הנרי בסטיאן
 | |
| לידה |
17 במאי 1891  |
|---|---|
| פטירה |
1971 (בגיל 79 בערך) |
| מדינה |
צרפת |
| מקצוע |
תעשיין |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (25 באוגוסט 2003) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | הנרי בסטיאן |
  | |
הנרי בסטיאן (באנגלית: Henri Bastian; 17 במאי 1891 – 1 בינואר 1971) היה תעשיין צרפתי, מחסידי אומות העולם, שהציל במלחמת העולם השנייה יהודים ממוות בידי הנאצים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי בסטיאן נולד ב-17 במאי 1891 בגרנובל, צרפת. לאחר סיום לימודיו בבית הספר, למד באוניברסיטה "Arts et Métiers ParisTech", שנחשבת לאחת האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בצרפת, וסיים לימודי הנדסה.
בין השנים 1909–1911 עבד הנרי בחברה "PLM Network" כנהג קטר ומכונאי, עבודות שכיחות למהנדסים צעירים שבקשו לרכוש ניסיון. לאחר מכן, התגייס לצבא, שם שירת שבע שנים- ארבע מהן בזמן מלחמת העולם הראשונה. במהלך שירותו הצבאי הנרי לקח חלק בקרב ורדן. הנרי עזר בתחזוקת הדרך שנקראה "הדרך הקדושה", שהייתה הדרך היחידה שחיברה בין שדה הקרב לבין העיר הקרובה, ודרכה הובלו מזון ותחמושת לחיילים הצרפתים תחת הפגזות הגרמנים. לאחר שביתת הנשק ב-1918, הנרי לקח חלק במשימת איסוף ושיקום כלי הנשק הצרפתים משטח גרמניה.
בשנת 1921, הוא עבר לוילפראנש (אנ') יחד עם ידידו ג'ורג' מנגין, אותו הכיר במהלך שירותו הצבאי. הנרי פגש את אחותה של ארוסתו של ג'ורג', והשניים נישאו. ג'ורג' והנרי החלו לעבוד במפעלי כותנה של חברת מרדואל (MARDUEL) והנרי חווה שם הצלחה. השניים המשיכו לעבוד ולפתח את החברה בארבעים השנים הבאות. בשנת 1928, הנרי חבר לצ'ארלס סיב, מנהל C.G.C.E.M "Titan", והשניים הקימו ארגון פרטי בוילפראנש בשם "קרן הקצאה למשפחות ועובדים סוציאליים". הקרן נהייתה למרכז רווחה והיוותה מאוחר יותר השראה למייסדי הביטוח הלאומי בצרפת בשנת 1946 כשהשניים כוננו את המערכת הלאומית לקצבאות משפחתיות. בין השנים 1939–1940, הנרי שירת כקצין מילואים באזור קוברי בצרפת. ביוני 1940, הכוחות הצרפתים באזור התבקשו להיכנע לחיילים הגרמנים. הנרי וכמה מחבריו התנגדו לפקודה והחבורה החלה לצעוד לכיוון הגבול השווייצרי. הם הצליחו להימלט מהחיילים הגרמנים והגיעו לשטחים הלא כבושים, ביניהם וילפראנש. לאחר ששוחרר מהצבא, הנרי המשיך לעבוד במפעלי הכותנה של MERDUEL.
לעומת רבים מן הצרפתים, הנרי נלחם בכיבוש הנאצי ועזר לפליטים רבים שבאו מכיוון הגבול המזרחי של צרפת עם גרמניה. על מנת שיוכל להציל מספר רב יותר של אנשים, בשנת 1940 הנרי לקח על עצמו את תפקיד הנציג המחוזי מטעם קרן הסעד הלאומית (Secours National) שהייתה אחראית לסיוע לפליטים מטעם ממשלת וישי. באותו הקיץ, הנרי סייע לפליטים מהפרובינציות המזרחיות, חלקם סטודנטים שאילו היו נשארים בביתם היו מגויסים לורמאכט מאחר שאזורים אלו נחשבו חלק מהרייך. הנרי סייע להם במזון, דיור ואף במציאת מקורות פרנסה.[1]
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם החלת חוקי הגזע על היהודים הזרים והצרפתים בצרפת ועם היוודע להנרי דבר קיומו של מחנה המעצר גירס, הנרי הצטרף לפעולות ההצלה של פייר שאייה ואלכסנדר גלסברג. כאשר איבה גלסברג חיפש אחר מקום למסתור ליהודים שפנו לעזרתו, הנרי הציע פונדק לשעבר שעמד לרשותו. הפונדק הפך לנקודת עצירת ביניים ליהודים נמלטים, בדרכם למקלט בטוח בו זמנית שהו בפונדק כחמישים יהודים למשך מספר חודשים.
הנרי גם פעל להצלת ילדים יהודים ממחנה בוינסיו קישור, צרפת. בשנת 1943, הנרי פעל להקים מעון לילדים של עובדי עבודת כפייה שנשלחו לגרמניה על ידי שירות עבודת כפייה (STO). הנרי מינה לניהול הפעוטון את רופאת הילדים היהודיה ד"ר סילבי קרלין, שרישיונה נשלל ממנה בעקבות החלת חוקי הגזע על ידי ממשלת וישי. הנרי השיג לסילבי מסמכים מזויפים עם זהות צרפתית ומינה אותה כאחראית על ההתייעצויות הרפואיות הנוגעות לתינוקות במחוז. תפקיד זה כלל גם מתן טיפול רפואי לילדים. קבוצה זו כללה את הילדים היהודים שהנרי החביא.
הנרי סייע לסילבי למצוא מקום מסתור למשפחתה ולמכרים יהודים נוספים ובעדותה סילבי כתבה כי מצילה הנרי, הקדיש את כל חייו למען שירות האחר.[1]
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הנרי המשיך לפעול למען החברה באופן נמרץ. כאשר ממשלת צרפת הקימה את המערכת הלאומית לקצבאות משפחתיות בשנת 1946, הנרי מונה כנשיאה וכיהן בתפקיד זה במשך כ- 15 שנים. במהלך תפקידו הוא הקים חמישה מוסדות סוציאליים בערים המרכזיות בצפון צרפת, באזור העיר רואן. בנוסף, הקים בית תמחוי למבוגרים בני 65 ומעלה, בו חולקו מאות מנות חמות לנזקקים מדי יום. בנוסף הוא הקים חברה לרפואה תעסוקתית הקרויה כיום על שמו - "מרכז הנרי בסטיאן". עם מותו של חברו דובור, הנרי מונה לנשיא איגוד הסיוע לקשישים, ובמסגרת התפקיד הוא סיים את בנייתם של בתי אבות - "Residence Dubure" . הוא היה גם מייסד פעיל בעמותה PACTE שעזרה בשיפוץ ובניית בתים. בזכותו נבנה מרכז לילדים ונוער ברואן.
הנרי בסטיאן נפטר בגיל 80 ממחלת לב. בשנת 1995, נקרא על שמו רחוב בוילפראנש.[1]
הכרה והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 באוגוסט 2003, יד ושם הכירה בהנרי בסטיאן כחסיד אומות העולם.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנרי בסטיאן, אתר יד ושם (באנגלית)