עבודה סוציאלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עבודה סוציאלית היא מקצוע טיפולי העוסק בבעיות חברתיות ובסיבות שגרמו להן, על ידי קידום יחידים, משפחות וקהילות מעבר למגבלות ולקשיים בהם הם נתונים.

הגדרה ומטרות המקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הגדרתה בחוק,‏[1] עבודה סוציאלית היא "משלח יד לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה".

העבודה הסוציאלית פועלת במגוון שיטות התערבות, הלקוחות מתחומים אקדמיים שונים, ביניהם: פסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדיניות ציבורית ועוד. שיטות ההתערבות מתייחסות לרמת הפרט, המשפחה, הקבוצה והקהילה. העבודה הסוציאלית היא חלוצה בתחום הטיפול המערכתי, והייתה המקצוע הראשון שהציע טיפול משפחתי.

העוסקים במקצוע הם עובדים סוציאלים הנדרשים להסמכה באמצעות לימודים אקדמיים באחד מהמוסדות להשכלה גבוהה, בתחום העבודה הסוציאלית ונרשמו בפנקס העובדים הסוציאליים במשרד הרווחה.

מטרות העבודה הסוציאלית הן תיווך, סנגוריה על החלש, ייצוגו, וטיפול בו, על מנת שיוכל להתחזק ולהתמודד עם קשייו, זאת תוך התבססות על ערכים חברתיים.

מקצוע העבודה הסוציאלית מתבסס על תפישת עולם הומניסטית חברתית-סוציאלית וכוללנית. תפישה זו מדגישה את חשיבות הסביבה המקיפה את הפרט (משפחה, קבוצה, קהילה), ושמה דגש על התערבות וסיוע מקבילים הן לפרט והן לסביבה המקיפה אותו. בנוסף, הסיוע בעבודה הסוציאלית ניתן לפרט, במידת האפשר, בסביבתו הטבעית והמוכרת (בניגוד לסיוע מתוחם בזמן ובמקום ב"חדר הטיפול").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלזה בורג (1826-1909), מייסדת מקצוע העבודה הסוציאלית בשבדיה, בעבודתה, 1899
הנרייטה סאלד(1860-1945), מייסדת מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל, משוחחת עם קבוצה מילדי טהראן, 1943
אנדריאס קריגר, עובד סוציאלי במרפאתו. המבורג, 2011

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה הסוציאלית כמקצוע, היא אחד מתוצריה החברתיים של המהפכה התעשייתית במאה ה-19. שלושת הצירים שעליהן נעה המהפכה התעשייתית היו תעסוקה, משפחה וחברה.

מבחינת תעסוקה, העולם הטכנולוגי החדש חייב רכישת השכלה ומיומנויות חדשות. הדבר הביא אמנם לשיפור מסוים ברמת החיים מבחינה טכנולוגית, אך במקביל הביא לעלייה ביוקר מחיה, ולכן לעוני הולך וגובר.

לעוני היו תוצאות חברתיות קשות הן ברמת הכלל והן ברמת הפרט. חל מעבר ממשפחות מורחבות לגרעיניות והתקיימה נהירה המונית מהכפרים לערים שגרמה לתחושת בדידות בין השאר עקב אובדן התמיכה הרגשית והכלכלית של המשפחה המורחבת והקהילה המסורתית התומכת. בהדרגה השתנה מבנה הקהילה המסורתית בעלת התמיכה ההדדית ונפגע הסדר המשפחתי המסורתי.

עיקר הפגיעה ניכר באוכלוסיות חלשות, שלא היו מוגנות על ידי חקיקה חברתית כלשהי:

  • נשים ממעמד הפועלים הנמוך יחסית, שנאלצו לצאת לעבודה, שהייתה ברובה עבודה קשה, ובו זמנית נאלצו לדאוג למשק הבית ולטיפול בילדים שנותרו חלק מתפקידן המסורתי.
  • ילדים, נאלצו לסייע בפרנסת המשפחה, ללא הגבלת גיל.
  • קשישים שכבר לא היו בגיל העבודה, חלקם נותרו בודדים בכפרים ללא תמיכת הקהילה, ולא עברו עם המשפחה לאזורים המתועשים. אלו שעברו לערים עם משפחתם לא תמיד הצליחו להשיג סיוע וסיעוד שנדרשו להם.
  • בנוסף, עם התמוטטות הדרגתית של התמיכה הקהילתית המסורתית, נותרו גם הלוקים בפיגור שכלי, בהפרעות נפש ובנכויות שונות, ללא תמיכה קהילתית וללא סיוע, והמצוקה שבה היו נתונים הלכה וגברה.

במצב זה נוצר כורח חברתי בשינוי מסגרות האחריות, במעבר מסיוע לחלשים על ידי מסגרות דתיות ומשפחתיות (מתן צדקה) לסיוע על ידי ארגונים התנדבותיים. ארגוני ההתנדבות הראשוניים הורכבו מנשים מהמעמד הבינוני שהחלו להתנדב ולסייע לשכבות חלשות.

לקראת סוף המאה ה-19, עם עליית הצורך בסיוע לשכבות החלשות ועם ההתפתחות שחלה בארגוני המתנדבים, לא היה די בארגוני מתנדבים קטנים, לא אחידים ובלתי מאורגנים. תהליך ההתמקצעות של תחום העבודה הסוציאלית החל בשנת 1896 עם הקמתו של בית הספר הראשון לעבודה סוציאלית. הרצון לידע והתמקצעות הפך את המתנדבים לעובדים בשכר מטעם המדינה, שבהדרגה לקחה על אחריותה את חובת הדאגה לחלש כחלק מתפקידה של מדינת הרווחה.

התפתחות המקצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תהליכים השפיעו על ההכרה במקצוע העבודה הסוציאלית על ידי המדינה.

החל משנת 1860, החלו מתנדבים במעבר לשכונות המצוקה (Settlement Houses Movement). המתנדבים עברו לגור בשכונות עוני מתוך אמונה שעצם נוכחותם והשתתפותם הפעילה בשכונות תעזור להעלות את הרמה האינטלקטואלית והפיזית של השכונות. זרם זה החל באנגליה והתפשט לארצות הברית. אותם מתנדבים, שהיו ממעמד הביניים וממעמדות גבוהים, עברו להתגורר בשכונות, תוך ניפוץ סטיגמות ודיעות קדומות. בנוסף למגורים שם הם הקימו מעונות יום, מרפאות, ויזמו חוגים לתרבות והעשרה. בנוסף, המתנדבים סיפקו מקום מפגש והתארגנות כדי שהאוכלוסייה תפעיל לחץ על הממשל לשינוי רמת החיים וסיפוק משאבים. בין הפעילים בתחום זה הייתה ג'יין אדמס, שהקימה בשנת 1889 מרכז בלב שכונת מהגרים בשיקגו.

בשנת 1917 הגתה מרי ריצ'מונד את בסיס הידע הראשוני השיטתי לעבודה בארגון סיוע. היא הציגה את המושג "צדקה מדעית" שמטרתו ליצור עבודה המכוונת על ידי חשיבה מדעית המתבססת על איסוף ידע. כמו כן ציינה ריצ'מונד את הצורך בהגדרת קריטריונים ברורים לקבלה למקצוע העבודה הסוציאלית, ולגיבוש שיטות התערבות.

בשנים 1920 - 1960 ניכר הבדל בין התפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית באירופה, כשהמובילות בתחום הידע היו בריטניה וצרפת, לבין ההתפתחות בארצות הברית. בארצות הברית ניכרה השפעה של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הפסיכודינאמית בהשפעת תורתו של פרויד, על מקצוע העבודה הסוציאלית. המוקד בעשייה הופך להיות האדם עצמו ולא הסביבה החברתית שלו. הושם דגש על ההתנסויות וחוויות הילדות של האדם, והאדם עצמו הפך להיות המקור המרכזי לאיסוף המידע.

לעומת זאת, באירופה, היבשת השסועה והמלאה בפליטים, בשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה, נותר הדגש על הסביבה והקהילה כדרך סיוע לפרט. הסביבה נותרה מקור מידע משמעותי באיסוף המידע ומקור לסיוע בכל שינוי.

מערכות היסוד בעבודה סוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתהליך ההתערבות המקצועית בעבודה סוציאלית ניתן לדבר על ארבע מערכות יסוד [2]:

  • מערכת סוכן שינוי
  • מערכת הלקוחות
  • מערכת פעולה
  • מערכת מטרה (יעד)

מערכת סוכן שינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת סוכן שינוי היא מערכת המתפקדת במטרה ליצור שינוי מתוכנן. כל עובד סוציאלי [3] במסגרת תפקידיו, שייך למערכת סוכן שינוי, מייצג אותה, ומהווה בעצמו סוכן שינוי. התערבותו של העובד הסוציאלי עשויה להיות בטיפול ישיר, בטיפול בסביבה, במשפחה, בקבוצה או בקהילה, וכן גם בתפקידי פיקוח חברתי, תיווך וסינגור. התערבות העו"ס אמורה להביא לשינוי מתוכנן שישפר את מצבם הקודם של הלקוחות.

מערכת הלקוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל שירות סוציאלי, כמערכת סוכן שינוי, קיים קהל צרכנים או לקוחות. הלקוחות בפועל הם אלה המקבלים את השירות באופן מעשי. הלקוחות בכוח (בפוטנציה) הם אלה שיש להם זכות או אופציה לקבל את השירות.

בשירותים סוציאליים שונים מכונים הלקוחות באופן שונה, הן מתוך ראיה של תקינות פוליטית והן מתוך רצון לשינוי סביבתי לחיוב של יחס החברה כלפי הלקוחות. כך, לדוגמה, נקראים הלקוחות בלשכות הרווחה "פונים", בשירותים המטפלים בנפגעי נפש או במתמכרים מכונים הלקוחות "מתמודדים" או "משתקמים", בהתאמה, המטפלים באוכלוסיות של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית (פיגור שכלי) הנמצאים במסגרות יומיות מתייחסים אל הלקוחות בשם "חניכים", ואילו המטפלים באנשים עם אוטיזם מכנים את הלקוחות "חברים"; וכן הלאה.

מערכת הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובד הסוציאלי (=החברתי) כסוכן שינוי, אינו פועל לבדו בתוך ארבעה קירות חדר הטיפול. לצורך סיוע ללקוחות עליו לעבוד בסביבה ובחברה, באמצעות מערכות הפעולה. מערכת הפעולה היא הגופים, הארגונים, המסגרות, הקבוצות או היחידים, שבאמצעותם ניתן להגיע לפעולה או לשינוי. על העובד הסוציאלי לזהות את מערכות המטרה, ליצור עמן קואליציה ולהביאן לשיתוף פעולה עמו, ובהמשך לסייע ללקוחות, באמצעות מערכות הפעולה השונות, להגיע לשינוי.

לדוגמה, אם מדובר בעובד סוציאלי בבית דרור, שלקוחותיו הם בני נוער הומואים ולסביות שנזרקו מביתם, ומערכת המטרה (יעד) מבחינתו תהיה גישור עם הוריהם, החזרתם למערכת החינוך, שיקום ביטחונם העצמי, והבאתם לעצמאות תעסוקתית ולגיוס לצה"ל. במקרה זה, לדוגמה, מערכות הפעולה השונות יהיו:

מערכת המטרה (יעד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת המטרה היא התוצאה אליה שואף העובד הסוציאלי להגיע בתום תהליך ההתערבות. לצורך הגעה למטרה (יעד), על העובד הסוציאלי:

  • ליצור קשר של אמון ושיתוף פעולה עם המטופל;
  • להגדיר בשיתוף עמו חוזה טיפולי;
  • להכיל את כאבו או את מצוקתו, לתמוך בו, להבין את המקום בו נמצא המטופל, תוך כישורי אמפתיה והכלה;
  • להגדיר, במשותף עם המטופל, את הקשיים והבעיות השונות הקיימות;
  • למפות מתוך הקשיים את הקושי, ששינוי בו הוא רצוי, אפשרי, ניתן לביצוע;
  • להגדיר עם המטופל את המטלות או הצעדים בהם ניתן לנקוט על מנת להביא לשינוי ולשפר את מצבו;
  • ללוות את המטופל בביצוע הצעדים הנדרשים;
  • להכיר במחיר אישי, חברתי או אחר, שצעדים אלה עשויים לגבות, ולתמוך במטופל עם התקדמותו לקראת היעד ולאחר השגתו.

הדרכה בעבודה סוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובד הסוציאלי לעולם אינו עובד לגמרי לבדו. בכל שלב בעבודה סוציאלית אמורה להתקיים הדרכה, על ידי עובד סוציאלי בכיר, מדריך או מנטור, שעבר הכשרה ספציפית בתחום ההדרכה והנו בעל ידע וניסיון רב יותר. בכל שלב בעבודה הסוציאלית, החל משלב ההכשרה המעשית (התמחות) בתקופת הלימודים, ועד דרגות ההתערבות והטיפול הגבוהות ביותר, קיימת הדרכה של מדריך או מנטור, שגם לו יש מדריך או מנטור משלו.

במסגרת הדרכה בעבודה סוציאלית מקבל העובד הסוציאלי משוב על עבודתו, תמיכה, התבוננות נוספת של אדם בעל ידע וניסיון בקשיים שהוגדרו, במענים להם, ובדרכי טיפול. לעתים מגדיר המדריך בצורה שונה את המצב, או מציע מענים אחרים או דרכי התמודדות חדשות, ולפי הצורך מציע אמפתיה והכלה. המפגש הקבוע של העובד הסוציאלי עם המדריך, מאפשר לו תמיכה והכוונה, ולעתים רבות מקל על העומס הנפשי והפיזי המצטבר בעבודה השוטפת.[4]

מגמות במקצוע העבודה הסוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר "שינוי סביבתי מול שינוי הפרט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר עובדים סוציאליים מבקשים לעזור ללקוחותיהם, הם עומדים פעמים רבות בפני דילמה: האם לסייע ללקוח להשתלב בסביבתו בצורה המיטבית, על אף שסביבה זו עלולה להיות דכאנית, או שמא לסייע לו לשנות את סביבתו זו?

הדילמה נובעת מכך שפעמים רבות, מטופל שהשתלב בסביבתו יאבד את המוטיבציה לשנותה, וכך ימנע שינוי יסודי של מצבו ולא יסייע לאחרים; מאידך, התמקדות בשינוי הסביבה - תהליך ארוך וקשה, ברוב המקרים - אינה נותנת פתרון מיידי למצוקותיו של הלקוח, שלעתים דורשות פתרון כזה.
כך, למשל, עובד סוציאלי שמטופליו אינם מקבלים שירותים בסיסיים מהרשות המקומית יכול לסייע להם למצוא פתרונות חליפיים, או לעודדם לצאת למאבק לשינוי המצב, אך יתקשה לעשות את שניהם בו זמנית.

ציר זה הוא מובנה במקצוע העבודה הסוציאלית. בעוד בחלק מתחומי העבודה הסוציאלית הבחירה מובנית באופיו של התחום - מי שעוסק בטיפול פסיכודינמי יטה לתת פתרונות המבוססים על שינוי הפרט, בעוד ארגוני סינגור יתמקדו בשינוי החברה - רוב העובדים הסוציאליים נדרשים להכרעות על ציר זה על בסיס יומיומי בעבודתם.

ציר "מתן כוחות לעומת פיקוח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציר אחר הקיים בעבודה הסוציאלית הוא ציר הפיקוח לעומת מתן הכוחות. ציר זה נובע מתפקידי הפיקוח שמדינת הרווחה הטילה על מקצוע העבודה הסוציאלית, מתוך הנחה שהכשרתם של עובדים סוציאליים והכלים המקצועיים העומדים לרשותם יתאימו לכך. לדוגמה: פקידי סעד לחוק הנוער, או קציני מבחן למבוגרים ולנוער, הם עובדים סוציאליים הממונים מתוקף חוקי המדינה - על פיקוח חברתי. פקיד הסעד לחוק הנוער הוא עו"ס שתפקידו לפקח על מניעת התעללות בילדים על ידי הוריהם. כאשר נודע לו על התעללות כזאת עליו לקיים בירור מקיף, ובהמשך שיחה סמכותית עם ההורה הפוגע, ונקיטת צעדים שיבטיחו את שלומו של הילד. באפשרותו גם לפנות לבית המשפט, ובמקרים קיצוניים אפילו להרחיק את הילד מרשות ההורה הפוגע, על מנת להגן עליו. קצין המבחן הוא עו"ס שתפקידו לספק למדינה את ההתרשמות המקצועית לגבי האיזון בין יכולתו של העבריין המורשע להשתקם ולהפוך לאזרח מועיל, לבין מסוכנותו לחברה והסיכון שיחזור לסורו. על קצין המבחן לקיים שיחות טיפוליות עם הנאשם, ולכתוב בתסקיר לבית המשפט את חוות דעתו.

שני תפקידים אלה, לדוגמה, הם תפקידי פיקוח חברתי, ובכך הם שונים מתפקידי עו"ס אחרים, שבהם יש דרישה ל"הכלת הקשיים" ו"מתן כוחות" לאוכלוסייה נזקקת על מנת לסייע לה להתמודד עם הקשיים.

שני קצוות הציר כאן נקבעים על ידי "הגורם המעסיק" (שהוא בדרך כלל - המדינה, במקרים של תפקידי פיקוח חברתי). מובן, שגם בתפקידי פיקוח חברתי, נדרש העו"ס להשתמש ביכולותיו המקצועיות, ובהן היכולת להקשיב, לאתר את הקשיים ואת הכוחות החסרים, ואף להציע סיוע, לפי ההקשר, אך עדיין הוא בתפקיד הפיקוח החברתי. על הסוגיה האם ניתן לסייע לפרט שהפיקוח החברתי נכפה עליו - נכתבו מאמרים רבים, ועדיין מדובר בסוגיה שלא נאמרה לגביה המילה האחרונה.

תחומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומים שבהם ניתן למצוא עובדים סוציאליים, לדוגמה, הם:

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכות ושיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיוע ושיקום לאנשים ומשפחות עם פיגור שכלי, תסמונות, ועם נכויות שונות, באמצעות:
    • מתן מידע
    • הפנייה לאבחונים שונים ולאבחנות, בהתאם למקרה
    • תמיכה, ליווי הנכה ומשפחתו ברגעי משבר
    • במקרים מסוימים, סיוע קונקרטי בהפנייה לדיור מותאם או לתעסוקה מותאמת, לפי בקשת הנכה ובהתאם לאֶפְשָר.

תחום התקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמא למספר סוגיות בהן עוסקת העבודה הסוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעיות החברה המודרנית – ניכור, בדידות, אי-שוויון, צמצום רשתות התמיכה הטבעיות
  • מתחים בין חברה מסורתית לחברה עירונית-מודרנית
  • יחסים בין המשפחה למערכות חברתיות רחבות

עבודה סוציאלית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל מוסדרת עבודתם של העובדים הסוציאלים בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996.‏[5] בהתאם לחוק זה, רק עובד סוציאלי, הרשום בפנקס העובדים הסוציאליים המנוהל במשרד הרווחה, רשאי לעסוק בעבודה סוציאלית. החוק קובע כי מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא בתנאים הנקובים בחוק (חובת דיווח שזהה לחובתו של כל אזרח אחר).

בכל רשות מקומית בישראל קיימת "מחלקה לשירותים חברתיים" (שירותי רווחה) המספקת שירותי סעד לאוכלוסיית היישוב. בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בארגונים, במוסדות, במפעלים ובקהילות.

העובדים הסוציאלים נחלקים לפי תחומי התמחויותיהם (פקיד סעד, עובד סוציאלי קהילתי, עובד סוציאלי בשירותי הבריאות, קצין מבחן לנוער, פקיד סעד לסדרי דין וכדומה).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובדת סוציאלית בביקור במעברת תלפיות, ירושלים, 1958

במקביל להתפתחויות העולמיות, עבר מקצוע העבודה הסוציאלית תהליך דומה גם בישראל. בתקופת היישוב הישן במאה ה-19 היה הסיוע לשכבות החלשות נטוע בערכים ששלטו אז בקהילה המסורתית, במסגרת המשפחתית המורחבת, מכספי החלוקה שזרמו, לדוגמה דרך גמילות חסדים וחברה קדישא.

עם התגבשות היישוב היהודי בעת החדשה, בסוף המאה ה-19, והצורך במסגרות סיוע שאינן דתיות, נוסדו התארגנויות סיוע במסגרות הפוליטיות של הסתדרות העובדים, וממעמד הביניים שייסד ארגוני התנדבות.

בשנת 1931 הוקם השירות לעבודה סוציאלית על ידי הוועד הלאומי. נבחרה לעמוד בראשו הנרייטה סאלד, שלמדה את מקצוע העבודה הסוציאלית בארצות הברית.

בשנת 1934 נפתח הקורס הראשון להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים, ובשנת 1940 נוסף אליו בית הספר לעבודה סוציאלית בתל אביב. בשנת 1937 נוסד איגוד מקצועי לעובדים הסוציאליים, שמטרתו לפתח שירותי רווחה ולהעלות את מעמד העובד הסוציאלי.

בין החלטותיה הארגוניות של הנרייטה סאלד, הייתה ההחלטה על הקמת "לשכת סעד" סוציאלית-חברתית (שכונתה בהמשך "לשכת רווחה", וכיום מכונה "מחלקה לשירותים חברתיים") בכל רשות מקומית, כשהרשות תהיה אחראית להפעלתה, ואילו הוועד הלאומי יספק סיוע כספי, וכן פיקוח מקצועי והכשרה מקצועית. אחת מהחלטותיה של סאלד הייתה כי בכל לשכה סוציאלית, אף אם היא מבוססת על מתנדבים, חייב להיות לפחות עובד סוציאלי אחד שרכש הכשרה מקצועית ונתון לפיקוח מקצועי ולהדרכה. עד שנת 1946 הוקמו 50 לשכות סעד סוציאליות שונות ברחבי היישוב.

עם הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 הוטל עומס כבד על שירותי הרווחה המקומיים, כתוצאה מהעלייה ההמונית וממלחמת העצמאות. בשנים הראשונות לקום המדינה הייתה ההתמקדות בעיקר בסיוע חירום, ונעשתה התפשרות על עובדים ללא הכשרה מקצועית. משרד הסעד של המדינה החדשה פתח קורסים מזורזים ללימוד המקצוע, על מנת לתת מענה לצורך הרב. בהדרגה החל מחדש תהליך ההתמקצעות. בשנת 1958 נפתחה, לראשונה בארץ, מסגרת אקדמית להכשרת עובדים סוציאליים, בתוך האוניברסיטה העברית בירושלים. בהדרגה החלו האוניברסיטאות בארץ להכשיר עובדים סוציאליים בתהליך אקדמי.

רק בשנת 1996 נחקק בארץ חוק העובדים הסוציאליים, המגדיר את טווח פעילות המקצוע, מסמיך את שר העבודה והרווחה לקבוע אילו משרות שייכות לעבודה סוציאלית, ומחייב את העובד הסוציאלי למקצועיות ולסודיות מקצועית.

במדינת ישראל כיום קיימת בכל רשות מקומית "מחלקה לשירותים חברתיים" המספקת שירותי רווחה וסעד לאוכלוסיית היישוב. בנוסף ניתן למצוא את מקצוע העבודה הסוציאלית בארגונים, במוסדות, במפעלים ובקהילות.

בשנים האחרונות, בשל תהליך ההפרטה, הקיצוצים בתקציבי הרווחה, והפחתת חלקה של המדינה בשירותי הרווחה הניתנים לאוכלוסיות חלשות, עולה חלקו של מקצוע העבודה הסוציאלית במגזר השלישי

החקיקה בישראל בנוגע לפסיכותרפיה בעבודה סוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"טיפול פסיכותרפי הוא אוסף טכניקות של טיפול באמצעות דיבור, המצריך הכשרה מצד המטפל וקשרי אמון בין המטפל והמטופל, ואשר נועד להשיג מטרה בתחום הנפשי או ההתנהגותי".[6]

בספרות המקצועית [7] מוגדר הטיפול הפסיכותרפי כך:

"שיטת טיפול פסיכולוגית, שמטרתה לטפל בהפרעות או בבעיות נפשיות, להקל עליהן ולרפא אותן בעזרת שיטות טיפול פסיכולוגיות ייחודיות, המבוצעות על ידי אנשי מקצוע מיומנים, שיש להם הכשרה מיוחדת לכך. הטיפול מתבצע מתוך הסכמה הדדית בין המטפל למטופל, והם קובעים ביניהם את מסגרת הטיפול ואת תנאיו...

הטיפול נקבע יותר על ידי המטפל. בניגוד לטיפולים הרפואיים שהטיפול בהם מוסכם על המטפל ועל המטופל כאחד, הכשרתו של הפסיכותרפיסט, הנסיבות, המטרה והיחסים המיוחדים בין המטפל למטופל הם מגדירים את הטיפול הנפשי כפסיכותרפיה...מטרות הטיפול הן להביא לשיפור במצב הרגשי והקוגניטיבי, לשיפור בגישות ובהתנהגות שגורמות סבל לחולה ולסביבה, ולסלק סימפטומים מטרידים ומציקים...האמצעים הטיפוליים – קשר, אמון, תמיכה, הזדהות עם המטפל, סוגסטיה, למידה, פרקון (קתרזיס), העברה, אינטרפרטציה ועיבוד. הדגש משתנה לפי השיטות השונות של הפסיכותרפיה".

העיסוק בפסיכותרפיה, במדינת ישראל, אינו מוגדר בחוק ואינו מעוגן בחקיקה.[8] העיסוק בפסיכולוגיה, לעומת זאת, מוגדר בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים כך:

"עיסוק מקצועי כמשלח יד באבחונם ובהערכתם של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם, וכן טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה בנוגע לעניינים ולבעיות כאמור, הנעשים בדרך כלל בידי פסיכולוג".

סעיף 2 לחוק הפסיכולוגים קובע כי "לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג".

לכאורה מגביל חוק זה את עיסוקם של עובדים סוציאליים העוסקים בפסיכותרפיה.

מצד שני, חוק העובדים הסוציאליים [9] מגדיר את העיסוק בעבודה סוציאלית כך: "עיסוק מקצועי, כמשלח יד, לשיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה בדרך של טיפול, שיקום, ייעוץ והדרכה הנעשית בדרך כלל בידי עובד סוציאלי ובשיטות טיפול מקצועיות הנהוגות בעבודה סוציאלית". סעיף 3 לחוק זה קובע את ייחוד העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית לעובד סוציאלי.

הדרך ליישב את הסתירה, לכאורה, בין חוק העובדים הסוציאליים לחוק הפסיכולוגים היא בהבנה [10] ש"נקודת הכובד אינה בטכניקת הטיפול (פסיכותרפיה), אלא במטרת הטיפול:

אם מטרת הטיפול היא טיפול, אבחון והערכה של עניינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 1 לחוק הפסיכולוגים;

אם מטרת הטיפול היא שיפור תפקודם האישי והחברתי של הפרט, המשפחה והקהילה – הרי שימוש בטכניקות הטיפול הפסיכותרפי ליישום מטרות אלו נכלל בגידרו של סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים והוא מותר לעובד סוציאלי".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק העובדים הסוציאליים, 1996
  2. ^ פנחס פרנק, שיטות בעבודה סוציאלית (הפרק "מערכות יסוד בעבודה סוציאלית"), ספריית מעריב, 1983
  3. ^ הבחירה בלשון זכר בלבד היא עקב מגבלות השפה העברית. במושג "עובד סוציאלי" כוונתינו גם לעובדת סוציאלית. במושג "מטופל" כוונתינו גם למטופלת.
  4. ^ ראו גם : הדרכת סטודנטים לעבודה סוציאלית בהכשרה המעשית, איגוד העובדים הסוציאלים באוסטרליה (באנגלית)
  5. ^ חוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996
  6. ^ ציטוט מתוך פסק דין: תא 10315/01 פישלר פנחס נ' דנינו אתי בפני כבוד השופו מוקי לנדמן, אתר "פסקי דין nevo"
  7. ^ פרופ' אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, הוצאת פפירוס, אוניברסיטת ת"א, 1995, עמ' 517
  8. ^ ראו: מבקר המדינה, דו"ח שנתי 49, ע"מ 144-145
  9. ^ סעיף 2 לחוק העובדים הסוציאליים, תשנ"ו – 1996
  10. ^ ציטוט מתוך פסק הדין של השופט לנדמן מ., תביעה אזרחית ת.א 010315/01 מתאריך 04/09/02 שהוזכר לעיל