הפרוטוקולים של אושוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחנות ההשמדה הגרמניים באושוויץ ובירקנאו - שער הפרוטוקולים, נובמבר 1944

הפרוטוקולים של אושוויץ, הידועים גם בשם דו"חות אושוויץ, שפורסמו במקור בשם מחנות ההשמדה הגרמניים של אושוויץ ובירקנאו, הם אוסף של דו"חות שכתבו שלושה עדי ראייה בין השנים 1943–1944 על הרצח ההמוני שהתרחש במחנה הריכוז אושוויץ בפולין הכבושה בידי גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. [1] [2] דיווחי עדי הראייה ידועים בנפרד כדו"ח ורבה-וצלר, דו"ח הרב-סרן הפולני (למעשה סטודנט לרפואה בשם יז'י טבו, Jerzy Tabeau) ודו"ח רוזין-מורדוביץ' (Rosin-Mordowicz).[3]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדו"חות נכתבו ונערכו על ידי אסירים שנמלטו מהמחנה והוצגו לפי סדר חשיבותם מנקודת מבטן של בעלות הברית המערביות, ולא בסדר כרונולוגי.[3] הנמלטים שחיברו את הדיווחים היו רודולף ורבה ואלפרד וצלר (דו"ח ורבה-וצלר); ארנושט רוזין וצ'סלב מורדוביץ' (דו"ח רוזין-מורדוביץ'); ויז'י טבו (דו"ח הרב-סרן הפולני).[3]

דו"ח ורבה-וצלר הופץ בהרחבה על ידי קבוצת העבודה מברטיסלבה באפריל 1944, תורגם להונגרית על ידי שרה פרידלנדר,[4] ובעזרתו של הדיפלומט הרומני פלוריאן מנוליו, הדו"ח או הסיכום הגיעו לג'ורג'ה מנדל-מנטלו, המזכיר הראשון של שגרירות אל סלוודור בשווייץ, דרך סגן הקונסול השווייצרי קרל לוץ בבודפשט. [5] מנטלו פרסם זאת מיד. הדבר עורר הפגנות בשווייץ, דרשות בכנסיות בשווייץ על מצבם הטראגי של היהודים וכ-400 כותרות בעיתונות השווייצרית במחאה על רציחות היהודים. ייתכן שהאירועים בשווייץ היו בין השיקולים שהובילו לאיומי גמול נגד יורש העצר ההונגרי מיקלוש הורטי על ידי הנשיא רוזוולט, וינסטון צ'רצ'יל ואחרים, אירועים שאחריהם (אם כי לא ברור עד כמה בגללם) עצר את הורטי את השילוחים ההונגריים למחנות המוות ב-1944.[6] הדו"חות המלאים פורסמו על ידי הוועד לענייני פליטים בארצות הברית ב-26 בנובמבר 1944 תחת הכותרת מחנות ההשמדה של אושוויץ ובירקנאו בשלזיה עילית. [7][8] דו"חות אלה הוגשו כראיה במשפטי נירנברג כמסמך 022-L, והם מוחזקים בארכיון הוועד לענייני פליטים, בספרייה ובמוזיאון הנשיאותיים על שם פרנקלין רוזוולט בהייד פארק, ניו יורק.[8]

לא ידוע מתי נקראו מסמכים אלה לראשונה הפרוטוקולים של אושוויץ, אך ייתכן שרנדולף ל. ברהם היה הראשון שעשה זאת. הוא השתמש במונח זה בספרו The Politics of Genocide: The Holocaust in Hungary (1981).[8]

רכיבי הדו"חות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דו"ח ורבה-וצלר (המונח "הפרוטוקולים של אושוויץ" משמש לעיתים כהתייחסות לדו"ח זה בלבד), דו"ח בן 33 עמודים שנכתב בסביבות 24 באפריל 1944, לאחר שוורבה ווצלר, שני אסירים סלובקים, נמלטו מאושוויץ ב-7–11 באפריל 1944.[9] בין הפרוטוקולים הוא היה מסמך בן 33 עמודים שנקרא "מס' 1: מחנות ההשמדה של אושוויץ (אושווייצ'ים) ובירקנאו בשלזיה עילית."[10] [11]
  • דו"ח רוזין-מורדוביץ', דו"ח בן שבעה עמודים מאת ארנושט רוזין וצ'סלב מורדוביץ', גם הם אסירים סלובקים, שנמלטו מאושוויץ ב-27 במאי 1944[9] דו"ח זה הוצג כפרק נוסף ("III. בירקנאו") בדו"ח ורבה-וצלר.[10]
  • "הדו"ח של רב-סרן פולני" נכתב על ידי יז'י טבו (או טבאו), שהיה באושוויץ תחת השם הבדוי יז'י וסולובסקי, שנמלט עם רומן צ'ייליצ'קו ב-19 בנובמבר 1943. זולטן טיבורי סאבו כותב שטבו חיבר את הדו"ח שלו בין דצמבר 1943 לינואר 1944. הוא הועתק באמצעות מכונת שבלונות בז'נבה באוגוסט 1944 והופץ על ידי ממשלת פולין הגולה וקבוצות יהודיות. [12] דו"ח זה, בן 19 העמודים, הוצג בין הפרוטוקולים בתור "מסמך מס' 2 - תעבורה (דו"ח המייג'ור הפולני)."[10]

פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן הפרוטוקולים נדון בפירוט על ידי הניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1944.[10]

דו"חות דומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספר השחור של פולין - דו"ח מ-1942 על זוועות הנאצים בפולין הכבושה.
  • דו"חות קרסקי - סדרת דו"חות מהשנים 1939–1942, תיארה את המצב בפולין הכבושה.
  • דו"ח פילצקי, הדו"ח של ויטולד פילצקי על אושוויץ, נכתב ב-1943.
  • הספר הלבן הפולני - מהשנים 1940 ו-1941 - דיווח על יחסי פולין-גרמניה לפני ואחרי 1939.
  • מזכר רצ'ינסקי - פתק מדצמבר 1942 מאת שר החוץ הגולה של פולין בדבר השמדת יהודים על ידי הנאצים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Conway, John S. in Vrba, Rudolf (2002). Appendix I: The Significance of the Vrba–Wetzler Report on Auschwitz-Birkenau. I Escaped from Auschwitz. Barricade Books.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Gilbert, Martin in Marrus, Michael Robert (1989). Part 9: The Question of Bombing Auschwitz. The Nazi Holocaust: The End of the Holocaust. Walter de Gruyter.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Tibori Szabó, Zoltán in Braham, Randolph L. & vanden Heuvel, William (2011). "The Auschwitz Reports: Who Got Them, and When?". The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary. Columbia University Press.{{cite news}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "The Extermination Camps of Auschwitz (Oświęcim) and Birkenau in Upper Silesia". War Refugee Board. 26 בנובמבר 1944. pp. 1–33. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Tibori Szabó (2011), pp. 85–120
  3. ^ 1 2 3 Tibori Szabó (2011), p. 94
  4. ^ על פרידלנדר, באתר יד ושם
  5. ^ Theo Tuschuy, "Dangerous Diplomacy: The Story of Carl Lutz, Rescuer of 62,000 Hungarian Jews, Ederman Publishing
  6. ^ David Kranzler (2000). The Man Who Stopped the Trains to Auschwitz: George Mantello, El Salvador, and Switzerland's Finest Hour. Syracuse University Press. p. 87. ISBN 978-0-8156-2873-6.
  7. ^ "The Extermination Camps of Auschwitz (Oświęcim) and Birkenau in Upper Silesia". War Refugee Board. 26 בנובמבר 1944. pp. 1–33. {{cite web}}: (עזרה)"The Extermination Camps of Auschwitz (Oświęcim) and Birkenau in Upper Silesia". War Refugee Board. 26 November 1944. pp. 1–33.
  8. ^ 1 2 3 Conway (2002), pp. 292–293, footnote 3.
  9. ^ 1 2 Tibori Szabó (2011), p. 91
  10. ^ 1 2 3 4 Gilbert (1989), p. 305
  11. ^ "The Auschwitz Protocol: The Vrba-Wetzler Report". Holocaust Research Project (Full text, online ed.).
  12. ^ Tibori Szabó (2011), p. 90.