לדלג לתוכן

רודולף ורבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רודולף ורבה
Rudolf Vrba
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 11 בספטמבר 1924
טופולצ'אני, סלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במרץ 2006 (בגיל 81)
ונקובר, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Walter Rosenberg עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג

Gerta Vrbová (1947–1957 (כ־10 שנים)) עריכת הנתון בוויקינתונים

  • רובין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (1 בינואר 2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רודולף ורבהצ'כית: Rudolf Vrba; 11 בספטמבר 192426 במרץ 2006) היה פרופסור לפרמקולוגיה, חוקר סרטן, וניצול שואה אשר נודע כראשון שהעביר לעולם המערבי עדות מפורטת וממוסמכת על רצח היהודים הממוסד באושוויץ. באפריל 1944 נמלט מהמחנה יחד עם אלפרד וצלר, במטרה להפיץ מידע מודיעיני על מנגנון ההשמדה. הדו"ח המפורט שחיברו השניים, "דו"ח ורבה-וצלר", חשף לראשונה את המבנה הטכני של תאי הגזים ומשרפות ואת היקף הקטל, ובכך הפך את הידיעות על אודות "הפתרון הסופי" משמועה לעובדה מוכחת.

חשיבותו ההיסטורית של ורבה נגזרת מהשפעתו הישירה על הצלת חיים. פרסום הדו"ח ביוני 1944 עורר לחץ בינלאומי כבד על שליט הונגריה, מיקלוש הורטי, והביא להפסקת השילוחים לאושוויץ. פעולה זו הצילה באופן ישיר כ-200,000 מיהודי בודפשט שגירושם נמנע. ורבה זכור גם בשל הביקורת הנוקבת שהביע בספרו "ברחתי מאושוויץ" כלפי מנהיגי "ועד העזרה וההצלה" בהונגריה, בטענה כי נמנעו מלהזהיר את הקהילה היהודית על הגורל הצפוי לה, על אף המידע שהיה ברשותם.

לאחר מלחמת העולם השנייה פנה ורבה למסלול אקדמי והשלים דוקטורט בכימיה ובביוכימיה בצ'כוסלובקיה. הוא היגר לקנדה, שם כיהן כפרופסור באוניברסיטת קולומביה הבריטית והתמחה בחקר הסרטן ובביוכימיה של המוח. על פועלו המדעי ותרומתו ההיסטורית יוצאת הדופן, הוענק לו בשנת 1998 תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[1].

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורבה נולד בשם ולטר רוזנברג בשנת 1924 בעיירה טופולצ'אני שבסלובקיה להוריו אליאש (אליהו) רוזנברג ו-הלנה גרינפילד, אביו היה נשוי לפני כן וכך היו לורבה אחים למחצה.[2]

ב-1939 גורש מבית הספר התיכון בעקבות חוקי נירנברג שנחקקו בארצו, במרץ 1942 קרע ורבה בן השבע עשרה את הטלאי הצהוב משרוול חולצתו ועזב את ביתו בכוונה להגיע לאנגליה ולחופש. כשבכיסו 10 לירות שטרלינג שנתנה לו אמו למימון נסיעתו[3] תכנן להגיע לגבול הסלובקי בדרכו להונגריה ומשם לאנגליה, אך נתפס והוכה בידי שומרי הגבול ונשלח למחנה נובקי שבצ'כוסלובקיה. הוא הצליח לברוח משם, אך נתפס והוחזר.[4]

ב־14 ביוני 1942 נשלח ורבה מנובאקי למיידנק ושבועיים לאחר מכן, ב-30 ביוני, נשלח למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ; מספר האסיר שלו היה 44070. בשלב מסוים הצטרף לקומנדו "קנדה" - המקום בו מוינו חפציהם של הקורבנות שהגיעו ואוחסנו לצורך העברתם לממשלה הגרמנית, שם שירת הן במחנה האם אושוויץ והן במחנה בירקנאו הסמוך. השירות ב"קומנדו קנדה", והצטרפותו בשלב מאוחר יותר למחתרת ההתנגדות שפעלה באושוויץ, אפשרו לורבה לשרוד בתנאים סבירים באופן יחסי, אך חשוב מכך, אפשרו לו לעקוב ולאגור פרטים רבים על מספר היהודים המושמדים, ואופן ההשמדה, וכן לגלות את תוכניות הגרמנים להשמדה עתידית, דבר שהעניק לו את הדחף הרב להימלט מהמחנה על מנת לספר אותן לעולם הרחב.

הבריחה מאושוויץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בהגיעו לאושוויץ בחודש יולי 1942 גמלה בליבו ההחלטה להימלט מהמחנה. לאחר שאולץ יחד עם אלפי אסירים במחנה לצפות בהוצאות להורג של אסירים שנמלטו ונתפסו, הבין שהקושי אינו רק בעצם הבריחה אלא גם במניעה כישלונה.[5] בתחילת שנת 1944 הבחין ורבה בהכנות ותכונה רבה. הוא שמע את אחד השומרים השתויים פולט אמירה על כך שהוא מצפה בקוצר רוח לבואו של "הסלאמי ההונגרי". ורבה החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם".

בערב פסח, 7 באפריל 1944, נכנסו ורבה וחברו אלפרד וצלר (אסיר מספר 29162) למקום מסתור, שהיה למעשה חלל בערימת עצים. ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים, ב-10 באפריל, יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש. לאחר מסע מפרך ומסוכן שנמשך 11 יום, הם הגיעו לז'ילינה שבסלובקיה, שם פגשו את הנהגת הקהילה היהודית.[6]

הפרוטוקולים של אושוויץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דו"ח ורבה-וצלר

השניים הופרדו ותוחקרו על ידי ראשי הקהילה, שרשמו מפיהם את מה שכונה לאחר מכן "דו"ח אושוויץ" שהיה חלק מ"הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוחות יצאו מסלובקיה, ולפי ורבה הגיעו לידי ממשלות הברית כבר בחודש יוני 1944.

בדו"ח זה תוארו דרכי השמדת היהודים באושוויץ והודגש מספרם הרב של הנרצחים. בנוסף, הזהיר הדו"ח שהגרמנים מתכננים לשלוח למחנה את 800 אלף יהודי הונגריה. המידע התבסס על שיחת שומרים ששמע ורבה ובה דובר על "מיליון יחידות" הצפויות להגיע למחנה. האזהרה בדו"ח התאמתה זמן קצר לאחר מכן, כשהתחיל משלוח יהודי הונגריה לאושוויץ. מחברי הדו"ח קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, ובכך לעכב ולא לאפשר את המשך את הטבח השיטתי ביהודים.[6]

תגובות בעלות הברית לפרוטוקולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדו"ח שכתבו ורבה ווצלר הופץ במספר עותקים, בתקווה שיגיע לידי בעלות הברית. ב-16 ביוני 1944 הגיע עותק של הדו"ח למשרד החוץ האמריקאי. יומיים אחר-כך שודרו פרטים ראשונים מהדו"ח ב-BBC. ואולם, בעלות הברית בחרו להתעלם מקריאתם של מחברי הדו"ח להפציץ את אושוויץ, והשמדת היהודים במחנה נמשכה. מעל מיליון איש הושמדו באושוויץ עד לקיץ 1944, כ-90% מהם היו יהודים.

לאחר פרסום הפרוטוקולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום הדו"ח, הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום מלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדליית הגבורה הצ'כוסלובקית, באות ההתקוממות הסלובקית הלאומית ואות הלוחם הראוי לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.

ורבה ברח מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בשנת 1958, עלה לישראל ועבד כשנתיים במכון ויצמן ברחובות.[7] לאחר מכן בחר לעבוד בלונדון, עבר לבוסטון, ולבסוף התמנה לפרופסור חבר לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, קנדה. ורבה פרסם את סיפור בריחתו מאושוויץ בספרו "איני יכול לסלוח" בשנת 1963. בספרו, ציין כי על אף שתוכן הדו"ח אותו כתב עם אלפרד וצלר בסוף אפריל 1944 היה בידי ההנהגה היהודית בסלובקיה, ובהונגריה, כבר בראשית מאי 1944, לפני תחילת הגירושים המאסיביים מהונגריה, לא הופץ המידע בקרב המועמדים להשמדה. הוא סבר כי שבירת סוד מחנה אושוויץ הייתה מונעת השמדתם של יהודים רבים.

ורבה הרבה להעיד במשפטים נגד פושעים נאצים. הוא נפטר בוונקובר שבקנדה.

פרסום המקרה במדינת ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998, יזמה פרופ' רות לין (אנ') מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לרודולף ורבה, וכן את פרסום ספר זיכרונותיו "ברחתי מאושוויץ" (בתרגומם של יהושע בן עמי ושלומית קדם).

במאמרה משנת 2004[8] ובספרה (שפורסם בשפה האנגלית באותה שנה),[9] תיארה פרופ' לין את היעדר סיפור דו"ח ורבה-וצלר בספרי לימוד ההיסטוריה בישראל עד שנת 1998, אז פורסם ספרו של ורבה בשפה העברית.

לעומתה, טען פרופ' יהודה באואר כי קיום הדו"ח לא הוסתר.[10] עם זאת, הוא הביע את הערכתו לוורבה ולפועלו, ובריאיון לעיתון "מקור ראשון" משנת 2006, אף צוטט באומרו כי "הסיפור צריך להיכתב בספרי הלימוד לבתי הספר. מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל".[11]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורבה שמר על שמו הבדוי כשמו שלו לאחר המלחמה ונישא בשנת 1946 לגרטה סידון ונולדו להם 2 בנות, הלנה (1952) ו-זוזה (1954), בשנת 1957 התגרשו.[12]

נישא בשנית ל-רובין בשנת 1975 עד למותו.

יחד עם רבים מבני משפחתו המורחבת גם שני אחיו למחצה מצד אביו סלמון (סמי) ו-לודוויט (יצחק) נספו בשואה, אחותו למחצה פרנטישקה (פאנצ'י) שרדה עם משפחתה והיגרה לקנדה וכנראה שורבה הגיע לשם בעקבותיה, כנראה שהיה לו אח מלא נוסף מאימו אך הוא נפטר בילדות.[4]

אביו נפטר בשנת 1928 ואימו שרדה את השואה ונפטרה בשנת 1991.רודולף ורבה נפטר במונטריאול, קנדה בשנת 2006. בנותיו הלנה ורבובה וזוזה ג'קסון נפטרו בשנים 1981 ו-2013, בהתאמה. גרטה ורבובה הלכה לעולמה בלונדון בשנת 2020. אוטו דב פרסבורגר הלך לעולמו בישראל בשנת 2023.[2]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Linn, Ruth (2011). "Rudolf Vrba and the Auschwitz Reports: Conflicting Historical Interpretations". In Braham, Randolph L.; vanden Heuvel, William .J (eds.). The Auschwitz Reports and the Holocaust in Hungary. New York: Columbia University Press. pp. 153–210. ISBN 978-0-88033-688-8.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף ורבה בוויקישיתוף
על טענותיה של רות לין בנושא הדחקת ורבה בספרי הלימוד בשפה העברית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אתר אוניברסיטת חיפה
  2. 1 2 Mattan Segev-Frank, 81 שנים לבריחתם של רודולף ורבה ואלפרד וצלר מאושוויץ, באתר Mattan Segev-Frank's Genealogy Jungle, 2025-04-07
  3. "ברחתי מאושוויץ", רודולף ורבה ואלפרד וצלר, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן,1997, עמ' 37
  4. 1 2 Mattan Segev-Frank, מידע חדש על משפחתו של רודולף ורבה, באתר Mattan Segev-Frank's Genealogy Jungle, 2026-03-26
  5. Jonathan Freedland, 13, The Escape Artist, HarperAudio, 2022
  6. 1 2 מתן שגב, Rudolf Vrba's Credibility and the Historical Controversy Surrounding It, ResearchGate
  7. אתר למנויים בלבד Amiram Barkat, Death Camp Escapee Vrba Dies at 82, Haaretz , April 2, 2006
  8. רות לין, ‏הבריחה מאושוויץ: מדוע לא סיפרו לנו על כך בבית הספר, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 163–184
  9. Linn, Ruth (2004). Escaping Auschwitz: A Culture of Forgetting. Cornell University Press. ISBN 0-8014-4130-7.
  10. יהודה באואר, ‏תגובה על מאמרה של רות לין, תיאוריה וביקורת 24, אביב 2004, עמ' 185–189
  11. אתי אלבוים, "עם ישראל אוהב גיבורים מתים", באתר מקור ראשון, 15 במאי 2006
  12. Rudolf "Rudi" Vrba (Rosenberg), geni_family_tree (באנגלית אמריקאית)