הנגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האנגול (한글 ,Hangeul, "כתב קוריאה" בדרום קוריאה, או Joseon-geul 조선글 "כתב (שושלת) ג'וסון" בצפון קוריאה) הוא האלפבית של השפה הקוריאנית.‏[1] האלפבית משמש ככתב הרשמי של דרום קוריאה וצפון קוריאה. האנגול הוא אלפבית פונמי שמאורגן לתבניות של הברות. כל תבנית מורכבת מלפחות 2 מתוך 24 אותיות ה"האנגול", באמצעות לפחות אחד מ-14 העיצורים ואחת מ-10 התנועות. ההברות יכולות להיכתב במאוזן משמאל לימין, או במאונך מלמעלה למטה. במקור, לאלפבית היו אותיות נוספות מעבר ל-24 שנמצאות בשימוש כיום. כתב ההאנגול פותח בהוראת המלך סג'ונג הגדול במאה ה-15.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • השם "הַאן-גְּל" (한글) הוא מונח שטבע הבלשן הקוריאני ג'ו שי-גיונג ב-1912 במשמעות של "כתב גדול" בקוריאנית ארכאית וגם "כתב קוריאני" בקוריאנית מודרנית. 한글 נהגה /hanɡɯl/.
  • בצפון קוריאה מעדיפים לכנותו "צ'וֹסוֹן-גְּל" (조선글).
  • "אוּרִיגְל" (우리글), "הכתב שלנו"

עד השנים המוקדמות של המאה ה-20, הנגול הושמץ על ידי המשכילים שהעדיפו את שיטת הכתיבה המסורתית "האנג'ה" (כתיבה באמצעות אותיות סיניות), והם נתנו להנגול שמות כמו:

  • "אוֹן-מוּן" (언문), "כתב מקומי"
  • "אַם-גְּל" (암글), "כתב של נשים"
  • "אָ-הֶטְ-גְּל", או "אָ-הֵ-גְּל" (아햇글, או 아해글), "כתב של ילדים"
  • "אַצִּ'ימְגְּל" (아침글), "לכתוב מה שאתה יכול ללמוד בבוקר" ; "כתב בֹּקֶר"

ארבעת השמות האחרונים הם מיושנים, היות שכיום בדרום קוריאה משתמשים בעיקר בהאנגול ומעט מאוד בהאנג'ה, ובצפון קוריאה ההאנג'ה כבר נכחד.

האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'אמו (자모 מבוטא: צ'אמוֹ) הן היחידות שיוצרות את מערכת ההאנגול, אלו הן אבני היסוד של ההברה ב"האנגול", הן מורכבות מצרופים של עיצורים או תנועות. שם נוסף הוא נַ‏טְסוֹרי (낱소리), שמשמעותו יחידת צליל( 낱= יחידה; 소리= צליל).

ישנן 51 ג'אמו, ואפשר לחלק אותם בצורה הבאה:

  • 14 עיצורים פשוטים: ㄱ, ㄴ, ㄷ, ㄹ, ㅁ, ㅂ, ㅅ, ㅇ, ㅈ, ㅊ, ㅋ, ㅌ, ㅍ, ㅎ, וגם המיושנים ᄛ, ㅱ, ㅸ, ᄼ, ᄾ, ㅿ, ㆁ, ᅎ, ᅐ, ᅔ, ᅕ, ㆄ, ㆆ
  • 5 עיצורים כפולים: ㄲ, ㄸ, ㅃ, ㅆ, ㅉ, וגם המיושנים ㅥ, ᄙ, ㅹ, ᄽ, ᄿ, ᅇ, ᇮ, ᅏ, ᅑ, ㆅ
  • 11 קבוצות עיצורים: ㄳ, ㄵ, ㄶ, ㄺ, ㄻ, ㄼ, ㄽ, ㄾ, ㄿ, ㅀ, ㅄ, וגם המיושנים ᇃ, ᄓ, ㅦ, ᄖ, ㅧ, ㅨ, ᇉ, ᄗ, ᇋ, ᄘ, ㅪ, ㅬ, ᇘ, ㅭ, ᇚ, ᇛ, ㅮ, ㅯ, ㅰ, ᇠ, ᇡ, ㅲ, ᄟ, ㅳ, ᇣ, ㅶ, ᄨ, ㅷ, ᄪ, ᇥ, ㅺ, ㅻ, ㅼ, ᄰ, ᄱ, ㅽ, ᄵ, ㅾ, ᄷ, ᄸ, ᄹ, ᄺ, ᄻ, ᅁ, ᅂ, ᅃ, ᅄ, ᅅ, ᅆ, ᅈ, ᅉ, ᅊ, ᅋ, ᇬ, ᇭ, ㆂ, ㆃ, ᇯ, ᅍ, ᅒ, ᅓ, ᅖ, ᇵ, ᇶ, ᇷ, ᇸ, ᇄ, ㅩ, ᇏ, ᇑ, ᇒ, ㅫ, ᇔ, ᇕ, ᇖ, ᇞ, ㅴ, ㅵ, ᄤ, ᄥ, ᄦ, ᄳ, ᄴ
  • 6 תנועות פשוטות: ㅏ, ㅓ, ㅗ, ㅜ, ㅡ, ㅣ, והמיושן ㆍ
  • 4 תנועות חכיות פשוטות: ㅑ, ㅕ, ㅛ, ㅠ וגם המיושנים ᆜ, ᆝ, ᆢ
  • 11 דיפתונגים: ㅐ, ㅒ, ㅔ, ㅖ, ㅘ, ㅙ, ㅚ, ㅝ, ㅞ, ㅟ, ㅢ, והמיושנים ᅶ, ᅷ, ᅸ, ᅹ, ᅺ, ᅻ, ᅼ, ᅽ, ᅾ, ᅿ, ᆀ, ᆁ, ᆂ, ᆃ, ㆇ, ㆈ, ᆆ, ᆇ, ㆉ, ᆉ, ᆊ, ᆋ, ᆌ, ᆍ, ᆎ, ᆏ, ᆐ, ㆊ, ㆋ, ᆓ, ㆌ, ᆕ, ᆖ, ᆗ, ᆘ, ᆙ, ᆚ, ᆛ, ᆟ, ᆠ, ㆎ

המבנה של הברה כלשהי ללא עיצור סופי היא עיצור תחילי משמאל ותנועה מימין, במקרה שהתנועה מכילה קו אנכי ארוך, כמו ㅣ. אם לתנועה יש קו אופקי ארוך, כמו ㅡ, אזי התנועה תיכתב מתחת לעיצור הפותח. אם התנועה היא שילוב של 2 תנועות מהמקרים הקודמים, כמו ㅢ, אז התנועה האופקית תיכתב מתחת לעיצור הפותח, והאנכית נכתבת מימין לעיצור ולתנועה האופקית:

עיצור תנועה
עיצור
תנועה
עיצור תנועה שנייה
תנועה ראשונה

אם קיים להברה גם עיצור סופי, הוא יכתב תמיד מתחת לשאר ההברה:

עיצור תחילי תנועה
עיצור סופי
עיצור תחילי
תנועה
עיצור סופי
עיצור תחילי תנועה שנייה
תנועה ראשונה
עיצור סופי

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]