הספר הדרומי (הונגריה)
הספר הדרומי (בהונגרית: Délvidék; בסרבית: Делвидек) מילולית: "האזור הכפרי הדרומי" סימן במקור את האזורים הדרומיים השונים של ממלכת הונגריה ההיסטורית לדורותיה, אך כיום הוא קיים כשם גאוגרפי בלבד, לא מוגדר במדויק או שהוא משמש כמונח פוליטי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכים הונגרים יישבו באזור זה סרבים (שישבו דרומה יותר) רבים החל מהמאה ה-15. מתיישבים אלה שימשו אלמטרת ההגנה על השטחים בין טירות הספר, שהיו חשופות בפני הטורקים (האימפריה העות'מאנית), למען השמירה על עמדות משמר הגבול ההונגריות. הסרבים גויסו לעיתים גם עבור מסעות שהובילו דרומה לתוך ונגד האימפריה העות'מאנית והם נאלצו לעזוב את מולדתם. בסוף 1526, רובם מרדו בשל התנכלותם של הלורדים ההונגרים שלא רצו שהסרבים הם יזכו בפריבילגיות. יובאן ננאד (אנ') סיפח תחת שלטונו שטח גדול מהספר הדרומי והכריז עליו כנסיכות עצמאית.
ארגון הגנת הגבולות הוקם מחדש לאחר גירוש הטורקים, אך הוא שימש לא רק נגד האויב החיצוני, אלא גם נגד ההונגרים, שכן רוב היחידות היו מורכבות מסרבים.
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימי הביניים, מחד גיסא, המחוזות הדרומיים של הונגריה שנמצאים היום בתחומי סרביה על פי רוב (בהונגרית Verőce, Pozsega, Szerem, Bács, Torontál, Temes, Keve) ומאידך גיסא, המחוזות שמערבית לדנובה ונהר הסאווה (Ozora, Só, Macsó, באנות בוורין) שנמצאים היום על פי רוב בקרואטיה, ובחלקו ברומניה נקראו בתקופתו של אישטוואן הראשון, מלך הונגריה, עדיין בשם "הספר התחתון" (Alvidék)[1].
אחרי העות'מאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תקופת הונגריה העות'מאנית, המונח נכנס שוב לשימוש, אך מהמאה ה-18 ועד 1920, הוא שימש רק עבור אזור באצ'קה ובאנאט, החלק הדרומי של הונגריה באותה תקופה. עם כניסתו לתוקף של חוזה טריאנון, משנת 1920, נקראו השטחים שסופחו מהונגריה ליוגוסלביה בשם "הספר הדרומי". זה כלל את: וויבודינה, "זווית או פינת הדראבה" (משולש באראניה).
במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כך, במהלך מלחמת העולם השנייה, כונה החלק של המדינה שסופחה מיוגוסלביה להונגריה (באצ'קה הדרומית, פינת הדראבה, מוראקז ומוראווידק) "הספר הדרומי שחזר לארץ האם". יחד עם זאת, החלק הגדול יותר של באנאט שעבר לרומניה כבר לא נכלל במושג הספר הדרומי.
בשימוש ההונגרי של היום, המונח "הספר הדרומי" משמש בעיקר בהקשר הבא:
- כאזור גאוגרפי לא מוגדר במדויק, החלק הצפוני של סרביה, המישור הפאנוני (אגן הקרפטי שכולל את וויבודינה, אזור בלגרד, מישור מאצ'ו), כולל לעיתים קרובות את מזרח קרואטיה (סלאבוניה, זווית (או פינת) הדראבה, ועוד).
- כמונח פוליטי, "הונגרים של הספר הדרומי" פירושו ההונגרים של וויבודינה או, באופן רחב יותר, הונגרים של וויבודינה והונגרים של קרואטיה.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן להזכיר את האזורים של באצ'קה ובאנאט כהמשך הדרומי של המישור ההונגרי הגדול מבחינת המאפיינים הגאוגרפיים שלהם. רק גבעות ורשצי ורכס גבעות טארצל (539 מ' גובה) (בסרבית: Fruška Gora) (אנ') המשתרעים מתחת לקו הדנובה יוצרים תמונה השונה.
האזורים הגדולים ביותר של הספר הדרומי היו במקור ערבה מיוערת, בעוד ששתי רכסי הגבעות הנ"ל, כמו גם מישורי ההצפה של הדנובה והסאווה, היו מכוסים ביערות גדולים, שלמרבה הצער נעלמו ברובם. מכיוון ש-75–80 אחוזים מהספר הדרומי הוא חקלאי, ניתן היה לשמר בתי גידול טבעיים רק באזורים קטנים עבור הצומח ולבעלי חיים. עצי שיטה אופייניים ביערות שנטעו מחדש, צפצפה באזורים הרטובים יותר, אך גם אורן שחור ניטע על האדמה החולית.