הנערה שהשארת מאחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"הנערה שהשארת מאחור" (השם המקורי במהדורה האנגלית: The Girl You Left Behind) הוא ספר שיצא לאור ב-2013 בהוצאת ידיעות ספרים. הוא נכתב על ידי ג'וג'ו מויס, עיתונאית בריטית וסופרת רומן עטורת פרסים. הרומן ההיסטורי מתאר סיפור אהבה בצורת תעלומה, המנסה לבוא על פתרונה. ספר זה תורגם לשלושים שפות, זכה למיליוני קוראים ולביקורות טובות.

על המחברת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מויס נולדה בשנת 1969 בלונדון, אנגליה. היא למדה ברויאל הולוויי, אוניברסיטת לונדון. ב-1992, היא התחילה ללמוד בקורס עיתונאות לתואר שני באוניברסיטה של העיר לונדון. עם סיום לימודיה, היא עבדה במשך כעשור בעיתון "אינדיפנדנט" והפכה לעוזרת עורך חדשות ב-1988. בשנת 2002 הפכה מויס לאחראית על האמנות והמדיה בעיתון.

מויס הפכה לסופרת במשרה מלאה ב-2002, כאשר הספר הראשון שלה "גשם מחסה" פורסם. במקביל, היא ממשיכה לכתוב כתבות עבור הדיילי טלגרף. מויס היא אחת הסופרות היחידות שזכו פעמיים בפרס "הנובלה הרומנטית של השנה" המוענקת על ידי התאחדות סופרי הנובלות הרומנטיות בבריטניה. בשנת 2004 היא זכתה בפרס לראשונה עבור ספרה: "פירות זרים" וב-2011 זכתה בו בשנית עבור הספר: "המכתב האחרון מאהובך".

כיום, מויס מתגוררת בחווה בוולדן ספרון, אסקס עם בעלה, העיתונאי צ'ארלס ארתור, ועם שלושת ילדיהם.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר עוסק ביצירה של הצייר אדואר לפבר, דיוקן מצויר של אשתו, סופי. סופי פוגשת את אדואר בפריז לאחר שעזבה את הכפר בו היא גרה בצפון צרפת, סן פרון. הם גרים בפריז יחד עד שמתחילה מלחמת העולם הראשונה, ואדואר מתגייס לצבא הצרפתי. סופי לוקחת את הדיוקן המצויר של עצמה וחוזרת יחד איתו אל עיירת ילדותה, לפונדק בו היא גרה בתור ילדה. שם היא נמצאת עם אחותה הלן, שני ילדיה ואחיה, אורליאן.

בחלקו הראשון, הספר מתאר את התמודדותם של סופי ומשפחתה תחת השלטון של הגרמנים בכפר. הגרמנים מכריחים את סופי ואת אחותה להפעיל את חדר האוכל של הפונדק כדי להאכיל את החיילים, והדבר יוצר חיכוכים ביניהם לבין תושבי הכפר.

בחלקו השני, הספר מתאר התרחשויות הקורות כמעט מאה שנה לאחר מכן בשנת 2006 בלונדון. ליב ודייוויד הלסטון, אדריכל מצליח, מתחתנים. לכבוד ירח הדבש שלהם, דייוויד קונה לליב את הדיוקן שאדואר צייר מבלי לדעת את ההיסטוריה החבויה מאחוריו. את התמונה הם תולים בחדר השינה שלהם והיא מסמלת את האהבה שלהם אחד לשני. בוקר אחד, ליב מתבשרת שדייוויד נהרג בתאונת דרכים ועולמה חרב עליה. הדבר היחיד שנשאר לה ממנו הם דירה שהיא לא יכולה להחזיק והדיוקן.

לאחר תקופת זמן, משרד עורכי דין תובע את הדיוקן. הוא טוען כי הדיוקן נגנב לאחר המלחמה ודורש אותו בחזרה. הספר מתאר את המלחמה של ליב על הדיוקן שבעלה קנה לה, ומחבר בין שתי הגיבורות יחד בצורה מקבילה.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סופי לפבר: אחת הגיבורות הראשיות של הספר. אישה אמיצה שלא מפחדת לעמוד על שלה מול הגרמנים ולקחת אחריות על גורלה.
  • אדואר לפבר: בעלה של סופי, צייר מצליח. אדם עם נפש של אמן במלוא מובן המילה. יצירתי ומביע את רגשותיו בצורה מלאה וברורה.
  • ליב הלסטון: אחת משתי הגיבורות הראשיות של הספר. אישה עצמאית וחרוצה, שלא מפחדת להילחם על מה שהיא מאמינה בו. לאחר התמודדות קשה עם מותו של בעלה, היא מגיעה למקום של צמיחה והבנה שהכל יהיה בסדר.
  • דייוויד הלסטון: בעלה של ליב. אהב את ליב וניסה להראות לה שהוא אוהב אותה בכל אפשרות שיש לו. מת מסיבה לא ידועה בשנתו.
  • פול מקאפרטי: מתאהב בליב. לאחר מכן מתגלה שהוא בעצם עורך דין במשרד שתובע את ליב על הדיוקן. הוא נכנס לקונפליקט באיזה צד להיות.

מקורות השראה לכתיבת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחברת הספר נעזרה רבות בספרה של הלן מקפייל, "השתיקה הארוכה: חיי היומיום תחת הכיבוש הגרמני בצפון צרפת, 1918–1914" ( The Long Silence: civilian life under the German occupation of northern France.) ספר זה עוסק בתולדות מלחמת העולם הראשונה מזווית בלתי מוכרת. העלילה נכתבה מנקודת מבטם של האזרחים בצרפת תחת הכיבוש הגרמני. נקודת מבט זו אינה מפורטת או מוזכרת במקורות אחרים שנכתבו על הכיבוש. בנוסף, מחברת הספר נעזרה בג'רמי סקוט, מומחה בנושא של השבת רכוש. היא מודה לו בסוף הספר על עזרתו הנדיבה ועל סבלנותו כלפיה במהלך כתיבת הספר.[1]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בימי מלחמת העולם הראשונה (1918-1914) בצרפת שהייתה תחת הכיבוש הגרמני. הספר מדגיש את חיי היומיום של הצרפתים שנשארו בבתים ולא יצאו להילחם. במלחמה צרפת שיתפה פעולה עם מדינות ההסכמה ( בריטניה, רוסיה, בלגיה, ארצות הברית, יפן, סרביה, רומניה ועוד) נגד גרמניה ומעצמות המרכז ( האימפריה האוסטרו- הונגרית, האימפריה העות'מאנית ובולגריה).

הספר מדבר על כיבוש צרפת בידי גרמניה ומציג מקרה טיפוסי של עיירה בצפון צרפת אשר נלקחה בידי הגרמנים: בתים נשדדו ונחרבו, ראשי ערים נלקחו כבני ערובה, אזרחים נורו. כל המכרות, הכרמים והיקבים נלקחו גם הם בידי הגרמנים.

במהלך השנים 1915–1917 נערכו בחזית המערבית מספר מתקפות גדולות המאופיינות בהפגזות ארטילריה כבדות. למרות זאת, הצירוף של השוחות המבוצרות, המקלעים, גדרות תיל וההפגזות הארטילריות העניקו יתרון להגנה של שני הצדדים וכתוצאה מכך, לא נוצרו שינויים משמעותיים בקו החזית ולאורך זמן הוא נשאר סטטי. כדי להצליח לצאת מהמצב הסטטי שהיה בחזית המערבית, פותחו טכנולוגיות לחימה חדשות כמו לוחמה כימית, מטוסי קרב וטנקים. אולם, רק לאחר שטקטיקת המלחמה השתנתה והשתפרה, התחילה החזית לזוז. התזוזה התחילה בעקבות מתקפת האביב (1918) של הצבא הגרמני נגד הקו הצרפתי וכמעט גרמה להתמוטטותו. מנגד, ארצות הברית הצטרפה למדינות ההסכמה ושלחה חיילים רעננים לחזית שהעלו את מורל החיילים הצרפתים והבריטים שהיו בה. יחד הם בלמו את מתקפת האביב ופתחו במתקפת מאה הימים. המתקפה שכנעה את הגרמנים שאין להם אפשרות למנוע תבוסה. בעקבות זאת הם ניסו להגיע לשביתת נשק. אף על פי שהתזוזה וההתקדמות בחזית המערבית היו מועטות, חזית זו הייתה חזית מכרעת ומרכזית. הניצחון של מדינות ההסכמה בחזית זו התווה את תנאי הסכם השלום בחוזה ורסאי ב-1919 ושם קץ למלחמה הגדולה.[2]

הספר "הנערה שהשארת מאחור" מספר היבט של המלחמה, שאי אפשר למצוא בהרבה מקומות. חיי היום יום של הצרפתים תחת הכיבוש הצרפתי מתוארים בפירוט בספר ואינם מוצגים בפירוט במקורות מידע אחרים.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביקורות ברובן משבחות את הספר של מויס ואת כתיבתה מעוררת המחשבה. הן ציינו שהרומן נוגע לימינו. משום שבכל יום מתגלות יצירות אומנות גנובות. יצירות שאיננו יודעים מיהו בעליהן. העלילה מסקרנת וסוחפת את הקורא שרוצה לדעת, כיצד יתפתח הסיפור. וכן הביקורות ציינו שדמויות המשנה בסיפור מוסיפות עניין ומייצגות מגוון רחב של אנשים בחברה. בנוסף, סיום העלילה גורם לסיפוק, והקורא מקבל את מה שציפה לו.

ביקורת נוספת מציינת כי התרגום של הספר לעברית מנוסח היטב וללא טעויות. מנגד ישנה ביקורת על כך שהספר מנסה לסחוט מן הקורא רגשות באמצעים זולים. סופי שהיא הדמות הראשית בסיפור, מנסה להיות חזקה ואמיצה כפי שבעלה תיאר אותה בציור שצייר. לעיתים תכונות אילו נראות מאולצות בעיני הקורא.[3][4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גוגו מויס, הנערה שהשארת מאחור, 2013
  2. ^ אהרונסון, שלמה, המלחמה הגדולה, פרקים במלחמת העולם הראשונה, 2012
  3. ^ לי יניני, ביקורת ספרותית על הספר הנערה שהשארת מאחור מאת גוגו מויס, סימניה, ‏17\06\2014
  4. ^ ביקורת ספר: הנערה שהשארת מאחור מאת גוגו מוייס, אנשי הספר, ‏25\11\2013