העיניים של המדינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החרמון

"העיניים של המדינה" הוא ביטוי שנכנס לאוצר הביטויים הישראלי בדבריו של בני מסס – לוחם מגדוד 51 של חטיבת גולני במלחמת יום הכיפורים, שאמר זאת בראיון לצוות טלוויזיה מהערוץ הראשון בתום הקרב על החרמון בחודש אוקטובר 1973.

טביעת הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוראי בני מסס נולד בטבריה וחי בה כל חייו. לאחר הניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, השתתף מסס גם בניסיון השני לכבוש את ההר, מבצע קינוח. מסס נשא את המא"ג – כלי הנשק הכבד ביותר במחלקה – ולחם באומץ לב בלתי רגיל. באחד מרגעי הקרב הקשים הוא נטל את המא"ג והסתער ללא היסוס, תוך קריאות עידוד לחבריו.

הכתב הצבאי של הטלוויזיה הישראלית, מיכה לימור, שהכין כתבה על הקרב ההיסטורי, פגש על ההר את קומץ החיילים ששרדו מן הקרב. הוא בחר לראיין את הלוחם המאובק והמפויח בני מסס, אשר סיפר בלשון פשוטה ונטולת פאתוס על האירועים כפי שחווה אותם. בתשובה לשאלה מדוע הסתער קדימה, השיב כי "אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה". על פי עדויות שונות, בתדריך שנתן המח"ט אמיר דרורי לפני העלייה, הוא הסביר לחיילים את חשיבות הקרב הצפוי ואת חשיבותו של הרכס המשמש נקודת תצפית חשובה, והשתמש לראשונה בביטוי זה. וכך הוא ביטא זאת: "עיני כל המדינה נשואות לכאן".

הראיון, ששודר בערב שבת בערוץ הטלוויזיה היחידי שראו אז תושבי ישראל, הותיר רושם עז. הביטוי השתרש והפך לסמלו של החרמון, ההר הגבוה ביותר במדינה, ממנו אפשר לצפות אל עומק שטחי האויב. ה"עיניים של המדינה" נותר חרות גם כמייצג את אופייה המיוחד של מלחמת יום הכיפורים על הצלחותיה ועל כישלונותיה, כמו גם הטוראי הפשוט והאמיץ אשר השתמש בו.

בני מסס נפטר ב-30 בנובמבר 2006 מדום לב בעיר הולדתו טבריה, בגיל 54.

התייחסות לביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי אריה כספי כתב על הביטוי: "זה המצליח מכל הביטויים השקריים שנוצרו בשנות הכיבוש הארוכות, שהרי הוא צמח 'מהעם'. משפט עילג, חסר משמעות וריק מתוכן... הפך לסיסמה לאומית. לא ציטטה מעגנון, דוד בן-גוריון או עמוס עוז, אפילו לא משפט ממגילת העצמאות זכה בכבוד הזה. רק 'מגש הכסף' של ויצמן ואלתרמן הגיע למעמד דומה. מסס יישאר כנראה אחד מהוגי הדעות החשובים של התקופה העגומה הזאת".[1]

באמצעי התקשורת שימש הביטוי לתיאורם של אמצעי תצפית נוספים:

הביטוי שימש ליצירת המיצב "העיניים של המדינה" (1974) מאת מיכל נאמן.

נפוצו גם פרפרזות של הביטוי:

  • הרגליים של המדינה: כינוי שניתן לדוגמנית פינצ'י מור[4]
  • התחת של המדינה: כינוי שניתן לדוגמנית ההלבשה התחתונה אניטה פללי
  • האוזניים של המדינה: כינוי ליחידת ההאזנה 8200.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "הארץ", 23 בספטמבר 1994
  2. ^ אריה אגוזי, בייקונור, קזחסטאן, העיניים של המדינה, באתר ynet, 28 בדצמבר 2003
  3. ^ פליקס פריש, יחידת הבקרה האווירית: העיניים של המדינה, באתר ynet, 3 באפריל 2003
  4. ^ רן בוקר, עדיין הרגליים של המדינה: פינצ'י מור בים, באתר ynet, 20 ביולי 2011
  5. ^ מתן חצרוני, הצצה ל"אוזניים של המדינה": האנטנות של יחידת המודיעין 8200, "חדשות 2", 20 באפריל 2014