הריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דחפורי D9 משוריינים הורסים מבנה. הדחפור נועץ את ה"סכין" בבית, "מכרסם" את הקירות, ממוטט את היסודות ולבסוף "משטח" את ההריסות על מנת שלא ישמשו מסתור למחבלים ומטעני חבלה.

הריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא פעולת הריסת מבנים שמבצעת ישראל בשטחי יהודה ושומרון, רצועת עזה ומזרח ירושלים כחלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מניעים להריסת מבנים על ידי ממשלות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

להריסת מבנים על ידי ממשלות ישראל יש מספר מניעים ועילות רשמיות:

  • הריסת בתי מחבלים לשם יצירת הרתעה נגד מחבלים פלסטינים ותמיכת משפחותיהם בהם. לעיתים, במקום להרוס את הבית, אוטמים אותו, או הורסים רק את חדרו של המחבל. צעד זה הוא חוקי אך שנוי במחלוקת ופעמים רבות הוגשו עתירות לבג"ץ נגד הריסתו של בית מסיבה זו בטענה שמדובר בענישה קולקטיבית.
  • הריסה מנהלתית: הריסת בתים שנבנו באופן בלתי-חוקי. מבוצעת על ידי ציוד מכני הנדסי של המנהל האזרחי.
  • הרס יישובים ובתי ישראלים כחלק מהמאבק הפוליטי[1] נגד ההתנחלויות באמצעות עתירות של ארגוני שמאל ישראליים לבג"ץ.
  • הרס שכונות וכפרים נטושים למניעת חזרת פליטים או הקמת יישובים ישראלים[2]
  • הרס מבנים לצורך שיפור תנאי החיים במחנות הפליטים ושיכונם של התושבים בשכונות חדשות (כגון במחנה הפליטים שאטי ברצועת עזה),
  • הריסה צבאית-מבצעית:

הריסת בתים נעשית לעיתים גם מתוך שיקולים אחרים, למשל, הרחבת ציר תנועה.

הבסיס החוקי להריסת בתי מחבלים ומשפחותיהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה חוקית, הריסת הבתים מתבצעת מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), שאותן ירשה מדינת ישראל מהמנדט הבריטי. על פי התקנה רשאי המפקד הצבאי להחריב כל מבנה, אם התעורר החשד כי שימש לפעולה המהווה עבירה שעליה נשפטים בבית משפט צבאי, או אם נחה דעתו של המפקד הצבאי כי מי מתושביו היה מעורב בעבירה כזאת. ניסוח התקנה נותן למעשה יד חופשית לצבא להרוס מבנים כאמצעי ענישה או הרתעה. הפעלת הסמכות אינה מותנית בהרשעתו של המפגע בדין הפלילי, אלא די בכך שבפני המפקד הצבאי המורה על כך הונחו ראיות מנהליות, המניחות את דעתו כי העבירה בוצעה על ידי תושב הבית המיועד להריסה.[3]

ארגוני שמאל בישראל וארגוני זכויות אדם מתנגדים להריסת בתי מחבלים בטענה שמדובר בענישה קולקטיבית בלתי-חוקית. הם עתרו מספר פעמים לבג"ץ בדרישה שיאסור על הריסת בתי מחבלים.[4] רוב העתירות נדחו בבג"ץ שאישר עקרונית את הריסת הבתים כצעד ללוחמה בטרור והרתעה, אך קבע שיש להשתמש בה במידתיות. השופט נעם סולברג הסביר בפסק הדין, שבו נדחתה עתירה לביטול הריסת בתים מכוח תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום), את ההיגיון שמאחורי הריסת הבתים:

מחבלים מתאבדים הדגישו בפרֵדות המוקלטות מחיי העולם הזה את ההטבות שבהן יזכו משפחותיהם, כמעין פיצוי על לכתם, ואף תארו עד כמה המחשבה על הטובה שתצמח למשפחתם ליוותה אותם ממש בסמוך למעשה. בהציבם דגש מיוחד על בית משפחת המחבל, מסמנים אפוא ארגוני הטרור עצמם את 'הבטן הרכה' שבה הרתעה עשויה להועיל.

מן המקובץ עולה, כי הריסת בתי מחבלים תוסיף לתחשיב העלות-תועלת שאותו עורך מחבל פוטנציאלי את הידיעה על כך שקרוביו ישלמו מחיר על מעשיו... אולם ההרתעה נועדה להשפיע לא רק במישרין על הלך-מחשבתו של המחבל, אלא גם להניאו ממעשיו באמצעות התערבות מצד בני משפחתו... החשש מפני הרס ביתה, נועד לרתום את משפחת המחבל הפוטנציאלי לממש את השפעתה לכיוון הרצוי, להניעהּ מלהעמיד לרשותו את מעגל התמיכה הקרוב, ובכך להטותו מלחבור לטרור או לממשו. הנה כי כן, ההרתעה תורמת, ולוּ גם במעט. המעט הזה, בנסיבות הזמן והמקום, עשוי לעיתים להיות גורם מכריע; לשבט או לחסד.[5]

בפסק דין אחר נימק השופט סולברג מדוע אין צורך להשתמש בתקנה 119 כלפי מחבלים יהודים:

הטעם לכך שלא נעשה שימוש בתקנה 119 כלפי יהודים נעוץ בכך שבמגזר היהודי אין צורך באותה הרתעה סביבתית שהיא תכליתה של הריסת הבתים. הציבור היהודי, ככלל, מוּרתע ועומד, ואינו מוּסת. אמנם אין לכחד: יש ויש מעשים של תקיפה מצד יהודים כלפי ערבים. לבטח מחוייבוֹת רשויות האכיפה, ונדרשים בתי המשפט, למצות גם במקרים הללו את הדין הפלילי עד תום. להוותנו אף לכדי הרצח הנורא של מוחמד אבו-ח'דיר הגענו, שלא לדבר על הרצח המזעזע של בני משפחת דוואבשה, שלא כל פרטיו ידועים. אך השוני עולה על הדמיון בכמה וכמה היבטים, ובעיקר לצורך ענייננו – ביחס הסביבה: גינוי תקיף והחלטי מקיר לקיר במגזר היהודי, מה שאין כן בצד שכנגד.[6]

נימוק דומה ניתן על ידי פרקליט המדינה שי ניצן.[7]

בפסק דין נוסף שעסק בסוגיה זו נקבע כי "כוחה של תקנה 119 יפה הן ביחס למחבלים ערבים והן ביחס למחבלים יהודים, הכל בהתאם לנסיבות הזמן והמקום, ולאמות המידה שנקבעו בפסיקה ביחס להפעלתה".[8]

הריסת מבנים בעת לחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור די-9 בשירות צה"ל, הכלי העיקרי בהריסת בתים תחת אש וסכנת מטעני חבלה.

הריסת בתים בעת לחימה נעשית במספר שיטות, בהתאם לזירת הלחימה, הדחיפות שבצורך שבהריסה, זמינות כוחות צה"ל ושיקולים אחרים.

ביהודה ושומרון הריסת מבנים תוך כדי לחימה נעשית בדרך כלל על ידי דחפורי D9 משוריינים של חיל ההנדסה הקרבית וזאת בשל המיגון הכבד שלהם, שהופך אותם לעמידים בפני ירי נשק קל, מקלעים ומטעני חבלה - איומים הקיימים בעת הריסת בית ממולכד או בית שבו מתבצרים מחבלים חמושים. ה-D9 משמש בעיקר להרס מבנים ממולכדים או תוך כדי לחימה, אך גם להריסת בתי מחבלים מתאבדים ותשתיות טרור נוספות. ה-D9 שימש להריסת מבנים תוך כדי לחימה גם ברצועת עזה, כל עוד הייתה נוכחות קרקעית של כוחות צה"ל ברצועה, או במהלך מבצעים צבאיים קרקעיים דוגמת מבצע עופרת יצוקה ומבצע צוק איתן. במקרים בהם הסכנה קטנה יותר צה"ל מפעיל גם מחפר ממוגן ויעה אופני ממוגן לצורכי הריסה. עבור מבני קומות צה"ל משתמש לעיתים בשילוב של D9 ומחפר. הריסת בתים בציוד מכני הנדסי ממוגן תוך כדי לחימה מבוצעת על ידי לוחמי מערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית. פירוט על הכלים השונים המשמשים להריסת בתים ראו בטבלה שלהלן.

שיטה נוספת להריסת מבנים היא פיצוץ מבוקר באמצעות חבלה - כלומר שימוש מדויק במטעני נפץ למיטוט הבית. שיטה זו מאפשרת דיוק בהריסה - מחדר בודד ועד לבניין רב-קומות. את ההריסה מבצעת בדרך כלל סיירת יעל של יהל"ם (יחידת העלית של חיל ההנדסה הקרבית) או לוחמים-פלסים של הנדסה קרבית. גם למספר יחידות מובחרות נוספות בצה"ל יש יכולת חבלה.

שיטת נוספת להריסת בתים תוך כדי לחימה היא הפצצת המבנה מהאוויר באמצעות כלי טיס או מהים באמצעות טילים. שיטה זו משמשת בעיקר ברצועת עזה, בגלל הרצון להימנע מכניסה קרקעית. כדי להימנע מפגיעה באזרחים חפים מפשע, נוהג צה"ל להשתמש בנוהל הקש בגג, ולעיתים יוצא בקריאה לתושבי אותו אזור להתפנות מבתיהם.

כלי צמ"ה המשמשים להריסת בתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of Israel (bordered).svg כלי צמ"ה ממוגנים עיקריים במערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרבית SemelHandasaKravit-transparent.png
שם דחפור די-9 ("דובי") – IDF Caterpillar D9 שופל ממוגן / לביא"ה באגר ממוגן
תמונה
IDF-D9-Zachi-Evenor-001.jpg
White-IDF-Loader-01.jpg
Excavator330-IEC01A.jpg
סוג דחפור זחלי משוריין יעה אופני ממוגן מחפר זחלי ממוגן
דגם הכלי קטרפילר די-9 (L/N/R/T) קטרפילר 966 (E/F/G/H) קטרפילר 330,
קטרפילר 349E
ייעוד ומשימות
מסה
(משקל)
כ-48 טון ללא שריון, 56 טון עם שריון (בדגם D9R) 23 טון ללא שריון 53 טון ללא שריון (349E)
הספק מנוע 405 כ"ס (302 קילוואט) נטו, 469 כ"ס (350 קילוואט) ברוטו (בדגם D9R) 276 כ"ס (206 קילוואט) 395 כ"ס (295 קילוואט) (349E)
ביצועים הנדסיים כושר דחיפה: 716 קילוניוטון (73.0 טון-כוח) כוח שבירה: כ-17.3 קילוניוטון (1.76 טון-כוח).
מומנט מרבי: 1526 ניוטון-מטר
מומנט מרבי: כ-14 טון-מטר.
עומק חפירה מקסימלי: כ-7 מטר.
מהירות מרבית כ-12 קמ"ש בהילוך קדמי ו-14.7 קמ"ש בהילוף אחורי כ-40 קמ"ש כ-5 קמ"ש
סוג כף סכין 9SU או 9U בקיבולת של כ-13 עד 16 מטר מעוקב
+ מעקר אחורי עם עומק חדירה של 123 ס"מ
+ אפשרות למגוב רציף במקום הסכין
יעה קדמי משונן בקיבולת של 4 עד 8 מטר מעוקב (תלוי בדגם) יעה חפירה בקיבולת של כ-3 מטר מעוקב, או פטיש חציבה
חימוש מקלע מאג על הגג, חרך ירי ומדוכות עשן חרך ירי (בדגם לביא"ה) אין
ראו גם: חיל ההנדסה הקרביתציוד מכני הנדסימערך הצמ"ה של חיל ההנדסה הקרביתאמצעים של חיל ההנדסה הישראליצה"ל • (כתמונה)


הריסת בתים ישראליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה בבתי ישראלים בידי פלסטינים מרצועת עזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה, ובראשם חמאס, עוסקים מאז 2001 בירי חסר הבחנה של רקטות לעבר ריכוזי אוכלוסייה בישראל. בחלק מהמקרים פוגעות רקטות אלה בבתי ישראלים, וגורמות להם לנזק, ובמקרים קיצוניים להרס.

הריסת בתים כחלק מפינוי התנחלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחפר הורס בית יהודי בעפרה, 2017.

כחלק מביצוע תוכנית ההתנתקות בה החליטה ממשלת ישראל ה-29 לסגת מרצועת עזה ולפנות את כל ההתנחלויות ברצועת עזה ו-4 התנחלויות בצפון השומרון, הרסו דחפורים אזרחיים של משרד הביטחון את בתי התושבים, לרבות מבני ציבור ולמעט בתי הכנסת. בתי הכנסת חוללו ונהרסו על ידי הפלסטינים אחרי שישראל השלימה את הפינוי.

הריסת בתים בהתנחלויות שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2008 עד 2017 נהרסו בתים בהתנחלויות ומאחזים ביהודה ושומרון לפי פסיקות בג"ץ בעתירות שהוגשו על ידי פלסטינים וארגוני שמאל בישראל בנימוק שהבתים נבנו על קרקע פרטית של פלסטינים. המקרה הבולט ביותר הוא פינוי כל היישובים מגרון ועמונה בעקבות עתירה לבג"ץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הערכת הוועד הישראלי נגד הריסת בתים, מאז 1967 הרסו כוחות הביטחון מעל 28 אלף בתי פלסטינים בעזה, ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים.[9] היו מקרים של הריסת בתים גם לפני 1967, כשהבולט בהם היה בפעולת סמוע, כאשר צה"ל הרס בתי מחבלים בפעולת תגמול שערך בכפר הפלסטיני שבשטח ירדן דאז, א-סמוע (מדרום לחברון), ב-13 בנובמבר 1966.

ב-1971 הרס השלטון הישראלי כ-2,000 בתים במחנה הפליטים שאטי ברצועת עזה, בעת שפרץ והרחיב דרכים בתוכו. המשפחות שבתיהן נהרסו הועברו לשכונת שיח' רדואן שנבנתה בסמוך.

במהלך שנות האינתיפאדה הראשונה (19871990) נהרסו ביהודה ושומרון ובחבל עזה 330 בתים, ונאטמו 220.[10] במקרים רבים הגישו הפלסטינים תביעות פיצויים בגין הריסת בתים.[11]

באינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך האינתיפאדה השנייה (20002005) חידשה ישראל את מדיניות הריסת הבתים למחבלים ושולחיהם, מתוך הנחה שהעונש ירתיע מתאבדים פוטנציאליים וגם כדי למנוע את התמריץ הכספי לביצוע פיגועי התאבדות: הרשות הפלסטינית, איראן ומדינות ערב שילמו מענקים בגובה עשרות אלפי שקלים למשפחותיהם של מחבלים מתאבדים, והריסת הבית הייתה אמורה לקזז תגמול זה.

דחפור D9N משוריין הורס מבנה ששימש לטרור במהלך הקרב בג'נין 2002, מבצע חומת מגן. הדחפורים המשוריינים הכריעו את הקרב בג'נין לטובת צה"ל.
דחפור די-9 משוריין הורס בית של מחבל פלסטיני ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה. הדחפור נועץ את ה"סכין" בבית, "מכרסם" את הקירות, ממוטט את היסודות ולבסוף "משטח" את ההריסות על מנת שלא ישמשו מסתור למחבלים ומטעני חבלה.

במהלך מבצע חומת מגן, בעיקר בקרב במחנה הפליטים ג'נין, הרסו דחפורי D9 משוריינים עשרות בתים שהיו ממולכדים במטעני חבלה ושימשו לירי מחבלים על כוחות צה"ל במחנה. ההרס הרב שהותירו הדחפורים בג'נין גרם לסערה ציבורית אך מנגד הכריע את הקרב ללא אבדות נוספות לחיילי צה"ל.

ביהודה ושומרון, בעקבות הצורך לעצור עשרות מחבלים שהתבצרו חמושים בבתים, ואחרי שמספר לוחמי צה"ל נהרגו בניסיון הפריצה לבית, פותח נוהל סיר לחץ לטיפול במצב שמחבל חמוש מתבצר במבנה ללא בני ערובה. הנוהל כולל את כיתור המבנה, כריזה למחבל שיסגיר את עצמו, ואם הוא מסרב אז הכוחות מפעילים "דרדור אמצעים" הכולל ירי נק"ל, ירי רקטות נ"ט או פגזי טנקים, ולבסוף אם כל אלה לא עוזרים - הריסת הבית על המחבל באמצעות דחפורים. שיטה זו נחלה הצלחה רבה והביאה לכך שמחבלים רבים העדיפו להסגיר את עצמם מאשר להתבצר בבית כאשר הדחפורים הורסים אותו.

ברצועת עזה נהרסו מבנים רבים ברפיח סביב ציר פילדלפי תוך כדי הלחימה שהתנהלה שם באופן יומיומי, בעיקר סביב מנהרות ההברחה של רצועת עזה. צה"ל הרס בתים רבים שנשקו לציר וששימשו כעמדות ירי לצלפים ורקטות נגד טנקים על כוחות צה"ל, וכן מבנים שהסתירו פתחי מנהרות תת-קרקעיות. לפי ארגוני זכויות אדם בשנים 20002005 הרס צה"ל אלפי בתים ברצועת עזה, רבים מהם ברפיח. ארגוני זכויות האדם גינו את ההרס הרב וטענו שהוא לא מידתי ומהווה עונש קולקטיבי נגד הפלסטינים.

עקב גל פיגועי ההתאבדות שהגיע לשיאו בשנים 20012003 והתגמולים הכספיים שהעניקה הרשות הפלסטינית למשפחות המחבלים, הנהיגה ישראל מדיניות של הריסת בתי המחבלים במטרה להרתיע מחבלים אחרים מלבצע פיגוע בידיעה שבכך יגרמו להריסת בית משפחתם, וכן במטרה לגרום לבני המשפחה להסגיר מחבל מתאבד בידיעה שאם יתמכו בו יאבדו את ביתם. מחקר שערכו הפרופסורים אפרים בן-מלך, קלוד ברבי ואסטבן קלוד[12] מצא ששיטה זו הצליחה להפחית את כמות הפיגועים ב-11.7–14.9 אחוזים.[12] בסוף 2004, אחרי גל פיגועים רצחני והריסת מאות בתי מחבלים ללא הצלחה בבלימת הטרור לחלוטין, ומנגד תסיסה פוליטית מצד ארגוני שמאל בישראל וארגוני זכויות אדם, מינה הרמטכ"ל משה יעלון צוות בראשותו של ראש אגף תקשוב בצה"ל, אלוף אודי שני. בתחילת ינואר 2005 קבע הצוות כי לא נמצאה הוכחה לכך שמדיניות הריסת הבתים הייתה יעילה לאורך זמן, אפקט ההרתעה שהושג בתחילת הדרך, נשחק לאורך זמן עד כי לא השפיע על המחבלים.[13] קביעה זו והירידה במפלס הטרור הביאה לצמצום במספר הריסות בתי מחבלים. בין השנים 20002005 נהרסו 538 בתי מחבלים מתאבדים במסגרת מדיניות זו.[12]

במבצעים ברצועת עזה לאחר ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע עופרת יצוקה הרסו כוחות צה"ל מספר רב של מבנים תוך כדי לחימה. כ-600 מבנים נהרסו על ידי חיל ההנדסה הקרבית, מתוכם הרוב נהרסו על ידי דחפורי ה-D9 המשוריינים בשל חשש למלכודות נפץ בבתים, והשאר מהמבנים נהרסו בחבלה על ידי יהל"ם. מבנים רבים נוספים נהרסו בהפצצות חיל האוויר הישראלי. במהלך המבצע השתמש צה"ל בנוהל "הקש בגג". על פי הנוהל, כרבע שעה לפני הפצצת ביתו של מבוקש, הוא מוזהר באמצעות שיחת טלפון או מסרון. לאחר מכן נורה טיל קטן אל פינת הבית, ורק אחר כך משוגר טיל שהורס את הבית.[14]

במבצע צוק איתן הרס צה"ל בהתקפות מהאוויר בתים רבים שימשו לצורכי טרור (אחסון אמצעי לחימה, מפקדות, הסתרת פירי מנהרות וכו'), וכן בתים של בכירי החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ברצועת עזה.[15] הכוחות הקרקעיים זיהו בתים ממולכדים והשמידו אותם[16], בין השאר באמצעות ירי פגזי חצב מטנקים ובאמצעות דחפורי D9 משוריינים. בגלל היקף השימוש של חמאס ושאר ארגוני הטרור במבנים אזרחיים ופרטיים לצורכי טרור נאלצו הדחפורים המשוריינים להרוס בתים רבים ואף שכונות שלמות שהיו נגועות.[17] לדברי המפעילים:

"יש כמה שכונות שהפכנו לארגזי חול, אלו בתים שהרסנו רק לאחר שהתברר שחמאס משתמש בהם ופועל מהם ולא הייתה ברירה אחרת". לדבריו, היו מקומות שבהם לא ניתן להם אישור לפעול מחשש לפגיעה בבלתי מעורבים: "כל העבודה שלנו נעשתה לאחר שהיה מודיעין וזיהוי. היו מקרים שבהם מצאנו במקום בעלי חיים ושחררנו אותם כדי לא לפגוע בהם".

עדות של מפעיל D9 בכתבה של עומרי אפרים, מפעילי ה-D-9: "הפכנו שכונות לארגזי חול", באתר ynet, 29 ביולי 2014.

בסך הכל נהרסו במבצע זה יותר מ-4,000 בתים.

ביהודה ושומרון לאחר האינתיפאדה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דחפור D9L משוריין ויעה אופני ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית מפעילים נוהל סיר לחץ בכפר קבלן באזור צומת תפוח ב-11 באוגוסט 2014, בסיומו הרס הדחפור את הבית על המחבל והרג אותו.

בתום האינתיפאדה הריסת בתים מבצעית והריסה למטרות הרתעה וענישה הפכו לנדירות יותר. צה"ל המשיך להרוס בתים בנוהל סיר לחץ, במקרים שבהם מחבל חמוש התבצר בבית וסירב להסגיר את עצמו לכוחות צה"ל או הימ"מ שצרו על המבנה.

ביוני 2014 אישר בג"ץ להרוס את ביתו של הנאשם ברצח ברוך מזרחי, זיאד עוואד[18] וביתו פוצץ.[19] בסוף יוני 2014, זמן קצר אחרי גילוי הגופות של שלושת הנערים שנרצחו, הרס צה"ל חלק מהבתים של החשודים ברצח, קוואסמה ואבו עיישה.[20], ובאוגוסט המשיך בכך, לאחר שנדחתה עתירה לבג"ץ נגד ההריסה.[21] הרוצחים אותרו בחברון וכותרו בבית ב-23 בספטמבר 2014 על ידי צה"ל, הימ"מ והשב"כ. בתום קרב עם הכוחות הם נהרגו, אחרי שהופעל נוהל סיר לחץ ומחפר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית החל בהריסת הבית בו הסתתרו.[22] בעקבות הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה בהר נוף בו נרצחו 4 מתפללים בידי שני מחבלים פלסטינים מג'בל מוכאבר הנחה ראש הממשלה את כוחות הביטחון להרוס את ביתם, אך הריסת הבית נדחתה, עקב עתירה לבג"ץ שהגישו ארגוני שמאל רדיקלי. ב-31 בדצמבר 2014 דחה בג"ץ את רוב העתירות ואישר להרוס את רוב בתי המחבלים, למעט בית המחבל שהתנקש ביהודה גליק, מאחר שגליק שרד את הירי.[23]

ב-13 בספטמבר 2015, ערב ראש השנה ה'תשע"ו פרץ גל הטרור הפלסטיני (2015–2016), שכלל מספר רב של פיגועי בודדים, לרוב פיגועי יידוי אבנים ופיגועי דקירה אך גם פיגועי דריסה ופיגועי ירי. בעקבות גל הטרור החליטה ממשלת ישראל בנובמבר לחזור למדיניות של הריסת בתי מחבלים על מנת להרתיע מחבלים נוספים מלבצע פיגועים וכן להניא משפחות מלעודד את בניהם לבצע פיגועים. מאז הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית כ-16 בתי מחבלים. לדוגמה, ב-14 בנובמבר 2015 פוצצו לוחמי יהל"ם את בתיהם של המחבלים שרצחו את איתם ונעמה הנקין ומלאכי רוזנפלד.[24] ב-2 בדצמבר פוצצו לוחמי יהל"ם בית של מחבל בשועפט[25] ואת הבית בשכם של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין.[26] ב-23 בפברואר 2016 הרסו כוחות של חיל ההנדסה הקרבית בתים של שני מחבלים.[27] ב-4 באפריל הרסו כוחות צה"ל ומג"ב באמצעות מחפר ממוגן של חיל ההנדסה הקרבית 3 בתים של מחבלים בקבטייה.[28] ב-10 ביוני 2016 הרסו כוחות של צה"ל, מג"ב והמנהל האזרחי את בית המחבל שרצח את דפנה מאיר.[29] ב-4 באוגוסט 2016 הרס צה"ל את בתיהם של המחבלים מוחמד וח'אלד מח'אמרה, שביצעו את פיגוע הירי במתחם שרונה.[30]

ב-15 בנובמבר 2015, בעקבות הריסת בתי המחבלים, הסגירה משפחתו של המחבל שביצע את פיגוע הירי בעתניאל ב-13 בנובמבר 2015 את הרוצח לידי השב"כ מחשש שצה"ל יהרוס את ביתם.[31]

מאז ההחלטה על המדיניות הרסו כוחות חיל ההנדסה הקרבית, משמר הגבול והמנהל האזרחי למעלה מ-28 בתי מחבלים (10 מהם על ידי כלי צמ"ה ו-8 על ידי פיצוץ).[32]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בשונה מעתירות בהקשר של קרקע פרטית פלסטינית, שבהן בעלי הקרקע לא יזמו את העתירה אלא "גויסו" על ידי עמותות פוליטיות (בג"ץ 2031/13)
  2. ^ למשל הכפרים בית נובא, עמואס, ויאלו במובלעת לטרון, הכפר שייח' מוניס בצפון תל אביב, הכפר שייח' באדר בירושלים שעל אדמותיו שוכנות כנסת ישראל ובית המשפט העליון
  3. ^ בג"ץ 4597/14 מוחמד חסאן חליל עואודה ואחרים נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב-31 בדצמבר 2014;
    בג"ץ 4177/18 נסרין קבהא ואחרים נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב-7 ביוני 2018
  4. ^ דוגמה: בג"ץ 5290/14 סעדי עאל עפו קואסמה ואחרים נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית, ניתן ב-11 באוגוסט 2014;
    בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט ואחרים נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, ניתן ב-31 בדצמבר 2014
  5. ^ בג"ץ 8091/14 המוקד להגנת הפרט ואחרים נ' שר הביטחון ומפקד כוחות הצבא בגדה המערבית, ניתן ב-31 בדצמבר 2014
  6. ^ תלם יהב, למעט בית אחד: בג"ץ אישר הרס בתי מחבלים, באתר ynet, 12 בנובמבר 2015
    בג"ץ 7040/15 פדל מוסטפא פדל חמאד נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, ניתן ב-12 בנובמבר 2015
  7. ^ שי ניצן: "הטרור היהודי איננו יומיומי, לכן אין הריסת בתים", באתר ynet, 7 בדצמבר 2015
  8. ^ בג"ץ 5376/16 חוסין וסוהא אבו חדיר נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-4 ביולי 2017
  9. ^ Learn באתר האמריקאי של הוועד הישראלי נגד הריסת בתים
  10. ^ אמנון סטרשנובמעבר לשיקולי ביטחון, באתר הארץ, 21 בפברואר 2005.
  11. ^ ליאור גרינבאום, ‏חשש בישראל מגל תביעות פיצויים מצד פלשתינים בעקבות אינתיפאדת אל-אקצה, באתר גלובס, 10 ביוני 2001
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Yishai Schwartz, Israel Destroys Homes to Deter Terrorists. A New Study Says It Works—But Is It Moral?, New Republic, December 8, 2014
  13. ^ רועי מנדל, ב-2005: צה"ל קבע ויעלון קיבל - הריסת בתי מחבלים אינה מרתיעה, באתר ynet, 1 ביולי 2014
  14. ^ אנשיל פפרתחקירי מבצע עופרת יצוקה: לא בוצעה פגיעה מכוונת באזרחים פלסטינים, באתר הארץ, 22 באפריל 2009.
  15. ^ אליאור לוי, "הקש בגג": העונש האישי לראשי הטרור, באתר ynet, 9 ביולי 2014
  16. ^ חדשות 2, ‏איך מתמודד צה"ל עם בית ממולכד בעזה?, באתר ‏mako‏‏, ‏27 ביולי 2014‏.
  17. ^ כלומר: כמעט כל המבנים בשכונה שימשו לטרור.
  18. ^ חדשות 2, ‏העתירה נדחתה, בית המחבל שרצח את ברוך מזרחי ייהרס, באתר ‏mako‏‏, ‏1 ביולי 2014‏
  19. ^ יואב זיתון ואליאור לוי, תיעוד: פיצוץ בית המחבל מהפיגוע בליל הסדר, באתר ynet, 2 ביולי 2014.
  20. ^ אמיר בוחבוט‏, חלק מבתי החוטפים פוצצו: "רוב הקומה נהרסה", באתר וואלה! NEWS‏, 1 ביולי 2014.
  21. ^ צה"ל הרס את בתי רוצחי הנערים, באתר ישראל היום, 18 באוגוסט 2014.
  22. ^ רון בן ישי ואליאור לוי, החשבון נסגר: ישראל חיסלה את רוצחי הנערים, באתר ynet, 23 בספטמבר 2014.
  23. ^ רויטל חובלבג"ץ דחה את העתירה נגד מדיניות הריסת בתי מחבלים, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2014.
  24. ^ יואב זיתון, אחרי אישור בג"ץ: נהרסו בתי 4 מחבלים, באתר ynet, 14 בנובמבר 2015.
  25. ^ קובץ וידאואליאור לוי ורועי ינובסקי, תיעוד: כך פוצץ בית המחבל במחנה הפליטים שועפט, באתר ynet, 2 בדצמבר 2015.
  26. ^ אמיר בוחבוט‏, צה"ל הרס את ביתו של מפקד החוליה שרצחה את הזוג הנקין, באתר וואלה! NEWS‏, 03 בדצמבר 2015.
  27. ^ חדשות 2, ‏נהרסו בתי מחבלים שרצחו 5 ביום אחד, באתר ‏mako‏‏, ‏23 בפברואר 2016‏.
  28. ^ קובץ וידאו יואב זיתון ואליאור לוי, צה"ל ומג"ב הרסו בתי מחבלים שרצחו לוחמת מג"ב בפיגוע בירושלים, באתר ynet, 4 באפריל 2016.
  29. ^ אליאור לוי, נהרס בית המחבל שרצח את דפנה מאיר, באתר ynet, 11 ביוני 2016.
  30. ^ יואב זיתון, נהרסו בתי המחבלים שביצעו את הפיגוע בשרונה, באתר ynet, 4 באוגוסט 2016
  31. ^ אליאור לוי ויואב זיתון, זהו המחבל שביצע את הפיגוע שבו נרצחו אב ובנו בעתניאל, באתר ynet, 15 בנובמבר 2015.
  32. ^ אמיר בוחבוט‏, חומת מגן האמיתית: הכוח ששופך בטון על להבות הטרור, באתר וואלה! NEWS‏, 01 ביוני 2017.