וולפגנג הופמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וולפגנג הופמן (גרמנית: Wolfgang Hoffman;‏ 25 באפריל 191422 בינואר 1989) היה פושע מלחמה נאצי.

וולפגנג הופמן נולד בשנת 1914. בשנת 1930 הצטרף לאיגוד הסטודנטים הנציונל-סוציאליסטים כנער בן 16, בשנת 1932, בגיל 18, הצטרף להיטלריוגנד, ולאס-אס הצטרף שנה לאחר מכן – כל זאת לפני שסיים את הגימנסיון (תיכון המכין ללימודים בקולג') בשנת 1934. הוא התגייס לכוח המשטרה בברסלאו (Braslau) בשנת 1936 והצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1937, השנה בה סיים קורס קצינים ומונה לסגן במשטרה העירונית. הוא התגייס לגדוד 101 באביב 1942. בחודש יוני באותה שנה, בגיל 28, קודם לדרגת סרן ופיקד על פלוגה ג' בבטליון המשטרתי 101 של הצבא הנאצי.

במהלך השואה היה הופמן רוצח נלהב של יהודים. ההיסטוריון פרופ' דניאל גולדהגן מספר עליו בפתח ספרו הגדול "תליינים מרצון בשירות היטלר", שבהיותו מפקד אחת משלוש הפלוגות בבטליון 101 המשטרתי הנהיג, כיתר עמיתיו הקצינים, את פקודיו – שלא היו אנשי ס"ס אלא גרמנים מן השורה – במלאכת הגירוש והטבח הנורא שביצעו בעשרות אלפי גברים, נשים וילדים יהודים בפולין.

כך למשל, בתחילת אוקטובר 1942 הגיעה לקונסקובולה יחידה מגדוד המילואים 101 של "משטרת הסדר" הגרמנית מפולאווי, בפיקודו של וולפגנג הופמן, ועמה יחידה של כוח עזר אוקראיני. אנשי כוח זה הובילו 1,100 מיהודי העיירה קונסקובולה (Końskowola) במחוז לובלין לבורות שנחפרו ביער הסמוך לעיירה ורצחו אותם שם ביריות. כ-100 מהיהודים התקשו לעמוד בקצב ההליכה ונורו בדרך. יהודים מסתתרים וחולים נורו מיד. יהודי הגטו האחרים, כ-500 נפש, נשלחו למחנות עבודה באזור לובלין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]