ווייס דיאלוג
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים, ויקיזציה, חסרים מקורות מעבר לאלו של מייסדי השיטה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים פנימיים, ויקיזציה, חסרים מקורות מעבר לאלו של מייסדי השיטה. | |
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
ווייס דיאלוג (Voice Dialogue) היא גישה של עבודה נפשית שפותחה בשנות ה-70 של המאה העשרים, על ידי זוג פסיכולוגים אמריקאים ד"ר האל סטון וד"ר סידרה סטון בהשראת האסכולה של קרל גוסטב יונג וגישות נוספות.
הגישה רואה את הנפש האנושית כמורכבת באופן טבעי מדמויות רבות שניתן לכנותן גם חלקים, קולות, דמויות-משנה ועוד. לכל דמות אישיות מובחנת משלה הכוללת רצונות, דחפים, צרכים, יכולות, זווית ראייה ורגישויות. על פי גישה זו, כל הדמויות קיימות אצל כל בני האדם ולו כגרעיני התהוות או כחלק ממעין דנ״א נפשי, אולם אצל כל אדם וכן בתרבויות שונות, יבואו לידי ביטוי דמויות שונות בדרכים ובעוצמות שונות.
העבודה עם אנשים בווייס דיאלוג נעשית בגישה לא פתולוגית לנפש האדם ובקבלה של כל הדמויות. תהליך העבודה נועד לאפשר לאדם להכיר את הדמויות ולקבל אותן מבלי להזדהות איתן ועם העמדות וחוויית החיים שלהן.
בגישה זו לא מעניקים תעודות הסמכה והכשרה אלא, לכל היותר, תעודות המעידות על השתתפות בקורסים.
עקרונות השיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השיטה רואה את הנפש האנושית כמורכבת מדמויות רבות. חלקן מודעות יחסית וחלקן חבויות, חלקן מנהלות וחלקן מוכחשות. מטרת העבודה לאפשר לאדם לקבל את כל חלקיו בהדרגה ובאופן מאוזן ובריא, תוך כדי שהוא לומד לא להזדהות עם אף אחת מהדמויות. בתהליך הדרגתי זה, לומד האדם להכיר את חלקיו, ליהנות מיכולותיהם ולסייע להם כשהם זקוקים לתמיכה. המונחה לומד לנווט בין צורכי הדמויות השונות ורצונותיהן המנוגדים לעיתים, לפעול מתוך קשב וראיה רחבה ורבגונית של עצמו ושל הזולת.
דמויות מנהלות ומוכחשות
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק מהדמויות נמצאות במעמד מנהל וחלקן מוכחשות, מוחלשות או נחשבות שליליות. אדם שמעיד על עצמו שהוא ׳ביקורתי׳, סביר שדמויות ביקורתיות נמצאות במעמד ׳מנהל׳ בתוכו והוא מזוהה עם תפיסת עולמן ודרכי הפעולה שלהן. אישה שתעיד שהאמהות חשובה לה מכל, סביר שדמות אמהית חזקה מנהלת אותה. הדמויות המנהלות קשורות, לעיתים קרובות, לתפישה הישרדותית של החיים. הן נוצרות מתוך צורך להגן ואף להציל את האדם מנזק פיזי ורגשי, מנטישה, דחייה וכדומה. מתוך הצורך ההישרדותי, גורמות דמויות אלה בהדרגה להכחשה של דמויות שנתפסות על ידן כ׳מסוכנות׳ או לא ראויות. באופן זה, למשל, מבוגרים רבים מנותקים מדמויות ילדיות פנימיות ומזוהים עם דמויות של הורים, מצליחנים, מבקרים פנימיים, מרצים ועוד. בדרך דומה נמצא שכאשר אדם מזוהה עם דמות מרצה ומנוהל על ידה, ייתכן מאוד שהדמות האסרטיבית שלו תהיה מוכחשת או מוחלשת. ההכחשה משרתת את ההשרדות אולם גובה מחירים יקרים מאוד מן האדם המתבטאים, בין השאר, בבריאות הנפש והגוף, במצבים של דיכאון וחרדה, בבעיות ביחסי אנוש, זוגיות ומצוקות נוספות.
למעשה אפשרי להתבונן בכל הבעיות האנושיות דרך הפריזמה של ווייס דיאלוג.
ההנחיה בשיטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ווייס דיאלוג היא גישה גמישה, דינאמית ומתפתחת וניתן לשלב אותה בדרכי עבודה מגוונות ועם גישות רבות אחרות. על פי הדרך הקלאסית לעבוד בגישה, המנחה מסייע למונחה לאתר דמויות שונות הפועלות בו. המונחה מאפשר לדמויותיו הפנימיות להתבטא באופן חופשי בדיבור ולעיתים גם בתנועה ובדרכים נוספות. המנחה שואל את הדמויות השונות שאלות ומנהל אתן שיחה נינוחה וסקרנית, שמסייעת לדמויות, להפוך ברורות ומובחנות. בכל מפגש הנחיה תנוהל שיחה עם שתי דמויות קוטביות באופיין או בזווית הראייה שלהן תוך מעבר למיקומים שונים בחלל החדר. בסיום השיחה חוזר המונחה למקום המכונה ״האני המודע״ ולעיתים צופה ביחד עם המנחה בתהליך העבודה גם מ״מרחב המודעות״. מעבר לדרך הבסיסית, פותחו וריאציות רבות של העבודה בפורמט אישי, קבוצתי או בעבודה עצמית.
האני המודע
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר מונחה פוגש צמד דמויות המנוגדות זו לזו על ציר מסוים באופיו (כגון קמצן מול נדיב או אמיץ מול חששן) הוא מבין את היתרונות והערך שיש בכל אחת מהן, ואת התרומה של שתיהן לחייו הן בפני עצמן והן כמאזנות זו של חברתה. מתוך חוויית המתח הדינמי בין שני הקטבים, אי ההזדהות הגוברת עם שתי הדמויות המקוטבות והקבלה של שתיהן, מתחולל מצב מודעות שניתן לכנותו ׳האני המודע׳. מצב מודעות זה מאפשר בחירה וניווט קשובים ומכווננים יותר וחוויה גוברת של ׳היות שלם׳. ״האני המודע״ אינו נחשב דמות. ניתן לראותו כמצב תודעה וכתהליך המאפשר את המצב הפרדוקסלי לכאורה של קבלת הדמויות כולן מבלי להזדהות עם אף אחת מהן. ״האני המודע״ אינו מצב של התבוננות בלתי שיפוטית בלבד אלא מצב שממנו מנווט האדם המודע את חייו ופועל באמצעותו.
מרחב המודעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרחב המודעות מאפשר התבוננות לא שיפוטית בדמויות. בניגוד ל״אני המודע״ מרחב המודעות אינו קשור לפעולה ולבחירה אלא להתבוננות מקבלת בלבד.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]התיאוריה של יונג, עליה מבוססת השיטה, סובלת מאותן בעיות של תיאוריות של פסיכואנליטיקאים אחרים כמו פרויד ואדלר. היא מתקשה לעמוד בקריטריון ההפרכה של פופר, מכיוון שהיא מייצרת מעט מאוד ניבויים ברורים[1]. לדוגמה, הטענה של יונג שדיווחים על עצמים בלתי מזוהים (הדומים למנדלות) נובעת מהשאיפה לשלמות ביקום, לא מייצרת ניבויים הניתנים לבדיקה או להפרכה[1]. מעמדה המדעי של התיאוריה היונגיאנית שנוי במחלוקת, כמו זה של התיאוריה הפרוידיאנית[1].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ISBN 965-7304-07-5 אורה גבריאלי, השד, הנזירה והילד הקסום - מסע אל הדמויות שבתוכנו, ספרים, 2006 - על גישת ווייס דיאלוג
- Stone, H., Embracing Heaven and Earth. Devorss & Co, 1985. - ISBN 0-87516-547-8
- Stone, H., Stone, S., Embracing Each Other: How to Make All Your Relationships Work for You. Delos Publications, 1989. - ISBN 1-56557-062-6
- Stone, H., Stone, S., Embracing Our Selves: The Voice Dialogue Manual. Nataraj Publishing, 1993. - ISBN 1-882591-06-2
- Stone, H., Stone S., Embracing Your Inner Critic: Turning Self-Criticism into a Creative Asset. San Francisco: HarperSanFrancisco, 1993. - ISBN 0-06-250757-5
- Stone, S., The Shadow King: The Invisible Force That Holds Women Back. Backinprint, 1998. - ISBN 0-595-13755-5
- Stone, H., Stone S., Partnering: A New Kind of Relationship. New World Library, 2000. - ISBN 1-57731-107-8
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Voice Dialogue International
- Transpersonal Dialogue (אורכב 08.04.2014 בארכיון Wayback Machine)
