הפגנות ירוואן (1965)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ההפגנות בירוואן ב-24 באפריל 1965 מול בניין האופרה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
האנדרטאות לזכר רצח העם הארמני שהוקמו בעקבות הפגנות, מימין אנדרטת האובליסק, במרכז, אנדרטת החרוט הקטום, ומשמאל קיר ההנצחה
אירוע יום הזיכרון בקפלה להנצחת רצח העם הארמני בעיר דיר א-זור שבמדבר סוריה

ההפגנות בירוואן התקיימו ב-24 באפריל 1965 בעיר ירוואן שברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית שהייתה אז חלק מברית המועצות, לציון חמישים שנה לרצח העם הארמני. הפגנות אלה נחשבות כצעד הראשון ולתחילת מאבקו של העם הארמני בדרישה להכרה של אומות העולם ברצח העם הארמני על ידי האימפריה העות'מאנית, שאירע בשנת 1915. ב-24 באפריל 1915 עצרה ממשלת הטורקים הצעירים כ-250 אינטלקטואלים ומנהיגים ארמנים באיסטנבול, אירוע שסימל את תחילת הרצח ולפיכך הפך ליום סמלי להנצחתו.

ההפגנה, שהחלה כמחאה עממית, הפכה עד מהרה להפגנה סוערת ומהומות, שבעקבותיהן נעצרו מפגינים.[1] הפגנה זו הייתה הראשונה מסוגה שהתקיימה בכל רחבי ברית המועצות. השתתפו בה כ-100,000 איש, שהפגינו במשך 24 שעות מול בניין האופרה של ירוואן (Yerevan Opera Theater) לציון 50 שנה לרצח, בדרישה שהשלטון הסובייטי יכיר ברצח העם הארמני שנעשה על ידי האימפריה העות'מאנית, ובדרישה להקמת אתר זיכרון בעיר הבירה ירוואן שינציח את זכרם של הקורבנות. ההפגנות התקיימו מחוץ לבניין האופרה בכיכר החרות, בעת שבתוך המבנה ציינו פקידים ונכבדים ארמנים את הרצח באירוע שקט וסולידי.[2]

בהפגנה הונפו כרזות שקראו לתת פתרון לבעיה הארמנית וכן כרזות לאומניות שעסקו בשטחים הנתונים במחלוקת עם מדינות שכנות כמו נגורנו קרבאך ממזרח, נחיצ'יבאן בדרום מערב, ושטחים ממערב ארמניה. המפגינים קראו גם קריאות כמו "האדמה שלנו, האדמות שלנו". הפגנה הגדולה הייתה תחילת ההתעוררות הציבורית הראשונה של התודעה הארמנית בארמניה הסובייטית.

בעקבות ההפגנות החליט הקרמלין, בשיתוף שלטונות ארמניה ואנשי הכנסייה הארמנית, להקים אתר הנצחה בהתאם לדרישת המפגינים. אתר ההנצחה הוקם על גבעה המשקיפה על ירוואן שנקראת Tsitsernakaberd. מהגבעה ניתן לראות את הר אררט השוכן בטורקיה. אתר ההנצחה כלל שלוש אנדרטאות זו לצד זו: אנדרטה בצורת אובליסק, אנדרטה בצורת חרוט קטום וקיר הנצחה. ליד האנדרטאות הוקם בשנת 1995, לאחר התפרקות ברית המועצות, המוזיאון לרצח העם הארמני שהוא חלק ממתחם ההנצחה.

ההפגנה בירוואן סימנה את תחילתן של הפגנות רבות דומות שנערכו ברחבי העולם במקומות שבהם יש קהילה שמוצאה ארמני. ההפגנות ממשיכות להתקיים לאורך השנים בדרישה להכרת אומות העולם ברצח העם הארמני. אתר ההנצחה הפך להיות חלק מכללי הטקס הדיפלומטיים בעת ביקור משלחות זרות בארמניה. בכל שנה, ב-24 באפריל, שהוכרז כיום הזיכרון לרצח העם הארמני והוא יום חג לאומי בארמניה, מתקיים מצעד שבו משתתפים עשרות אלפי אנשים ההולכים לכיוון אתר ההנצחה כדי להניח זרי פרחים ליד אש התמיד באנדרטת החרוט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]