מתקפת מאה הימים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מתקפת מאה הימים
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Allied gains in late 1918
הישגי מדינות ההסכמה ב-1918.
תאריך התחלה: 8 באוגוסט 1918
תאריך סיום: 11 בנובמבר 1918
משך הסכסוך: 13 שבועות ו-5 ימים
מקום: אמיין בצרפת עד למונס שבבלגיה.
49°53′38″N 2°17′39″E / 49.893913888889°N 2.29425°E / 49.893913888889; 2.29425 קואורדינטות: 49°53′38″N 2°17′39″E / 49.893913888889°N 2.29425°E / 49.893913888889; 2.29425 
תוצאה: ניצחון מכריע של מדינות ההסכמה
הצדדים הלוחמים

אוסטרליהFlag of Australia.svg  אוסטרליה
בלגיהFlag of Belgium (civil).svg  בלגיה
Canadian Red Ensign (1957-1965).svg קנדה
צרפתFlag of France.svg  צרפת
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg  בריטניה
ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית

האימפריה הגרמניתFlag of the German Empire.svg  האימפריה הגרמנית

מפקדים

האימפריה הגרמניתFlag of the German Empire.svg אריך לודנדורף

אבידות

411,636 בריטים,
531,000 צרפתים
127,000 אמריקאים
סה"כ 1,069,636

785,733

מתקפת מאה הימים הייתה המתקפה האחרונה של מדינות ההסכמה על האימפריה הגרמנית בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. המתקפה ארעה בין 8 באוגוסט עד 11 בנובמבר 1918. המתקפה הובילה לייאוש בצבא הגרמני, לכניעת גרמניה ובכך לסיום המלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה הגרמנית הגדולה שהחלה במרץ 1918 נבלמה ביולי מבלי שהגרמנים הצליחו להשיג פריצה משמעותית. המפקד הצרפתי פרדיננד פוש חשב שהגיעה העת למתקפה של מדינות ההסכמה: הנוכחות האמריקנית בשטח, תחת פיקודו של ג'ון פרשינג, הלכה וגדלה והבריטים הביאו עמם לחזית לוחמים מארץ ישראל.

פרדיננד פוש הסכים להצעת עמיתו הבריטי דאגלס הייג לבצע את המתקפה בנהר הסום, מזרחית לאמיין ודרומית מערבית למקום בו התרחש הקרב על הסום ב-1916. האזור נבחר למתקפה ממספר סיבות. ראשית, האזור ישב על הגבול שבין הכוחות הבריטים לצרפתים, דבר שאפשר להם לשתף פעולה. שנית, אזורי הכפר של פיקרדיה שימשו קרקע נוחה יותר למעבר טנקים (שלא כמו הקרקע בפלנדריה). סיבה נוספת היא שעל האזור הגנה הארמייה הגרמנית השנייה תחת פיקודו של גאורג פון דר מרוויץ שנחלשה בעקבות התקפות האוסטרלים בשיטת "כיבוש של שלום" לכיבוש חפירות.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"היום השחור של הצבא הגרמני"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 באוגוסט 1918 נפתחה המתקפה של מדינות ההסכמה באזור אמיין. בהתקפה נטלו חלק 10 דיוויזיות קנדיות, בריטיות, צרפתיות ואוסטרליות יחד עם יותר מ-500 טנקים. התוקפים הצליחו להשיג הפתעה מוחלטת בצד הגרמני. חוד החנית של המתקפה, הגיס הקנדי, הקורפוס האוסטרלי והארמייה הבריטית ה-4, פרץ דרך הקווים הגרמנים בעוד הטנקים תוקפים את עמדותיהם העורפיות וזורעים פחד ובלבול. מדינות ההסכמה הצליחו באותו יום להתקדם ב-24 ק"מ (הישג גדול יחסית בחזית המערבית) תוך כדי לקיחת כ-17,000 שבויים ו-330 תותחים. בסך הכל באותו יום היו אבדות הגרמנים כ-30,000 איש ואבדות מדינות ההסכמה כ-6,500. לודנדורף, מפקד הכוחות הגרמנים, כינה את אותו היום "היום השחור של הצבא הגרמני".

ההתקפה של מדינות ההסכמה נמשכה עוד שלושה ימים אך ללא אותם ההישגים הגדולים של ה-8 באוגוסט. בימים האלו מדינות ההסכמה הצליחו להתקדם עוד כ-18 ק"מ. הגרמנים, כתגובה למתקפה נסוגו מן השטח שהצליחו להשיג במתקפת האביב לעבר קו הינדנבורג.

הסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באוגוסט, דרש פרדיננד פוש להמשיך במתקפה על אמיין למרות שהחיילים באזור שנכבש סבלו מחוסר באספקה ותחמושת ואף שהגרמנים תגברו את כוחותיהם סמוך לאותו אזור. דאגלס הייג סירב ובחר להתחיל במתקפה של הארמייה הבריטית השלישית באלבר (Albert) שנפתחה ב-21 באוגוסט.

ההתקפה הצליחה, והגרמנים נהדפו 55 ק"מ לאחור. אלבר נכבשה יום למחרת. ב-26 באוגוסט הצליחה הארמייה הבריטית הראשונה להתקדם 12 ק"מ נוספים, ובפום (Bapaume) נפלה לידי הבריטים ב-29 באוגוסט. ההתקפה נמשכה כשתחמושת וארטילריה הובאו לאזור. כוחות אוסטרלים חצו את הסום בליל ה-31 באוגוסט תוך כדי הבקעת הקווים הגרמנים באזור. ב-2 בספטמבר נסוגו הגרמנים לקו הינדנבורג ממנו החלו את מתקפת האביב.

הבקעת קו הינדנבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב זה החל פוש לתכנן את המתקפה המשותפת על הקווים הגרמנים בצרפת שתוכננה להתקדם במספר צירים שיגיעו בסופו של דבר ללייז' שבבלגיה.

ההגנה הגרמנית השליכה את יהבה על קו הינדנבורג שהיה סדרה של ביצורים הגנתיים שהחלו בנהר אייזן ונמשכו עד לאראס. המתקפה של פוש החלה ב-26 בספטמבר על ידי הכוח האמריקני על נהר המז. קבוצת ארמיות (שכללה את הצבא הבלגי כולו ואת הארמייה הבריטית השנייה) תחת פיקודו של אלברט הראשון, מלך הבלגים תקפה באיפר שבפלנדריה. שתי המתקפות התקדמו היטב אך נעצרו מסיבות לוגיסטיות.

ב-29 בספטמבר שיגר הייג את מתקפתו על קו הינדנבורג והבקיע אותו עד לעומק. בשלב זה הבינו הגנרלים הגרמנים שהמלחמה צריכה להסתיים. גם המפקדים של מדינות ההסכמה ראו שהמורל של החיילים הגרמנים יורד וכי המלחמה תסתיים ב-1918 (עד אז סברו כי יש לאסוף כוחות למתקפה מכריעה ב-1919).

הנסיגה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר חזרו הגרמנים לנקודות המוצא שלהם ב-1914, אך נסיגתם לא הפכה למנוסה. מדינות ההסכמה דחפו את הגרמנים למסילת הברזל של ברוז'-מץ שלמעשה העבירה אספקה לכל החיילים הגרמנים בצפון צרפת ובלגיה במהלך כל המלחמה. מדינות ההסכמה הגיעו למסילה והגרמנים השאירו אחריהם מלאי גדול של ציוד ואספקה.

כל הצדדים סבלו מאבדות כבדות במהלך כל המתקפה. לחימה ספורדית נמשכה עד לשביתת הנשק ב-11 בנובמבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתקפת מאה הימים בוויקישיתוף