הסכם סחר חופשי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הסכם סחר חופשי (FTA) הוא הסכם על פי החוק הבינלאומי, שמטרתו להקים אזור סחר חופשי בין מדינות שחתמו על שיתוף פעולה בהסכם. החוזה בדרך כלל מצמצם מכסים והגבלות כלכליות על מנת לעודד סחר בינלאומי.[1] הסכמים כאלה לרוב "כוללים סעיפים על הקלות בסחר וקביעת כללים בתחומים כמו השקעות, קניין רוחני, רכש ממשלתי, סטנדרטים טכניים ונושאים סניטריים ופיטוסניטריים".[2]

ההסכם הכללי על מכסים וסחר משנת 1994 הגדיר במקור הסכמי סחר חופשי כאלו הכוללים בסחורות בלבד.[3] הסכם שמטרתו דומה (כלומר לשחרר של סחר השירותים) נקרא על פי סעיף V כ"הסכם אינטגרציה כלכלי ".[4] בפועל, המונח נמצא כיום בשימוש נרחב בתחומי מדע המדינה, הדיפלומטיה והכלכלה על מנת להתייחס להסכמים המכסים לא רק סחורות אלא גם שירותים ואפילו השקעות. הוראות סביבתיות הפכו נפוצות יותר ויותר בהסכמי השקעות בינלאומיים, כמו הסכמי הסחר החופשיים.[5]

ה-OED מתעד את השימוש בביטוי "הסכם סחר חופשי" בהתייחס למושבות האוסטרליות כבר משנת 1877.

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לישראל ישנם הסכמי סחר חופשי עם מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית, איגוד הסחר החופשי האירופי, טורקיה, מקסיקו, ירדן, מצרים ומדינות מרקוסור.[6]

במאי 2021 דווח כי ישראל וקוריאה הדרומית יחתמו על הסכם סחר חפשי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסכם סחר חופשי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]