וילהלם קריצפלד

וילהלם קריצפלד (בגרמנית: Wilhelm Krützfeld; נולד ב-9 בדצמבר 1880 בהורנסדורף, עיריית סידורף, מחוז סגברג; מת ב-31 באוקטובר 1953 בברלין) היה שוטר פרוסי שבליל הבדולח, מ-9 עד 10 בנובמבר 1938, הגן על בית הכנסת החדש ברחוב אורניינבורגר בברלין לפני שזה נהרס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריצפלד שירת בצבא הפרוסי בקורפוס המשמר בשפנדאו וב-1907 הפך לשוטר. לאחר תקופת שירות ממושכת במשטרת המדינה ובמפקדת משטרת ברלין, הוא השתלט על תחנת משטרה 65 בפרנצלאואר ברג בשנות ה-30 ובשנת 1938, כסגן משטרה, עמד בראש תחנת משטרה 16 בהאקשר מרקט במחוז מיטה.

לא הייתה התנגדות משמעותית או טינה שנוסחה בגלוי נגד הפוגרומים מצד האוכלוסייה. עם זאת, קריצפלד וכפיפו אוטו בלגרדט (Bellgardt) ^[1] הפגינו בליל 10 בנובמבר 1938 אומץ לב אזרחי מסכן חיים, ויחד עם קצינים נוספים במחוזם התעמתו עם קבוצת אנשי אס אה שהציתו מבני ציבור ואילצו אותם לסגת במילים ובשימוש בכוח. קריצפלד הורה על עבודות כיבוי מיידיות, למרות שלמכבי האש הייתה הוראה לא לכבות בתי כנסת בוערים. הוא ביסס את הוראתו על חוקים בנושא הגנת מצבות.

למחרת, מפקד המשטרה גרף הלדורף (Helldorff) נזף בו בעל פה, אם כי סנקציות מחמירות היו נהוגות באותה עת על מעשים דומים.

קריצפלד עזר ליהודים שחיו במחוזו. הוא וקצינים אחרים במחוזו הזהירו יהודים מפני מעצרים.

משנת 1940 הועבר קריצפלד לאזורים אחרים. ב-1 בנובמבר 1943, לאחר 36 שנות שירות במשטרה, פרש על פי בקשתו "מסיבות בריאותיות".

כאשר נבנתה מחדש משטרת ברלין ב-1945, קריצפלד שב לכוח המשטרה. ביוני 1947 עמד בראש הפיקוח המרכזי באזור הסובייטי של ברלין. ^[2]

אותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של קריצפלד נמצא בבית הקברות השלישי של כנסיית גיאורגן בשכונת וייסנזה. הוא מוכר כקבר של כבוד (Ehrengrab). שלט ליד בית הכנסת החדש מנציח את התערבותו האמיצה.

במדינת שלזוויג-הולשטיין הוכר קריצפלד ב-9 בנובמבר 1993 על ידי שינוי שם בית הספר הממלכתי למשטרה במלנטה-קיביצהרן (Malente-Kiebitzhörn) ל"בית הספר הממלכתי למשטרה וילהלם קריצפלד". לרגל תערוכה "נגד השכחה" נאמר בדף הנצחה באקדמיה לשוטרים בשאלת חשיבותו של קריצפלד:

"הוא לא היה קורבן של המשטר הנאצי ולא לוחם התנגדות, הוא לא היה סוציאל-דמוקרט ולא קומוניסט, הוא לא היה גיבור קלאסי ולא קדוש מעונה. אולי זה מה שעושה אותו כל כך חשוב. וילהלם קריצפלד היה, כפי שמראים בבירור עדים וראיות בני זמננו, קצין משטרה (פרוסי), שחש מחויב למדינה כמערכת של סדר להגברת הסובלנות ורווחת האדם. אדם בעל שכל ישר ואומץ לב, שבעבודה קשה ונאמנות לתפקיד עלה מדרגת מפקד משטרה מקומי לדרגת פקח משטרת מיגון בשירות המחוז (לימים סגן מפקד מחוז) וראש מחוז."

לרגל יום השנה ה-55 למותו כיבדה עיריית סיידורף את בנו בהנחת אבן זיכרון ברובע ברלין ב-31 באוקטובר 2008 בפוטסדאמר פלאץ (על שם פוטסדאמר פלאץ בעיר ברלין).

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Heinz Knobloch: Der beherzte Reviervorsteher. Ungewöhnliche Zivilcourage am Hackeschen Markt. 2., erweiterte Auflage, Berlin: Morgenbuch Verlag, 1993, [[:de:Special:BookSources/9783371003733|ISBN 978-3-371-00373-3]]
Regina Scheer: Im Revier 16, in: Die Hackeschen Höfe. Geschichte und Geschichten einer Lebenswelt in der Mitte Berlins. Gesellschaft Hackesche Höfe e.V. (Hrsg.), Berlin: Argon, 1993, S. 74–79, [[:de:Special:BookSources/9783870242541|ISBN 978-3-87024-254-1]]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Scheer, Regina (1993). "Im Revier 16 (In precinct No. 16)". Die Hackeschen Höfe. Geschichte und Geschichten einer Lebenswelt in der Mitte Berlins (Gesellschaft Hackesche Höfe e.V. (ed.), S. 74–79 ed.). Berlin: Argon. ISBN 978-3-87024-254-1. Scheer, Regina (1993). "Im Revier 16 (במתחם מס' 16)". ה-Hackesche Hofe. שייר מסביר כיצד הגיע היינץ קנובלוך לדעה כי קריצפלד הציל את בית הכנסת. קנובלוך למד על החילוץ מדיווח של עד הראייה הנס הירשברג. ב-9/10 בנובמבר 1938, כבנו של האדון החייט זיגמונד הירשברג, הוא חווה כיצד אביו והשוטר התורן ממחוז 16, שהנס הכיר כלקוח של אביו, התחילו לדבר עמם. אותו שוטר שוחח עמו והורה על עבודות כיבוי בבית הכנסת החדש. הם דיברו על חוויות מלחמה שהיו להם באותה חזית. כשקנובלוך חקר עבור ספרו The Courageous Reviervorsteher, הוא גילה מי היה ראש האזור ב-1938 וכך הגיע לקריצפלד. לאחר פרסום ספרו של קנובלוך ב-1990, היו להירשברג ספקות לגבי הגרסה של קנובלוך. עדים נוספים הגיעו: אינגה הלד, שכנה, ואחותו של הירשברג בישראל. הם אישרו שבלגרדט היה המושיע של בית הכנסת החדש. עם זאת, בנוסף ליתרונותיו האחרים, לקריצפלד עדיין יש את הקרדיט על כך שתמך באופן מלא בבלגרדט במעשיו. עם זאת, קשה לשנות מיתוס לאחר שהוא הפך פופולרי.
^ LAB (Landesarchiv Berlin) C Rep. 303-09, Nr. 22 Bl. 241, 1 und 2.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא וילהלם קריצפלד בוויקישיתוף

על וילהלם קריצפלד
קאי ריצמן: עשה את הדבר הנכון מתוך תחושת חובה, בתוך ברלינר מורגנפוסט, 1 בנובמבר 2003.

[1] Scheer, Regina (1993). "Im Revier 16 (In precinct No. 16)". Die Hackeschen Höfe. Geschichte und Geschichten einer Lebenswelt in der Mitte Berlins (Gesellschaft Hackesche Höfe e.V. (ed.), S. 74–79 ed.). Berlin: Argon. ISBN 978-3-87024-254-1. Scheer, Regina (1993). "Im Revier 16 (במתחם מס' 16)". ה-Hackesche Hofe. שייר מסביר כיצד הגיע היינץ קנובלוך לדעה כי קריצפלד הציל את בית הכנסת. קנובלוך למד על החילוץ מדיווח של עד הראייה הנס הירשברג. ב-9/10 בנובמבר 1938, כבנו של האדון החייט זיגמונד הירשברג, הוא חווה כיצד אביו והשוטר התורן ממחוז 16, שהנס הכיר כלקוח של אביו, התחילו לדבר עמם. אותו שוטר שוחח עמו והורה על עבודות כיבוי בבית הכנסת החדש. הם דיברו על חוויות מלחמה שהיו להם באותה חזית. כשקנובלוך חקר עבור ספרו The Courageous Reviervorsteher, הוא גילה מי היה ראש האזור ב-1938 וכך הגיע לקריצפלד. לאחר פרסום ספרו של קנובלוך ב-1990, היו להירשברג ספקות לגבי הגרסה של קנובלוך. עדים נוספים הגיעו: אינגה הלד, שכנה, ואחותו של הירשברג בישראל. הם אישרו שבלגרדט היה המושיע של בית הכנסת החדש. עם זאת, בנוסף ליתרונותיו האחרים, לקריצפלד עדיין יש את הקרדיט על כך שתמך באופן מלא בבלגרדט במעשיו. עם זאת, קשה לשנות מיתוס לאחר שהוא הפך פופולרי.

[2] LAB (Landesarchiv Berlin) C Rep. 303-09, Nr. 22 Bl. 241, 1 und 2.

[1]

[2]