רודולף ורבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רודולף ורבה בשנת 1946

רודולף ורבה (צ'כית: Rudolf Vrba; ‏ 11 בספטמבר 1924 - 26 במרץ 2006), פרמקולוג קנדי, יהודי יליד סלובקיה. אחד מן המעטים שהצליח לברוח ממחנה ההשמדה אושוויץ, והראשון שדיווח לעולם המערבי על מעשי הזוועה של הנאצים במחנה, ועל תוכנית ההשמדה המתוכננת של יהדות הונגריה. בשנת 1998, זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורבה נולד בשם ולטר רוזנברג בשנת 1924 בעיירה טופולצ'אני שבסלובקיה. בשנת 1942 גורש למיידנק ומשם הועבר לאושוויץ; מספר האסיר שלו היה 44070. בשלב מסוים הצטרף לקומנדו "קנדה" - המקום בו מוינו חפציהם של הקורבנות שהגיעו ואוחסנו לצורך העברתם לממשלה הגרמנית, שם שירת הן במחנה האם אושוויץ והן במחנה בירקנאו הסמוך. השירות ב"קומנדו קנדה", והצטרפותו, בשלב מאוחר יותר, למחתרת ההתנגדות שפעלה באושוויץ, אפשרו לורבה לשרוד בתנאים סבירים באופן יחסי, אך חשוב מכך, אפשרו לו לעקוב ולאגור פרטים רבים על כמויות היהודים המושמדים, ואופן ההשמדה, וכמו כן לגלות את תוכניות הגרמנים להשמדה עתידית, דבר שהעניק לו את הדחף הרב להימלט מהמחנה על מנת לספר זאת לעולם הרחב.

הבריחה מאושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 1944 הבחין ורבה בהכנות ותכונה רבה. הוא שמע את אחד השומרים השתויים פולט אמירה על כך שהוא מצפה בקוצר רוח לבואו של "הסלאמי ההונגרי". ורבה החליט לברוח כדי "להזהיר את ההונגרים, לקומם אותם".

בערב פסח 7 באפריל 1944 נכנסו ורבה וחברו אלפרד וצלר (אסיר מספר 29162) למקום מסתור, שהיה למעשה חלל בערימת עצים. ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים, ב-11 באפריל, יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש. לאחר מסע מפרך ומסוכן שנמשך 11 יום, הם הגיעו לברטיסלאבה שבסלובקיה, שם פגשו את הנהגת הקהילה היהודית, שכונתה "קבוצת העבודה".

הפרוטוקולים של אושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

השניים הופרדו ותוחקרו על ידי ראשי הקהילה, שרשמו מפיהם את מה שכונה לאחר מכן "דו"ח אושוויץ" או "הפרוטוקולים של אושוויץ". הדוחות יצאו מסלובקיה, ולפי ורבה הגיעו לידי ממשלות הברית כבר בחודש יוני 1944.

בדו"ח זה תוארו דרכי השמדת היהודים באושוויץ והודגש מספרם הרב של הנרצחים. בנוסף, הזהיר הדו"ח שהגרמנים מתכננים לשלוח למחנה את 800 אלף יהודי הונגריה. המידע התבסס על שיחת שומרים ששמע ורבה ובה דובר על "מיליון יחידות" הצפויות להגיע למחנה. האזהרה בדו"ח התאמתה זמן קצר לאחר מכן, כשהתחיל משלוח יהודי הונגריה לאושוויץ. מחברי הדו"ח קראו לבעלות הברית להפציץ את אושוויץ, ובכך לעכב ולא לאפשר את המשך את הטבח השיטתי ביהודים.

תגובות בעלות הברית לפרוטוקולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף ורבה, 1997

הדו"ח שכתבו ורבה ווצלר הופץ במספר עותקים, בתקווה שיגיע לידי בעלות הברית. ב-16 ביוני 1944 הגיע עותק של הדו"ח למשרד החוץ האמריקאי. יומיים אחר-כך שודרו פרטים ראשונים מהדו"ח ב-BBC. ואולם, בעלות הברית בחרו להתעלם מקריאתם של מחברי הדו"ח להפציץ את אושוויץ, והשמדת היהודים במחנה נמשכה. מעל מיליון איש הושמדו באושוויץ עד לקיץ 1944, כ-90% מהם היו יהודים.

לאחר פרסום הפרוטוקולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום הדו"ח הצטרף ורבה לפרטיזנים הצ'כוסלובקים ונלחם עד תום מלחמת העולם השנייה תחת פיקודו של מילן אוהר. הוא עוטר במדליית הגבורה הצ'כוסלובקית, באות ההתקוממות הסלובקית הלאומית ואות הלוחם הראוי לשבח. לאחר המלחמה הוא למד כימיה בפראג וסיים לימודי דוקטורט בשנת 1951.

ורבה ברח מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית בשנת 1958, עלה לישראל ועבד כשנתיים במכון הביולוגי בבית דגן. לאחר מכן בחר לעבוד בלונדון, עבר לבוסטון, ולבסוף התמנה לפרופסור חבר לפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קולומביה הבריטית שבונקובר, קנדה. ורבה פרסם את סיפור בריחתו מאושוויץ בספרו "איני יכול לסלוח" בשנת 1963. בספרו הוא מציין כי על אף שתוכן הדו"ח אותו כתב עם אלפרד וצלר בסוף אפריל 1944 היה בידי ההנהגה היהודית בסלובקיה, ובהונגריהישראל קסטנר עמד בראשה) כבר בראשית מאי 1944, לפני תחילת הגירושים המאסיביים מהונגריה, לא הופץ המידע בקרב המועמדים להשמדה. הוא סבר כי שבירת סוד מחנה אושוויץ הייתה מונעת השמדתם של יהודים רבים.

ורבה הרבה להעיד במשפטים נגד פושעים נאצים. הוא נפטר בונקובר שבקנדה.

פרסום המקרה במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1998 יזמה פרופ' רות לין (אנ') מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לרודולף ורבה, וכן את פרסום ספר זיכרונותיו "ברחתי מאושוויץ" (בתרגומם של יהושע בן עמי ושלומית קדם).

במאמרה משנת 2004 "הבריחה מאושוויץ - מדוע לא ספרו לנו על כך בבית הספר?" וכן בספרה "Escaping Auschwitz- A culture of forgetting", מתעדת לין את היעדר סיפור הבריחה וכתיבת דו"ח ורבה-וצלר מספרי לימוד ההיסטוריה בישראל עד פרסום ספרו של ורבה בשפה העברית בשנת 1998 על ידי הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה.

בראיון בשנת 2006 (לאחר מותו של ורבה) לעיתון "מקור ראשון" הביע פרופ' יהודה באואר לראשונה תמיכה בטיעונה של לין, ואומר כי "הסיפור צריך להיכתב בספרי הלימוד לבתי הספר. מדובר במעשה גבורה בלתי רגיל"[2].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רודולף ורבה (1994), ההכנות לשואה בהונגריה: דיווח על ידי עד ראיה (תרגם: יהושע בן עמי; ערכה: יעל זיידמן), ונקובר: University of British Columbia.
  • רודולף ורבה (1998), ברחתי מאושוויץ / בהשתתפות אלן בסטיק (תרגמו מאנגלית: יהושע וייס בן עמי ושלומית קדם; עריכה לשונית: גבריאלה אביגור-רותם), אוניברסיטת חיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רודולף ורבה בוויקישיתוף

רות לין וטענותיה על הדחקת ורבה מספרי הלימוד בשפה העברית:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
מודעות ותגובות לשואה
תגובת העולם לשואהתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתרודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץספר עדותסחורה תמורת דםהצלה בשואהחסידי אומות העולם
בעקבות השואה
הפליטיםמשפטי נירנברגמשפט אייכמןפוגרום קיילצהזיכרון השואה: זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואההסכם השילומיםהשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןהכחשת השואההנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואהפרויקט הנצחת השואה
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל