי התנועה תיכתב מתחת לעיצור הפותח. אם התנועה היא שילוב של 2 תנועות מהמקרים הקודמים, כמו ㅢ, אז התנועה האופקית תיכתב מתחת לעיצור הפותח, והאנכית נכתבת מימין לעיצור ולתנועה האופקית:

עיצור תנועה
עיצור
תנועה
עיצור תנועה שנייה
תנועה ראשונה

אם קיים להברה גם עיצור סופי, הוא יכתב תמיד מתחת לשאר ההברה:

עיצור תחילי תנועה
עיצור סופי
עיצור תחילי
תנועה
עיצור סופי
עיצור תחילי תנועה שנייה
תנועה ראשונה
עיצור סופי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]