הקהילה היהודית במונפורטה דה למוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שער בחומת העיר Porta da Alcazaba, סמוך אליו היו בתי היהודים

הקהילה היהודית במונפורטה דה למוס היא קהילה יהודית היסטורית, שהייתה קיימת בעיר מונפורטה דה למוס, בגליסיה, החל מן המאה ה-10 ועד לגירוש ספרד בשנת 1492. הקהילה היהודית בעיר המרכזית בעמק למוס הייתה הקהילה הגדולה ביותר בממלכת גליסיה.[1] בין המאה ה-16 והמאה ה-18 היה מספר ההליכים של העמדה לדין של אנוסים תושבי מונפורטה הגדול ביותר בין תושבי גליסיה. בגלל מספרם הגדול של האנוסים בין תושבי מונפורטה כונו כל תושבי העיר "יהודים", או "יהודים עם זנבות".[2]

במאות השנים שחלפו מאז חורבן הקהילה היהודית בעיר נעלמו כמעט לחלוטין שרידים למבנים יהודים, זולת שרידים בתרבותה של העיר במנהגיה ובמסורתה. אף שקיים תעוד ישיר מועט בלבד לנוכחות היהודית בגליסיה, קיימות תעודות רבות המעידות בעקיפין על נוכחות יהודים ועל קיומם של אנוסים לאחר גרוש ספרד, כולל יהודים במונפורטה ובעיר ארס במחוז לה קורוניה, שם כונו "יצורים". השריד הבולט ביותר לקהילה היהודית במונפורטה היא מצבה ועליה כיתוב עברי של חואן דה גיבור ובנו חורחה, שניהם בני אחת המשפחות היהודיות החשובות בעיר, ממצא אשר הועבר בשנת 1892 למוזאון הארכאולוגי של מחוז אורנסה.[3]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועד שבו החלו יהודים להגיע לעיר מונפורטה דה למוס לא ידוע, ככל הנראה תחילת התיישבותם בעיר, בדומה למקומות רבים אחרים, הייתה תחת חסות הכנסייה. החל מן המאה ה-10 פעל בעיר מנזר סן ויסנטה דו פינו, מנזר בנדיקטיני אשר בניינו עומד על הר בעיר.[2] היותו של האזור עשיר בזכות גידולים חקלאיים וקיומה של דוכסות למוס, תרמו אף הם להגעתם של היהודים למקום.[4] המסמך המוקדם ביותר המתייחס לנוכחות יהודית במונפורטה הוא משנת 915 ובו מוזכר ישמעאל "היהודי".[5] במאות ה-12 וה-13 גברה הגירתם של יהודים לגליסיה וזאת עקב רדיפתם על ידי המוראביטון בדרום חצי האי האיברי ואל-מוואחידון במרכז ספרד. אולם תעוד רחב של נוכחות יהודית במונפורטה קיים רק מן המאה ה-15.[2]

צמיחת הקהילה ושגשוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון לקהילה היהודית במונפורטה, בקרן הרחובות Peixaría ו-Cárcere Vello בעיר

ממסמכים מן המאה ה-14 ניתן ללמוד כי כמה מדוכסי למוס מינו יהודים למשרות בכירות בחצרם. ביטוי אחד לחשיבותה של הקהילה היהודית בעיר, במאה ה-14, ניתן לראות בחלקו העתיק ביותר של מנזר סן ויסנטה דו פינו והוא המגדל הניצב לצידו. על קיר האבן הותירו סתתים סימנים ואותות בסלע, מעין תעודת אחריות לעבודתם. מכל אלה הבולט ביותר הוא פנטגרם, כוכב מחומש, המכונה "חותם שלמה" ואשר היה מיוחס ליהדות ואשר סימל את חמשת חומשי תורה. עם זאת, יש החולקים על יחוסו של סמל זה ליהדות כיוון שהיה קיים גם בתרבותה של גליסיה. במהלך המאה ה-14, בניגוד לפרעות שסבלו יהודי קסטיליה ולאון, אשר שטחה גובל בגליסיה, הבולטות שבהן היו גזירות קנ"א, בתחום גליסיה לא סבלו היהודים מגורל דומה, זאת כיוון שאוכלוסיית גליסיה הייתה שקועה במרד חברתי אשר הגיע לשיאו במאה ה-15 ואשר איחד את רוב המעמד הנמוך הנוצרי עם המיעוט היהודי. בשלהי המאה ה-14 החלה הגירה משמעותית של יהודים לפינה הצפון-מערבית של חצי האי האיברי, הגירה שהייתה רק שנייה בגודלה להגירה היהודית בעשורים האחרונים של המאה ה-15, קודם לגרוש ספרד.

רוב העדויות לנוכחות יהודית במונפורטה הן מן המאה ה-15, תקופה שבה הקהילה היהודית הגיעה ככל הנראה לשיאה. מונפורטה דה למוס מוזכרת במסמך מלכותי משנת 1412, מכתב אל הדיוקסיה של לוגו ולקהילותיה וכן ליהודים.[6] במסמכים אחרים מתועדים תשלומים של קהילות יהודיות למלך קסטיליה בשנים: 1474, 1488, 1489 ו-1491. ברשימת הערים מאזור אורנסה מוזכרת מונפורטה, לצד אלריז וריבדאביה. לימוד מסמכים אלה מאפשר הערכה של גודל הקהילות היהודיות כיוון שהתשלומים למלך היוו מעין מס גולגולת. מן התשלומים עולה כי באזור זה חיו מאות יהודים.

גרוש ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם חתימת הצו לגרושם של יהודי קסטיליה ואראגון, ב-31 במרץ 1491, בו ניתנה ליהודים הברירה להתנצר, או לעזוב את ספרד, החלה הגירה המונית של יהודים שחלקה עברה דרך גליסיה לערי הנמל, או לפורטוגל. לאחר הגרוש נמחה כל זכר של נוכחות יהודית בעיר ושמו של הרחוב בו שכן בית הכנסת היהודי שונה לרחוב הצלב. במונפורטה היה ריכוז גבוה של יהודים שהמירו את דתם ולכן היה מספר רב של הליכים של האינקוויזיציה, רבים מהם בין המאות ה-16 וה-18 כנגד תושבים שנחשדו כאנוסים והואשמו בכך שהמשיכו לדבוק במנהגי הדת היהודית. כך למשל, בשנת 1581 הואשמו שני נוצרים צעירים, קלרה פייחו (Clara Feijoo) וויאולנטה אלווארז (Violante Alvarez) כי צמו עד למועד צאת כוכב ראשון. בשנת 1588 הועמד לדין מיגל דה פרייטס (Miguel de Freytas) וילדיו על ידי האינקוויזיציה. רדיפות אחר אנוסים, או החשודים ביהדות, המשיכו עד המאה ה-18, כך ב-30 בנובמבר 1725 נערך אוטו דה פה בסביליה לחואן אנטוניו אבילה, בן מונפורטה.[7] עם גירושם של יהודי העיר הלך ונמחה זכרם מרחובותיה. רק בתחילת המאה ה-21 החלה העיר לשחזר את עברה היהודי. כך צוינה העיר כאתר בנתיבי יהדות ספרד ונקבע בה ציון לקהילה היהודית. בשנת 2018 החלה העירייה לארגן סיורים בעיר אחר המורשת היהודית שהייתה בה.[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Caminos de Sefarad - Monforte de Lemos
  2. ^ 1 2 3 Historia de la Comunidad Judia en Galicia
  3. ^ La disputada lápida de los Gaibor
  4. ^ Viajes por Sefarad
  5. ^ Monforte de Lemos. sefardies.es
  6. ^ Aira Pardo, Felipe (2017). Jews and converts from Monforte de Lemos (in Spanish ) (1st ed.). Grease Editors. ISBN 978-84-9404-559-2. pp. 19
  7. ^ José Ramón Onega López, Los judíos en el reino de Galicia. Editoria Nacional, 1981. pp. 521
  8. ^ Visitas guiadas para conocer el pasado judío monfortino. La Voz de Galicia, Auguest 31, 2018