השביט הגדול של 371 לפני הספירה

השביט הגדול של 371 לפני הספירה, הקרוי לעיתים גם שביט אריסטו, היה כוכב שביט שנחשב אולי כמקור של משפחת שביטי קרויץ.^[1]^[2]

השביט הגדול (אנ') נצפה על ידי אריסטו,^[3] אפורוס,^[4] וקליסתנס.^[5] אפורוס דיווח שהוא התפצל לשני חלקים,^[4] שבר גדול יותר, שלדעת אסטרונומים חזר ככל הנראה בשנת 1106 לספירה, כ-X/1106 C1,^[6] ועוד שבר קטן יותר. אם אכן היה זה המקור לכל שביטי קרויץ, היה לו וודאי גרעין בקוטר של לפחות 120 קילומטרים.^[5] בעודו נראה מכדור הארץ, נאמר עליו כי הטיל צללים בלילה באופן הדומה לירח מלא.^[3]

תצפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דווח כי לשביט היה זנב ארוך ובהיר שצבעו אדמדם, וכן גרעין בהיר יותר מכל כוכב בשמי הלילה.^[5]

אריסטו כתב בכרך 1 של מטאורולוגיקה (אנ') (Meteorologica):^[7]

השביט הגדול, שהופיע בערך בזמן רעידת האדמה באכאיה ובגל הגאות, עלה במערב... השביט הגדול... הופיע במהלך החורף בכפור הבהיר במערב, בארכיונשיפ של אסטיוס: בלילה הראשון שקיעת השביט לא נראתה לפני ששקעה השמש, אך בלילה השני הוא נראה, בהימצאו במרחק הקטן ביותר מאחורי השמש שיאפשר לראות אותו, ושקע מיד. האור שלו השתרע על פני שליש מהשמים ברצועה גדולה, כביכול, וכך נקרא שביל. הוא התרומם גבוה כמו החגורה של אוריון, ושם נעלם.

בציטוט מקור אבוד כתב דיודורוס סיקולוס:^[3]

הנה נראה בשמים במהלך לילות רבים לפיד גדול בוער אשר נקרא על פי צורתו קרן בוערת... ללפיד הזה הייתה בהירות רבה... ולאורו כוח כזה שהוא הטיל צללים על כדור הארץ דומה לאלו שהטיל הירח.

מקור לשביטי קרויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך קרויץ היה אסטרונום גרמני,^[8] שטען כי מסלוליהם של מספר שביטים "מחככי שמש" קשורים וכנראה נוצרו כאשר שביט גדול "מחכך שמש" התפצל מאות שנים קודם לכן. הקבוצה ידועה כיום בשם שביטי קרויץ (Kreutz Sungrazers), וייצרה כמה מהשביטים הבהירים ביותר שנראו אי פעם, כולל X/1106 C1 ושביט איקייה-סקי. ייתכן שהשביט היה האב של הקבוצה כולה.^[9]

השפעה נבואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיודורוס כתב שאחדים סברו כי השביט ניבא את דעיכת הספרטנים, ומתאר את הוויכוח על טיבו.^[10]

במהלך כהונתם, לאחר שהלאקדיימונים החזיקו בעליונות ביוון במשך כמעט חמש מאות שנה, ניבא אות אלוהי את אובדן האימפריה שלהם... וקצת מאוחר יותר, להפתעת כולם, הספרטנים הובסו בקרב גדול ואיבדו באופן בלתי הפיך את עליונותם. חלק מתלמידי הטבע ייחסו את מקור הלפיד לסיבות טבעיות, והביעו את הדעה שההתגלות מעין זו מתרחשות בהכרח בזמנים קבועים, וכי בנושאים אלו הצליחו הכשדים בבבל ושאר האסטרולוגים לנבואות מדויקות. האנשים האלה, הם אומרים, אינם מופתעים כאשר תופעה כזו מתרחשת, אלא אם היא לא מתרחשת, מכיוון שלכל קבוצת כוכבים מסוימת יש מחזור מיוחד משלה והם משלימים את המחזורים הללו באמצעות תנועות ארוכות שנים במסלולים מוגדרים.

מחלוקת על תאריך[עריכת קוד מקור | עריכה]

השביט מצוין לעיתים כמי שהתרחש במהלך 373–372 לפנה"ס במקום 372–371 לפנה"ס. סנקה כתב מאוחר יותר שהתצפיות על השביט עלו בקנה אחד עם השמדת בורה (Bura (Achaea)) והליקה (Helike), מה שיכול לרמוז על שנת 373–372 לפני הספירה.^[11]

בשריפה ההיא היו הרבה דברים ראויים שיש לשים לב אליהם, אך לא יותר מכך שכאשר הבזיק בשמים הים כיסה מיד את בורה והליקה.

רוב המקורות מתייחסים אל המאורע כמתרחש בשנים 372–371 לפני הספירה. גורן הנריקסון כותב.^[12]

ניתן לתארך במדויק את התוכן בטקסט מאת דיודורוס בשתי גישות שונות ועצמאיות ל-372/371 לפני הספירה. האולימפיאדה הראשונה נחגגה לאחר היפוך הקיץ בשנת 776 לפנה"ס, מה שנותן 372 לפנה"ס עבור האולימפיאדה המאה והשניה, וניתן לתארך את הארכונשיפ של אלקיסטנס לאותה שנה מהכתובות על שיש הפריום. התיארוך של הטקסט מאת אריסטו קצת יותר מסובך. הוא מתארך תחילה את השביט הגדול ל"בערך בזמן רעידת האדמה באכאיה", אך מאוחר יותר הוא כותב באופן ספציפי יותר שהוא הופיע "בארכיונשיפ של אסטיוס", שלפי דיודורוס היה הארכון בשנת רעידת האדמה באכאיה. אשר מ- Marble Parium ניתן לתקן ל-373/372 לפני הספירה. נראה שהתיארוך של אריסטו של השביט לארכיונשיפ של אסטיוס משוער, אך תיארוך רעידת האדמה בארכאה מדיוק.

זהות כשביט אנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האסטרונום גוראן הנריקסון שיער שהשביט היה השביט אנקה (Comet Encke), אם כי זו לא טענה מקובלת באופן נרחב.^[12]

הטיעונים של סנקה נגד אפורוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על האמונה היוונית העתיקה ששביטים הם המקור של עצמים שמימיים, סנקה קרא תיגר על הדיווח של אפורוס.^[13]

הוא טוען שכוכב השביט הגדול חזה את שקיעתן של הליקה ובורה, שעיני העולם כולו צפו בקפידה, מאז שגרר נושאים של רגע גדול ברכבתו, התפצל לשני כוכבים; אבל אף אחד מלבדו לא ציין את זה. מי, אני תוהה, יכול היה לראות את הרגע שבו השביט התפרק ונפרד לשני חלקים? ואם יש מי שראה אותו מתפצל לשניים, איך זה שאיש לא ראה אותו נוצר מהשניים? ומדוע אפורוס לא הוסיף את שמות שני הכוכבים להם הוא התפרק, מכיוון שהם ודאי היו חלק מחמשת כוכבי הלכת?

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

SOHO

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Marsden B. G. (1989), The Sungrazing Comets Revisited, Asteroids, comets, meteors III, Proceedings of meeting (AMC 89), Uppsala: Universitet, 1990, eds C. I. Lagerkvist, H. Rickman, B. A. Lindblad., p. 393
Lee, Sugeun; Yi, Yu; Kim, Yong Ha; Brandt, John C. (2007). "Distribution of Perihelia for SOHO Sungrazing Comets and the Prospective Groups". Journal of Astronomy and Space Sciences. 24 (3): 227–234. Bibcode:2007JASS...24..227L. doi:10.5140/JASS.2007.24.3.227.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sungrazer project website Archived 2015-05-25 at the Wayback Machine
SEDS Kreutz group page
Meteorology, translated by E. W. Webster (Alternate at mit.edu)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Marsden B.G. (1967), "The Sungrazing Comet Group", The Sungrazing Comet Group I, The Astronomical Journal, vol. 72, p. 1170, Bibcode:1967AJ.....72.1170M, doi:10.1086/110396
^ Marsden B.G. (1989), "The Sungrazing Comet Group II", The Astronomical Journal, 98: 2306, Bibcode:1989AJ.....98.2306M, doi:10.1086/115301
^ ¹ ² ³ David A.J. Seargent (2008), "The Great Comet of (ca.) 372 B.C., Aristotle's Comet", The Greatest Comets in History, Springer Science & Business Media, ISBN 9780387095134
^ ¹ ² Donald K. Yeomans (1998). "Great Comets in History". Jet Propulsion Laboratory. Retrieved 2007-03-15.
^ ¹ ² ³ England, K. J. (2002). "Early Sungrazer Comets" (PDF). Journal of the British Astronomical Association. 112: 13. Bibcode:2002JBAA..112...13E.
^ Williams, John (1871). Observations of Comets: From 611 B.C. to A.D.1640 : Extracted from the Chinese annals. Retrieved 18 April 2014.
^ Aristotle, Meteorology, archived from the original on 2004-04-05
^ Hockey, Thomas (2009). The Biographical Encyclopedia of Astronomers. Springer Publishing. ISBN 978-0-387-31022-0. Retrieved August 22, 2012.
^ European Space Agency, 'Sungrazer' comets
^ Siculus, Diodorus. "Bibliotheca historica, Book XV".
^ Seneca, Natural Questions, Book 7, (5.4)
^ ¹ ² Henriksson, Göran. "Aristotle, King David, King Zhou and Pharaoh Thutmosis III Have Seen Comet Encke".
^ Seneca the Younger, Naturales Quaestiones 7.16; (translated by John Clarke, 1910)

[1] Marsden B.G. (1967), "The Sungrazing Comet Group", The Sungrazing Comet Group I, The Astronomical Journal, vol. 72, p. 1170, Bibcode:1967AJ.....72.1170M, doi:10.1086/110396

[2] Marsden B.G. (1989), "The Sungrazing Comet Group II", The Astronomical Journal, 98: 2306, Bibcode:1989AJ.....98.2306M, doi:10.1086/115301

[DAJS-3] ¹ ² ³ David A.J. Seargent (2008), "The Great Comet of (ca.) 372 B.C., Aristotle's Comet", The Greatest Comets in History, Springer Science & Business Media, ISBN 9780387095134

[DKY-4] ¹ ² Donald K. Yeomans (1998). "Great Comets in History". Jet Propulsion Laboratory. Retrieved 2007-03-15.

[EKJ-5] ¹ ² ³ England, K. J. (2002). "Early Sungrazer Comets" (PDF). Journal of the British Astronomical Association. 112: 13. Bibcode:2002JBAA..112...13E.

[6] Williams, John (1871). Observations of Comets: From 611 B.C. to A.D.1640 : Extracted from the Chinese annals. Retrieved 18 April 2014.

[7] Aristotle, Meteorology, archived from the original on 2004-04-05

[8] Hockey, Thomas (2009). The Biographical Encyclopedia of Astronomers. Springer Publishing. ISBN 978-0-387-31022-0. Retrieved August 22, 2012.

[9] European Space Agency, 'Sungrazer' comets

[10] Siculus, Diodorus. "Bibliotheca historica, Book XV".

[11] Seneca, Natural Questions, Book 7, (5.4)

[HG-12] ¹ ² Henriksson, Göran. "Aristotle, King David, King Zhou and Pharaoh Thutmosis III Have Seen Comet Encke".

[13] Seneca the Younger, Naturales Quaestiones 7.16; (translated by John Clarke, 1910)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]