הקו הסגול
הקו הסגול הוא קו שביתת הנשק בין ישראל לסוריה עליו הוסכם בתום מלחמת ששת הימים. אורכו כ-65 ק"מ מצפון לדרום ו-27 ק"מ ממערב למזרח. הקו תוחם כ-1,260 קמ"ר, כשני שלישים ממערבה של רמת הגולן, שכבשה[1] ישראל במהלך המלחמה. במלחמת יום הכיפורים הצליח צבא סוריה לכבוש כמחצית מהשטח הנ"ל למשך ימים אחדים, אך כוחות צה"ל כבשו שטחים אלה בחזרה ביום הרביעי למלחמה והחל מהיום החמישי התקדמו וכבשו שטחים בעומק סוריה. ב-31 במאי 1974 נחתם הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה. על-פי ההסכם חזרה ישראל ל"קו הסגול", למעט שטח של כ-25 קמ"ר שכולל את העיר קוניטרה, אשר חזר לשליטה אזרחית סורית. רצועה משטח סוריה הצמודה לקו הפסקת האש נקבעה כאזור חיץ בין הכוחות הישראלים לסורים, והיא נמצאת בשליטה צבאית של כוח בין-לאומי בחסות האו"ם המכונה אונדו"ף.
הקו הסגול קיבל את שמו משום שבהקמת מדינת ישראל שורטט קו זה בצבע סגול[דרוש מקור].
הקו הסגול במלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים בנתה ישראל מוצבים רבים לאורך הקו, סך הכל 117 נקודות מבוצרות, ביניהן גם 17 מוצבים. לפני המוצבים נחפרה תעלת נ"ט בעומק של חמישה מטרים שהייתה זרועה במוקשים רבים לאורכה. בצדו הישראלי של הגבול נבנו רמפות לטנקים ישראלים שהיו יכולים להתבצר במקום ולירות מטווח רחוק בכוחות הסוריים הפולשים.
במלחמה עצמה איישו חיילי חטיבת גולני את המוצבים שנבנו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "האמנה הפרנקו-בריטית בעניין מספר עניינים הקשורים למנדטים על סוריה ולבנון, ארץ ישראל ומסופוטמיה" (Franco-British Convention on Certain Points Connected with the Mandates for Syria and the Lebanon, Palestine and Mesopotamia) עליה חתמו ב-23 בדצמבר 1920 בריטניה וצרפת ועל פיה אושרו המנדט הבריטי והצרפתי בוועידת סן רמו בשנת 1921 הותירו בתחומי המנדט הבריטי על ארץ ישראל חלק מרמת הגולן החופף כמעט במלואו לשטח אותו כבשה ישראל במלחמת ששת הימים.
