ודאנגה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שש הוודאנגות (vedāṅga; מילולית: חברי הוודות) הן כלי עזר מסורתיים המשמשים ללימוד הוודות ולהבנת, המפרטים גם את הדרך שבה יש לדעת את הוודות, לשמרן ולהשתמש בהן. כלים אלו פותחו במאה ה-6 לפנה"ס (סוף העידן הוודי) והם משלבים פילוסופיה בכלים מדעיים.

  • שיקשה (śikṣā) – עוסקת בפונולוגיה ובפונטיקה. מתמקדת בלימוד ההגייה הראויה של טקסט ונוגעת בתופעות כגון סנדהי (זיקה הקיימת בין קבוצות מילים) והידמות. אופן לימוד זה מסייע ללומד לזכור את הוודות.
  • קאלפה (kalpa) – מנתחת את הפולחן, עוסקת בקשר שבין הוודה למנטרה, קובעת מי ישתתף בטקס ואילו עזרים נדרשים לביצועו.
  • ויאקארנה (vyākaraṇa) – עוסקת בחוקי הדקדוק, בניתוח שורשי המילים והיחס שבין מילים, שמות וצורות.
  • נירוקטה (nirukta) – עוסקת באטימולוגיה, במשמעות המילים ובניתוח ההברות.
  • צ'נדס (chandas) – עוסקת במשקל השיר ובמקצבו. למשל, על פי הצ'נדס, גאיטרי מורכב משלושה פסוקים (פאדות pāda) בני 8 הברות כל אחד, היוצרים יחד הרמוניה.
  • ג'יוטישה (jyotiṣa) – עוסקת באסטרונומיה. הטקסט ההודי המוקדם ביותר המוקדש לאסטרונומיה הוא "Vedānga Jyotiṣa", שפורסם בסביבות 1200 לפנה"ס. הטקסט מתאר את תנועת הכוכבים לצרכים דתיים ואסטרולוגיים.

הוודאנגות שימשו גם לניתוח טקסטים שאינם ודות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of India.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא הודו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.