הסכם ניוקומב-פולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הסכם ניוקומב-פולה (אנגלית Newcombe-Paulet Agreement), הידוע גם כהסכם הגבול הפרנקו-בריטי (Franco-British Boundary Agreement), היה הסכם אשר נוסח בין השנים 1920‏-1923 בין ממשלות צרפת ובריטניה הגדולה, ועסק בתוואי הגבול שבין המנדט הבריטי בארץ ישראל לבין שטחי המנדט הצרפתי בסוריה ולבנון. עוד התייחס ההסכם לתיקוני גבול בין שתי המעצמות בצפון עיראק.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות גבולה הצפוני של ארץ ישראל המנדטורית 1916 - 1924
הגבול עם המנדט הצרפתי בסוריה: הגבול לפי ההסכם האנגלו-צרפתי מ-1920 וקו הגבול הסופי שנוסח בידי ועדת ניוקומב-פולה

עד ימי המנדט הבריטי היה הלבנט כולו חלק מן האימפריה העות'מאנית. כבר במהלך מלחמת העולם הראשונה ניסחו הבריטים והצרפתים את הסכם סייקס-פיקו שנחתם בשנת 1916, בין הדיפלומטים מארק סייקס הבריטי ושארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו הצרפתי, ולפיו גבולו הצפוני של שטח ההשפעה הבריטי בארץ ישראל נקבע בקו העובר בין אכזיב שלחוף הים התיכון ובין טבחה שלחוף הכנרת.

הסכמות אלה אושרו מחדש בספטמבר 1919 במסגרת הסכם דוביל, שנחתם בין לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה, לבין ז'ורז' קלמנסו ראש ממשלת צרפת, בעיר דוביל בנורמנדי שבצרפת. לפי הסכם דוביל פינו האנגלים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין ראש הנקרה לבין בואזיה בעמק החולה (מעט צפונה מאיילת השחר של היום), ומסרו אותם לצרפתים. אולם השטח שמצפון לקו זה ועד צור, הפך הלכה למעשה לשטח הפקר, שכן הצרפתים לא ביססו את ריבונותם בו עד הקביעה הסופית של קו הגבול.

ב-23 בדצמבר 1920 חתמו בריטניה וצרפת על הסכם נוסף בפריז, שנקרא "האמנה הפרנקו-בריטית בעניין מספר עניינים הקשורים למנדטים על סוריה ולבנון, ארץ ישראל ומסופוטמיה" ("Franco-British Convention on Certain Points Connected with the Mandates for Syria and the Lebanon, Palestine and Mesopotamia"). לפי הסכם זה ויתרה צרפת על מקצת משטחי הגליל, והותירה בידיה את נהר הליטני, את מקורות הירדן, את מרבית רמת הגולן וכן את החרמון. קו הגבול ששורטט בהסכם זה יצא מתחנת הרכבת בצמח לכיוון צפון וחצה את הכנרת. הוא המשיך לאורך נחל משושים עד נאפח, והגיע עד סמוך לבניאס. משם פנה הגבול מערבה עד מטולה, וירד דרומה עד סמוך לסעסע (סאסא). משם המשיך מערבה לאורך קו פרשת המים שבין הליטני ונחלי הגליל העליון, עד ראש הנקרה[1]. אחת התוצאות של הסכם זה הייתה יצירתה של אצבע הגליל.

בועידת סן רמו אישר חבר הלאומים את המנדט הבריטי על ארץ ישראל ואת המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, ובאפריל 1921 הסכימו צרפת ובריטניה על הגבול הבינלאומי החדש, על פי ההסכם מדצמבר 1920. עם זאת ההסכמות לא סומנו בשטח, ונקבע כי תוואי הגבול הסופי ינוסח בהתאם למדידות מפורטות שתערכנה בידי ועדה בראשות הצרפתי פולה (N. Paulet) והבריטי סטיוארט פרנסיס ניוקומב.

ניסוח הסכם ניוקומב-פולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וועדת ניוקומב-פולה פעלה בין מרץ 1921 לפברואר 1922 לפי שני עקרונות עיקריים: אין לפנות כפריים מאדמתם, ואין לנתק כפר ממקורות המים שלו, מדרך ראשית העוברת סמוך לו או מעיירת המחוז שלו. ניוקומב ערך סיור הכנה עוד לפני הקמת הוועדה, והציע לשנות את תוואי הגבול ברמת הגולן, שכן זה חצה את אדמות האמיר מחמוד פעור, ולמסרן למנדט הצרפתי בסוריה. בתמורה הציע שתוואי נהר הירדן והכנרת כולה ימסרו למנדט הבריטי על ארץ ישראל.

ב-21 ביוני 1921 סימנה המשלחת הבריטית-צרפתית בראשות ניוקומב ופולה את קו הגבול ב-71 גלי אבנים בהתאם להצעותיו של ניוקומב, וב-3 בפברואר 1922 חתמו ניוקומב ופולה על המפות שבהן שורטט קו הגבול עליו הסכימו‏[2]. השינויים העיקריים עליהם המליצה הוועדה היו הכללת כל הכנרת וימת החולה וכן נהר הירדן לכל אורכו, אך ללא יובליו הצפוניים, בתחום המנדט הבריטי‏[3], וכך גם באשר לחמת גדר והשטח שבין דרום חופה המזרחי של הכנרת ומורדות רמת הגולן. מאידך, שטחי רמת הגולן שממזרח לירדן ואזור בניאס נמסרו למנדט הצרפתי על סוריה. עוד נערכו מספר שינויים לאורך הגבול שבין ארץ ישראל ולבנון, ואשר הבטיחו את קיום העקרונות לפיהן פעלה הוועדה. בתמורה להסכמות אלה, קבלו הבריטים מהצרפתים את מוסול שבכורדיסטן העיראקית שבה התגלה נפט.

כל עוד נמשכו המדידות היה קו הגבול המדויק בלתי ברור. כך, למשל, נערך בלבנון מפקד אוכלוסין על ידי השלטונות הצרפתים, ונכללו בו (וכתוצאה מכך גם קיבלו אזרחות צרפתית) גם תושבי הכפרים המתואלים בגליל, שנותרו לאחר מכן בשטח ארץ ישראל, כמו גם תושבי מטולה וכפר גלעדי[4]. המלצות הוועדה אומצו אגב מספר שינויים, וההסכם שנחתם בעקבות כך בפריז ב-7 במרץ 1923, זכה לשם הרשמי "חילופי דברים המהווים הסכם בעניין קו הגבול בין סוריה וארץ ישראל, מהים התיכון עד אל-חמה" ("Exchange of Notes constituting an Agreement respecting the boundary line between Syria and Palestine from the Mediterranean to El Hammé"). באופן בלתי רשמי נודע המסמך בשם "הסכם ניוקומב-פולה", והגבול שנקבע לפיו סומן בשטח בשנת 1924.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תהליך קביעת הגבול וזכויות המים של ארץ ישראל וסוריה
  2. ^ הגבול הצפוני בין המנדט הבריטי בא"י למנדט הצרפתי בסוריה-לבנון
  3. ^ יהודה ואלך, "אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה", הוצאת כרטא, 1974, עמ' 40.
  4. ^ יואב שטרן, "מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד", הארץ, 30 ביולי 2005